יעקב השקרן מאת יורק בקר

"האם מותר כך לכתוב על השואה ?" [1]

ד"ר שושנה חלואני

גיליון מס' 3 - תשס"ז * 2006

התוכן:
העיצוב הקומי של השואה
עיצוב השואה באמצעות אמנות הכאוס

הסופר יורק בקר הנו יהודי ניצול שואה יליד 1937. מאז המלחמה ועד קריסת חומת ברלין התגורר בגרמניה המזרחית , בשנים האחרונות חי בגרמניה.

הרומן "יעקב השקרן" נכתב תחילה כתסריט, משלא הופק לסרט כתבו הסופר כרומן ב-1969. בסופו של דבר הופק הרומן גם לסרט.

הרומן מתאר את החיים באחד הגטאות (אולי גטו לודז' עיר הולדת הסופר) בשבועות או בחודשים האחרונים לפני חיסול הגטו לקראת סיום המלחמה. גיבורו הוא יעקב, יהודי מוכר לביבות בתקופה שלפני השואה, הנקלע בנסיבות מוזרות לבניין הגסטאפו בגטו ושומע באופן אקראי חדשה מרעישה ברדיו על אודות קרב בין הגרמנים לרוסים במקום המצוי כ-600 ק"מ מהגטו. עד מהרה נפוצה השמועה ברחבי הגטו כי ליעקב יש רדיו וכי הרוסים מתקרבים. יעקב הופך לגיבור הגטו (בגטו חל איסור מוחלט על החזקת רדיו).

השמועה מחוללת שינוים במצב רוחם של תושבי הגטו. מצד אחד מתעוררת תקווה בלב להצלה קרובה, טעם החיים שאבד זה מכבר חוזר, מקרי ההתאבדות פוסקים והיהודים מעיזים לחשוב על העתיד שלאחר השואה: "אגנוב גרמים של חדשות ואהפוך אותם למענכם לטונה של תקווה" . [2] אולם מצד שני יש הסבורים כי יעקב עלול להמיט אסון על תושבי הגטו. יעקב עצמו נאלץ להתמודד עם רגשי אשמה בשל מותם של מכרים בעטיו בד בבד עם הצורך היומיומי להמציא חדשות כדי להזין את השמועה. בשל צורך זה נקלע יעקב למצבים בלתי אפשריים מהם הוא נחלץ במזל פעם אחר פעם. הרומן מסתיים בחיסול הגטו ובמשלוח שרידיו למחנה השמדה. בדרך בקרון שומע המספר, שנותר הניצול היחיד, את סיפור המעשה מפי יעקב.

בדרכו שלו מנסה הרומן להתמודד עם הפרדוקס הידוע, איך לעצב את הבלתי ניתן לעיצוב?! איך לבטא במילים את מה שאי אפשר לבטא?! איך לבטא את המזוויע באמצעות האסתטי?! איך לבטא כאוס באמצעות מדיום הנשלט ע"י חוקים?! הרומן מתמודד עם שאלות אלה בדרכים שונות. ברצוני להציע שתיים שהן ייחודיות לרומן:
א. עיצוב קומי של השואה.
ב. עיצוב השואה באמצעות אמנות הכאוס.

העיצוב הקומי של השואה
כבר כותרת המאמר נקשרת לדרך העיצוב הקומי, האם מותר לקשור קומי ושואה?! האין זו דרך פרובוקטיבית ומזמינת ביקורת?! שכן המונח 'שואה' הפך למונח מקודש בעוד שהקומי פונה אל הנמוך. הקומי הוא משחק ועם שואה אין משחקים. יתכן והצדק עם שולליה של דרך עיצוב זו.

אולם יש לזכור כי העיצוב הנטורליסטי (נוסח ק' צטניק למשל) או הטראגי של הנושא הפך להיות שגרתי ועלול להקהות את חושינו. יתכן כי דווקא הקומי עשוי ליצור את אפקט הזעזוע שהוא ללא ספק האפקט הנדרש מספרות שואה. בד בבד הקומי מאפשר לעדן ולרכך את הזוועה וזאת בתנאי שלא יחרוג מגבולותיו דהיינו מדובר בקומי מעודן. הפוסט מודרניזם נותן צידוק נוסף לקומי שכן הנטייה לקומי (הקומיקס) מאפיינת אמנות זו לענפיה השונים. בכתיבה הפוסט מודרנית ניכרת נטייה לקומי וכך בקולנוע. סרטו של רוברטו בניני החיים יפים מעצב אף הוא את השואה באופן קומי וכמשחק כביכול (כך סבור הילד בסרט בהיותו במחנה העבודה). גם הסרט ספג ביקורות לא מעטות על דרך עיצוב זו בצד שבחים רבים.

היכן מצוי אפוא היסוד הקומי ברומן? הקומי בנוי על עקרון התנגשות בין שתי מערכות (מצופה-מפתיע, נמוך-גבוה, קדושה-חולין), על הגזמה (עיוות שאיננו מעורר חרדה או מבוכה), אבסורד, הפתעה, אי הבנה, התנהגות אוטומטית (ברגסון) וכד'. העיקרון הקומי יכול להופיע בסיטואציה, בדמות או בדיאלוג.

אדגים את שתי האפשרויות הראשונות. ברומן ישנן סיטואציות קומיות שונות, [3] אולם המרכזית שבהן היא סיטואציית גלגוליו של השקר. השקר שליעקב יש רדיו הולך וצובר תאוצה בגטו ויעקב נאלץ לחזור ולספק חדשות- חדשות לבקרים, והוא אכן משתדל לעשות זאת כיד הדמיון הטובה עליו. סיטואציה זו קומית משלוש סיבות עיקריות. יש בה העמדת פנים, יעקב חובש מעין מסכה. הוא מעמיד פנים שיש לו רדיו, והוא משחק בפני לינה בתפקיד של רדיו. הסיטואציה בנויה על עקרון של תקלות והתגברויות. תקלה-אין חדשות, התגברות-יעקב נכנס לבית כסא לגרמנים בלבד כדי להשיג עיתון שאולי יספק לו חדשות. אך נאצי הסובל משלשול רוצה להיכנס בדחיפות לבית הכסא שעה שיעקב בפנים-תקלה, איך יחולץ? וכד'. העיקרון הקומי השלישי הוא הקישור האדיטיבי-צביר, דינמיקה של כדור שלג-כך מתגלגל השקר. "כדור השלג" בא לביטוי הן בהתפשטות השמועה והן בצורך ההולך וגובר בסיפוק חדשות. "כדור השלג" נעצר רק עם המשלוח להשמדה.

יעקב מעוצב לפי עיקרון הליצן הקומי (בניגוד לדמות הנבל הקומי כדוגמת הרפגון בהקמצן למולייר). זוהי דמות סימפטית, ממולחת, אהודה, מכירה בחולשותיה, אך נוהגת באופן חריג שובר טאבויים. מנצחת ומנוצחת כאחד, מודעת להיותה קומית אף כי יש בה גם צד עצוב. תכונות אלה מצויות בדמות יעקב. המספר מדמה אותו במפורש בסיום הרומן לליצן. "ועתה הוא עומד בחצי מעגל צר כמין ליצן שברגע המכריע שכח את הטקסט שלו" 213)). במהלך הרומן מצליח יעקב בעזרת פעולות ליצניות משהו להעלות חיוך ותקווה. יעקב גם שובר את הטאבו האוסר על החזקת רדיו.

עיצוב השואה באמצעות אמנות הכאוס
אמנות הכאוס עוסקת בשאלה הפילוסופית מהי מציאות? מהי אמת? ותשובתה-איו מציאות אחת, אין אמת אחת. ברומנים הגדולים של המאה ה-19 נתפשת המציאות כמוחלטת, מוצקה, חסרת תלות בסובייקטים הקולטים אותה, ניתנת להסבר ולהבנה. לפיכך יש מציאות אובייקטיבית אחת ואמת אחת.

כבר בשלהי המאה ה-19 בפילוסופיה של ניטשה מתערערת גישה זו ופותחת פתח לגישה ניהילסטית-אמנות הכאוס האופיינית למאה ה-20. ניטשה אומר: "אין עובדות יש רק פרשנויות" , הכול פרספקטיבות ונקודות הסתכלות פרשניות. הסובייקט אינו מתאר את העולם אלא את דרך הסתכלותו בו. לפיכך המציאות והאמת וכתוצאה מכך גם הטוב והרע הופכים למושגים נזילים ורלטיביים. לכל סובייקט האמת שלו הנשענת על הזיותיו ומותנית בכושר תפיסתו [4] . גישה זו באה לביטוי בספרות ביצירות קפקא, בסיפורת הפנטסטית, במחזות האבסורד, בקולנוע- בסרטי היצ'קוק וקורסאווה, ובציור- וזרלי, אשר, סלוודור דאלי [5] . ראשומון של קורסאווה מדגים את אמנות הכאוס. מה באמת קרה ביער? לכל דמות (האישה, השודד, הסמוראי והעד) גרסה שונה. האם נאנסה האישה? התמסרה מרצונה? אין קנה מידה אובייקטיבי להכריע- לעולם לא נדע מה
קרה באמת, כי אין אמת אחת!

הרומן מציע את אמנות הכאוס כדרך המתאימה לבטא את העולם הכאוטי של השואה. כיצד בונה אפוא הרומן עולם כאוטי? המספר המעורב שהינו דמות ברומן מערער מלכתחילה את אמינות הסיפור, שכן מדובר בעד שמיעה ובעד ראייה וככזה מידת התוקף של סיפורו מתערערת, חללי סיפור רבים נותרים עמומים בשל המידע המצומצם והחלקי. האם עדיו של המספר מהימנים? המספר שומע את הסיפור מפי יעקב המכונה "שקרן" , ואם שקרן מספר על שקר- מדובר באמת או בשקר? אז מה באמת קרה? בהקשר לכך מעלה המספר את הסוגייה מה בין פיקציה לבין היסטוריה? הפיקציה מעניינת יותר אך אינה אמת, ההיסטוריה אמיתית יותר אך משעממת לעיתים. אז מה לפנינו פיקציה או היסטוריה? עד אחר, פרייס, נאצי, מעיד על סופו של קירשבאום, האם הוא עד אמין? כנראה שלא, שכן יש לו אינטרס. אז כיצד מצא פרופ' קירשבאום את מותו? התאבד? נרצח? לעולם לא נדע את האמת.

המספר מתאר את מאמציו לאחר השואה להגיע לחקר האמת. במסגרת זו הוא מנסה לשחזר, למדוד, לבדוק ולחקור, פעולות שמטרתן לתעד ולהגיע לחקר האמת על העולם שהיה. אך בו בזמן פעולות אלה מעידות על פקפוקו שלו במסופר. ריבוי מילות הספק בהקשרים אלה מעיד על פקפוק זה. אמינות העולם אותו מנסה המספר לתעד מתערערת אפוא. ישנן שתי גרסאות שונות ברומן ביחס לסופו של יעקב, פרופ' קירשבאום נרצח או התאבד? שכניו לחדר של יעקב חיים או מתים?

גם תוקפם של חוקי המציאות שאנו מכירים, אותם ניסח קאנט בטבלת הקטיגוריות, פג בגטו. המציאות נמדדת למשל לפי חוק סיבה ותוצאה, מעלה ומטה, סדר כרונולוגי, מוסר שיש בו טוב ורע מוחלטים, אמת ושקר. "האם סביר שנותרתי בחיים?", "אל תיתן להם סיבה- אם אמנם יש לסיבות משמעות?" (62) " מסתבר שהמשקל אינו מידה אבסולוטית" (66)

נורמות מקובלות שהנן חלק מהמציאות המוכרת לנו מתבטלות. חל איסור על גידול עצים, חיות , החזקת רדיו ושעון. שיבה לנורמליזציה- שיגעון (62) , אין לידות ואין נישואין.

הצבת שקר במרכז הרומן נקשרת לפרדוקס השקרן " כל היוונים שקרנים אומר היווני ". משפט פרדוכסלי שאינו מאפשר לפרשו באופן לוגי חד משמעי. אם יעקב שקרן אז כל מה שסיפר על השקר הוא שקר, אם כך יעקב דובר אמת. אך אם יעקב דובר אמת- אזי הוא שקרן. אז מה באמת קרה שם? אולי בכל זאת השקר של יעקב הוא אמת, שכן אנשי הגיטו האמינו שהוא אמת וחיו על פיה, או אולי ידיעותיו השקריות של יעקב הן אמת שכן הרוסים באמת מתקדמים (מדובר בימים האחרונים למלחמה). עובדת הרדיו אינה מעלה ואינה מורידה. כשיעקב אומר למישה את האמת, מישה אינו מאמין לו, דווקא כשיעקב משקר-מישה מאמין.

מוטיב העץ מבטא אף הוא את רעיון המציאות הנזילה והיחסית. המספר מציין כי כל סובייקט מייחס לעץ משמעויות אחרות. אוושה, קור וחום, צל, גזע ועלים, עץ שתלו עליו אדם וכד'. יתר על כן במהלך חייו של הסובייקט משתנה הפרספקטיבה. בהיות המספר בן 17 שכב עם אישה מתחת לעץ, בילדותו נפל מעץ ולא נעשה כנר, אשתו חנה נורתה מתחת לעץ, בגטו חל איסור על טיפוח עצים.

גם אגדה המופיעה במרכז הרומן, אותה מספר יעקב ללינה הקטנה, יתומה שהוא מגדל, קושרת את השקר לאמנות הכאוס. האגדה מספרת על נסיכה החפצה בענן לשם החלמתה. חכמי הממלכה אינם מצליחים למלא משאלתה, ורק שולית הגנן מצליח לאחר שמברר אתה מה גודל הענן וממה עשוי. מתברר לדבריה שהוא עשוי מצמר גפן וגודלו כגודל הכרית שלה. הוא נותן לה צמר גפן בגודל כרית והיא מבריאה. מבחינת השקר הרי שהאגדה משמשת כעין משל ליושבי הגטו. צמר הגפן הנו התחליף השקרי לענן שאינו בר השגה. אך תחליף שקרי זה מחייה את הנסיכה- קרי, הרדיו השקרי הנוטע ביושבי הגטו רצון ותקווה לחיות. יש אפוא להסתפק בתחליף שקרי כי לעולם לא ניגע בדבר עצמו. יהודי הגטו כמוהם כאנשים במשל המערה לאפלטון שבויים בעלטה, הם רואים רק צללים קרי, חדשות הרדיו של יעקב. אין הם יכולים להגיע אל האמת אולי גם אין כזו. גם אנו הקוראים שמחוץ למערה (הגטו) איננו יכולים לדעת מה בדיוק קרה שם באותה תופת כאוטית בה התהפכו סדרי עולם.

המונח "אגדה" עצמו נקשר לאמנות הכאוס, גם שלושת גלגוליה במהלך הרומן בהם משתנים פרטים מעידים על יחסיות האמת עבור לינה הענן הוא צמר גפן- זוהי האמת שלה. אך היא עוברת בהדרגה תהליך של ערעור האמת שלה, בתחילה ע"י רפאל, ילד שכן ששמע מפיה את האגדה, ובסיום בדרך למחנה המוות מקבל השקר את "מכת המוות" שלו ע"י המספר המסביר באופן מדעי את דרך היווצרות העננים. "היא לופתת את ראשה בשתי ידיה הלא עליה להתגבר על טעות כבדת משקל עננים אינם עשויים צמר גפן".(219) התמוטטות השקר שלה מתרחשת בהקבלה להתמוטטות השקר מבחינת תושבי הגטו בעת המסע האחרון. האמת בכל זאת מנצחת. אולם משמעותה היא מוות.

לסיכום, כדאי להשוות רומן זה עם ליצני החצר. בזה האחרון מוצא הגיבור פשר לסבל השואה. הרומן חותר לקראת אמונה בבורא למרות הכל. לא כן ברומן יעקב השקרן. אם משמעותה של אומנות הכאוס היא כי הכרת המציאות הינה בלתי אפשרית וכך הכרת האמת, הטוב והרע כי הכל יחסי, הרי שאין גם טעם לחפש אחר פשר, משמעות וסיבות לסבל ולזוועות השואה.

פשר לחיי האדם ימצא בכל זאת במעשים אלטרואיסטיים (לפי האקזיסטנציאליזם), אותם יבצע האדם במצבים קיומיים שבין החיים למוות, על קו הקץ כפי שהיה בשואה. אכן לא מעטים מעשים כאלה ברומן,וזוהי אולי נקודת האור.

הערות:
[1] זוהי כותרת מאמרו של עוזי לושי העונה בו לשאלה העולה במאמרו של מלכיאל סבלדי (חיים ותקווה) על הרומן.
[2] הציטוטים בקר, י' יעקב השקרן עם עובד תל אביב, 1993.
[3] פיינגולד המוצג כחרש- אלם מדבר לפתע (47) ; הקצר החשמלי בגטו שהרשל שטאם סבור כי הנו מעשה ידי הא-ל מתגלה כנגרם ע"י כרסום חולדות את הכבל החשמלי הראשי בגטו (76); האור שכבה בעת תפילתו של הרשל שטאם נתפס על ידו כמענה לתפילתו וכאמור אינו אלא תולדה של חולדות. (65)
[4] גם פרויד בפסיכו אנליזה שלו תרם לערעור המציאות בפרקו את אישיות האדם ל-3, האיד, האגו, והסופר אגו. אז מיהו בעצם האדם? יצריו, האגו או מצפונו?
[5] ראה בסיום המאמר דוגמאות לציורים המעצבים את אומנות הכאוס.