 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
בִּרְכַּת יְשָׁרִים
י"ל גורדון גיליון מס' 2 - תשס"ז * 2006 בִּרְכַּת יְשָׁרִים לֹא חֹרַב טַל יַלְדוּת, נֵדֶר נָדַרְתִּי; "עֶבֶד לָעִבְרִית אָנֹכִי עַד נֵצַח לָהּ כָּל חוּשִׁי בִי לִצְמִיתוּת מָכַרְתִּי"; וּכְעוֹבֵד אַדְמָתוֹ הַמֵּפִיץ קֶצַח כֵּן בִּשְׂדֵה קֹדֶשׁ זֵרוּעַי פִּזַּרְתִּי, אַךְ צִיץ וָפֶרַח עֹלִים לֹא רָאִיתִי וָאֹמַר: לַהֶבֶל כֹּחִי כִלִּיתִי! מַר לָעֲקָרָה, מַר מֶנָּה לַמְשַׁכָּלֶת, שֶׁזֹּה לֹא כָאֲבָה וְזֹה לָרִיק חָלָה וּמַר מִשְׁתֵּיהֶן לִלְבַב אֵם חוֹמָלֶת לִרְאוֹת אֶת יַלְדָּהּ נֻפָּץ אֶל הַסָּלַע. וּלְמִי, הַמְּשׁוֹרֵר בַּשָּׂפָה נוֹבָלֶת, אֶל מִי מִשְּׁלָשְׁתָּן מַחֲלָתְךָ נִמְשָׁלָה? עֲרִירִי תֵלֵךְ אִם מֵתִים הוֹלַדְתָּ, כִּי תוֹלִיד חַיִּים – חַיֶּיךָ קִפָּדְתָּ. "מַה-יִּשְׁעִי מַה-חֶפְצִי וּלְמִי אֶעֱמוֹלָה? הוֹרַי – בִּמְלִיצָה וָשִׁיר לֹא יַחְפֹּצוּ; אַחַי וּבָנַי הָהּ חָטְאוּ לִשְׁאוֹלָה, אֶת עַמָּם עָזְבוּ וּשְׁפָתוֹ יִנְאָצוּ; וּלְמִי זֶה אָשִׁיר וּמָשָׁל אֶמְשֹׁלָה? הַלְשִׁבֳּלִים בֹּדְדוֹת בַּאֲרָצוֹת נָפֹצוּ?" כֵּן בַּעֲטָף רוּחִי אֶת נַפְשִׁי שָׁאָלְתִּי – כִּמְעַט רָפוּ יָדַי, נִדְרִי חִלָּלְתִּי. מִקּוֹל אַנְחָתִי קָמוּ וַתַּעֹרְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַבֹּדְדוֹת בַּאֲשֶׁר נִפְרָדוּ וַתִּתְלַקֵּטְנָה כֶּעָמִיר הַגֹּרְנָה וּבַאֲגֻדָּה אַחַת חָבְרוּ הִתְאֶחָדוּ, כִּי אַהֲבַת עַמָּם כַּמֵּזַח תַּחְגֹרְנָה הִיא חִבְּרָתַן יַחַד וּבָהּ נִצְמָדוּ. "יָדַעְנוּ, הַמְּשׁוֹרֵר! – אָמְרוּ לִי – פָּעֳלֶךָ; לֹא כַּקּוֹל בַּמִּדְבָּר הָיָה קוֹלֶךָ! מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים אֵלֵינוּ בָּאתָ וּבִזְמִירוֹתֶיךָ רוּחָהּ שָׁפָכְתָּ, עַל כָּל מַשָּׂא נֶפֶשׁ חָזוֹן נָשָׂאתָ, קֹרֹת עַמֵּנוּ בַּיְצוּרִים עָרָכְתָּ, וּלְיֵשַׁע עַמְּךָ מִבְּלִי-חָת יָצָאתָ וּלְלֵב נַעֲוֵי-לֵב חִצֶּיךָ דָּרָכְתָּ; כָּל אֵלֶּה שָׁמְעָה אָזְנֵנוּ וַתָּבֶן – שִׁבֳּלִים אֲנַחְנוּ אַךְ לֹא שִׁבֲּלֵי תֶבֶן. הִנֵּה גַּם בָּנֵינוּ, מֵהֶם נוֹאַשְׁנוּ, שָׁבִים אֵלֵינוּ; לִגְוֹעַ לֹא תַמְנוּ! לֹא תָמְנוּ חַסְדֵי-אֵל, עוֹד לֹא רֻשַּׁשְׁנוּ, עוֹד נָשׁוּב נִחְיֶה, כִּי נָפַלְנוּ קַמְנוּ. עַל כֵּן לִשְׁאֵרִית הַנַּחֲלָה יָרַשְׁנוּ, לִשְׂפַת קָדְשֵׁנוּ, אֶת לִבֵּנוּ שַׂמְנוּ, הָבָה נָצוּר שִׁירֶיךָ בַּחֹבָרֶת וּלְעַם נוֹלָד יִהְיוּ לָנוּ מִשְׁמָרֶת". וּמֵעַל הָעֲרָבִים עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שֶׁשָּׁם כִּסּוּ פָנָיו שָׁמִיר וָשַׁיִת הוֹרַדְתִּי וָאֲכוֹנֵן מֵיתְרֵי הַנֵּבֶל וָאֶתְלֵהוּ עַל רֹאשׁ שִׁבֲּלֵי הַזַּיִת, וּבְנֵי הַיִּצְהָר הֵם עָמְסוּ בַּסֵּבֶל לֶאֱסֹף הַקֹּלוֹת הַמְפֻזָּרִים בָּיִת וּלְהַגִּישָׁם מָנָה אַחַת אַפָּיִם לִמְחוֹנְנֵי שִׁיר צִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם. אֲגֻדַּת קֹדֶשׁ מַשְׂכִּילֵי עַמֵּנוּ, בִּשְׁמִי וּבְשֵׁם אַחַי שִׁמְכֶם אֲבָרֶךְ! כִּי יוֹאִיל הָאֵל וִיחַדֵּשׁ רוּחֵנוּ וִיפַלֵּט לָנוּ מִכָּל צַר בַּדֶּרֶךְ וּבְקֶרֶב אַחֵינוּ אָז לִלְשׁוֹנֵנוּ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן, תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, אָז גַּם כָּל קוֹרֵא שִׁירַי אֵלֶּה בָּנוּ יֵדַע כִּי מִיֶּדְכֶם הֵם לוֹ נִתָּנוּ. י"ח שבט תרמ"ג, ספ"ב. |
 |
