שלושה שירים על אמא

יעקב ברזילי

גיליון מס' 36 - כסליו תשע"א * 11/10

דּוּ –קְרָב
אִמָּא לֹא לָמְדָה סַיִף מֵעוֹלָם
גַּם לֹא יָרְתָה בְּרוֹבֶה
מַלְאָךְ הַמָּוֶת הִשְׁלִיך לְרַגְלֶיהָ כְּפָפָה
וְהִיא יָצְאָה לִקְרָב בְּיָדַיִם רֵיקוֹת.
הִיא בְּלֹבֶן שִׂמְלָתָהּ
הוּא בִּשְׁחֹור גְלִימָתוֹ
מַאֲכֶלֶת בְּיָדוֹ.
וַיְהִי עֶרֶב
וַיְהִי בֹּקֶר
אֵשׁ לוֹחֶכֶת שׁוּלֵי שָׁמַיִם
בְּעוֹד גְלִימָתוֹ עוֹלָה בְּלֶהָבוֹת
כָּרַע הַמַּלְאָךְ
כְּאַז,
אִמִּי מוּל גוֹלִיָת.


לֹא אָמַרְתִּי שָׁלוֹם
בְּצֵאתֵךְ
אֶל הַמַּסָּע שֶׁהוּא אָרֹךְ
מֵהַחוֹמָה הַסִּינִית, אִמָּא
לֹא אָמַרְתִּי לָךְ שָׁלוֹם.
וַאֲנִי תּוֹהֶה
מַדּוּעַ כֹּה מִהַרְתְּ?
הַאִם קָרְאוּ לָךְ?
אוֹ הִתְנַדַּבְתְּ לָלֶכֶת?
אוּלַי זֶה לֹא הָיָה הַתּוֹר שֶׁלָּךְ?
אֶפְשָׁר שֶׁאַצָּה דַּרְכֵּךְ אֶל הָרִבּוֹן.
כָּל-כָּךְ אָהַבְתִּי אוֹתָךְ, אִמָּא
וְלֹא אָמַרְתִּי לָךְ אַף פַּעַם
רָצִיתִי לַעֲשׂוֹת לָךְ מַסַז' בְּרַגְלַיִךְ הַכּוֹאֲבוֹת
לְרֹעַ הַמַּזָּל, נִרְדְּמוּ לִי הַיָּדַיִם
חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב לָךְ שִׁירֵי אַהֲבָה
כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי שָׁכַחְתִּי אֶת הַחֲלוֹם
כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים יָלַדְתְּ אוֹתִי מֵחָדָשׁ
וַאֲנִי? אֲפִלּוּ תּוֹדָה לֹא אָמַרְתִּי.
מֵאָז שֶׁהָלַכְתְּ, אִמָּא
אֲנִי אַחֲרַיִךְ, עָקֵב בְּצַד אֲגֻדַּל
וְאַתְּ? לֹא כְּאֵשֶׁת לוֹט, מַמְשִׁיכָה לָלֶכֶת
וַאֲנִי מִתְיַסֵּר כָּל הַדֶּרֶךְ,
אֵיךְ זֶה שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי לָךְ שָׁלוֹם?


מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיהָ?
אִמִּי לֹא זָכְתָה לִרְאוֹת אֶת בְּנָהּ
שׁוֹזֵר מִלִּים בַּזֵּר, עַל רֹאשָׁהּ.
הִיא גַּם לֹא עָלְתָה עַל קִבְרָהּ
לִקְרֹא שִׁירֵי אַהֲבָה חָרוּתִים בָּאֶבֶן.
בְּהִגָּלוֹת אֱלֹהִים בַּחֲלוֹמָהּ,
לֹא רָטְנָה,
לֹא כָּעֲסָה,
נִכְסְפָה.
וּכְשֶׁקָּרָא לָהּ טֶרֶם שַׁלֶּכֶת,
הִתְיַפְּתָה,
הִתְקַשְּׁטָה
וְהָלְכָה.