 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
הפיוט: "אח בנעלכם מכרתם" לר' פינחס הכהן
יהודית יעקובוביץ ורחל ארז גיליון מס' 2 - תשס"ז * 2006
התוכן א. הרקע ליצירת רבי פינחס הכהן ב. הסבר הפיוט ג. השוואה בין הסיפור המקראי לבין הפיוט 1. השינויים בין הפיוט לסיפור המקראי 2. תוספות בפיוט על הנאמר בסיפור המקראי 3. רמזים בפיוט לאירועים מקראיים: ד. העיצוב הספרותי של הפיוט 1. מבנה הפיוט (כללי) 2. רפרין 3. כינויים 4. צימודים 5. שיבוצים מקראיים 6. דיאלוג 7. ניגודים 8. קונפליקט 9. אירוניה 10. מוטיבים ביבליוגרפיה הפיוט אָח בְּנַעֲלֵיכֶם מְכַרְתֶּם בְּשִׂטְמַתְכֶם עַל דָּמוֹ קַמְתֶּם גְּדִי עִזִּים בְּמִרְמָה שְׁחַטְתֶּם דִּאַגְתֶּם לֵב אֲבִיכֶם וְסוֹד הֶעֱרַמְתֶּם אוֹי לָכֶם מִדִּין חוֹסֵףהֶאָח חָלִילָה לְךָ מְעֻשּׂוֹת זֹאת וְתָמַהְנוּ כְּשָׁמְעֵנוּ מִמְּךָ כָּזֹאת זְקוֹף עֵינֶיךָ לַמָּרוֹם וְאַל תְּגַלֶּה רָזוֹת חוֹבָתֵינוּ גָּרְמָה עַל כֵּן בָּאָה עָלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת בִּי אֲדוֹנִי בִּדְבָרְךָ הֲמַמְתָּנוּ ברְעָדָהטְרַחְתּוּהוּ בְּיַד עוֹשֵׂי חֲבָלִים יְעַצְתֶּם לָשׁוּם רַגְלוֹ בִכְבָלִים כְּאַכְזָרִים מְכַרְתּוּהוּ לָאֲנָשִׁים מְחַבְּלִים לְיִשְׁמְעֵאלִים בַּעֲבוּר נְעֲלִים אוֹי לָכֶם מִדִּין חוֹסֵףמִלַּלְנוּ אֵלֶיךָ כְּדַל וְרָשׁ נַדְנוּ כְּנִמְצָא הַגָּבִיעַ הַנִּדְרָשׁ סוֹדֵנוּ אַל תְּגַל וְרִיבְךָ יֻפְרַשׁ עַל דָּמֵינוּ אַל תַּעֲמֹד כִּי הַדָּם מִיָּד מַאֲבִידוֹ יוֻדְרַש בִּי אֲדוֹנִי בִּדְבָרְךָ הֲמַמְתָּנוּ ברְעָדָהפָּתַר לָכֶם אֶת חֲלוֹמוֹ צְפִיתֶם בְּקִנְאַתְכֶם לְהַחֲרִימוֹ קַמְתֶּם וְהִתְמַכַּרְתֶּם לִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמוֹ רִמִּיתֶם בַּאֲבִיכֶם בְּזֹאת מָצָאנוּ וְקַמְתֶּם לְנַחֲמוֹ אוֹי לָכֶם מִדִּין חוֹסֵףשִׁינַנְתָּה לְשׁוֹנְךָ כְּחִצִּים לְשַׁכֵּל תָּמַהְנוּ מִדְּבָרֶיךָ וּלְהָשִׁיב לֹא נוּכַל פְּנֵה אֶל בּוֹרְאֶיךָ אַל תֵּלֵךְ בָּנוּ רֶכֶל נָא בִּי אֲדוֹנֵי רִבָּה רִיבֵנוּ בַּשֵּׂכֶל בִּי אֲדוֹנִי בִּדְבָרֵךְ הֲמַמְתָּנוּ ברְעָדָהחֻיַּבְתֶּם מִיתָה מְשֻׁנָּה שָׁב דַּרְכּוֹ סְכַרְתֶּם מִשְּׁכִינָה הָאַל יִמְחוֹל לָכֶם מִשֵּׁמִי מְעוֹנָה כֻּלְּכֶם בּוֹאוֹ אֵלַי גּוֹשְׁנָה הֵן לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי חוֹסֵףחֻולְחֲלוּ כְשָׁמְעוּ מִלָּתוֹ זָעוּ וְנִבְהֲלוּ וְלֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹתוֹ קוֹל נָתַן בַּבְּכִי וּבָכוּ לְעֻמָּתוֹ וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אִתּוֹ. על הפיוט א. הרקע ליצירת רבי פינחס הכהן רבי פינחס הכהן ברבי יעקב הוא פייטן ארצישראלי, ראש ישיבה שחי בכפרא שעל יד טבריה במחצית המאה השמינית. רבי פינחס הכהן נחשב לאחד מגדולי הפייטנים הקדומים, רוב יצירותיו הגיעו לידינו מהגניזה הקהירית. רבי פינחס הכהן שייך לסוף תקופת הפייטנות הקלאסית, שתחילתה מאמצע המאה השישית וסיומה במחצית השנייה של המאה השמינית. הפייטן מושפע גם מהפייטנות המזרחית המאוחרת שתחילתה בסוף המאה השמינית עד סוף המאה העשירית. רבי פינחס הכהן כתב פיוטים מסוגים שונים. הפיוט "אח בנעלכם מכרתם" קשור לסוג ה"זולת" (או ה"אמת") המהווה אחד ממרכיבי פיוטי ה"יוצר" המעטרים את הברכות שמסביב לקריאת שמע. פיוטי ה"יוצר" מאפיינים יותר את הפייטנות המזרחית המאוחרת, כאשר פיוטי ה"קרובות" המעטרים את תפילת שמונה עשרה אפיינו את התקופה הקלאסית. ה"זולת" נועד להיאמר בשחרית של שבתות וחגים בפתיחת ברכת הגאולה החותמת את מערכת הברכות שמסביב לקריאת שמע. ה"זולת" נאמר אחרי הברכה שמתחילה במילים 'אמת ויציב' ומסתימת במילים 'אין אלוקים זולתך' בכתבי יד קדומים הסוג הזה נקרא "זולת" וגם "אמת". הפייטנים היו צריכים להביא כל שבת יצירה חדשה לבית כנסת הפיוט: "אח בנעלכם מכרתם" מתאר בצורה מיוחדת את המפגש שבין יהודה ליוסף לאחר גניבת הגביע. המפגש מעוצב ע"י דיאלוג דרמטי בו נוטלים חלק שווה בשווה יוסף ויהודה. ב. הסבר הפיוט בפיוט "אח בנעלכם מכרתם" אחי יוסף עוברים זעזוע קשה במפגש השני שלהם עם יוסף במצרים. יוסף "משחזר" את חטאי אחיו בעבר. השחזור נעשה כנראה באמצעות גביע (על פי המדרשים), בביטחון, בכעס ובעוצמה רבה. האחים ויהודה נציגם, נדהמים ומתחננים לבטל את העברת המידע השלילי עליהם לשלטונות כדי שלא יענשו. הפיוט מסתיים בהיוודעות יוסף לאחיו ובהתרגשות רבה בין האחים. הפיוט מתפתח ע"י דיאלוג שהוא כמעט חד צדדי. יוסף מציין את חטאי אחיו. הם מגיבים להאשמות אלה ומתחננים על נפשם. יוסף מצדו לא מגיב לבקשותיהם וממשיך לתאר את מעשיהם הנוראיים של אחיו בעבר. הפיוט גם מתפתח באמצעות שתי נקודות ראות מנוגדות הבאות לידי ביטוי ברפרין: "אוי לכם מדין חוסף"ה"חוסף" עלפי נקודת הראות של יוסף הוא אלוקים שיעניש את האחים. ה"חוסף" על פי הבנת האחים הוא יוסף שיחשוף את מעשיהם לפני השלטונות. הראייה השונה של הדברים יוצרת אירוניה בפיוט. הפייטן, הקוראים ויוסף יודעים את המשמעות הנכונה של חוסף ואילו האחים מבינים זאת בצורה שונה לגמרי. יוסף לא מנסה לתקן את אי ההבנה של האחים בקשר למשמעות הנכונה של החוסף. הוא ממשיך לחסוף את מעשיהם השליליים וגורם לאחים להמשיך לפחד על עתידם. יוסף משחזר בפיוט את חטאי אחיו לא לפי הסדר הכרונולוגי המופיע במקרא, אלא לפי מטען רגשי חזק המעלה את החטאים הנוראים שעשו האחים בעבר: א. שנאה (טור: 2) ב. ניסיון לרצח (טורים: 2, 26, 27) ג. מרמה שגרמה לדאגה, ובהמשך להסתלקות השכינה אצל יעקב. (טורים: 4-3, 28, 38.) ד. קנאה (טור: 26 ) ה. אכזריות. (טורים: 16-13) ישנו פירוט של אכזריות האחים והישמעאלים. האחים עינו את יוסף, שמו על רגליו כבלים. תיאור קשה זה לקוח מספר תהילים קה יז-יח: "לעבד נמכר יוסף, עינו בכבל רגלו ברזל באה נפשו". הישמעאלים אף הם אכזריים. הם מחבלים עושי תחבולות וצרות. מכירת יוסף מהווה חלק מהאכזריות. מכירה עבור קניית נעלים (על פי המדרש בפרקי אליעזר פרק לז) או במישור המטפורי: מכירה במחיר נמוך ומשפיל. העונש של האחים על כל החטאים הנ"ל: למות מיתה משונה. (טור: 37) הנושא של חטא ועונש מופיע לאורך כל הפיוט במישור הסמוי והגלוי: במישור הסמוי ה"חוסף" הוא האל, שיעניש את האחים על פי דברי יוסף, אך האחים לא מבינים זאת. במישור הגלוי האחים מודעים לחטאים, שעשו בעבר ומשוכנעים שאלוקים יעניש אותם על כך ואין צורך לפנות לשלטונות: "חובתנו גרמה על כן באה עלינו הצרה הזאת" (טור: 10)במישור הגלוי, מציין יוסף בסוף דבריו, שאחיו ראויים לעונש חמור בצורת מיתה משונה, אך למרות כל זאת האל ימחול להם וכל החטאים שנעשו כלפי יוסף הם למעשה חלק משליחות אלוקית :"הן למחיה שלחני חוסף" (טור: 41). כאן מתגלה לראשונה לאחים המשמעות הנכונה של ה"חוסף". המישור הסמוי עובר לרובד הגלוי בסיום פיוט ל"חוסף" ישנה משמעות אחת לכל הדמויות והיא קשורה לאלוקים. גילוי זהותו של יוסף לקראת סוף הפיוט מהווה נקודת שיא ביצירה. לאורך כל הפיוט, מופיעה תסבוכת בין יוסף לאחיו היוצרת מתח דרמטי עד לנקודת המפנה והשיא בו מגלה יוסף את זהותו. בנקודת שיא מופיע המוקד הרגשי והרעיוני של מהות היצירה. בנקודה זאת ביצירה נפגש הגיבור פנים אל פנים עם עצמו ועם פנימיותו. בנקודת שיא ישנה בד"כ נקודת מפנה המקרבת אל הסוף ומוליכה לפתרון חיובי או שלילי. בנקודת השיא של הפיוט, בזמן גילוי זהותו של יוסף קיימת התרגשות רבה בין כל האחים. הם נבהלים, נרתעים לאחור ולא מסוגלים להגיב. הם פשוט מפסיקים לדבר. נקודת השיא חושפת את המוקד הרעיוני הקשור לחומרה הרבה של החטאים. גילוי זהותו של יוסף מעצימה את חומרת החטאים. גילוי זהות יוסף מחזירה את האחים לעברם ועל העונשים שהם עלולים לקבל בעקבות מעשים שלילים אלה. נקודת המפנה בפיוט קשורה למחילה שהאחים יקבלו על מעשיהם השליליים ועל השליחות האלוקית בכל האירועים הללו. נקודת המפנה מובילה לפתרון התסבוכת. אמנם האחים תחילה בוכים אך אח"כ מדברים עם יוסף. הפייטן לא ראה כל צורך לפרט את המפגש בין האחים לאחר גילוי זהותו של יוסף. ג. השוואה בין הסיפור המקראי לבין הפיוט הפיוט מתבסס על סיפורי יוסף ואחיו ומתמקד במפגש השני של האחים עם יוסף לאחר "גניבת" הגביע. הפייטן מסתמך של סיפורי המקרא אך הוא גם מוסיף ומשנה דברים לפי שיקול דעתו. השוואת הפיוט לסיפור המקראי תעשה על פי הקריטריונים הבאים: השינויים בין הפיוט לסיפור מקראי. התוספות בפיוט שאינן מופיעות בסיפור המקראי. הרמזים המופיעים בפיוט לאירועים בסיפור המקראי. 1. השינויים בין הפיוט לסיפור המקראי * ביקורת על מעשי האחים התורה מצמצמת וממעטת לדבר בגנות מעשי האחים (זו מגמת המקרא- עפ"י פרשנות רמב"ן). בסיפור המקראי יוסף לא מזכיר את חטאי אחיו ואילו בפיוט יוסף מאריך ומוכיח את אחיו בחטאים רבים: שנאה, קנאה, מרמה, אכזריות, ונסיון לרצח. * ידיעת עברם של האחים ע"י יוסף בסיפור המקראי יוסף מעמיד פנים, שאינו יודע דבר על עברם של אחיו, הוא משמש כמשנה למלך פרעה במצרים, אבל הוא יודע, שהילד הקטן נתפס בגניבת הגביע ולכן הוא צריך להיענש על כך. אין הוא רוצה להעניש את כולם, רק את מי שנתפס. על פי הפיוט יוסף הוא מעין מנחש, שיודע על עברם השלילי. האחים חושבים שיוסף הולך להלשין עליהם, ולכן הם מבקשים ממנו לא לגלות את סודם. * ההתוודעות של יוסף בסיפור המקראי יוסף בוכה אחרי ההתוודעות עם בנימין ואילו בפיוט כל האחים בוכים יחד אתו. 2. תוספות בפיוט על הנאמר בסיפור המקראי * השימוש בכסף המכירה הפיוט מספר מה נעשה בעשרים כסף, מחיר מכירתו של יוסף על פי המקרא. בכסף זה נקנו בו נעלים עבור כל אחד מעשרת האחים, בסיפור המקראי בבראשית פירוט זה כלל לא מופיע. *בקשת אי התערבותו של יוסף בפיוט האחים מבקשים מיוסף שלא יתערב בעניינם כי חטאם הוא בינם לבין ה' ואין זה מעניינו. בקשה מעין זאת לא מופיעה במקרא. 3. רמזים בפיוט לאירועים מקראיים: * מחרוזת ראשונה: "גדי עזים במרמה שחטתם" יש לפנינו רמז למעשה שעשו האחים, כדי לטשטש את מכירתו של יוסף. הם לקחו שעיר עזים (לא גדי כפי שמופיע בפיוט. הפייטן רצה ליצור אנלוגיה בין יוסף לבין הגדי ששניהם רכים בשנים, חסרי אונים ולהדגיש את האכזריות במעשה האחים ) שחטו וטבלו בדמו את כתונת הפסים של יוסף. וכשבאו לאביהם סיפרו שיוסף נטרף ע"י חיה רעה והראיה לכך היא כתונת הפסים הטבולה בדם. * מחרוזת שלישית: כאכזרים מכרתוהו לאנשים מחבלים ישמעאלים" יש כאן רמז למכירת יוסף ע"י האחים לידי הישמעאלים כפי שמספר לנו הכתוב "וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף" (בראשית לז כח.) *מחרוזת רביעית: "נדנו כנמצא הגביע הנדרש" כאן הפייטן רומז למציאת הגביע באמתחתו של בנימין אשר גרם לזעזוע עמוק אצל האחים ובעיקר אצל יהודה שהבטיח לשמור על בנימין ולהביאו הביתה בשלום. *מחרוזת חמישית: "פתר לכם את חלומו"- "בקנאתכם להחרימו" טורים אלה מרמזים על סיפורי החלומות של יוסף לאחיו הגורמים לשנאה ולקנאה מצד האחים *מחרוזת שישית: "רמיתם באביכם בזאת מצאנו וקמתם לנחמו" יש לפנינו רמז למעשה השלילי של האחים כאשר רימו את אביהם בדבר מכירתו של יוסף. הם כיסו את המעשה הנורא שלהם ע"י הסיפור שחיה רעה אכלה את יוסף והם אינם אשמים לגורלו. וכך אמרו "זאת מצאנו הכר נא". תגובת יעקב הייתה קשה: "ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק...ויתאבל על בנו ימים רבים ויקומו כל בניו ובנותיו לנחמו וימאן להיתנחם" (בראשית לז לב-לה.) * מחרוזת שביעית: "כלכם בואו אליי גושנה" ברגע שיוסף מתוודע לאחיו הוא מבקש מהם שיחזרו לכנען ויביאו משם את כל המשפחה ובעיקר את אביו, והוא יישב אותם בארץ גושן בנפרד מהמצרים. ד. העיצוב הספרותי של הפיוט 1. מבנה הפיוט (כללי) הפיוט בנוי מדיאלוג בין יוסף לאחיו. הפיוט מורכב משמונה מחרוזות. כל מחרוזת בנויה מארבעה טורים בסיום כל מחרוזת מופיע רפרין (=פזמון חוזר) המורכב משני טורים. בכל מחרוזת ישנה חריזה אחידה המשתנה ממחרוזת אחת לשנייה. במהלך הפיוט מופיע אקרוסטיכון, צירוף האותיות בראשי הטורים נותן צירוף של א-ב ושם המחבר: פינחס הכהן חזק 2. רפרין הרפרין הוא נוסח אחיד או נוסח, שמשתנה מעט, החוזר אחרי כל מחרוזת. הרפרין הוא מעין מוטו לפיוט כולו ומהווה בסיס לרעיונות המשתקפים בו. הרפרין תורם גם למצלול ולריתמוס שבפיוט. בתקופות השונות של הפיוט נהגו המתפללים להצטרף יחד לאמירת הרפרין לאחר שהחזן סיים את אמירת המחרוזת. במהלך הפיוט ישנם שני סוגי רפרין. בסוג הרפרין הראשון המדבר הוא יוסף, וכך נאמר בסיום המחרוזת: "אוי לכם מדין חוסףבסוג הרפרין השני המדבר הוא יהודה ובסיום המחרוזת נאמר: "בי אדוני בדברך הממתנו ברעדה אמר לו יהודה" שני הרפרינים מהווים בסיס לרעיונות המרכזיים בפיוט. בדברי יוסף מופיע המוקד של הפיוט הקשור לעניין ה"חוסף". האחים משוכנעים, שה"חוסף" הוא השלטון המצרי, אשר יעניש את האחים, לאחר שיוסף יחשוף לפניהם את חטאי האחים. הרפרין השני מדגיש את פחד האחים מחשיפת חטאם בעבר, פחד זה למעשה מפעיל את כל עלילת הפיוט. 3. כינויים השימוש בכינויים הוא אחד מסימני ההיכר המובהקים של סגנון הפייטנים. הכינוי הוא מעין השאלה מילולית של החלפת שם בשם. הפייטן משתמש בכינוי כאשר הוא אינו מעוניין לציין בצורה גלויה שם של אדם או של מושג. 1. כינויים לה': בוראך, מרום, חוסף. 2. כינוי ליעקב: אביכם, שב. הכינוי "אב" מופיע פעמים רבות גם בנאומו של יהודה במקרא. יש כאן כינוי המעורר אסוציאציות רגשיות. הכינוי "שב" קשור לכינוי אב זקן המופיע אף הוא בנאום יהודה במקרא, כינוי זה מחזק אף הוא את נושא הרגש. 3. כינוי לישמעאלים: עושי חבלים, אנשים מחבלים. כינויים אלה מבליטים את אכזריותם של הישמעאלים. 4. צימודים הצימוד מבוסס על הקשר הנוצר בין המילים הדומות בצליליהן ושונות במשמעות מילים אלו. השימוש בצימודים מאפיין אמנם את שירת ספרד, אך הוא מתחיל כבר להופיע בפייטנות המזרחית המאוחרת המשפיעה גם על כתיבתו של ר' פנחס. 1. צימוד גזרי: חבלים - מחבלים. יש לפנינו הדגשת היסוד השלילי של הישמעאלים. 2. צימוד שונה אות: חוסף - יוסף. צימוד זה מבליט את ההיבט של האחים לגבי משמעות המילה "חוסף" הם סבורים שיוסף הוא החושף את חטאם 5. שיבוצים מקראיים 1. "על דמנו אל תעמוד".... "אל תלך בנו רכל" - על פי ויקרא יט טו "לא תלך רכיל בעמך... אל תעמוד על דם רעך". 2."על כן באה עלינו הצרה הזאת" – על פי בראשית מב כא. שיבוץ זה מבליט את המודעות של האחים לחטאם ואת הרצון שלהם לחזור בתשובה. 6. דיאלוג הפיוט מתאר דו-שיח בין יוסף המתנכר לאחיו כאשר הוא משמש בעמדת מפתח כמשנה למלך מצרים לבין יהודה האח שהבטיח לאביו להיות ערב לשלומו של האח הקטן ומנסה לבטל את העברת המידע לשלטונות. הדיאלוג תורם ליצירת אוירה דרמתית ומתח, יוסף מופיע בפיוט כאדם חזק, שיודע על עברם של אחיו ואילו יהודה מופיע מנקודת עמדה נחותה יותר. 7. ניגודים 1.עונש מול מחילה – "חויבתם מיתה משונה / האל ימחול לכם משמי מעונה". ניגוד זה מדגיש את העונש הקשה לו היו ראויים האחים. למרות כל זאת, הם מקבלים מחילה מאת האל. 2. הפסקת דיבור מול דיבור: "לא יכלו לענותו / אחרי כן דיברו איתו". שני ניגודים אלה מראים מצד אחד את הפסקת הדיבור כתוצאה מההלם, שמקבלים האחים לאחר גילוי זהותו של יוסף. מצד שני, האחים חוזרים לדבר לאחר, שהבינו שיוסף לא מתכונן להתנקם בהם על כל המעשים השליליים שנעשו כלפיו בעבר. 3.עמידה על דם מול אי עמידה על דם: –"בשטמתכם על דמו קמתם /על דמינו אל תעמוד" יש לפנינו מידה כנגד מידה. בעבר האחים רצו להמית את יוסף "על דמו קמתם" וכעת הם מתחננים על נפשם לפני יוסף "על דמינו אל תעמוד" הניגודים משמשים כאחד היסודות המרכזיים של הדרמה והם תורמים ליצירת מתח ולאווירה דרמטית. 8. קונפליקט קיים קונפליקט בין האחים לבין יוסף. האחים מבקשים להיענש ע"י אלוקים ואילו יוסף במישור הגלוי (לפי הבנת האחים) דורש שהעונש יתבצע ע"י השלטונות (בידי בני אדם). 9. אירוניה לאורך כל השיר מופיעה אירוניה במילים "דין חוסף" יוסף מתכוון לעונש בידי אלוקים והאחים חושבים שכוונתו לעונש שמתבצע ע"י בני אדם –שלטונות. 10. מוטיבים 1. מוטיב המרמה- האחים נהגו בעורמה בקשר לאביהם יעקב. עניין המרמה חוזר על עצמו בפיוט מס' פעמים: א. "גדי עיזים במרמה שחטתם" ב. "דיאגתם לב אביכם וסוד הערמתם".ג. "רימיתם באביכם בזאת מצאנו".יש כאן מידה כנגד מידה. באותו דפוס התנהגות שהשתמש יעקב עם אחיו עשיו, בניו (אחיו של יוסף) משתמשים בו נגדו. 2. מוטיב הסוד- זהו ציר מרכזי של הפיוט. האחים לאורך כל הפיוט חוששים שמא יתגלה סודם ע"י יוסף והם מתחננים לפניו שלא יגלה את סודם. א. "אל תגלה רזות". ב. "סוד הערמתם" ג. "סודנו אל תגל" מוטיב הסוד תורם לאווירת המתח בפיוט. 3. מוטיב הבהלה- א."הממתנו ברעדה" ב. "תמהנו כשמענו ממך כזאת". 3. "חולחלו זעו ונבהלו" מוטיב זה תורם אף הוא לאווירת מתח ובעיקר מדגיש את האנושיות בדמותם של האחים שמנסים לחזור בתשובה. ביבליוגרפיה אליצור שולמית- פיוטי רבי פינחס הכהן, ירושלים (תשס"ד), עמ' 547-545 אליצור שולמית- שירה של פרשה, ירושלים (תשנ"ט), עמ' 88-84. דן יוסף – "בלדה עברית קדומה", מולד יט (תשכ"ב), עמ' 559-557 נחמה ליבוביץ – עיונים בספר בראשית, ירושלים (תשל"א), עמ' 349-344. פליישר עזרא- היוצרות בהתהוותם והתפתחותם, ירושלים (תשמ"ד),עמ' 144-139. פליישר עזרא- שירת הקודש העברית בימי הביניים, ירושלים 1975.  |
 |
