 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
שירי צער וגעגועים
רון גרא גיליון מס' 47 - ניסן תשע"ב * 4/12 אָחִי בְּאִיכִילוֹב
סוּפַת מָרוֹר מִתְקָרֶבֶת, אֲחִי הַנָּכֶה חוֹלֶה. צַהֶבֶת חֲסִימָתִית. כְּאֵבִי מִתְחָרֶה בַּסּוּפָה בַּנְּדוּדִים שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת. הָרוֹפְאִים גָּלְשׁוּ מִכָּרֵי הָרְפוּאָה, פָּלְשׁוּ אֶל הָאֲדִישׁוּת. אֶל מִלִּים עֲרוּפוֹת. רַק רוֹפְאָה יְחִידָה בְּמִיּוּן דַּפְנָה קוֹשְׁשָׁה מִלִּים אוֹהֲבוֹת. מַמְתִּין לְסִיטִי בֶּטֶן חוֹרֵץ גּוֹרָלוֹת. מַמְתִּין בְּצוֹם כְּבָר כַּמָּה יָמִים. הָרַכֶּבֶת מְאַחֶרֶת הַמֶּסֶּך הַשָּׁחֹר בַּגָּבִיעַ הַנְהָלַת בֵּית הַחוֹלִים שׁוֹמֶמֶת בַּאֲגַפֶּיהָ. מִבֵּין חַגְוֵי עֵינַי הֵן זוֹלְגוֹת, בְּדוֹפֵק דָּמִי הַנִּמְהָר. רַחֲמִים עַל אָחִי בֵּין חָבִיּוֹת הַמֶּזֶג הַקַּר. רְגָעִים אַחֲרוֹנִים הַנֶּפֶשׁ חָלְצָה עַצְמָהּ מִכָּל צְעִיפֶיהָ. בַּחוּץ יְבָבַת הָרוּחַ. בָּאַשְׁמֹרֶת הַשְּׁלִישִׁית קוֹרֵא הַתַּרְנְגוֹל מִתַּחַת לְיָרֵחַ עָגֹל. כִּנּוֹרוֹ שֶׁל אֲחִי מִשְׁתּוֹלֵל מִמַּעַל מִתְנַצְּחִים הַבָּרָק וְהָרַעַם. אָחִי מְנַסֶּה לִכְבֹּשׁ נְשִׁימוֹת אַחֲרוֹנוֹת מִתְכּוֹנֵן לִצְלֹחַ אֶל עוֹלָם אַחֵר. אֵינרֹגַע אֵיךְ אָבִי בְּגוּפִיַּת "אַתַא", מוֹצִיא בִּימֵי חֲמִישִׁי אֶת הַלְּחָמִים מִן הַתַּנּוּר. אִמִּי שׁוֹלַחַת שָׁלִיחַ, כִּי אֲחִי הַתִּינוֹק נָפַל, הִיא זְקוּקָה מִיָּדִית לְקֶרַח וְאָבִי לֹא נִבְהַל, וְהוֹצִיא לְחָמִים לוֹהֲטִים מִן הַתַּנּוּר. וְקֶרַח לֹא הָיָה , רַק בְּבָתֵּי הַחֲרֹשֶׁת לַקֶּרַח. מִן הַמּוֹשָׁבָה הוּבַל לְבֵית הַחוֹלִים "הֲדַסָּה" וְשֵׁם פִּרְכֵּס חֲצִי שָׁנָה כְּשֶׁהָאֵימָה נוֹשֶׁפֶת רוֹשֶׁפֶת בָּרַחַף אֵין קוֹל. מֵאָז, פְּנֵי הוֹרַי הָפְכוּ מְרֻשָּׁתִים וּקְמִילַת גּוּפָם נָבְטָה וְנִשְׁתָּרְשָׁה. אֵצֶל אָבִי הִתְמַשֵּׁךְ הָעֹנֶשׁ עַד אֵין קֵץ. טִפֵּל בְּאָחִי כִּבְתִינוֹק גָּמַע אֶת הָעַצְבוּת כְּשֶׁיּוֹם דֹּחַק יוֹם וְלַיְלָה לַיְלָה. אִמִּי נִפְטְרָה מִן הָעוֹלָם, אָבִי פָּסַע מְעַט אַחֲרֶיהָ. וְהַטַּעַם נִגַּר וְנִגַּר בְּשָׁרְשֵׁי הַנְתוֹשִׁים. אֲנִי מְבַקֵּר אֶת אָחִי בְּבֵית הָאָבוֹת פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ. כָּךְ פִּרְכְּסוּ עֲלוּמַי כְּדָג סֵרְבוּ לִפֹּל בְּחַכַּת הַזְּמַן, כָּךְ בֵּין צִנְתּוּר לַצִּנְתּוּר וְהֶתְקֵפֵי ה crohn אֲנִי מְנַסֶּה לְהַעֲלוֹת בָּאוֹב, לִרְקֹחַ מֵחָדָשׁ, מַחְלִיק בַּמּוֹרָד. חוֹתֵר ,מְגָרֵד, מְפוֹרֵר כָּל חָמְרֵי הַחִפּוּי בְּהִלּוּךְ מְאֻלָּץ. אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה כ"ט בְּנוֹבֶמְבֶּר. יוֹם הַכְרָזַת הַמְּדִינָה בָּאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת. הַיּוֹם הַפְּרָטִי שֶׁלִּי - כְּשֶׁמְּצָאְתִּיהָ מִתְעַרְסֶלֶת בְּנַדְנֵדַת מִטָּתֵנוּ הַמְּשֻׁתֶּפֶת. מִלִּים שֶׁהוּנְפוּ, צַלָּחוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, סְדָקִים שֶׁנִּפְרְמוּ. עֶשְׂרִים שָׁנָה חָלְפוּ. יָמִים רְחוֹקִים נוֹגְחִים חוֹזְרִים פּוֹצְעִים יֵשׁוּתִי. מַחְשָׁבוֹת מִשְׁתַּלְּחוֹת כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ אֵצֶל הַיְּלָדִים, מְשַׂחֶקֶת וְדוֹרֶכֶת בִּשְׁנוֹתַי עֲטוּפוֹת הַדִּמְדּוּמִים. קוֹלוֹת הַדָּם שֶׁבִּי מִסְתַּבְּכִים בְּרֶשֶׁת מַקִּישִׁים כְּבַמַּתֶּכֶת דּוֹפְקִים נוֹאָשׁוֹת לְהַגִּיעַ לְחוֹף מִבְטַחִים. וְהִיא כְּגַל מְלַחֶכֶת בִּי, צוֹחֶקֶת לִי, פּוֹרֶמֶת עֵינַיִם זוֹמְמוֹת. מַזְכִּירָה רֵיחַ פְּרִיחַת החָרוּב הַמְּלַחֵךְ בִּנְחִירַי מַכֶּה כִּכְלוֹנָס בְּזִכְרוֹנוֹתַי. נִתְהַדְּקוּ שְׂפָתַי, אָבַד בִּי הָעֹז לְסַנֵּן קְלָלָה. |
|
