נייר עמדה: לימודי תנ'ך כדיאלוג עם ה'אחר'

ד"ר יעל אברהמי

גיליון מס' 1 - אדר ב תשע"א * 3/11

הנחת המוצא שלי היא, שעבור רוב פרחי ההוראה, על אחת כמה וכמה עבור רוב התלמידים בבתי הספר, התנ"ך הוא בלתי מושג, אחר. עבור התלמיד החילוני, התנ"ך דובר שפה אחרת, לא מובנת, חלק ממסריו וסיפוריו נתפסים כלא הומניים, ואם זה לא מספיק, התנך גם "שייך" מבחינת השיח הציבורי לקבוצה אחרת - לדתיים. התופעה ידועה ומוכרת ונדונה בעבר במסגרות רבות.

בולטת פחות בשיח הציבורי ההתייחסות לפער שבין התלמיד במסגרת הממלכתית-דתית לתנ"ך. גם כאן פערי השפה מקשים, ולצידם הימנעות בכל מחיר מהצגת מי מן הדמויות המקראיות באור שלילי² הגוררת הפרדה בלתי מספקת בין מקרא ומדרש.³ נוסף על כך התנ"ך כטקסט סמכותי ממקור אלוהי מייצג את ה'אחר', הקדוש, הבלתי מושג. קדושת התנ"ך מותירה את ה'רשות' לעסוק בו, למצוא בו את הקול האישי והמסר הרלוונטי לבעלי סמכות בלבד. ואם זה לא מספיק, הרי שהדי הגישה לפיה "לא תרגילום במקרא יותר מדאי"⁴ עדיין נשמעים.⁵

נראה לי שלמרות השוני העקרוני בתפיסת התנ"ך בקרב תלמידי בתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים, הקושי בהתמודדות עם הוראת המקרא וירידת ערכו של המקצוע, המשתקפת במיעוט פרחי הוראה, משותפת לשתי הקבוצות. שתי הסיבות המיידיות לכך אף הן משותפות, קרי, בשתי הקבוצות התנ"ך נתפס כ'אחר' בלתי מושג, אשר הזכות על פירושו נתונה בידי אחרים. כמו כן, בשתי הקבוצות הריחוק הלשוני בין העברית הדבורה בימינו לעברית המקראית מגביר את תחושת הזרות והריחוק.

שלושת כיווני הפעולה בהכשרת מורים המוזכרים בנייר העמדה של צוות חשיבה במקרא (תש"ע) עשויים לעזור בפתרון קשיים אלה: ביסוס ההבנה של פשט המקראות, חיזוק ההכשרה היישומית, והעצמה אישית. להלן אציע שתי תכניות אשר נותנות מענה לגורמי הקושי שהצגתי בראשית דברי, ומתאימים לכיווני הפעולה הנזכרים.

הוראת לשון המקרא במסגרת הכשרת המורים
אחד מעמיתי נוהג לאמור, שהבעיה עם הוראת התנ"ך איננה שאנשים אינם מכירים את התנ"ך. הבעיה היא שאנשים חושבים שהם מכירים את התנ"ך, כשלמעשה הם אינם מכירים אותו כלל וכלל. דבר זה נכון עוד יותר כאשר מדובר בעברית מקראית. לצד ההצעה שהעלה צוות החשיבה להכין תוכנית לימודית להטמעת לשון התנ"ך בבתי הספר, יש לתת את הדעת על אופני הוראת לשון המקרא במסגרת הכשרת המורים. לעתים תכופות נושא זה (אם נלמד) מוצג ברמה הבלשנית-התיאורטית ללא הדגשה מספקת של יישומו להבנת הכתובים. זאת ועוד, מניסיוני נושא זה בכל מקרה אינו מתאים להוראה בשנת הלימודים הראשונה כפי שנעשה עד כה. לטעמי יש לבנות קורס מלווה בחוברת עבודה, אשר יציג את הנושאים הייחודיים ללשון המקרא לעומת העברית המודרנית, תוך שימוש חוזר ונשנה בכתובים. מטרת הקורס להמחיש לפרחי ההוראה את הצורך בהכרות עם לשון התנ"ך, ולהקנות להם כלים להבנה של לשון התנ"ך וממילא גם של תוכנו. הטמעה של קורס זה במכללות השונות תתרום לבניית תשתית הידע אצל פרחי ההוראה לקראת תוכניות להטמעת לשון התנ"ך בבתי הספר.

לימוד חוויתי במסגרת הכשרת המורים
הנסיון לעורר אהבה, או לכל הפחות הכרות, עם התנ"ך עומד בפני קשיים זה שנים ארוכות.⁶ תוכניות הלימודים המשתנות תדיר מנסות מענה לקשיים אלה. נראה לי, כי מעבר לשאלת ההעמקה מול ההיקף, הגישה המסורתית למול הגישה ביקורתית, נדרש המורה להוות גורם מתווך בין תלמידיו לבין תרבות ושפה רחוקים ושונים, בעודו מתבקש להציג תרבות ושפה אלה כקרובים ושייכים לעולמם של תלמידיו. משימה זאת קשה ביותר והיא דורשת מיומנויות חיים בנוסף לבקיאות בתחום הדעת. על מנת לסייע בתפקיד זה של המורה יש לשלב בהכשרתו יחידות לימוד חוויתיות - אשר יחזקו בו עצמו את האהבה וההכרות עם התנ"ך, ואשר יתנו לו כלים להוראה חוויתית בתורו. בתוך תוכנית ההכשרה, יש לשלב שתי יחידות כאלה. להלן דוגמאות ליחידות של לימוד חוויתי בתחום המקרא:⁷

דרמה ותנ"ך (bible drama) - מטרות הקורס: "להכיר לתלמידים את הסיפורים תוך מתן דגש על הצד הספרותי, הערכי והחינוכי. לעמוד על נקודת מבטו של הכותב המקראי מול נקודת מבטו של הקורא העכשווי. ללמוד לנתח טקסטים ספרותיים במקרא באמצעות שאילת שאלות, בדיקת אמצעים ספרותיים כמו ייתור, חיסור, מילה מנחה, השוואה לסיפורים אחרים מקבילים .ללמוד לאתר את המהות של הספור המקראי. להאיר זוויות מבט שונות ומגוונות לסיפורים וגיבוריהם, ולעבד אותן באמצעות דרמה. הכרות עם כלים ואמצעים שונים מתחום הדרמה, ושילובם בהוראת המקרא בגן הילדים ובביה"ס היסודי."⁸

בית מדרש יוצר - מטרות הקורס: להכיר לתלמידים את הסיפורים ואת השתלשלות פרשנותם במסורת היהודית הקדומה והעכשווית. להקנות לתלמידים מיומנויות קריאה ביקורתית של מקרא לעומת מדרש, ומיומנויות חיפוש מדרשים. להפנות את תשומת לב התלמידים לזיקה שבין פרשנות להקשרה התרבותי. לעודד את התלמידים לתגובה מדרשית עצמאית.⁹

סדנת תרגום - מטרות הקורס: להתמודד עם קשיי ההבנה של סיפורי התנ"ך, להכיר מקרוב סוגיות הנוגעות ללשון המקרא, להכיר תרגומי מקרא מתקופות שונות ובשפות שונות ולדון בזיקה שבין תרגום ופרשנות, להתנסות בתרגום קטעי תנ"ך לעברית מודרנית, לדון ביתרונות ובחסרונות השימוש בתרגום בהוראת המקרא בבית הספר.

הוראת התנ"ך בשטח - גיאוגרפיה וארכיאולוגיה - מטרות הקורס פורטו בדף העמדה של ד"ר אריה בורנשטיין וד"ר רבקה רביב, 'היסטוריה, ארכיאולוגיה ולימוד המקרא'.



¹ בכתיבתי נעזרתי רבות במשה גרינברג, על המקרא ועל היהדות: קובץ כתבים (עו' א' שפירא), תל אביב תשמ"ה, ובעיקר בפרקים: "בעיות רעיוניות בהוראת המקרא בבית-הספר" (262-274 [1959]), "הרהורים על תפקידי המורה למקרא והכשרתו" (281- 292 [תשל"ד]), "גישה להוראת המקרא בבית-הספר" (293-299 [תשל"ה]), "הוראת המקרא באוניברסיטה - למי ולמה?" (304-318 [תשל"ה]). כמו כן הושפעתי ממשנתו של מרטין בובר, אשר זיקתה לנושא התבארה לי דרך העיון בספרם של ירון קלמן ופול מנדס-פלור (עו'), מרדכי מרטין בובר במבחן הזמן, ירושלים, תשנ"ג, ובעיקר בפרקים: אריה סימון, "בין חינוך לערכים ובין דו-שיחיות מחנכת" (70-73), "שיקום ה"זיכרון האורגאני" על-פי משנתו של מרטין בובר (80-97), עודד שרמר, "מגמות בחקר בובר בחינוך" (98-118).
² תופעה שהתייעצויות מורים מן החינוך הממלכתי דתי בפורומים שונים באינטרנט מעידה עליה בצורה גורפת. ראו לדוגמא הדיון הבא http://www.prog.co.il/archive/index.php?t-29270.html ומשם: " יצא לי גם ללמד על מכירת יוסף ולאורך כל הלימוד הדגשתי שוב ושוב כמה צדיקים היו השבטים ... גם אמרתי להן שמדובר בצדיקים של ממש והם עשו הכל ע"פ ההלכה. השתדלתי גם אחרי כל אמירה שהציבה את האחים באור אחר להסתייג ולהזכיר: אתן זוכרות ילדות שמדובר באנשים צדיקים וכו'... זה היה בהחלט ללכת בין הטיפות. אכן זה היה קשה."
³ "לעניות דעתי השאלה היא לא איך ללמד אלא איך ללמוד אם המורה מבינה את הפרושים והמדרשים ויש לה תמונה בהירה והרמונית-מכאן אין שאלות איך להעביר את זה הלאה. פשוט צריך ללמוד כדי להבין". (מן הדיון הנ"ל)
⁴ רש"י לתלמוד בבלי, ברכות כח, ע"ב.
⁵ "כדאי לדעת שהרבה פעמים מובא העניין בגמרא ומקיף את הנושא מכל צדדיו" (מן הדיון הנ"ל), על תופעת זניחת ההוראה והעיסוק במקרא עמדו ראשוני תקופת ההשכלה, וביניהם נה"ו "מי שעוסק בגמרא אינו צריך לעסוק במקרא ובמשנה וברייתות התנאים, שהכול בלול [!] בגמרא" (מתוך רן הכהן, מחדשי הברית הישנה, תל אביב, 2006, עמ' 30).
⁶ יאירה אמית, 'לימוד תנ"ך - סיפור שאין בו אהבה, 'הארץ, 21/01/2004, מנחם בן, 'איך איבדנו את התנ"ך' ,, 25/.08/2009
⁷ רבות מן היחידות הן בינתחומיות במהותן ולכן דורשות הוראה משולבת של אנשי מקרא ואנשים מתחומים אחרים. יישום של תוכנית מסוג זה מחייב הקצאת משאבים בהתאם.
⁸ מתוך סילבוס הקורס "כשהמקרא והדרמה נפגשים - מציגים את סיפורי התנ"ך", ענת גסול-רביד ורועי רשקס, מכללת אורנים, תש"ע.
⁹ בתי מדרש יוצרים הולכים ומתרבים בישראל, וניכרת חשיבותם כמקום לצמיחה אישית ורוחנים בזיקה ליהדות (למשל 'בת חן' (http://www.bat-chen.org/About.aspx), וכן לפיתוח סובלנות בין זרמי היהדות השונים תוך דיאלוג (למשל 'נגון נשים' http://www.oranim.ac.il/sites/heb/hamidrasha/woman/pages/default.aspx ). חשיבות החיבור שבין חינוך ורוחניות עלתה לאחרונה לתודעת השיח הציבורי עקב פעילות התנועה להעצמת הרוח בחינוך: "המפתח לקידום החינוך בישראל הוא, בעינינו, העצמת ממד הרוח שבו. ממד זה חיוני להצלחת תוכניות לימוד ושיטות הוראה-למידה חדישות למיניהן, ויש בו כדי להשפיע על הנעה חיובית של התלמידים בלימודיהם וביחסם לבית הספר ולחברה. לממד הרוח בחינוך הֲכָלה רחבה ומזמינה: אפשר שיכללו בו חינוך למותר האדם, להתעלות, לשלמות האדם, לרגישות ועומק חוויה, לעצמיות, לתודעה, לחיפוש פשר ומשמעות, לאותנטיות, להומאניות, לערכיות, לזיקה לנשגב, ועוד." (מתוך מצע התנועה, http://groups.google.com/group/TheEducationSpirit/web/מצע%20התנועה%20להעצמת%20הרוח%20בחינוך). נראה לי כי ניתוח המציאות במצע התנועה רלוונטי במיוחד ללימודי התנ"ך, ומאידך כי לימודי התנ"ך יכולים להיות מפתח לחינוך בכיוון המוצע במצע.