 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
בקרוב אגיע לגיל
רינה לי גיליון מס' 47 - ניסן תשע"ב * 4/12 בְּקָרוֹב אַגִּיעַ לַגִּיל...
בְּקָרוֹב אַגִּיעַ לַגִּיל בּוֹ הָיָה אָבִי כְֹּשֶלִּבּוֹ עָמַד מִפְּעֹם. אֲנִי מְהַרְהֶרֶת בַֹּשָּנִים הָרַבּוֹת ֹשֶחָלְפוּ מֵאָז מוֹתוֹ, וְתוֹהָה ֹשוּב וָֹשוּב כֵּיצַד מֵעוֹלָם לֹא הִסְכַּנְתִּי לְלֶכְתּוֹ. פְּעָמִים אֶסֹּג אָחוֹר לְיָמִים רְחוֹקִים בָּם עֲדַיִן נִפְרַשֹ הֶעָתִיד לְפָנַי כְּמַרְבַדֵּי שָֹדוֹת יְרֻקִּים נוֹֹשְקִים לָאֳפָקִים. אָז, כַּאֲֹשֶר הֶאֱמַנְתִּי ֹשֶאֶצְלַח לִגְבֹּר עַל הַמִּכְֹשְוֹלִים וּלְפַצֵּחַ אֶת סוֹד הַחַיִּים כִּסְנָאִי זֶה אֶת הָאֱגֹז – אָז, כְֹּשֶאַבָּא וְאִמָּא, וּמוֹרִים וַחֲבֵרִים תָּלוּ בִּי צִפִּיּוֹת לִגְדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת, טֶרֶם הָפְכוּ אֵלֶּה לְקֻפּוֹת מַכְבִּידוֹת עַל ֹשִכְמִי. אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, וַאֲנִי סְבוּרָה ֹשֶאָדָם חַי אֵין אֲפִלּוּ רֶבַע תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ... הַיּוֹם בּוֹ נִפְטַר אָבִי הִתְחִיל כְּיוֹם יָפֶה, מֵאוֹתָם ֹשֶנוֹהֵג הַחַזַּאי לְהִתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם ֹשֶלֹּא יִהְיֶה בָּם ֹשוּם עָנָָן. מֵעֵין יוֹם ֹשֶבּוֹ הָיוּ הַלְּוִיִים בְּבֵית-הַמִּקְדָֹּש נוֹתְנִים ֹשֶבַח וְהוֹדָיָה לַבּוֹרֵא, הַֹשָּמַיִם סִפְּרוּ כְּבוֹד אֵל, וַאֲנִי זָכִיתִי בְּפֶרֶק-זְמַן מְבֹרָךְ ֹשֶל אִי-יְדִיעָה... אַךְ פֶּתַע הִכּוּ מְצִלְתַּיִם בְּקוֹל מַחֲרִיֹש, נָפַל הַגּוֹלָל לָשִֹים לְאַל אֶת נְבוּאוֹת הַפָּז, והַיּוֹם ֹשֶהִתְחִיל יָפֶה כָּל-כָּךְ נֶחְתַּם וְנֶחְקַק כְּיוֹם פְּטִירָתוֹ ֹשֶל אָבִי. יָצָא אָבִי אֶת בֵּיתוֹ וְלֹא ֹשַב, הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, כְּפִי ֹשֶנּוֹהֲגִים לוֹמַר. מִן הַסְּתָם מְרֻבִּים מְאֹד הָעוֹלָמוֹת הַֹשּוֹנִים בָּעֵבֶר הָאַחֵר, אִם כָּל אָדָם וְאָדָם יֵֹש לוֹ עוֹלָם מִֹשֶּלּוֹ. וְאֵין כְּתֹבֶת, וְאֵין מַפּוֹת, וְאַף מוֹרֵי הַדֶּרֶךְ נֶעֶלְמוּ כֻּלָּם כִּי אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא חָזַר. הַאֻמְנָם מִֹשּוּם ֹשֶֹֹשָּם שָּפַר עֲלֵיהֶם גּוֹרָלָם? בְּקָרוֹב אַגִּיעַ לַגִּיל בּוֹ הָיָה אָבִי כְֹּשֶלִּבּוֹ עָמַד מִפְּעֹם. זֶה הָיָה פִּתְאֹם, כְּצַו-חֵירוּם. כְּמוֹ נִצְטָרְכוּ לוֹ בְּאֹפֶן דָּחוּף. מוּטָב ֹשֶתִּהְיִי נְכוֹנָה תָּמִיד, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי, וְיִהְיוּ חַיַּיִךְ קַלִּים עֲלַיִךְ כִּבְגָדַיִךְ וְנַעֲלַיִךְ, לְהַֹשְלִיךְ מֵאֲחוֹרַיִךְ בְּכָל ֹשָעָה וּבְכָל עֵת בְּהִקָּרְאֵךְ לָצֵאת. רַק הַנְֹּשָמָה – בְּדוֹמֶה לְאָסִיר ֹשֶפֶּתַע ֹשֻחְרַר - תִּפְרַח כְּצִפּוֹר דְּרוֹר בַּמֶּרְחָב תִּתְנַשֵֹּא עִם ֹשִירַיִךְ - |
|
