ממעלות אחז למעלות צלזיוס

יעקב עציון

גיליון מס' 39 - אדר א תשע"א * 2/11

"וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי" (שמות כ, כב)

מדוע מחוגי השעון שלנו מסתובבים דווקא עם כיוון השעון ולא להפך? האם מדובר בהחלטה שרירותית, או שיש טעם מאחורי כיוון הסיבוב?

ובכן, בהחלט יש דברים בגו – כיוון הסיבוב של המחוגים נקבע כחיקוי לסיבוב המחוג ששימש בתפקיד זה לפני המצאת השעונים המכניים: קו הצל שבשעון השמש. בחצי הכדור הצפוני השמש בצהרי היום נוטה דרומה, ולכן התנועה היומית שלה היא ממזרח למערב דרך הדרום. אם נציב מקל זקוף בקרקע, קו הצל שיוטל יעשה לאורך היום תנועה הפוכה - ממערב למזרח דרך הצפון – אך באותו כיוון סיבוב.

אם היה מומצא השעון המכני מדרום לקו המשווה, נניח באוסטרליה, כיוון הסיבוב היה אמנם מתהפך – שכן קו הצל שבשעון השמש סובב לאורך היום מהמערב אל המזרח דרך הדרום, נגד כיוון השעון הרגיל אצלנו.

השעון כמובן לא נזכר בתנ"ך – אפילו המילה שעה לא מופיעה בעברית שבמקרא אלא רק בארמית שבספר דניאל – אך בספר מלכים מוזכר מתקן שיש שראו בו דגם ראשוני של שעוני השמש, "מעלות אחז".

שיר המעלות
לאחר שמבשר ישעיהו הנביא למלך חזקיהו שנתקבלה תפילתו ושיתוספו לשנותיו חמש עשרה שנה, אומר לו הנביא:

זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה' כִּי יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר, הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, לֹא כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל ה' וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת (מל"ב כ).

ישעיהו מציע למלך שתי אפשרויות – או שיתקדם הצל עשר מעלות ממקומו, או שישוב לאחור כשיעור הזה. חזקיהו בוחר באפשרות השנייה – נגד כיוון השעון – ואכן כך היה.

מהן המעלות האמורות כאן? קורא בן ימינו, המכיר את 360 המעלות שבעיגול כמו גם את מעלות החום שבתחזיות מזג האוויר, יכול להבין שמדובר בסימון מדידה כלשהו, אולי הקווים שבשעון השמש – אך לכאורה אין המעלות האמורות כאן אלא מדרגות, כמעלות הנזכרות בפרשתנו בציווי על הקמת המזבח: "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי, אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו".

המעלות נזכרות במקומות נוספים בתנ"ך, ובכולם הכוונה לכאורה למדרגות ממשיות. כך למשל בתיאור כיסאו המפואר של שלמה המלך ("וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים עֹמְדִים שָׁם עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה, לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל מַמְלָכוֹת"; מל"א י), וכן ב'סידור העבודה' המתואר בספר נחמיה (בפרק ג') בפרשת קימום חומות ירושלים: "וְאֵת שַׁעַר הָעַיִן הֶחֱזִיק שַׁלּוּן בֶּן כָּל חֹזֶה שַׂר פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה... וְאֵת חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן הַמֶּלֶךְ וְעַד הַמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד" (כידוע, ביאור מקובל – גם אם לא יחיד - למונח שיר המעלות שבתהילים מקשר את המונח למדרגות שעליהן היו הלוויים אומרים שירה בבית המקדש. פירוש אחר, המובא על ידי רס"ג, מציע שהיו מזמורים אלו נאמרים בעליית קול).

אבן שעות
יש מבין הפרשנים שהציעו שמעלות אחז נבנו מראש כמתקן המיועד למדידת הזמן, ויש הסבורים שמדובר בגרם מדרגות רגיל שנתעלה וזכה לשמש כאות לנבואת הנביא.

מעניין הוא תרגומו של יונתן בן עוזיאל לפסוק שהובא לעיל, הפותח: "ויקרא ישעיהו הנביא...": "וצלי ישעיה נבייא קדם ה', ואתיב ית טולא בצורת אבן שעיא דנחתת במסקנא דאחז שמשא לאחורוהי עסר שען". המילה מעלות זוכה לשלושה תרגומים שונים באותו פסוק: "צורת אבן שעיא", "מסקנא" ו-"שען". המילה "מסקנא" פירושה מַעֲלֶה, והיינו גרם מדרגות (המקום "מעלה עקרבים" מתורגם באונקלוס: "מסקנא דעקרבין"); המעלות הראשונות שבפסוק על פי יונתן הינן שם המתקן – אבן שעיא, היינו אבן שעות, שעון שמש; ואילו עשר המעלות שבסיום הן לדבריו עשר שעות, שהרי כל מעלה מלמדת על פרק זמן קבוע בקירוב (ואין מדובר דווקא בשעה שלנו – 1/12 מן היום).

הארכיאולוג רב אלוף יגאל ידין סבור היה שמעלות אחז הן מתקן שנועד מלכתחילה למדידת הזמן, ואף הציע תוכנית אפשרית של המתקן, שבו עשר מעלות הממחישות את עליית השמש מן המזרח ועד גובה השמים – ועשר נוספות המציגות את ירידתה לים המערב (באתר 'נאות קדומים' הסמוך ליער בן שמן אף נבנה שחזור של 'מעלות אחז' על פי הצעת ידין).

המושג "אבן שעיא" מקביל כאמור למונח העברי "אבן שעות" הנזכר במשנה (עדויות פרק ג): "שלשה דברים רבי צדוק מטמא וחכמים מטהרין... ומסמר של אבן שעות". וביאר הרמב"ם שם: "אבן השעות - אבן שקובעין אותה בקרקע ועושין בה עיגול, ובאמצע אותו העיגול מסמר עומד בזוויות ניצבות... ומסמנים באותו העיגול קווים ישרים לפי סדר עשיית הכלים, וכותבין על כל קו מהן שם השעה שנעשה לה אותו הקו, וכל שמגיע צל אותו המסמר לקו מאותן הקוים נודע כמה שעות עברו מן היום". על פי תרגום יונתן, אף מעלותיו של אחז היו כאותה אבן שעות, שנועדה לסמן את חליפות הזמנים לאורך היום.

מכל מקום, המושג מעלות המשמש בלשוננו למדידת זוויות וטמפרטורות – הגיע עדינו כתרגום מן הערבית, המכנה יחידות אלו בשם דרג'ה, היינו דרגה, מדרגה. סבירה ההנחה שחכמי ימי הביניים (כר' אברהם בן חייא) החלו להשתמש במונח 'מעלה' בכתיבתם ההנדסית והאסטרונומית במקום דרג'ה הערבית גם בהשראת הפסוקים העוסקים במעלות אחז – שבהם המעלות לא רק משמשות לעלייה וירידה אלא גם כיחידות מידה.

אורלוגין וזייגער
הזכרנו לעיל שהמילה שעון אינה במקרא. חידושה של מילה זו מיוחס ליחיאל מיכל פינס, שבחר במילה אחת קצרה תחת הצירופים שהיו נהוגים בפי העם, כמו "מורה השעות", או "כלי מראה השעות" (צירופים שיסודם בשפות לעז. ביידיש קראו לשעון 'זייגער', והיינו מורה. קרובה לכך אף המילה אורלוגין, שיסודה ביוונית – horologion: horo היא שעה, ומכאן hour האנגלית, ו-logion פירושו אמירה).

בהקדמתו לספר הלימוד 'הכוח', שהזכרנוהו כאן לפני זמן מה, המחיש פינס את הצורך ביצירת השם החדש: "נתבונן נא למשל בשם מורה שעות. סמנהו בה"א הידיעה: מורה השעות. הרבהו נא: מורי השעות; יחסהו נא אליך: מורִי מורה השעות; יחסהו נא לשם אחר לתארו: מורה שעות זהב...".

במקום אחר (מובא ב'לשוננו לעם' כרך ה') המחיש מאיר מדן את פועלם של פינס וחבריו, שהמירו צירופים ארוכים ומליציים במונחים קצרים ושימושיים יותר: "חסרות היו מילים פשוטות ביותר, שאנו משתמשים בהן יום יום... הרוצה לומר משקפת היה אומר: 'הכלי אשר בעדו האזוב אשר בקיר כארז בלבנון ישגה'; ולעט נובע היה הכרח לקרוא: 'כלי כתיבה שאין אנו מטבילין אפילו פעם אחת'; והמעלית הייתה נקראת 'עולה ויורד' או 'יעלה ויבוא'...").

לצד השעון שחידש פינס היו שקראו לו פשוט 'שעה', כמנהג שפות אחרות (בערבית למשל השעון הוא 'סאעה', וביידיש על פי הגרמנית 'אוהר', כמו hour דלעיל), אך שיחקה לו השעה לשעון, והוא זה שנתקבע בלשון.