 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
רגעים של כתיבת שיר; אהבה צרופה
טלי וייס גיליון מס' 43 - אב תשע"א * 8/11 רגעים של כתיבת שיר
רְגָעִים שֶׁל כְּתִיבַת שִׁיר: פָּנָס נִכְבָה, אֹזֶן מִתְמַתַּחַת, שְׁרִירִים לֹא מֻכָּרִים כּוֹאֲבִים, כְּאֵב גָּדוֹל וְאָז... אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּךָ וּתְמוּנָתְךָ נִמְהֶלֶת בְּדָמִי. הִיא כָּל כָּךְ שְׁלֵוָה וּמוֹצִיאָה אוֹתִי מִשַּׁלְוָתִי. אֵין כְּמוֹ תְּחוּשָׁה זוֹ שֶׁל מְלֵּאוּת תְּמוּנָתְךָ בְּשִׁירִי. יֵשׁ רְגָעִים שֶׁבָּא לִי לְפָרֵק אֵת הַשִּׁיר לְחֶלְקִיקִים קְטַנִּים כְּדֵי שֶׁאוּכַל לֶאֱחֹז בְּךָ לְעוֹד דַּקָּה שְׁלֵמָה. בְּתֹם מְלֶאכֶת הַכְּתִיבָה אֲנִי מִתְנַחֶמֶת בַּשִּׁכְחָה, מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי נִפְרַד מִמֶּנִּי לְטוֹבַתִי, לְטוֹבְתְךָ. אהבה צרופה בְּדֶרֶךְ לִכְתִיבַת שִׁיר רָצוֹת הַמַּחְשָׁבוֹת שְׁאֵלוֹת מִצְטַבְּרוֹת מְנַסּוֹת לְשַׁבֵּשׁ אֶת זְרִימַת הַכְּתִיבָה אֲבָל אֲנִי, בְּסַךְ הַכֹּל רוֹצָה שׁוּרָה שֶׁל שִׁירָה לְרֶגַע מְנַתֶּקֶת אֶת חוּט הַמַּחְשָׁבָה מְאַפְשֶׁרֶת לַיָּד לִכְתֹּב מָה שֶׁהִיא רוֹצָה הֲרֵי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר שִׁיר אֵינוֹ מַדָּע אֶלָּא פְּרִי יְצִירָה אֻמָּנוּת לְשָׁמָּה. פִּתְאֹם נִפְתַּח חַלּוֹן, נִפְקָחַת הַתְּבוּנָה הָלִירִית בַּנְּשָׁמָה. הַשְׁרָאָה שֶׁל רֶגַע שֶׁאֵין נִתָּן לְשָׁחְזֶרָה אֲבָל אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ אוֹתָהּ עַד שֶׁהִיא מִתְהַפֶּכֶת בְּתוֹכָהּ. הַשִּׁיר שֶׁבְּתוֹךְ הַשִּׁיר הוּא גִּלּוּי בַּהַקְשָׁבָה לַמּוּזִיקָה הַפּוֹרֶצֶת מִן הַשּׁוּרָה וּבֵין הַשּׁוּרוֹת אֶל תּוֹכְךָ, זוֹ שִׁירָה בְּהִתְגָלְמוּתַה – אַהֲבָה צְרוּפָה. |
|
