תגובה למאמר הקנקן ומה שיש בו - תסתכל

יהודה איזנברג

גיליון מס' 37 - טבת תשע"א * 12/10

הערות קטנות למאמר חשוב:

א. כדי להמעיט את חומרת המעשה של שימוש בדף מן התלמוד כעיטור לנעליים, כותבת המחברת כי זה לא דף תלמוד, אלא צילום של דף תלמוד.
אין דבר כזה "צילום של דף תלמוד". צילום של דף תלמוד הוא דף תלמוד. אין הבדל בין מקור לבין צילומו. ממילא את המגילה המקורית של רבינא ורב אשי אין לנו, וכל מה שיש לנו הוא צילום של דף אחר.

ב. המחברת כותבת כי גם ספרים שבלו מושלכים לאשפה, ולכן אין להלין על הציירת. אבל מן ההגנה ניכרת טעותה: ספרים שבלו אינם נזרקים לאשפה, וגם לא שיירי ספרים שנשארו בכריכיה. גונזים אותם בדרך של כבוד, ולא עושים מהם נעליים. ההלכה היהודית רואה סוג של קדושה גם בדפים בלויים, וגם בבגדי הכהנים לאחר שבלו [עושים מהם פתילות למקדש]. יש גם מושג הלכתי "ביזוי אוכלים [-מאכלים}. גם בהם אין עושים שימוש בזוי. יש דברים שאין עושים אותם בחפצים, גם אם ערכם הכספי אינו קיים עוד.

ג. המחברת סבורה שאין דבר חסין מפני שימוש אומנותי ככל שיעלה על דעת האומן. לא כן הוא.
האם היינו מרשים לשים את תמונתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל כציפוי לנעל של אישה? יש דברים שאין עושים אותם, גם אם הם "פוגעים" בחופש היצירה.
גם המיצג המתאר את אריק שרון על מיטת חוליו עורר תגובות נזעמות.

כנראה שהטעם של האיש הפשוט שונה מזה של אמנים.