 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
צרור שירים
מנחם מ' פאלק גיליון מס' 42 - סיון תשע"א * 6/11 מְנַצֵּחַ הַקַּצָּבִים
הַאִם בְּשָׁעָה זוֹ, אַבָּא, אַתָּה מֵכִין אֶת סְעוּדַת הֶחַג עַל הַשֻּׁלְחָן הַפָּרוּשׂ לְיַד הַסֶּלַע הַמֻּפְלָא עָלָיו הַנֵּר הַשְּׁלִישִׁי מַמְתִּין לְהַדְלָקָתוֹ לִכְבוֹדָם שֶׁל שׁוֹכְנֵי מָרוֹם? הַאִם הַמַּלְאָכִים סִפְּרוּ לְךָ מַה הוּא מַעֲדִיף הָעֶרֶב? מָנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל מְרַק צְדָקוֹת וּמָנָה שְׁנִיָּה שֶׁל מְמֻלָּאִים בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים סָלָט שֶׁל תְּרוּמוֹת וּמַשְׁקֶה מַרְוֶה שֶׁל רְגִיעָה? הַאִם לְבַסּוֹף תַּגִּישׁ לָהֶם סֻפְגָּנִיּוֹת מְלֵאוֹת אַבְקַת נְדִיבוּת מְמֻלָּאוֹת בְּרִבַּת לֵב חָם וְקִנּוּחַ נוֹסָף שֶׁל עוּגִיּוֹת סְלִיחוֹת? הַאִם אַתָּה מַצְלִיחַ לְפַנֵּק שָׁם אֶת כָּל הַשְּׂרָפִים כְּפִי שֶׁנִּסִּיתָ לְפַנֵּק אוֹתִי? הַאִם גַּם שָׁם זוֹרֵם מִצִּפָּרְנֵי יָדֶיךָ נָהָר שׁוֹצֵף שֶׁל כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת? אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ לְיַד הַשֻּׁלְחָן מֵעָלָיו נִבְרָשׁוֹת שֶׁל זֹהַר אַרְגָּמָן מְפַזְּרוֹת הִלּוֹת קְדוֹשׁוֹת עַל רָאשֵׁי שׁוֹכְנֵי גַּן הָעֵדֶן וְאַתָּה, מַכֶּה בְּסַכִּין הַקַּצָּבִים שֶׁלְּךָ בַּסֶּלַע הַמֻּפְלָא וְהוֹפֵךְ אוֹתָהּ לְשַׁרְבִיט מְנַצְּחִים. הַאִם אַתָּה עוֹשֶׂה זֹאת כְּדֵי לְתָאֵם אֶת מַקְהֵלַת חֲלֻקַּת תַּפְקִידֵי הָעֶזְרָה בֵּין כָּל מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן? הַאִם תַּזְכִּיר אוֹתִי כַּאֲשֶׁר תַּצִּיג אֶת הַתַּפְרִיט, כִּי אֲנִי עֲדַיִן רָחוֹק מִמְּךָ וְלֹא אוּכַל לְסַיֵּעַ בְּיָדְךָ מִלְּבַד לְפַזֵּר מִלִּים כְּתוּבוֹת עִם מִרְוָח גָּדוֹל בֵּינֵיהֶן וְאוּלַי הָאוֹרְחִים יִרְאוּ אוּלַי יִשְׁמְעוּ אוּלַי יִזְכְּרוּ בִּזְכוּתְךָ בִּזְכוּתָם. מַצָּה שְׁמוּרָה אִמָּא עָשְׂתָה כְּבִיסָה יָדָנִית עַל קֶרֶשׁ הַכְּבִיסָה עִמְלְנָה אֶת הַכְּבָסִים גִּהֲצָה וְסִדְּרָה הַכֹּל בַּמָּקוֹם. אַחַר-כָּךְ הִיא נִקְּתָה אָבָק וְנִקְּתָה שֵׁנִית וּשְׁלִישִׁית כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יַבְרִיק עַד שֶׁאַבָּא יָשׁוּב מֵעֲבוֹדָתוֹ בַּכְּפָר הַשָּׁכֵן, יִתְקַלַח וְיֵשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן. עַל כִּסְּאוֹ הָיָה מֻנָּח כַּר בְּצִפִּית מַבְהִיקָה כַּשֶּׁלֶג עָלֶיהָ הִתְיַשֵּׁב. בְּכֵלִים מֻכְסָפִים נֶעֱרַךְ הַשֻּׁלְחָן, שָׁלֹשׁ כּוֹסוֹת לְיַיִן וְעוֹד אַחַת "לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא" הוּא אָמַר. מִי זֶה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא? שָׁאַלְתִּי. לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה לֹא יָדַע. רַק אָמַר: כְּשֶׁתִּגְדַּל וְתֵדַע לִקְרֹא בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ וּבַסִּדּוּר. תֵּדַע. אִמָּא חִלְּקָה מַצּוֹת וּמָרָק רוֹתֵחַ עִם קְנֵידְלָךְ (שֶׁעָזַב זֶה עַתָּה אֶת הַתַּנּוּר בּוֹ גִּזְרֵי הָעֵץ עֲדַיִן הִשְׁמִיעוּ לְחָשִׁים סְתוּמִים), וְעוֹף וְכָל מִינֵי יְרָקוֹת מוּזָרִים וְלֹא טְעִימִים. בְּסוֹף הָאֲרוּחָה הִיא עָטְפָה מִסְפַּר מַצּוֹת בִּזְהִירוּת שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵרְנָה וְאָמְרָה לִי: "מָחָר תִּקַּח וְתָבִיא לַמּוֹרָה מָרִיָּה. הִיא תִּשְׂמַח לִטְעֹם מֵהַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁלָּנוּ". וַאֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁהִיא הִתְכַּוְּנָה לַחוֹב הַיְּהוּדִי בַּאֲדָמָה נָכְרִיָּה. זֶה הָיָה הַפֶּסַח הָרִאשׁוֹן שֶׁאֲנִי זוֹכֵר. זוֹ הַמַּצָּה שֶׁשָּׁמְרָה עָלַי שָׁם. מַצָּה שְׁמוּרָה. חָמוּשׁ הַנֶּשֶׁק שֶׁמְּחַסֵּן אֶת הַלֵּבבָּרְחוֹב הָיִיתִי חָמוּשׁ בְּאֶקְדָּח בְּשִׂיחָה חָמוּשׁ בְּמִלִּים בַּמִּשְׂרָד חָמוּשׁ בְּלִיטְרוֹת שֶׁל מֶרֶץ בַּבַּיִת חָמוּשׁ בְּכַוָּנוֹת טוֹבוֹת וַעֲדַיִן מַרְגִּישׁ פָּגִיעַ. בִּפְגִישׁוֹת הָיִיתִי חָמוּשׁ בְּחִיּוּכִים בְּסַדְנָאוֹת חָמוּשׁ בְּיֶדַע בָּרְחוֹבוֹת חָמוּשׁ בְּעֵינַיִם סוֹרְקוֹת בְּאוּלַמּוֹת חָמוּשׁ בְּאָזְנַיִם וַעֲדַיִן מַרְגִּישׁ חַלָּשׁ. בְּדוּ־שִׂיחַ הָיִיתִי חָמוּשׁ בְּאַשְׁלָיוֹת מוּל הַדַּף חָמוּשׁ בִּרְגָשׁוֹת מוּלֵךְ חָמוּשׁ בְּתִקְווֹת וּמֵרֹב חִמּוּשׁ נָפְלוּ הַכַּדּוּרִים וְהָפְכוּ לַעֲקָרִים בְּטֶרֶם עֵת. |
|
