 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
אדם, אדמה ועץ השדה בעיר הנבנית
רחלי אברהם-איתן
גיליון מס' 44 - תשרי תשע"ב * 10/11 נַחַשֵׁי תְּעוּפָה מִתְפַּתְּלִים בְּשָׁחֹר בּוֹלְעִים אַט-אַט
אֶת יְרֹק-הָרֵאָה. צַעֲצוּעִים מְמֻנָּעִים, דְּגָמִים חֲדִישִׁים, דּוֹהֲרִים עַל מַרְבָדִים כֵּהִים. אֲדָמָה פּוֹשֶׁטֶת גְּלִימָה יְרֻקָּה לוֹבֶשֶׁת תַּכְרִיכֵי אַסְפַלְט וּבָתִּים מֵאֲחוֹרֵי חוֹמוֹת אוֹטְמוֹת פִּיחַ וְרַעַשׁ וּבְכִי מְתַמְרֵן מִתַּמֵּר אֶל הַגָּרוֹן ונֶעֱצָר כְּעָשָׁן נֶחְנָק בֵּין הַבָּתִּים הַחֲצוּיִים לְלֹא גַּגּוֹת, קוֹדְרִים לְלֹא טִיחַ אָבָק לָבָן עוֹלֶה בְּכָל מָקוֹם בְּפַאֲתֵי הָעִיר הַנִּבְנֵית רַכֶּבֶת מְשַׁקְשֶׁקֶת אֶל טַבּוּר הָעִיר. אֲנָשִׁים נִפְלָטִים מִמֶּנָּהּ נִבְלָעִים בַּקַּנְיוֹן הַמְּפֹאָר. הֲמוֹן סְפָרִים וְצֹמֶת אֶפְשָׁרֻיּוֹת. אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת הַבְּכִי הַמִּשְׁתּוֹרֵר בְּתוֹכִי, מִשְׁתּוֹלֵּל. שִׁיר מִתְסַכֵּל, מְתַסְכֵּל, מִסְתַּכֵּל שׁוֹאֵל שְׁאֵלַת תָּם, אֵינוֹ יוֹדֵע לִשְאֹל אוֹ לוֹמַר דְּבַר מָה חָכָם, לְהַגִּיד וּלְקַלֵּס, לִבְנוֹת לַמְּשׁוֹרְרִים מָקוֹם בְּעִיר הֶעָתִּיד, לִפְרֹץ אֶת הַזְּמָן לִפְרֹץ אֶת רוּחַ הָאָדָם, לְהַרְגִּיעַ אֶת הַדָּם הַמִּסְתַּעֵר, הַמִּצְטַעֵר עַל הַחֹלִי, עַל הַכְּאֵב שֶׁלֹּא נִכְנַע לַגְּלוּלוֹת, עַל הַפַּחַד לְאַבֵּד, לֹאבַד, לְבַד הַרְבֵּה לְבַד הַרְבֵּה בָּתִּים יָפִים נִבְנוּ: בֵּית פַּיִס, הֵיכַל תַּרְבּוּת, בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, בְּרֵכוֹת וַאֲגַם, גַּנִּים וּפָּארְקִים. לַכְּלָבִים הִבְטִיחוּ פָּארְק נִפְרָד שֶׁהַאֲנָשִׁים לֹא יָצִיקוּ לָהֶם, שֶׁלֹּא יַפְרִיעוּ לְאָשְׁרָם הַכַּלְבִּי גַּם מְשׁוֹרְרֵי הָעִיר מְחַפְּשִׂים מָקוֹם לְהִתְיַחֵד בְּצַוְתָא, לְשׁוֹרֵר לְהַשִּׁיק סְפָרִים, לְהַשִּׁיק גְּבִיעִים, לְהִתְאַוְרֵר מִן הַשֻּׁלְחָן הַנֶּעֱצָב מִכֹּבֶד הַשִּׁירִים הַנִּשְׁנָקִים, מַזִּילִים אֶת עַצְמָם כִּדְמָעוֹת אֶת מִי מְעַנְיְּנִים הַשִּׁירִים הַבּוֹכִים וְנֶאֱנָקִים אֶת מִי מְעַנְיְּנִים הַשִּׁירִים הַחִוְּרָנִים אַל נַשְׁלִיכֵם כְּעָלִים לְעֵת מַאֲפִירָה בִּידֵי אַדְרִיכָלֵי הַזְּמָן וְהַסְּפָרִים הַשִּׁיר מַחֲמִיץ אֶת עַצְמוֹ וּפוֹסֵח עַל מְזוּזוֹת בָּתָּיו הַרְבֵּה בָּתִּים נִכְתָּבִים הִזְמִינוּ אֶת הַמְּשׁוֹרֶרֶת לַפֶסְטִיבָל לִקְרֹא שִׁירִים אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בָּתַּיִךְ וְקוֹרְאָיו, וְקוֹרְעָיו, עוֹד יְהַלְּלוּךְ סֶלָה. סֶלַע נִטְחַן בְּמַזְלֵג הַדַּחְפּוֹר. מִתְפּוֹרֵר וְנָמוֹג כְּאִלּוּ הָיָה אָדָם בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ. בָּתֵּי הַשִּׁיר נִטְחָנִים בִּכְאֵב יוֹלַדְתוֹ עֵץ הֶחָרוּב זְקַן הַיָּמִים מַשִּׁיר פֵּרוֹתָיו הַמְּאֻבָּקִים טֶרֶם גְּדִיעָתוֹ מִשְּׁבִיל חַיָּיו. עוֹד מְעַט יַעְטֶה תַּכְרִיךְ אַסְפַלְט וּגְשָׁרִים יִבָּנוּ מֵאֵי כָּאן לְאֵי שָׁם. עֲלֵיהֶם יִדְהֲרוּ מְכוֹנִיּוֹת וְרַכָּבוֹת כְּיָמִים, כְּאָפַנֵּי צַעֲצוּעַ שֶׁל יַלְדֵי הַמָּחָר – נְהָגָיו שֶׁל שַׁחַר חָדָשׁ. וּמָה עַל שְׂרִידֵי הָעֵצִים כְּשֶׁיֹּאחָזוּ בְּהֶגֶה הַזְּמַן וְכַמָּה מַיִם יִזְרְמוּ בַּנְּחַלִים וּבַאֲגַמֵּי תּוֹדָעַת הָאָדָם? וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת? עֲדַיִן פּוֹחֶדֶת לָגַּעַת בַּפֶּצַע הֲכִי עָמֹק בַּדָּם פּוֹחֶדֶת לִנְבֹר כְּדַחְפּוֹר בַּסְּלָעִים הַנִּטְחָנִים עַד דַק וְנֶעֱלָמִים פּוֹחֶדֶת מֵהַפַּחַד לִפְחֹד בְּקוֹל דַּק וְנֶעֱלָם. הַפֶסְטִיבָל מַתְחִיל וְהִיא עֲדַיִן כָּאן, מַזִּילָה אֶת עַצְמָהּ לָדַעַת . 3.4.10 גזר קיפח ודור מפתח הִנֵּה אֶקְרַב אֶל קוֹץ בַּפֶּרַח בְּעַדְשַׁת בִּינָה בְּגַלְגַּל הָעַיִן הַנִּפְעָר כִּדְבוֹרָה הַנְּבִיאָה אֶרְאֶה מַה רָב הַהוֹד כִּפְנֵי הַדּוֹר יְקֹד קוֹצָיו אֶפֶס אִם תּוֹכוֹ מִבָּרוֹ יְהוֹד מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב נִפְתְּחָה הַטּוֹבָה נִקְבַּצְנוּ אֱלֵי מְכוֹרָה כְּקוֹץ וּפֶרַח יַחַד נִפְתַּח נִתְפַּתֵּחַ כְּיִין וְיַאנְג מַה טֹבוּ אֹהֲלֶיךָ |
|
