כוכב אני רואה

ברוך רבינוביץ

גיליון מס' 50 - כסליו תשע"ג * 12/12

מאז שאני זוכר
כוכב אני רואה,
לעברי תמיד שולח
חץ רוטט.

זיו בוהק שלו –
לובן-תכול יוקד –
חודר לתוך תוכי,
ואני נפעם.

כל געגועי אליך ניגרים,
כל מאוויי אליך נסחפים,
נשמתי אתה שואב
לתוך ליבה שלך.

רוח לפעמים עוברת
בה ניחוח כה מוכר
של ימה שאין כאן בנמצא –
ואני מלא חדווה.

ויש ואני שומע
צליל ענוג שפעם היה,
ופנים אני רואה
אשר לפני שנים דומני ראיתים.

האם קורא הוא לי כוכב שלי
אלי מכורתי?
קחני נא כוכב שלי –
אולי מחר כבר לא תהיה.