בורות – רומן מאת לואיס ס'צר

מירה צ'שלר

גיליון מס' 3 - תשס"ז * 2006

התוכן:
ערך החברות והתפתחות מערכת היחסים בין סטנלי לאפס.
מוטיב הנעלים
התפתחות השיר שעבר במרוצת הדורות.

הרומן "בורות" נפתח בתאור טבע של יובש ושממה. תאור זה אירוני לשם המקום "גרין לייק" (האגם הירוק). העיירה שהיתה במקום הצטמקה והתייבשה כמו האגם וכמו האנשים שגרו בה.

110 שנים לפני כן היה "גרין לייק" האגם הגדול ביותר בטקסס. בעל מים צלולים וצוננים אשר התנוצץ בשמש כמו אבן חן ירקרקה ענקית.

בסיומו של הרומן מתבררת הסיבה לאי ירידת הגשם ולהתיבשות המקום, בסיום הרומן מתבררת הסיבה לחפירת הבורות הסיזיפית וכן הקשרים בין הדמויות עוד מקדמת דנא. רק לאחר ארבעה דורות כשמתגשמת ההבטחה, מתאחדות העלילות ביצירה המעוצבות כסיפור בלשי, והגשם יכול להתחיל לרדת בגרין לייק והמזל יכול להתחיל להאיר פנים לסטנלי ילנטס ה- 2 ומשפחתו.

הרומן שזור ברמזים מקדימים המתפענחים בסופו. כדי להבינם יש להכיר את הסיפור ארבעה דורות לפני שנפתחת עלילת חפירת הבורות ע"י נערים שנשלחו למחנה גרין לייק כדי לעצב את אופיים. העלילות, זו בהווה וזו ארבעה דורות קודם לכן מובאות ביצירה באופן סימולטני. לצורך ההקבלה נתייחס קודם לעלילת הסבים ואח"כ לעלילת הנינים.

ארבעה דורות לפני עלילת חפירת הבורות, התאהב אליה ילנטס במירה מנקה בת ה-14, אך אביה התכונן להציעה למרבה במחיר. איגור ברקוב מגדל החזירים בן ה- 57 הציע את החזיר השמן ביותר שלו, אליה בן ה-15 הציע לב מלא אהבה. אביה של מירה העדיף חזיר שמן.

מאדאם זירוני, ידידתו הצועניה הזקנה וקטועת הרגל של אליה, לא מצליחה לשכנעו כי מירה מנקה היא בחורה טיפשה, ולכן מחליטה לעזור לו. היא נותנת לו את אחד החזרזירונים הקטנים שהמליטה החזירה שלה ואומרת לו כי אם יעלה את החזרזיר הקטן לראש ההר ושם ישקהו מממי הנחל וישיר לו את השיר שאותו תלמדהו, ביום הולדתה ה-15 של מירה מנקה החזיר יהיה שמן יותר מכל חזיריו של איגור. מאדאם זירוני מבהירה לאליה שתוהה כיצד יצליח לקחת חזיר כבד לראש ההר, כי עם הזמן אומנם יגדל החזיר וישמין ,אך גם אליה יתחזק. בקשתה של מאדאם זירוני היא כי לאחר שיתן את החזיר לאביה של מירה מנקה, ישא אותה אל ראש ההר כדי שתשתה מממי הנחל ואף ישיר לה את השיר, אך אם לא ימלא את בקשתה יהיו הוא וצאצאיו מקוללים לנצח נצחים.

אליה לא מתיחס לקללה ברצינות. בגיל 15 ה"נצח" נראה רחוק ומלבד זאת הוא ישמח לשאת את מאדאם זירוני אל ראש ההר.

כיון שמשקל החזירים של איגור ואליה זהה, פונה אביה של מירה לשאול את פיה. הנערה איננה יודעת למי כדאי להנשא. אליה המאוכזב מציע שתנשא לאיגור ואת החזיר שלו יתן להם כמתנת חתונה. ביאושו פונה אל הנמל ושם מצטרף לאוניה כעובד סיפון. בהבטחתו למאדאם זירוני הוא נזכר מאוחר מידי, כשהאוניה הפליגה באוקינוס האטלנטי.

המזל הרע תמיד רדף אותו. נדמה כי תמיד היה במקום הלא- נכון בזמן הלא- נכון. לשרה אשתו הוא אומר כי תעזוב אותו, אך היא מסרבת ומבקשת כי ישיר לה את שיר הערש של החזיר. את מילות השיר המרגש היא משנה כדי שיתחרזו באנגלית (השיר במקורו היה בלטבית) ושרה אותו לבנם לו קוראת סטנלי כי הוא שם המשפחה "ילנטס" בהיפוך.

110 שנים קודם לחפירת הבורות- קתרין בארלו היתה המורה היחידה בגרין לייק. ביה"ס בו לימדה היה ישן-גגו דלף, החלונות לא נפתחו והדלת היתה עקומה. קתרין נהגה לשמר אפרסקים בעזרת תבלינים ששמרה בסוד. אפרסקיה המשומרים זכו כל שנה בפרס ואף אחד לא ניסה להכין אפרסקים כאלו, כי ידעו שלעולם לא יהיו טעימים כמו שלה.

הילדים אהבו את המורה מלאת שמחת החיים וגם המבוגרים אותם לימדה בשיעורי הערב אהבוה. גברים רבים היו מעונינים בה מעבר לרכישת השכלה.

צ'רלס ווקר שהכל כינוהו "טרוטה"כיון שכפות רגליו הסריחו כמו שני דגים מתים, חיזר אחרי קתרין, אך זו דחתה אותו, אלא שהוא לא רגיל היה לא להשיג את רצונו.

סם הכושי היה עובר בגרין לייק עם אתונו "מרי לו" ומוכר את הבצלים שלו אותם גידל מעבר לאגם. אנשי העירה היו נוהגים לפנות לרופא כשחלו אבל גם לסם שתמיד יעץ לאכול הרבה בצל- זה טוב לעיכול, לכבד, לקיבה, לראות, ללב ולמוח. ההוכחה שלו היתה אתונו שמעולם לא היתה חולה. היו לו גם משחות, תמיסות, סירופים וממרחים שכולם נרקחו על ידו ממיץ בצל. קתרין מבקשת מסם כי יתקן את בנין ביה"ס, אשר הופך תחת ידיו מבנין ישן ורעוע לבנין שכל בני העיר מתגאים בו.

האהבה בין קתרין הלבנה לסם הכושי, פורחת. "אלוהים יעניש אתכם" אומרת הטי פארקר שרואה את השנים מתנשקים. ראש המסיתים נגד סם הוא ווקר "טרוטה". השריף לא מוכן להגן על סם, לבקשתה של קתרין, רק אם תתן לו נשיקה. קתרין וסם מנסים לברוח בסירה "מרי לו", אלא שסירתו של ווקר "טרוטה" מתנגשת בסירתו של סם אשר נורה ונהרג. קתרין ניצלת ונוקמת בשריף. היא יורה בו ואח"כ מושחת את שפתיה בשפתון אדום ונותנת לשריף את הנשיקה שביקש. בהמשך הופכת לקייט בארלו, אחת מפורעות החוק האימתניים במערב. כינויה הוא קייט "המנשקת" ע"ש נשיקת- השפתון האדום שנתנה לכל אלו מהם גנבה. כגון סטנלי ילנטס ה- 1 שאת אוצרו גנבה והשאירה אותו במדבר הלוהט. הוא הצליח להנצל "כשמצא מקלט על אצבע אלוהים".

מאז לא ירדה אף טיפת גשם על גרין לייק. האירוניה שאלוהים העניש את אנשי גרין לייק שלא יכלו לחיות במקום ללא מים. המקום הולך ומתייבש והופך לשממה.

20 שנה אחכ' כשגרין לייק הופכת לעיירת רפאים חוזרת קייט בארלו לחיות במקום בו עצי האפרסקים מתו, בבקתה ישנה ונטושה שלידה שני אלונים. לעיתים שמעה את קולו של סם מהדהד "בצלים טריים מתוקים" ואף חשה את זרועו החמה על כתפיה וידעה שהיא משוגעת.

ווקר "טרוטה" מוצא אותה ומכריח אותה לגלות לו היכן הטמינה את האוצרות ששדדה במשך 20 שנה. לווקר מתלווה לינדה הגינגית שנישאה לו בגלל כספו שהלך והתיבש עם האגם ועצי האפרסקים. מוטיב חפירת הבורות מופיע לראשונה כשקייט אומרת לווקר שהוא יצטרך לחפור זמן רב- הוא וילדיו וילדי ילדיו וגם אז האוצר לעולם לא ימצא.

ווקר מענה את קייט בתקווה שתגלה לו את מקומו של האוצר, אבל היא נותנת ללטאה לנשוך אותה למוות והסוד בדבר מקום המצאו של האוצר נקבר עימה.

ארבעה דורות מאוחר יותר סטנלי ילנטס ה-2 שכמו סבי- סביו תמיד נמצא במקום הלא- נכון בזמן הלא- נכון נתפס בגניבת נעלי התעמלות שלא באשמתו. נעלי ההתעמלות, לטענתו נפלו עליו "מן השמים". עונשו נגזר וניתנה לו ברירה- בית הכלא או המחנה בגרין לייק ע"מ לשפר את אופיו. הוא מצטרף אל ה"מחנה לילדים רעים"- "מתקן שיקום לנוער" בגרין לייק, וכל יום מכריחים אותו לחפור בור בשמש הלוהטת- על פניו יש החושבים כי כך יהפוך לילד טוב.

בגרין לייק פוגש סטנלי קב' בני נוער שאחד ממאפיניהם הם הכינויים שלהם:

"לייזר" שכינויו אירוני לשמו שכן הוא כמעט עיוור ואינו מצליח לראות כמעט כלום. הדבר מסביר מדוע משקפיו מלוכלכות כל-כך עד שלא ניתן לראות מבעד להם דבר.

"מגנט"- שהאצבעות שלו הם כמו מגנט וכל דבר "נדבק" אליהם. "קפיץ"- המכונה כך בשל תנועותיו העצבניות.

"אפס" כנויו של ילד אחר, כיון שאין לו כלום בראש, המבוגרים מתייחסים אליו כאל מטומטם (עמ' 105). כינוי זה מתברר כאירוני במהלך היצירה כי לנער זה יש יכולת קליטה מדהימה והוא מצטיין בחישובים מתמטיים. הוא נחשב לטיפוס המשונה בחבורה. מבחינה חיצונית הוא בעל צוואר ארוך ורזה, ראש גדול ועגול עם שער בלונדיני פראי ומסולסל, שהזדקר לכל הכיוונים. ראשו תמיד קיפץ מעלה- מטה כמו על קפיץ. הוא חופר הבורות המוכשר והזריז ביותר.

נערים נוספים הם: שחי, דיונון, זיגזג.
סטנלי, נער דחוי ונלעג בביה"ס, מתכנה ב"גרין לייק" "איש המערות" כינוי התואם את דמותו בהיותו שמן, גדול ומסורבל. "אל תעלב" אומר לו אפס "אבל אתה עושה יותר מידי רעש כשאתה הולך. אתה גדול מדי" (עמ' 152). הוא איננו רוצה להסתבך עם הנערים שנמצאים במקום, וגם לא עם המבוגרים האחראים. דוגמא לכך היא כאשר המפקחת מתעללת במר- אדון לעיני סטנלי, לאחר גניבת שק גרעיני החמניות, הלה אינו מספר לנערים מה קרה בבית המפקחת. גם כשהנערים מתגרים בו כשאפס חופר עבורו את הבור, הוא מעדיף לא להגיב כי איננו רוצה צרות. אף אחד לא אהב אותו ואף הוא לא אהב את עצמו במיוחד. מעולם לא היה מאושר. השינוי שחל בו נובע מהעבודה הקשה בעת חפירת הבורות- הוא מתחזק ומאבד מס' קילוגרמים. מאושר הוא חש לאחר שרוכש לעצמו ידיד אמת- אפס.

סטנלי פוגש במחנה את מר- אדון האכזר שמנסה להיגמל מעישון ע"י פיצוח גרעינים, ואת מדריך הקב' מר פנדנסקי (עט, ריקוד, מפתח) המכונה ע"י הנערים "אמא". שם זה אירוני היות ובשעת משבר כשסטנלי ואפס נתפסים בעת חפירת הבור האחרון, הוא איננו עומד לצד הנערים כמצופה מאם המגנה על ילדיה.

על הנערים מוטלת יום- יום עבודה סיזיפית של חפירת בורות בגובה ובעומק את החפירה, דהיינו מטר וחצי. מתואר הקושי בחפירת והזמן הרב שאורכת חפירה שכזו בשמש היוקדת. רמז אפי זה של חפירת הבורות מתפענח בהמשך היצירה כאשר מתברר שמטרת חפירתם היא מציאת אוצרה של קייט בארלו. כשם שאמרה לווקר לפני מותה הוא ילדיו וילדי ילדיו יחפרו במקום כדי למצוא אוצרה ולעולם לא יגלוהו.

משמסתבך סטנלי בגלל שהוא, כמו סבי- סביו, תמיד נמצא במקום הלא- נכון בזמן הלא- נכון
ובבור שלו מתגלה שק הגרעינים וקליפות גרעינים, אותם סחב מגנט ממר- אדון הוא נקרא אל הבקתה הקטנה בין שני עצי האלון, אותה ביקתה בה בילתה קייט בראלו את סוף חייה, אז מתברר מדוע חפרו המחנאים בורות רבים כל- כך סביב לבקתה. בבקתה מתעללת המפקחת במר- אדון כשמושכת על ציפורניה לכה העשויה מארס של נחש פעמונים וסורטת את פניו עם לכה ארסית זו. פגישה מוזרה זו מוסיפה עוד נדבך בדרך אל הפתרון. נרתיק האיפור ובו השפתון המוזהב עליו מצוייר לב ובתוכו האותיות ק"ב הדומה למציאה שמצא בבור. את השפורפרת המוזהבת ועליה לב ובתוכה האותיות ק"ב נתן לליזר שלטענתו מציאה שתזכה את מוצאה ביום חופש מגיעה לו כיון שהוא נמצא זמן רב במחנה, לכן הוא צריך יום מנוחה ולא מי שהגיע לפני ימים ספורים.

תדהמה אוחזת בסטנלי כשנזכר בשמה של קייט בארלו ותהה אם שפורפרת השפתון היתה שייכת לה.

חפירת הבורות הסיזיפית מגיעה לסיומה כאשר המפקחת מגלה את שחיפשה, בעזרת סטנלי ואפס, את אוצרה של קייט בארלו. מאז היתה ילדה ראתה את הוריה -צ'ארלס "טרוטה" ולינדה ווקר חופרים בורות, בכל סוף שבוע ובכל יום חג. כשגדלה היא נאלצה לחפור בורות עם הוריה אפילו בחג המולד.

ערך החברות והתפתחות מערכת היחסים בין סטנלי לאפס.
הקשר בין אפס לסטנלי מתחיל לאחר שסטנלי מספר מהי הסיבה שהגיע לגרין לייק ואפס שואל אותו האם נעלי ההתעמלות היו מסומנות ב* אדום. סטנלי לא מבין איך יודע זאת אפס. בהמשך מתברר כי אפס היה זה שגנבם וזרקם מתחת לגשר בשעה שסטנלי עבר שם כך נפלו הנעלים על סטנלי "מן השמים". בהמשך מבקש אפס מסטנלי כי ילמד אותו לקרוא ולכתוב אך סטנלי מסרב. לאחר חפירת הבורות היום יומית לא נותר לו עוד כוח לנסות ללמד את אפס. נראה כי גם ליבו התקשח עם הזמן. לאחר "גניבת שק הגרעינים" והפגישה עם המפקחת, שב סטנלי אל הבור שלו בידיעה שיעבור זמן רב עד שיסיימו. להפתעתו אפס חפר את בורו. לשאלתו של סטנלי מדוע חפר במקומו את הבור? משיב אפס כי סטנלי לא גנב את הגרעינים ואף לא את נעלי ההתעמלות. אנו נרמזים לייסורי המצפון שיש לאפס מאחר והוא שגנב את נעלי הספורט ובגללו סטנלי נמצא במחנה. סטנלי מסכים ללמד את אפס לכתוב ולקרוא בתמורה, וכדי שיהיה לסטנלי כוח ללמדו, כך מנמק זאת סטנלי , אפס חופר במקומו חלק מהבור.

סטנלי מלמד את אפס לכתוב את שמו, הלה מספר לו כי שמו האמיתי הוא הקטור זירוני. ארבעה דורות לאחר שהטילה מאדאם זירוני את הקללה על אליה ילנטס וצאצאיו נפגשים צאצאיהם. סטנלי יתקן את שהבטיח סבי-סבו ולא קיים.

סטנלי לא מבין מדוע הוא איננו יכול להמשיך לחפור את הבור שלו וגם ללמד את אפס לקרוא. פנדנסקי, נציג המבוגרים, שאף הם לועגים לאפס טוען שאפס מטומטם מכדי ללמוד. גם בסיטואציה זו התנהגותו של פנדנסקי מנוגדת לכינויו "אמא" שתפקידה בדכ' להגן על ילדיה. התגרות זו גורמת לאפס למרוד- בתחילת היצירה הוא אומר שהוא אוהב לחפור בורות (עמ' 48). עתה הוא מודיע כי לא ישוב לחפור בורות ובהמשך הוא מכה את פנדנסקי באת ובורח (עמ' 105- 106). אלא שבשממה במדבר אין לו לאן לברוח והכל משוכנעים כי הוא ישוב לבקש מים או ינפח את נשמתו.

סטנלי כועס על כולם ויותר מכך על עצמו שלא לימד את אפס מבלי שהלה יחפור את בורו. הוא מקווה שאפס יחזור, אך הדבר לא קורה לכן מתכנן לצאת לחפשו וביחד יגיעו אל "מקלט אצבע אלוקים". את מקלט אצבע אלוקים עליו דיבר סבו מזהה סטנלי ביום סוער ובו ברקים ורעמים. האופק הואר באורו של ברק ונדמה היה לסטנלי שהבחין בצורת סלע יוצאת דופן בראש אחת מפסגות ההרים. הפסגה נראתה לו כמו אגרוף של ענק, שהבוהן מזדקרת כלפי מעלה.

נסיון הבריחה בעזרת משאית המים נכשל, אך סטנלי איננו חוזר למחנה ויוצא לחפש את אפס במדבר השומם. חיפוש שהוא חסר תקווה כיון שלסטנלי אין מים, אך הרצון להציל את אפס גדול מחישובי הסיכויים לשרוד במדבר הצחיח. את אפס מוצא סטנלי תחת הסירה "מרי לו" של סם, מוכר הבצלים. אפס הצליח לשרוד תודות לצנצנות אפרסקיה המשומרים של קתרין בארלו שהשתמרו שנים רבות כל- כך בסירה. החברים מחליטים לצאת ל"אצבע אלוקים" עליה סיפר סבו של סטנלי שם ניצל מקייט בארלו. ההליכה ארוכה וקשה בייחוד לאפס שחש ברע. סטנלי תומך בו ועוזר לו לאורך כל הדרך עד שהוא מצליח להביאו לפסגה המכונה "אצבע אלוהים". את אפס המעולף משקה סטנלי מן המים המצויים בפסגת הסלע והם ניזונים מבצליו המתוקים של סם, אהובה של קייט בארלו. אפס מתוודה בפני סטנלי. כששוקע אפס בשנה שר לו סטנלי את שיר הערש שעבר במשפחתו מדור לדור. זהו השיר שמאדאם זירוני לימדה את אליה ילנטס, סבי סביו.

כשם שביקשה מאדאם זירוני מאליה ילנטס סבי סביו של סטנלי כי יקחה לפסגת ההר ע"מ שתוכל לשתות מממי הנהר, בעוד שאליה ישיר לה את השיר שלימדה אותו. במרחק של ארבעה דורות מתגשמת בקשתה ע"י צאצאיהם. אכן "אצבע אלוהים" נמצאת לכל אורכו של הסיפור. גם בהמשך כשסטנלי הולך לחפש את האת שאבדה בעת שטיפסו על הסלע, מתברר שאף אחת מצנצנות האפרסקים שהתגלגלה מהסלע לא נשברה.

סטנלי ואפס מחליטים לשוב למחנה ע"מ לחפור עוד בור אחד – הבור האחרון, הבור בו טמון אוצרה של קייט בארלו, במקום המקורי בו מצא סטנלי את שפורפרת השפתון המוזהבת שעל גבה צויר לב ואותיות ק"ב. הזוג נתפס ע"י המפקחת וצוות המחנה לאחר שמצאו את אוצרה של קייט בארלו. הצלתם מתרחשת ע"י:

א. הלטאות שמראשית הרומן מתוארת עקיצתם כדבר הרע ביותר שיכול לקרות למי שפוגש בהם הוא ימות מוות איטי וכואב. למרבה הפלא ולמורת רוחו של צוות גרין לייק, הלטאות לא פוגעות בסטנלי ואפס הגורם לכך הוא שהלטאות אינן אוהבות דם בטעם בצל.

ב. עורכת דין הגב' מורנגו שמגלה שסטנלי חף מפשע ומגיעה לשחררו יום לפני שהוא ואפס חוזרים למחנה ע"מ למצוא את האוצר של קייט בארלו. המפקחת לא נותנת לעוה"ד לפגוש את סטנלי בתרוץ שאין לה את האישורים המתאימים. כשסטנלי ואפס ניתפסים בעת חפירת הבור האחרון מציעה המפקחת שיאמרו שסטנלי ברח, נפל לבור והלטאות אכלוהו. את גופתו של אפס אין צורך לתת כיון שאף אחד לא מחפש אחריו והוא כלל אינו קיים. לעוה"ד שמגיעה למחנה בלויית התובע הכללי של טקסס, בעת שסטנלי נמצא בבור עם הלטאות, מספרת

המפקחת כי סטנלי היה מאושפז בימים האחרונים. הוא סבל מהזיות וערפול חושים והוא אף ניסה לגנוב ממנה. משיוצא סטנלי מן הבור מנסה המפקחת לקחת את המזודה שלטענתה נגנבה ממנה, אלא שאפס מסב את תשומת לב הכל לאשר כתוב על המזודה "סטנלי ילנטס". המעגל נסגר- סטנלי מוצא את רכוש סבו שנשדד ע"י קייט בארלו "המנשקת" וזאת בעזרת מציאת שפורפרת השפתון המוזהבת.

סטנלי ששוחרר מהמחנה בגרין לייק, לא מסוגל לעזוב ללא חברו הטוב שאותו אינו מכנה עוד "אפס", אלא קורא לו בשמו האמיתי "הקטור". כי עבורו הוא איננו אפס כלל וכלל.

בתכולת המזודה, האוצר של קייט בארלו שנגנב מסביו של סטנלי, מתחלקים סטנלי ואפס. סטנלי קונה למשפחתו בית חדש והקטור שוכר צוות בלשים פרטיים שמוצא את אימו. אימו של הקטור שרה לבנה את השיר שנהגה סבתה לשיר לה בילדותה.

האירוניה בסיומה של היצירה שהמחנה נסגר והמפקחת שנזקקה נואשות לכסף, מכרה את האדמה, שהיתה שייכת למשפחתה במשך דורות. בגרין לייק הירוק והפורה הקימו מחנה צופות כשם שכינה בלגלוג מר אדון את הנערים לאורך היצירה.

מוטיב הנעלים
אביו של סטנלי ניסה להמציא דרך למחזר נעלי התעמלות ישנות. לטענתו האדם שימצא שימוש לנעלי התעמלות ישנות יהיה איש עשיר מאוד.

המיזם הזה הוא שהביא למאסרו של סטנלי. בשעה שחזר מביה"ס ברגל, לאחר שאחר את האוטובוס, בעוברו מתחת למעבר עלי בכביש "נפלו עליו נעלים מן השמים" כך הוא מספר לשופט אשר איננו מאמין לו. סטנלי לא יודע של מי הנעליים, רק שמי שנעל אותן סבל מריח רגליים חריף במיוחד. סטנלי מרגיש כי הוא מחזיק בידיו את נעלי הגורל. לכן הוא רץ מהר הביתה כדי להביאם לאביו. ריצתו מחשידה אותו בעיני השוטרים שאוסרים אותו. הנעלים הן אכן גורליות אך באופן אירוני לא מן הטעם שסטנלי סבר, אלא יד הגורל המפגישה את סטנלי ואפס אז מגשים סטנלי את הבטחת סבי סבו לסבת סבתו של אפס.

אפס הוא שגנב את נעליו של קלייד ליווינגסטון שחקן בייסבול מפורסם המכונה "רגלים מתוקות". הנעלים שהוצגו במעון לחסרי בית כדי למוכרם ולגייס כסף עבור הילדים הנזקקים. אפס נעל אותם ואז החלו הכל להתרוצץ ולצעוק שהם נגנבו בשעה שהיו למעשה על רגליו. אפס שחלץ את הנעלים והשאירם על גג מכונית, נזכר שהן ממש הסריחו. הנעלים נפלו מגג המכונית הנוסעת, "מן השמים", הישר אל חיקו של סטנלי כשעבר מתחת למעבר העילי בכביש.

אפס נאסר ומגיע ימים ספורים אחרי סטנלי למחנה כיון שנתפס בגניבת נעלים מחנות נעלים.

"זה יותר מצרוף מקרים. זו חייבת להיות יד הגורל" (עמ' 143) מהרהר סטנלי ביושבו על הסלע "אצבע אלוקים".

כעבור ארבעה דורות משמתגשמת הבטחתו של אליה ילנטס למאדאם זירוני, מוסרת הקללה מעל משפחת ילנטס ובאה לידי ביטוי בהמצאתו של אביו של סטנלי. הלה ממציא מוצר, בעל ריח של אפרסקים, שמבטל את ריח הרגלים. את המוצר מפרסם קלייד ליוונגסטון שהכינוי "רגלים מתוקות" אירוני לאור רגליו המסריחות. רק לאחר שהחל להשתמש ב"קומפוט", המוצר שהמציא אביו של סטנלי, מתאים לו כינויו. "קומפוט", כך מכנה אפס את האפרסקים המשומרים שהכינה קתרין בארלו ונמצאו בסירה "מרי לו" של סם. אותם אפרסקים מהם ניזונו סטנלי ואפס והשיבו נפשם בעת בריחתם מן המחנה.

התפתחות השיר שעבר במרוצת הדורות.
השיר שלימדה מאדאם זירוני את אליה ילנטס מופיע ארבע פעמים ביצירה. כשאביו של סטנלי שר לו בהיותו ילד קטן (עמ' 11), כששרה, אשתו של אליה ילנטס, משנה את המילים (עמ' 34), כשסטנלי שר לאפס באצבע אלוקים (עמ' 133) ובשעה שאימו של הקטור שרה לו (עמ' 178).

בשלוש ההופעות הראשונות אין שינוי משמעותי, לעומתם השיר המושר ע"י אימו של הקטור מבטא פרישת כנפי הצאצאים ופניה לעתיד טוב יותר תוך ברכה שיהיו חזקים.