 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
שירי זכרון
יעקב ברזילי גיליון מס' 38 - שבט תשע"א * 1/11 הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים
לְזֵכֶר דּוֹדָתִי אֶלִיזַבֶּט, אֵשֶׁת אִכָּר יְהוּדִי קְרִיאַת הַתַּרְנְגוֹל בְּיוֹם שִׁשִּׁי הָיְתָה שׁוֹנָה, אַחֶרֶת אֲרֻכָּה, מְסַלְסֶלֶת. חַצְרוֹת הַכְּפָר רָחֲצוּ בְּאוֹר רִאשׁוֹן שֶׁסָּדַק אֶת הַחֹשֶׁךְ. אַתְּ הִדְלַקְתְּ עֲשָׁשִׁית אֲנִי הִתְעַטַּפְתִּי בְּטַלִּית לְהוֹדוֹת לוֹ שֶׁשּׁוּב הֵעִיר אוֹתָנוּ. הֶחָצֵר, הוֹמִיָּה וְרוֹעֶשֶׁת לִקְרָאתֵךְ. גִעַגְעוּ אַוָּזִים קִרְקְרוּ תַּרְנְגוֹלִים וְאַתְּ צָעַדְתְּ בֵּינֵיהֶם כְּמַצְבִּיא, הַשָּׁב עָטוּר תְּהִלָּה מִשְּׂדֵה הַקְּרָב. אֲנִי שׁוֹטַטְתִּי בַּשָּׂדוֹת בֵּין הַשִּׁבֳּלִים, עָמוּסוֹת גַּרְעִינִים הִמְתִּינוּ לָקוֹצֵר. בָּעֶרֶב טָבַלְנוּ בְּאוֹר הַלְּבָנָה כַּיָּאֶה לְבוֹא שַׁבָּת מָלְכָה, הַשֻּׁלְחָן כָּרַע מֵעֹמֶס. שְׁנֵי פָּמוֹטִים כְּצֶמֶד זְקִיפִים בְּפֶתַח אַרְמוֹן, שְׁתֵּי חַלּוֹת קְלוּעוֹת, מְפוּתָלוֹת כְּזוּג אוֹהֲבִים מְסֻבָּךְ, וְצַלָּחוֹת, מְצַפּוֹת לְהִתְמַלֵּא תִּקְרֹבֶת יָשַׁבְנוּ מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן אַתְּ וַאֲנִי, שְׁנֵי יְלָדֵנוּ וֶאֱלֹהִים, שֶׁהִזְדַּמֵּן בְּאַקְרָאִי. כְּחוֹלְמִים הָיִינוּ בְּגַן עֵדֶן וְהַמַּלְכָּה, יָפָה מִתָּמִיד. גַּם הַנֵּרוֹת הִתְלַחֲשׁוּ בֵּינֵיהֶם נִסִּינוּ לְפַעְנַח סוֹד הַלְּחִישׁוֹת. מִקֵּץ שִׁבְעָה יָמִים בָּאוּ הַקּוֹצְרִים שֶׁקָּצְרוּ גַּם אוֹתָנוּ. מֵאָז, אֲנַחְנוּ גָּרִים בַּשָּׁמַיִם מִתְגַּעְגְּעִים לְגַן – עֵדֶן. טוֹמִי לטומי רוזנברגטוֹמִי חָגַג בָּר-מִצְוָה בְּפֶבְּרוּאָר 44 וְהָיָה לְגֶבֶר. בְּטֶרֶם נָדַם קוֹל הַבְּרָכוֹת וְהָאִחוּלִים נִלְקַח לְטִיּוּל בָּר-מִצְוָה בְּאוֹשְׁוִיץ. הוּא אָז לֹא שִׁעֵר שֶׁבְּקָרוֹב יַמְצִיאוּ טֶלֶוִויזִיָה וַאֲנָשִׁים יָטוּסוּ לַיָּרֵחַ, גַּם לֹא חָשַׁב עַל אִינְטֶרְנֶט אוֹ טֶלֶפוֹן סֶלוֹלָרִי. הָיוּ לוֹ חֲלוֹמוֹת אֲחֵרִים רָצָה לְהִדָּמוֹת לְאַבָּא שֶׁלּוֹ. אַבָּא לְשִׁשָּׁה יְלָדִים, שֶׁיְּבָרֵךְ עַל הַיַּיִן בְּלֵילוֹת שַׁבָּת וְיוֹדֶה לַבּוֹרֵא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם עַל כֹּל הַטּוֹב שֶׁיַרְעִיף עָלָיו. הָיְתָה לוֹ חֻלְשָׁה אוֹבְּסֶסִיבִית לְנִקָּיוֹן מְאֹד אָהַב לְהִתְקַלֵּחַ. בַּמִּקְלַחַת הָאַחֲרוֹנָה כְּמוֹ בְּנִתּוּחַ מַעֲקָפִים, הִרְדִּימוּ אוֹתוֹ. מֵאָז הוּא יָשַׁן שְׁנַת יְשָׁרִים מְחַכֶּה לַמַרְדִּים שֶׁיָּעִיר אוֹתוֹ. כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת לבני ערןבַּמִּפְגָּשׁ הַמְּחֻדָּשׁ עִם אָבִי וְסָבִי בְּבֶּרְגֶן-בֶּלְזֶן טָמַנְתִּי לָהֶם הַפְתָּעָה הֵבֵאתִי מַתָּנָה, אֶת הַנֶּכֶד שֶׁלָּהֶם שֶׁיִּרְווּ נַחַת שֶׁיִתְמוֹגְגוּ. אַבָּא מָחָה דִמְעָה וְסַבָּא שָׁאַל אִם הוּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין כָּל בֹּקֶר. הַנֶּכֶד הָיָה סָעוּר וְנִרְגָּשׁ פַּעַם רִאשׁוֹנָה בְּחֶבְרַת סַבָּא וְסַבָּא רַבָּא. הוּא צִלֵּם אוֹתָם מִכָּל זָוִית בְּגִבְעַת הָאֵפֶר "תְּחַיְּכוּ" – בִּקֵּשׁ וְכָל הָאִילָנוֹת מִסָּבִיב שָׁפְלָה קוֹמָתָם "אַבָּא דַּבֵּר אֲלֵיהֶם" – בְּבַקָּשָׁה "אֱמֹר לָהֶם שֶׁאֲנִי גֵּאֶה לִהְיוֹת חֻלְיָה בַּשַּׁלְשֶׁלֶת." לְעֵת עֶרֶב בְּנִי חִבֵּק אוֹתִי וְלַחַשׁ לִי בָּאֹזֶן: "אַבָּא סַפֵּר לִי, סַפֵּר לִי אֵיךְ זֶה הָיָה" וַאֲנִי, כְּמוֹ בְּסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּלֵיל הַסֵּדֶר, סִפַּרְתִּי לוֹ אֶת סִפּוּר יְצִיאַת הָרַכָּבוֹת. צֶלֶם אָנוּשׁ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לזכרה של רוזי גרינצוויג – נוימן בְּמַחֲנֶה הַנָּשִׁים כָּל הָאֲסִירוֹת אָהֲבוּ אוֹתָהּ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת בֵּית דִּין שֶׁל צֶדֶק בְּגָפָה. הָיָה לָהּ גְּזִיר עֵץ דַּקִּיק מְחוּלָק לְמִדּוֹת שֶׁל מִילִימֶטְרִים, כֹּל פְּרוּסַת לֶחֶם נִמְדְדָה עַל-פִּי מִידוֹתָיו. כְּשֶׁחָדְלוּ לְסַפֵּק לֶחֶם בַּמַּחֲנֶה וְהָרָעָב הֵצִיק, הִיא חִלְּקָה אֶת מַד הַלֶּחֶם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה. |
|
