מחשבות אחדות של המתרגם

למהדורה הראשונה ההונגרית של שירי מנחם פאלק

ארון גאאל

גיליון מס' 45 - כסליו תשע"ב * 12/11

1. על תרגום ספרותי
אני תרגמתי שירים של כחמישים משוררים מתריסר מדינות, רובן אירופיות.

משימתי אינה למצוא את הבלתי נראה, אלא את החוט האמיתי העובר, למעלה מכל הספק, מהדרום לצפון, מהמזרח למערב, מגיע לפעמים מעבר לאוקיינוסים ומקשר משוררים ממדינות רבות אשר כותבים בשפות שונות.

כמובן שנפגוש מספר דברים בולטים. המשוררים שתרגמתי בכל המקרים הם יוצרים עכשוויים, פעילים, שכבר תרמו את תרומתם ל"שולחן העגול" של הספרות. רובם הם בני דורי, צעירים או מבוגרים במעט ממני, בחמש-עשרה שנה לכל היותר.

בעשר השנים האחרונות השתתפתי בפעילה ספרותית בינלעומית, וכך הכרתי באופן אישי את האנשים אותם תרגמתי.

הקשר היה לא רק רשמת - המפגש אתם התחיל יחסים אישיים-אומנותיים מעמיקים.

היו ביניהם אנשים שאת שיריהם קראתי לראשונה, לפעמים בהונגרית, ברוב המקרים בתרגומים אחרים, ואז נפגשנו אישית. במקרים רבים הכניסה לעולם האומנותי היתה במפגשים בפסטיבלים בינלאומיים, בסימפוזיונים.

חשוב להדגיש שברוב המקרים היוצרים היו משוררים ויצירותיהם הליריות לא תורגמו להונגרית עד אז.

הרטט והאחריות של גילוי אמיתי דורש חשיבה אחרת מאשר לגלות מחדש את הקיים.

התנסיתי בשני הרגשות, אך בעבודתי כמתרגם, הראשון זוכֶה בחלק הארי. אני מדבר על רטט, ממפגש עם אי חדש בארכיפלג הענקי של הספרות העולמית. כל אי הוא עבודה שיש בה חידוש. כל אי היופי שלו, הגבעות והעמקים, הדמיון לאחר והשוני מהאחר.

כל אי הוא נקודה שונה בעולם שמסביב, ומהנקודה הזאת העולם מופיע בצורה שונה לפני, כשאני בתפקיד המתרגם, הקורא או המבקר. כמו שאני מנענע את הקלידוסקופ של ילדותי, אותם כתמי צבע ייצרו צורות שונות באותו המקום.

זו אחריות ולא רק התרגשות ויראת כבוד, לגלות ולשתול בנאמנות את השירים בשפתי, בתרבותי, ולהישאר קרוב ככל שניתן למקור.

זאת אחריות גדולה בגלל שאת העבודות יכירו על-פי האינטרפרטציה שלי, והאנשים יראו, יחושו וידעו את המשורר בדרך שאני גרמתי להם לראותו דרך פריזמתי (נקודת המבט שלי). הם יאהבו אותו או יישארו אדישים, ישללו או יהפכו אותו לפולחן.

זה הדבר שהופך את גילוי היוצר החדש ואימוצו לקהילה המקומית לקשה יותר מאשר גילוי מחודש של יצירה שכבר תורגמה בעבר לתרבותי ושפתי.

עם אחריות ורטט זה, אני התחלתי לגלות את עולמו האומנותי של מנחם מ' פאלק, משורר עברי המתגורר בישראל ושתלתי את העולם שגיליתי להונגרית. כפי שאמרתי קודם, נפגשנו בפסטיבלים וסימפוזיונים ולאחר חריש עמוק יותר בשפת-השִיח התחלנו לדרוש את ,השפה המשותפת של אירופה המאוחדת,, כפי שאנמברטו אקו קורא לתרגום הספרותי.

ישנו פתגם המתייחס למכלול הבלתי ניתן להבנה כ: "זה יווני עבורי!".

השירים העבריים שלו וההונגריים שלי היו "יוונית" לשנינו במקור.

השפה המשותפת, בהתאם לדבריו של אומברטו אקו, התרגום הספרותי הוציא אותנו מהמלכודת.

שנינו היינו מתורגמים למספר שפות מוכרות לשנינו, כך שגילוי העולם של האומנות החדשה יכולה הייתה לצאת לדרך.

תמיד קיימת השאלה, האם תרגום דרך שפה שלישית מוביל לעיוות טבעי ושינויים בלתי נמנעים בשפות שונות. האם בהשוואה למקור המתרגם הספרותי יוצר משהו שונה לגמרי לשפתו ולקוראיו?

ובכן, אם אנו מודעים לסכנה זו ומודעים לאחריות, אנו ננסה למנוע אותה.

יש לנו מספר דרכים למנוע עיוותים.

בסוף העבודה אנו יכולים לפנות לעורך מקצועי בשפת המקור ולבקשו להשוות את התרגום ולחשוף טעויות אפשריות בהבנה או בתרגום, דברים שיכולים להיגרם אפילו על-ידי דברים קטנים כמו טעויות דפוס, למשל.

זה מאפשר סילוק של טעויות לפני שהספר פורסם.

אני משתמש בשיטה אחרת, אם אפשר. אני אוהב להשוות את השיר לשפות מתורגמות אחרות של אותו היוצר.

זו הדרך בה תרגמתי שירים של משוררים רומנים, ישר מרומנית, כאשר על שולחני היו גם הספרים באנגלית ובגרמנית, וזה אפשר לי למצוא את הנוסחה המיטבית גם בהונגרית.

עם המקור העברי, דרך זו בלתי אפשרית, אך יכולתי להיעזר בתרגום הרומני והרוסי ולעיתים גם האנגלי של השירים וליצור את "מנחם מ' פאלק ההונגרי".

שני התרגומים הושוו על-ידי עורך מקצועי בשפת המקור, כך שבשתי השפות נמנעו טעויות בהבנה או בתרגום. בזמן עבודתי השתמשתי ברוסית כשפה ראשונה והשוויתי את התרגום הרוסי, במקרים בהם נזקקתי, לתרגום הרומני, ואפילו לאנגלי.

התרגום ההונגרי נבדק על-ידי משורר מעולה מתל-אביב, אביגדור גונן, בהשוואה למקור העברי.

אני בחרתי 32 שירים מהיצירה החייה והעשירה של מנחם פאלק.

מטרתי הייתה להראות את הנגיעה של עבודתו המשובחת של אחד המשוררים העכשווים העברים מישראל לציבור ההונגרי.

אני בחרתי שירים מ- 12 ספרים מתוך 20 ספרים שפורסמו בין השנים 1990-2011.

בבחירתי הבלטתי את הספר הראשון (קמטים, 1990), והאחרון (ליצן בסמטאות הלב, 2011).

פיצלתי את הספר "מעגל השמש" לשלושה מעגלים, כאשר התחשבתי בבחירה שבספר המתורגם לרוסית – מגדלים, וזה שימש כבסיס לתרגום. בכל מקרה אני בחרתי שירים שונים במעגלים השונים.

אני מאמין ומקווה שהבחירה מכלל הירושה של מנחם פאלק תציע לקורא ההונגרי דקות של הנאה וכל אחד ימצא את ההעדפות שלו, שירים שיוכל לחשוב עליהם ולהשתקף בהם.

2. על המשורר ושיריו
כדי לבטא עצמו, מנחם מ' פאלק משתמש בשפה הרחבה ביותר מבחינת צורתה, ובשירה חופשית. כנציג של "עם הספר" הוא לא משתמש רק בשפה המודרנית של וואלט וויטמן.

מסגנון זה בשפה פאלק לא עשה דבר אלא לחזור למסורת הפואטית העברית הישנה שהוחלה בתנ"ך, בשיר השירים, בטקסטים המיסטיים, אשר בהם לקצב המחשבות ולשימוש בחזרות יש תפקיד.

בהחלה זו, הוא אינו שואף לפעולות סגנוניות או לשוניות גדולות.

הוא משתמש במכוון בשפה פשוטה, שפה שכל אחד מאיתנו יכול לדבר בכל מקום של העולם הגלובלי.

הדבר היחיד שגורם לך לזכור שהוא הינו משורר עברי, היא העובדה שבמקרים מסוימים הוא משתמש במילים המחייבות הסבר או פרשנות, כמו: טלית, גוי, שופר ואחרים.

העובדה שהוא עובד וגר בישראל אינה יכולה לבלוט יותר מאשר בשימוש בכתוביות בשיריו על ירושלים ובשורות בהן הוא קורא לחתולי צפת ב"עיר הקדושה".

מה שהפך את מנחם פאלק כאדם, כמשורר, כמקדם את הפעילות הספרות העברית, אלה כולם תוצאה של הרב-צדדיות והמורכבות של התרבות הבלתי מודעת הרומנית-סאקסונית-הונגרית אשר סובב את משורר שנולד במזרח אירופה, ספג את החינוך היהודי והמורשת, ושירת בבית הכנסת בביסטריצה וכן דברים אחרים.

שירות זה, הינו חתרני ומרמֶה, פוסט-סטליניסטי, מהתקופה של גיאורגֶה גיורגיו דֶז', (נשיא רומניה שקדם לניקולאיה צ'אושסקו), אשר בו סכנת מוות ותוצאתה לא פחות מנידוי מהחברה. הסולידריות של האנשים מסביב יכולה הייתה להקל, אך לא להשכיח.

הוא היה אז בן 13: מנקודת המבט של המולדת (מקום ההולדת), משפחתו מהגרת; מנקודת המבט של זהות אישית: המשפחה חוזרת למדינה הישנה, לשפה, לעולם אליו הוא שייך.

ההתאקלמות בחיים במדינה צעירה שהוקמה אך לפני 15 שנה,לא הייתה קלה עבורו, כפי שלא הייתה קלה עבור אף אחד.

זה היה קשה נפשית, להחליף את העבר, שהיה שונה ממה שהוא למד, והעתיד, אשר היופי הוכתב על-ידי טבע האדם, בין גבולות המציאות העכשווית. (הדברים בולטים בשיר "לידתי")

מציאות זו משמעותה שלווה הנובעת מאהבת ההורים, האיום התמידי של מלחמה, מחנות הנוער והלימודים, האכזבות והאהבות, הבית והמשפחה, וכמובן השירים (למשל "אבי", "טבעת ועניבה", "הריון", "בית"). בשירתו של מנחם פאלק, הכל מופיע כפסיפס. פסיפס זה, הוא בעל חלקיקים עצמאיים, המציירים את האור שמשתנה לפי שעות היום, ומשתקף במצב רוחו של הקורא.

מכלול הפסיפס, מצד שני, מחזיר את יופי ההרמוניה ומעשיר את הצבעים של כתמי זכוכיות חלונות בית הכנסת. זה מה שאתה מרגיש כאשר אתה קורא את הספר. ככלן שתביט, הבולט בשירי של פאלק אינו היופי, אלא שאלת האמת שחודרת לנפשך.

בקריאתך את שיריו אתה חש מייד שעבורו המודל הוא זה של איש אמת.

"וְהָאֱמֶת שֶׁלִּי / גֵּרוּד טִפּוּס סִיזִיפִי / לְאִי יְדִיעָה, / אִי הַשְׁלָמָה / חִפּוּשׂ / לְאוֹר נֵר שֶׁכָּבֶה / וְהִתְגַּלְּשׁוּת עַל הַיַּשְׁבָן. /// עַל אֶבֶן יְרוּשַׁלְמִית, אַשְׁלָיָה רִגְעִית ... / אֶל אַשְׁלָיַת אֱמֶת." ("האמת שלי).

לפי שיר זה, הטבע האמיתי של שורשי האדם בַילדות, ומשמעותו משתנה: דבר אחד לגבי הדור ש"זז מבית לבית", ודבר שונה לילדיהם שמזהים מדינה עם בית.

שיריו של פאלק נכתבים כסיפור פשוט, צורה של מונולוג, מעורב עם דיאלוגים מִקריים, בהשאירו אותך עם תחושה שאתה פוגש מכר בשדרה בתל-אביב או ברחובות ירושלים:

לַשְּׁאֵלָה: מַה שְׁלוֹמְךָ? תַּעֲנֶה, / בְּחִיּוּךְ מְסֻתָּת עַל פָּנֶיךָ מִימֵי הַיַּלְדוּת: / "בְּסֵדֶר גָּמוּר!". / אֶת מִדַּת הַ"גָּמוּר" אַל תְּפָרֵט לְעוֹלָם, / כִּי אֵין מִי שֶׁמְּעֻנְיָן לִשְׁמֹעַ. הֲרֵי לְכָּל אֶחָד / יֵשׁ הַ"גָּמוּר" שֶׁלּוֹ, / בְּמִשְׁכָּנוֹ הַפּוֹעֵם. "(מעגל השמש").

כאשר אתה קורא את שיריו, אתה מזהה עצמך עם העבר שבתוך זיכרונותינו, דרך הסחורות הפשוטות, עם פרטי הלבוש הרגיל אך הכרחי, נעלים שיש להם "עבר".

בַּקֻּפְסָאוֹת שֶׁל הַמַּגָּפַיִם / דָּחַסְתִּי

עֲקֵבוֹת

שֶׁל מָסֹרֶת / בַּת אַלְפֵי שָׁנִים / וְגַם בְּנוֹת מֵאוֹת אֲחָדוֹת / בִּזְכוּכִית שֶׁל כּוֹסוֹת, / מַתֶּכֶת שֶׁל קִדּוּשׁ, / עֵץ / וְעוֹד חֳמָרִים שֶׁתָּרְמוּ מִדָּמָם / לְגִלְגּוּל נְשָׁמוֹת עַתִּיקוֹת / בְּעִיר הַכְּמֵהָה לְהִתְחַדֵּשׁ. ("קופסאות של נעלים").

המשורר אוהב אירוניה שאינה בהכרח דרך הביטוי המסורתית של המשוררים.

בעזרת האירוניה שלו, הוא מדגיש, מעצים ומגדיל את התוכן על פני המקצב:

כַּפְתּוֹר אוֹ כַּדּוּר אוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת / כֻּלָּן כְּשֵׁרוֹת אִם הַתּוֹצָאָה מֻבְטַחַת / בְּבִטּוּחַ כּוֹלֵל / עַרְבוּת מְדִינָה / עַרְבוּת מִשְׁטָרָה / עַרְבוּת מִשְׁפָּחָה / וְתַצְלוּם עֲתִידָנִי שֶׁל מִמּוּשׁ הַשְּׁאִיפָה. ("הסדנא").

דרך בחירתי את השירים מנסה לאייר את מכלול השירה הלירית של פאלק, אשר גם לאהבה יש מקום בה, כמו לרגשות אנושיים אחרים:

אִלּוּ יָכֹלְתִּי לֶאֱסֹף אֶת כָּל הַשִּׁירִים / אֶת כָּל הַמִּלִּים / הָיִית הוֹפֶכֶת לְמִלּוֹן / שֶׁל אַהֲבָה. ("מילון").

עבורו, האישה המעניקה אהבה, היא האישה ההופכת לאם ומפעילה עצמה כאם, מכאבי הלידה עד לקמטי הגיל ("אישה-גבר").

למרות כל האירוניה והמרחק, שירתו של פאלק היא שירה אנושית וערכית-חברתית ומקיפה חיים שלמים.

הקלסיות והאהבה בתקופה בה "עולם מלא קוראים" ("טכנאי"), ובמקום בו מפגש עם חתול זכר ("החבר מאו") גורם לו להבין שכולנו עוטים מסכה, למרות האיום של כל הטוב, היופי והאמת. מאחורי כל מסכה, ישנו ה"אנחנו או האחר", ואנו מחפשים את עצמנו:

"וְעֵינָיו הַחֲכָמוֹת אָמְרוּ: / שֶׁיְּחַכּוּ שֶׁיְּחַכּוּ / אוּלַי אָסִיר אֶת הַמַּסֵּכָה / וְאַרְאֶה לָהֶם / מִי זֶה / מָאו // צֵ' // ווּ ("החבר מאו").

השיר החידתי הזה של המשורר נכתב בזמן היותו בהונגריה בשנת 2008, כאשר השתתף ב"פסטיבל "ים ומילים" בבודפשט ובסנטנדרה.

אין זו הגזמה לומר שהשיר הפך להצלחה גדולה תוך זמן קצר ותורגם ל- 27 שפות, כולל סינית, פרסית, ערבית, בורמזית ועוד לשונות רבות.


הספרון הקטן הכולל את השיר יצא בשלוש מהדורות.

ראוי לקרוא שוב את עולמו של מנחם פאלק באהבה ובאמפטיה שבה הוא משתמש, כדי להביט בה לעולם שהוא משתף אותנו בו:

"בִּזְמַן שֶׁיְּנַסַח תְּשׁוּבוֹתָיו / לְצַנְזֵר הִשְׁתַּלְחֻיִּוֹת / לוֹמַר דָּבָר שֶׁבַּמִּדָּה / לְהִשְׁתַּדֵּל גַּם לְדַיֵּק / וְעִם זֹאת, לִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁלְּמוּלוֹ / נִמְצָא עוֹד בֶּן אָדָם / נֶפֶשׁ חַיָּה" ("טכנאי")

מתוך הספר "מעגל השמש", מאת מנחם פאלק, מהדורה דו-לשונית, עברית-הונגרית בתרגומו של ארון גאל, 2011. המאמר המקורי מופיע באנגלית והונגרית בעמ' 116-129, ותורגם כאן בידי מנחם מ' פאלק