 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
הזמן חלף עבר לו
צבי אלפר
צבי אלפר
צבי אלפר גיליון מס' 46 - שבט תשע"ב * 02/12 הַזְּמָן חָלַף עָבַר לוֹ
בִּיעָף עָבְרוּ שְׁנוֹתַי יַלְדוּתִי וּנְעוּרַי עַתָּה זָקַנְתִּי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדַרְכִּי. כָּל זְמָן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי לֹא עָבַר זְמַנִּי לֹא הִשְׁלַכְתַּנִי לְעֵת זִקְנָה בְּכָל עֵת אֲבָרְכְךָ. הַזְּמָן חָלַף, עָבַר לוֹ לֹא הָיִיתִי עַבְדוֹ. הַזְּמָן חָלַף עָבַר לוֹ כְּקֶצֶף עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּדִמְדּוּמֵי חַמָּה כְּהֶרֶף עַיִן. הִגַּעְתִּי לְאֶרֶץ מְכוֹרָה בְּעֵת צָרָה. עֵת וּפֶגַע קָרָה אֶת עַמִּי, וַאֲנִי נִצַּלְתִּי. זֶה כְּשִׁבְעִים שָׁנָה אֶתְהַלֵּך עַל אַדְמָתָהּ וַיִּהְיוּ בְּעֵינַי כְּיָמִים אֲחָדִים. בִּיעַף עָבְרוּ שְׁנוֹתַי, זָכִיתִי לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לַחֲבֹק וְלֶאֱהֹב. עִם אֵשֶׁת בְּרִית נֶאֱמָנָה הֵקַמְתִּי מִשְׁפָּחָה רָאִיתִי בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים גַּם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים נוֹלְדוּ עַל בִּרְכַּי. עַתָּה הִגִּיעַ עֵת עֶרֶב כְּשַׁחַר יָאִיר נֵרִי! לְךָ אַכִּיר תּוֹדָה לְךָ אַכִּיר תּוֹדָה עַל אוֹר הַשֶׁמֶשׁ הַנִּפְלָא, עַל יְמֵי אוֹרָה וִיצִירָה, עַל הַזְּכוּת לוֹמַר שִׁירָה בְּאֶרֶץ מְכוֹרָה. לְךָ אַכִּיר תּוֹדָה עַל חִיּוּךְ שֶׁל תִּינוֹקוֹת עַל מַבָּט אוֹהֵב שֶׁל אֵשֶׁת בְּרִית בְּשַׁחֲרִית וּבְעַרְבִית. בְּלִי כָּל הַיֹּפִי וְהָאַהֲבָה אָנָה אֲנִי בָּא? עָלֶה דּוֹלֵב יָתוֹם עָלֶה דּוֹלֵב יָתוֹם עַל מְקוֹמְךָ נוּחַ בְּשָׁלוֹם. כְּכָל אָחֶיךָ נָשַׁרְתָּ אַחֲרוֹן נִשְׁאַרְתָּ בְּחוּם, צָהֹב וְאָדֹם נִצְבְּעוּ אֶצְבְּעוֹתֶיךָ. רַק פִּסָּה אַחַת קְטַנָּה שָׁמְרָה עַל חַיּוּתָהּ, יָרֹק מִרְקָמָה, לְשַׁד חַיִּים בְּתוֹכָהּ. אִמָּא אֲדָמָה תְּחַדֵּשׁ נְעוּרֶיהָ אַתָּה תְּדַשֵּׁן רְגָבֶיהָ בָּאָבִיב יָנֵץ דּוֹר חָדָשׁ שׁוּב יָרֹק הָעוֹלָם וְנִרְגָּשׁ. מְזוֹנוֹתֵינוּ מְצוּיִים אֶצְלְךָ תַּרְנוּ אֶת מְעָרוֹת הַגְּבוּרָה בְּהָרֵי יְהוּדָה. בְּצֵל עֵץ זַיִת רַעֲנָן הֵיטַבְנוּ לִבֵּנוּ בְּפַת לֶחֶם פְּשׁוּטָה. דְּמָמָה מִסָּבִיב. לְפֶתַע פִּלַּח אֶת הָאֲוִיר צִיּוּץ אַדִּיר. מִבֵּין עֳפָאֵי הָעֵץ נָחֲתָה עֲדַת דְּרוֹרִים רְעֵבָה עָגָה סְבִיבִי בְּמַעֲגָל, נָשְׁקָה לְאֶצְבְּעוֹתַי, חִכְּתָה לְשָׁלָל. זָקְפוּ רֹאשָׁם, פָּעֲרוּ מַקּוֹרָם וְאָמְרוּ: "מְזוֹנוֹתֵינוּ מְצוּיִים אֶצְלְךָ". "הַנּוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר", הָב לָנוּ מִפִּתְּךָ, "מֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא". פֹּרַרְתִּי אֶת פִּתִּי עֲַדַת הַדְּרוֹרִים אָכְלָה מִיָּדִי בִּגְמַר הַסְּעוּדָה אָמְרוּ: "אָנוּ אוֹכְלִים, אָנוּ מְבָרְכִים". צִיְּצוּ בְּשִׂמְחָה וְהִצְטָרְפוּ לַבְּרָכָה: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן". לְאוֹתָהּ הַבְּרָכָה הָיְתָה נְשָׁמָה יְתֵרָה. |
|
