לימודים - זהירות

פרשיות חומש בראשית שבהן אנו נפגשים עם אבותינו, גדולי אומתנו, בפרט, ועם התנ"ך וחז"ל בעקבותיהם בכלל, מעמידות בפנינו סכנה גדולה. כלפי חוץ נראות הפרשיות כסיפורים ומאורעות, מאמרים ודרשות, הנראים לנו פשוטים מאוד, מציאותיים מאוד, כאילו מדובר בנו, החווים חוויות ומתמודדים עמן לטוב ולרע.

ומגיעים הדברים עד כדי כך שפעמים אנו שמים את עצמנו במקום אבותינו, שופטים אותם, מטיחים בהם ביקורת, ויוצאים חלילה נגדם, ובפרט בפרשיות מורכבות בתורה כנשיקת יעקב לרחל, כיחסו של יעקב ללאה לעומת רחל, כמעשה יהודה ותמר, כרצון האחים להרוג ולמכור את יוסף וכד'. איננו מבינים שיש ללמוד פרשיות אלו לעומק הפנימי ומשמעויותיו ולא בצורתו החיצונית שהרי "ראשונים כמלאכים"...

הטענה הנשמעת לרוב בעניינים אלו, היא טענה רוחנית, שאם נרחיק את מדרגת אבותינו מאתנו ונתייחס אליהם כאל מלאכים ואנו כבני אדם, לא תיווצר נקודת השקה וקרבה בינינו לבינם וממילא לא תופיע ההזדהות והשייכות עמם, עם דעותיהם, מוסרם ומעשיהם.

וכאן יש לזכור ולהזכיר בצורה הברורה ביותר, כל מה שנראה לנו כמעשה מקולקל, לא מוסרי ולא נכון של אבותינו, יש בו עומק חיובי פנימי הרבה יותר ממה שנראה לנו במבט ראשוני. עומק שעלינו לחשוף ולזהות, ואם לא הצלחנו לגלותו, עלינו לקיים בעצמנו "יפה שתיקה לחכמים". וגם אם נאמר שיש כאן מעשה שלילי הוא אינו כלל על פי הבנתנו ובמדרגתנו, שהרי כבר אמרו חז"ל, "הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה", וקל וחומר עם אבותינו, היינו, שמעשים מעין אלה הם בבחינת 'חוט השערה', שבר דק שבדקים שאין לנו כלל השגה על דקות ורגישות הסטייה שבו. מה שאצלם הוא כחוט השערה יתגלה ח"ו אצלנו בהמשך כחבל עבה, כקלקול גדול ונורא, כדוגמת הזווית שהם בקודקודה ואנחנו במרחק שנוצר בין צלעותיה, ההולך וגדל ככל שאנו מתרחקים ממקורה.

וכלשונו של הרב קוק (עין אי"ה שבת ב עמ' 44) –

"ואם איזה רוח עבר ועל ידי איזה סכסוך פנימי נתכווץ מעט אורו של ישראל מהופיע בכל עוזו בבית פנימה (בית יעקב - נשותיו האחים וכו') - הנה ליקוי אור זה, מגיע לנו ממרחקים בתור פגימה גדולה ורבת ערך"...

זאת ועוד, כמה חשובים הם דברי הגמרא במסכת שבת (פט) "לעתיד לבוא יאמר להם הקב"ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם", וביאר הרב קוק (שם עין אי"ה עמ' 223),

"לכו אצל אבותיכם, התעמקו בקדושת האבות הטבעית הממוזגת בטבע הגופני והנפשי שלכם, ותעמדו על מעמד היושר של ערך הקודש הרצוי, ותבחנו על פי מעמד זה את מעשיכם בהווה, ותכוונו את רוחכם לטובה, כי תקבלו את יסוד התורה על פי ההערכה הנשגבה הזאת, הבאה מתוך ההתרוממות אל טבע האבות ויסוד קדושתם, והמנוחלת לנו נחלת עולמים...".

אם כן, בעת הזאת, שפעמים אנשים קטנים פותחים פיהם בתעוזה ובחוצפה כלפי גדולי אומתנו, מטיחים בהם ביקורת כאילו הם אנחנו, ושוכחים ש"ראשונים כמלאכים ואנו כבני אדם, ואם הם בני אדם אנו כחמורים", לא רק שגורמים לזלזול נוראי ושקרי באבותינו, אלא גם מונעים את היחס הנכון שלנו כלפיהם וממילא את היכולת האמיתית לקבל מהם ולינוק מהם ולחיות אותם בקרבנו ככלל וכפרטים.

נזכה ללכת בדרכם של אבותינו, ובהדרכתם של חז"ל שאמרו "חכמים היזהרו בדבריכם". לא רק מלשון זהירות אלא גם מלשון 'זוהר' - שימו זוהר, גובה, גודל, בדבריכם בכלל וכלפי אבותינו בפרט, וממילא אותו זוהר המופיע בזהירות יופיע גם בכם ויתגלה לכל כי חכמים אתם באמת ולא ח"ו מתחכמים.