 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
הַחִיּוּךְ
יעקב ברזילי
גיליון מס' 42 - סיון תשע"א * 6/11 אַבָּא הִמְשִׁיךְ לְחַיֵּךְ מִלֶּחִי עַד לֶחִי.
הוּא לֹא הִפְסִיק לְחַיֵּךְ גַּם כְּשֶׁנִּפְתְחוּ שַׁעֲרֵי הַמַּחֲנֶה וַעֲגָלָה רְתוּמָה לִשְׁנֵי סוּסִים כְּחוּשֵׁי בָּשָׂר נִשְׂתָּרְכָה פְּנִימָה בַּעֲצַלְתַּיִם לְכִוּוּן מִגְרָשׁ הַמִּסְדָּרִים. פְּנֵי הַסּוּסִים דּוֹמוֹת הָיוּ לִפְנֵי אָדָם. אַבָּא שָׁכַב עַל הַדַּרְגָּשׁ לְלֹא תְּנוּעָה וְרַק חִיֵּךְ. הַסּוּסִים מָשְׁכוּ אֶת הָעֲגָלָה לְיַעַד קָבוּעַ מֵרֹאשׁ מִבְּלִי שֶׁעֶגְלוֹן יִנְהַג בָּהֶם, הָיָה בַּסּוּסִים הַלָּלוּ מַשֶּׁהוּ אֱנוֹשִׁי מְאֹד, נוֹגֵעַ לַלֵּב. לְאִמָּא נִדְמֶה הָיָה שֶׁאַבָּא רוֹצֶה לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ אֲבָל הוּא לֹא דִּבֵּר, הוּא כָּל הַזְּמַן חִיֵּךְ. רַגְלֵי הַסּוּסִים דִּשְׁדְּשׁוּ בַּשֶּׁלֶג הַכָּבֵד שֶׁכִּסָּה אֶת מִגְרָשׁ הַמִּסְדָּרִים. כְּשֶׁהֵנִיחוּ אֶת אַבָּא עַל הָעֲגָלָה, חָשַׁבְתִּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קַר וְעוֹד מְעַט פָּנָיו יִתְעַוְּתוּ מֵהַקֹּר הַמַּקְפִּיא, אֲבָל זֶה לֹא קָרָה וְהוּא פָּשׁוּט הִמְשִׁיךְ לְחַיֵּךְ. פָּחַדְתִּי שֶׁיְּקַבֵּל דַּלֶּקֶת רֵאוֹת, אַךְ לֹא הֵעַזְתִּי לְהַגִּיד דָּבָר, שָׁתַקְתִּי. כַּעֲבֹר זְמַן הֵנִיחוּ לְיַד אַבָּא עוֹד מִישֶׁהוּ שֶׁפָּנָיו הִבִּיעוּ כְּאֵב וְהָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁזֶּה יְקַלְקֵל אֶת מַצָּב רוּחוֹ, הִתְבָּרֵר שֶׁגַּם הַפַּעַם טָעִיתִי כִּי הַחִיּוּךְ לֹא מָשׁ מֵעַל פָּנָיו. כְּשֶׁהֵבִיאוּ עוֹד אֲנָשִׁים כְּבָר לֹא הָיָה מָקוֹם עַל מִשְׁטָח הָעֲגָלָה וְשָׂמוּ אוֹתָם עַל הַגּוּף שֶׁל אַבָּא. חָשַׁשְׁתִּי שֶׁהוּא יֵחָנֵק, אֲבָל רָאִיתִי שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ לְחַיֵּךְ וְאָז שָׂמַחְתִּי שֶׁלְּפָחוֹת לֹא יִהְיֶה לוֹ קַר. כְּשֶׁלֹּא הָיָה כְּבָר מָקוֹם בָּעֲגָלָה, אַחֲרֵי שֶׁהֶעֱמִיסוּ עָלֶיהָ עֲרֵמָה גְּדוֹלָה שֶׁל אֲנָשִׁים הִתְחִילוּ הַסּוּסִים לִמְשֹׁךְ אֶת הָעֲגָלָה לְכִוּוּן הַשַּׁעַר. אִמָּא הֵרִימָה אֶת אֲחוֹתִי בִּזְרוֹעָהּ הַשְּׂמָאלִית וּבִימִינָהּ לָפְתָּה אֶת יָדִי בְּחָזְקָה, אַחַר-כָּךְ הִתְחַלְנוּ לִצְעֹד בַּשֶּׁלֶג הַטּוֹבְעָנִי וְהָלַכְנוּ מֵאֲחוֹרֵי הָעֲגָלָה. סַבָּא גָּרַר אֶת עַצְמוֹ מִימִינִי אָחַז בְּיָדִי הַשְּׁנִיָּה וְאָמַר לִי: " תַּגִּיד נֶכְדִּי תַּגִּיד אַחֲרַי" וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַחֲרָיו: "יִתְגַּדָּל וְיִתְקַדָּשׁ שְׁמֵיה רַבָּא…" וְנֹאד הַדְּמָעוֹת שֶׁל אִמָּא נִקְרַע וְדִמְעוֹתֶיהָ הַבּוֹעֲרוֹת שָׂרְפוּ אֶת הַשֶּׁלֶג מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ. כְּשֶׁנִּנְעֲלוּ הַשְּׁעַרִים בְּצֵאת הָעֲגָלָה כְּבָר לֹא רָאִיתִי יוֹתֵר אֶת פְּנֵי אָבִי רַק הַחִיּוּךְ שֶׁלּוֹ בִּצְבֵּץ מִתּוֹךְ עֲרֵמָה שֶׁל כְּאֵב. |
|
