מודה אני לפניך

על מגמת שיבוץ מלים מן המקורות בשירה החדשה

ניצה דורי

גיליון מס' 50 - כסליו תשע"ג * 12/12

מאפייני השירה החדשה
השירה המודרנית היא שירה לירית בעיקרה. המשורר כותב על נושאים המעסיקים אותו באופן אישי. אין נושא שהוא "ראוי" או "שאינו ראוי". המשורר כותב על נושא שבו הוא חפץ: פחדיו, רצונותיו, אהבותיו ועל חיי היומיום שלו דבר, שלא היה מקובל בשירה הטרום-מודרנית בה הנושאים נבחרו בקפידה. בשירה המודרנית המשורר אינו מחויב לכתוב במבנה מסודר וקבוע אלא הוא רשאי לכתוב באופן חופשי. אין חלוקה ל"בתים" מסודרים, השורות אינן אחידות- נוכל למצוא מילה או אות בשורה, החריזה אינה אחידה, אין סימני פיסוק מסודרים וכו'. כמו כן, נוכל למצוא שימוש תכוף ב"אידיאוגרפיה" ("תכסיס אידיאוגרפי"). המשורר בונה את השיר במבנה מיוחד המעיד ורומז על הרעיון והנושא שבשיר, כותב בסגנון חופשי כאשר הוא רשאי להשתמש בשפה ספרותית גבוהה אך יחד עם זאת נוכל למצוא בשירים שפה יומיומית, שפת רחוב, סלנג ומילים בלועזית. המשורר המודרני אינו משתפך ברגשותיו, דבריו מובעים בצורה מאופקת, מינימליסטית ומרומזת, ומשתמש בתמונות לשון (אימאג'ים) ובסמלים שאינם מובנים תמיד לקורא. המטאפורות, פעמים רבות, הן חד- פעמיות לשיר מסוים והקורא זקוק לדמיונו כדי להבין ולפענח את כוונות המשורר. קריאה זו וניסיונות הפענוח של השירה המודרנית, מעניקה לקריאה יצירתית והנאה.

מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ

הפסוק שכל ילד יהודי לומד לפתוח בו את יומו, מרגע שהוא מסוגל לצרף הברות למלים. תפילת "מודה אני" היא תפילה מאוחרת, שאינה נזכרת בתלמוד, אף לא בסידורי הגאונים וברמב"ם. היא נזכרת לראשונה בספר "סדר היום" לרבי משה בן מכיר (בן מכיר, 1869).

עניינה של התפילה היא תודה על כך, שעם בוקר, שעה שאדם מתעורר משנתו, חוזרת נשמתו אליו לאחר שהיה חסר תודעה במשך שנת הלילה. תפילה זו אינה כוללת את שם ה', ולכן אומרים אותה כאשר מתעוררים, לפני שנוטלים ידיים – דבר שיש לעשותו לפני שמתפללים או מברכים בהזכרת שם ה'.

הרעיון שהאדם מפקיד את נשמתו בידי הבורא כאשר הוא שוכב לישון, ומקבלה ממנו עם בוקר חדשה ורעננה רמוז גם בפסוק "בידך אפקיד רוחי" שבתהלים לא, ו: "פדיתה אותי ה' אל אמת".

ברנדס מציע לעיין בפסוק זה וללמוד כיצד הוא מבטא את ערכי היסוד של הבריאה בלשון של תפילת תודה (ברנדס, תשע"ב).

"מודה": המילה הראשונה שמוציא האדם מפיו כל יום, היא מילת תודה. היא מכוננת את חיי האדם כחיים של הכרת טובה על החסד שבעצם חיותו. "אני לפניך": שתי המלים הבאות אחרי מילת התודה מכוננות את מקומו של האדם המתעורר בעולם. תחילה – "אני". קיומו של האני, הוא דבר שאינו מובן מאליו לשיטות פילוסופיות מסוימות, ומעורער בנפשם של בני אדם, שיציבותם הנפשית והרגשית אינה שלמה. לפי נוסח "מודה אני", אפשר להציע נוסח חדש לכלל המפורסם של דקרט cogito ergo sum "אני חושב - משמע אני קיים" - אני מודה לפניך – משמע אני קיים. הקיום שלי כאדם הוא בעמידה מול מלך העולם, מתוך הכרת תודה לעצם הזכות להתקיים בעולמו, ולפניו. תחילה מודה, ורק אחרי כן: אני. "מלך חי וקיים": אין בפסוק תודה זה אף שֵם מן השמות שבקדושה, כיון שהוא נועד להיאמר קודם לנטילת ידיים וניקיון הגוף. לפיכך זכה לנוסח החלופי: 'מלך חי וקיים'. זהו תואר מיוחד במינו, והוא מצביע על הניגוד בין הזמניות של האדם, העתיד למיתה, לבין המוחלטות הנצחית של הקיום הא-להי, ומושג החיים המושלם, שחיי האדם הם רק בבואה וצללית שלו: צלם א-להים.

"שהחזרת בי נשמתי": התודה נאמרת על עצם הזכות של ההשכמה, על השיבה לחיים. הן מתקשרות למילים האחרונות שנאמרו בלילה, מילות הפרידה שקודם השינה בברכת 'המפיל': 'והאר עיני פן אישן המוות'. השינה היא אחד משישים במיתה, וההשכמה מן השינה היא מעין תחיית המתים זוטא. בלילה, נפרדת הנשמה מן הגוף, הגוף מבצע רק את פעולות הקיום החיוניות ביותר, הבלתי-רצוניות והלא-נשלטות, כנשימה ועיכול. ואילו הנשמה, הצד ההכרתי של האדם, נמצאת במקום אחר, עולם החלום. הנשמה משוטטת בעולמות עליונים, חווה חוויות שאינן תלויות בגוף, ואינה כפופה גם לכללים של הקיום הרציונאלי בעולם הזה. החלום הוא שיקוף מסוים של ההוויה הזאת, החוץ-גופית.

עם היקיצה, אנו מתפעלים משיבת הנשמה לגוף, מהכינון המחודש של האדם לחיים 'נורמאליים'. אולם זיכרון החלומות, המודעות לכך שקיימת גם צורת קיום אחרת, וטעמה המוזר, המר-מתוק נשאר בפינו ובתודעתנו, זיכרון מוחשי וחי שהולך ודוהה ככל שאנו משתקעים והולכים בחיי היומיום ובהוויית העולם הזה. "בחמלה": השימוש במושג 'בחמלה' אף הוא קושר את ההשכמה עם תחיית המתים; החמלה במקרא מלווה בדרך כלל את הצלתו של מי שנמצא בסכנת מוות: חמלת ה' על לוט ובנותיו בהפיכת סדום, חמלת בת פרעה על משה בתיבה, חמלת שאול והעם על אגג, הבקר והצאן של עמלק, חמלת דוד על מפיבשת. כל אדם מתחיל את יומו בתודעת פליאה והתפעמות על עצם בריאתו - תחייתו וקיומו. עם שחר הוא מתעורר כניצול ששרד ממוות. טעם נוסף לאזכור החמלה הוא ההכרה בכך, שאין מניע וסיבה להשבת החיים לאדם עם שחר, מלבד החמלה הא-להית. אין הצדקה ובודאי לא התחייבות לקיומו של האדם ולידתו המחודשת. כשם שאדם הראשון התחיל את חייו בלי מעשים ובלי זכויות, רק מפני הרצון הא-להי, כך גם כל אחד מצאצאיו, בני האדם, המתעורר בבוקר ונולד מחדש. זו תודעה המקפחת כליל את הגאווה האנושית של 'אני ואפסי עוד'. בזה נבדל האני של 'מודה אני' מכל אני אחר, המבקש להעצים את הנוכחות והערך של האדם. רבה אמונתך: על פי הכתוב: 'חדשים לבקרים רבה אמונתך', הלקוח מתוך קינות 'איכה' המבכות על החורבן. הפסוק הקודם לפסוק זה במגילת איכה הוא: 'חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיך'. גם פסוק זה משתלב בתחושת ההצלה הפלאית של המשכים בבוקר ומגלה שהוא עדיין חי. התחדשות הבוקר, תחיית האדם, היא מקור לאמונה ותקווה לעתיד. החל מהתעודדות לפתוח בעשיית בעלת ערך במשך היום מתוך אמונה שה' יצליח את מעשה ידינו, וכלה באמונה בתחיית המתים שלעתיד לבוא.

מאמר זה ינסה לחשוף את המגמה המסתתרת מאחורי שיבוץ מלים ורעיונות מתפילת "מודה אני" הפותחת את סדר היום של המתפלל, בתוך טקסטים מן השירה העכשווית. אמצעי רטורי זה של שיבוץ מלים ושברי פסוקים מן המקורות מופיע בעיקר בשירת ימי-הביניים. מאפייני השירה המודרניסטית אינם כוללים בתוכם אמצעי אומנותי זה. האם יש כאן רנסנס של אחד המאפיינים משירת ימי-הביניים או שמא תופעה חד –פעמית? מהי מגמתם של הכותבים לעבור מקודש לחול וההיפך?

קהלני, אריאל, בניון, לופנפלד וטהרלב – חמישה כותבים המשבצים בשירתם כל אחד בדרכו את מלות תפילת ההודיה הראשונה הנאמרת מדי בוקר.

מודה אני לפניך/ אביגדור קהלני
מודה אני לפניך, מודה אני
לך שידעת, לך ששמעת
את שביקשה נפשי
בסערות לבי היית
נושף אל מפרשי
ובעת מעופי נתת
הכוח בכנפי
בינות סלעי אדמתי
עמקו שורשי
בעמלי ברכה ראיתי פירות בענפי
מודה אני לפניך...
באפלה דרכי מצאתי
לא כבה נרי
ואת פניך ראיתי
בלהט תפילתי
תודה על שנטעת
הנשמה בגופי
ולי העוז חגרת בשעת מבחני
מודה אני לפניך...

קהלני, יליד שנת 1944, היה איש צבא עטור אותות, לוחם בחיל שריון, שנפצע קשה במלחמת ששת הימים (קהלני, 1989). לאחר שחרורו מהצבא נבחר כחבר כנסת וחיבר פואמה פוליטית אלגורית בשם "ממשלה שכזו". עוד שניים משיריו המפורסמים הם "את לי הבית" (קהלני, 2009) ו"אני נשבע לך". שירו של קהלני "מודה אני לפניך" נכתב כתודה על יציאה מתוך סערה, מתוך אי בהירות וחושך והצלחה במבחן שעמד בו. הוא משתמש בדימויים מתוך עולם הטבע: "עמקו שורשיי", "סלעי אדמתי" ומבטא בשירו עצמה רבה – הכוח בכנפיים, המעוף והרוח במפרש. קהלני משנה בשירו את סדרה של התפילה הדתית: בתפילה הנשמה מופיעה בתחילתה – "מודה אני לפניך... על שהחזרת בי נשמתי" - ובשירו של קהלני, הנשמה מופיעה בסופו: "תודה על שנטעת הנשמה בגופי". גם בקטע זה בשיר, הוא בוחר בביטוי הקשור לטבע ולעבודת אדמה – "נטעת" ולא החזרת. כאשר הנשמה נטועה היא אינה יוצאת וחוזרת כמו בתפילת "מודה אני" בבוקר, אלא נטועה עמוק בשורשיה בגוף. קהלני מקדים את "שידעת" ל"ששמעת" לאותו אל נסתר בשיר: "לך שידעת לך ששמעת". האל בשיר ידע את מצוקתו של הכותב עוד לפני ששמע לתפילותיו ולבקשותיו. דומה, שהמחבר עובר איזו חוויה דתית עמוקה בה הוא רואה בחזיונו את פניו של אותו אל נסתר: "ואת פניך ראיתי". כאשר מבקש משה רבנו לראות את פניו של הא-לוהים, עונה לו ה':
"וַיֹּאמַר: הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה’, לְפָנֶיךָ; וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם וַיֹּאמֶר, לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי וַיֹּאמֶר ה’, הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר; וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד-עָבְרִי וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ".
ייתכן שאביגדור קהלני מזדהה עם דמותו המקראית של משה, שאחד משמותיו הוא "אביגדור" (על פי ויקרא רבה א ג) ומשלים את בקשתו של משה – "הראני נא את כבודך" בחזיון פרטי משלו – "ואת פניך ראיתי".

מודה אני לפניך/ מאיר אריאל
מודה אני
לפניך ולך
על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה
שעשית עמדי
ועם ביתי
ועם קרובי וידידי ועם בני עמי
ועם ארצי, ועם כל העולם והאדם
אשר בראת.
בלאט, חרש חרש
אט אט, טופפות
עתידות עתידות לקראתנו,
ואת מחייכת אלי מתוך השינה.
יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד,
זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר
את צוחקת אלי
מתוך השינה.

מאיר אריאל יליד שנת 1942 היה משורר, פזמונאי, מלחין וזמר. שירו "מודה אני לפניך" משדר אופטימיות רבה ותודה לאל נסתר בשיר בעיקר על אהבה זוגית. אריאל מודה על הטובה כשם שהוא מודה על הרעה. בשורה "יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאד" בחר אריאל להראות את הסדר ההדרגתי בטוב הקיים ובטוב שעוד נכון להם. הוא עובר מהודיה אישית בגוף ראשון יחיד ההולכת ומתרחבת מהפרט אל הכלל לכתיבה בגוף ראשון רבים – הדמות הנשית המצטרפת בחלקו השני של השיר. החזרה על המלים "חרש חרש", "אט אט", "עתידות עתידות", תפקידה להראות את התהליך ההדרגתי שבקבלת הטוב. הטוב יגיע טיפין טיפין ותחילתו דווקא הצחוק מתוך השינה של בת הזוג. צחוק המסמל אושר ושמחה. קו משותף מחבר בין מאיר אריאל לאביגדור קהלני, מלבד היותם כמעט בני אותו גיל ופניה לאל נסתר בשיר הוא, שגם מאיר אריאל היה לוחם בצנחנים ונלחם במלחמת ששת הימים כאביגדור קהלני.

מודה אני לפניך/ עמיר בניון
מודה אני לפניך,
מלך חי וקיים
קשה קשה מאוד לחיות בעולמך הטוב
הנפש שבראת בי חולה ואין לה סוף
מודה אני לפניך,
מלך חי וקיים
על כל המקומות שאליהם איני שייך
על הכישוף שחי אצלי בראש ולא דעך
מודה אני לפניך, מלך חי וקיים.
מודה אני לפניך,
מלך חי וקיים
על עצב שנטעת בי כבר מחיים קודמים
על כל מה שבראת קל להם ולא לי
מודה אני לפניך, מלך חי וקיים.
- - - - - -
מודה אני לפניך, מלך חי וקיים. .
מודה אני לפניך, מלך חי וקיים. .

בניון נולד בבאר שבע. כבר מגיל צעיר החל לגלות עניין רב במוזיקה והיה שר ומנגן עם אביו ואחיו. תוך כדי כתיבת המוזיקה, התפרנס בניון מעבודות בשיפוצים וחסך כסף להפקת אלבומו הראשון. הוא התגייס לצה"ל, אך שוחרר לאחר ימים בודדים עקב בעיות סמים. לאחר השחרור עבר תהליך גמילה שהצליח. בשיר "מודה אני לפניך" משדר בניון אווירה פסימית, קודרת ויש בו עצבות מסוימת. הוא מודה אל גלוי – "מלך חי וקיים", על הרע שנפל בחלקו – על הקושי לחיות בעולם, על נפשו החולה, על הכישוף שחי אצלו בראש ולא דעך, על העצב, על כך שאינו מבין דבר, על משהו שמת בתוכו ועל רגשות האשמה. אך יחד עם תיאור כל הרע האופף אותו הוא עדיין מודה. והתהייה המלווה אותנו בעת קריאת השיר היא - האם אותה תודה היא אירונית או שמא תודה אמיתית גם על הרע מתוך תפיסת עולם דתית הדוגלת, שיש לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה.

מודה אני לפניך/ לאה לופנפלד
מודה אני לפניך אלוהים
בטורי השיריון לחיילות תותחנים
שבתוך ים עופרת שמרו בגבולי
על פיסת אדמה שכולה היא שלי
מודה אני לפניך אלוהים
לשורות הרגלים ואבק משעולים
הרבים וטובים, עליזים ועזים
ההולכים בדרכים מול מטר פגזים
מודה אני לפניך אלוהים
מודה אני לכל הנערים
מודה בכל שירה רמה
רק לא נדע עוד מלחמה
- - - -

לאה (וינקלר) לופנפנלד, פזמונאית, סופרת, מחנכת ומורה למתמטיקה נולדה בשנת 1936. שירה של לופנפלד "מודה אני לפניך", נכתב בשנת 1974 והולחן על-ידי משה וילינסקי לאחר מלחמת יום הכיפורים, שגבתה מחיר כבד בחיי חיילי צה"ל. השיר הוא שיר תודה והלל לאל גלוי ונוכח – "מודה אני לפניך אלוהים", השומר ומגן על החיילים. בשיר נמסכות המון חמלה ואהבה לחיילי צה"ל העומדים על משמרתם בכל הגזרות ובכל החטיבות במסירות ובחירוף נפש. המטאפורה "ים עופרת" באה לרכך במידה מסוימת את קולות שריקת הכדורים והפגזים ולתת לקולות המלחמה קולות של ים, קולות של גלים המתנפצים לאיטם לחוף. בין לבין היא שוזרת פיסות נוף ארץ-ישראליות – חרמון, שמיים, כנרת כחולה (המופיעה גם בשירה "לחיים") בחשיפה מינימליסטית וסטאטית כמו בעין המצלמה.

מודה אני לפניך/ יורם טהרלב
מודה אני לפניך
על הגשם השר
על השמש בהר
על הלחם הצר
על היופי הזר
תודה.
על קולה של הציפור אשר שרה שיר פשוט
כשרציתי למות
תודה
על המלח הצח
על היין הזך
על העונג הרך
על העצב הלח
תודה
על העשב הירוק שהיה לי כמו מיטה
כשידעתי אותה
תודה
מודה אני לפניך
על זה הנהר הכחול
שבא מאיתך והולך אליך
ובינתיים זורם בתוך ליבי
מודה אני לפניך.
על השקט הרם
על הרעש החם
על החושך בדם
על טוב לב האדם
תודה
------

יורם טהרלב נולד בשנת 1938. הוא פזמונאי, משורר וסטנדאפיסט ישראלי. נולד וגדל בקיבוץ יגור. בעת שירותו הצבאי שימש כתב בעיתון "במחנה".

טהרלב כתב מספר רב של שירים ופזמונים, רבים מהם לפסטיבלים ולתחרויות שונות, כולל לפסטיבלי הזמר ולאירוויזיון. כמו כן פרסם ספרים רבים: ספרי שירה, ספרי פזמונים, מדריכים לכתיבת ביוגרפיות של הזמר העברי ועוד. שימש במשך שנים רבות כעורך בהוצאת משרד הביטחון.

לטהרלב רפרטואר מגוון. בין שיריו אפשר למצוא שירי אהבה, שירי מולדת, שירי טבע, שירי רעות ושירי הומור. בשיר זה טהרלב מצא לנכון להודות דווקא על כל הדברים הקטנים המובנים מאליהם. גם בשירו האל הוא אל נסתר, הוא מודה לו אך אינו מזכירו בשם. טהרלב מודה על הדברים הפרוזאיים היום-יומיים בחיינו. דברים, שלעיתים אנו חולפים לידם מבלי משים. דווקא הירידה לפרטים הקטנים נותנת לשיר את יופיו ואת ייחודו. פרטים, שאנו שוכחים לפעמים להודות עליהם וזקוקים למישהו מהצד כדי להזכיר לנו לעשות זאת. איתני הטבע, מחזוריות הטבע, ביטויי געגועים לארץ ולנופיה משתלבים זה בזה למסע ארוך בין מלים המסתיים במשפט ההודיה בסוף: "מודה אני לפניך... ".

"מודה אני לפניך" – הקישור התרבותי במעבר בין קודש לחול
"מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בניינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבניינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם באמת בקרבו, נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבניינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד מעבודתו הזריזה" (הרב קוק, שמונה קבצים).

אמירת 'מודה אני' של כל אדם בכל בוקר נועדה למקם כל אחד באותה תודעה של השבריריות והנסיות של הקיום האנושי. ודאי שאי אפשר לצפות מכל אדם בכל יום לחוות את העצמה הפשוטה של ההודיה, אבל ניצוץ ממנה צריך להשתדל להחיות כל בוקר בנפשנו (ברנדס, תשע"ב). שירת "מודה אני" בקרב כותבים שונים, שלושה מהם בפנייה לאל נסתר ושניים מהם בפנייה לאל גלוי, מציפה את הניצוץ החבוי בתוכנו להודיה על הפשוט, התמים, הטהור והנקי שבתוכנו, ואת המרחב הטבעי הקשור תרבותית לישות א-לוהית הנותנת ולוקחת חיים, לרצף הזמן הבא לידי ביטוי בסדר העונות החקלאיות ולאהבת האדם והטבע וטומנת בחובה מטען רוחני, דתי, שירי ונפשי עשיר.

ביבליוגרפיה
בן מכיר סדר היום, באתר גוגל ספרים, למברג תרכ"ט 1869.
ברנדס יהודה ברנדס, "לפרשת מודה אני", אתר מורשת תשע"ב.
הרב קוק אברהם יצחק הכהן קוק, שמונה קבצים, תשנ"ט.
קהלני אביגדור קהלני, את לי הבית, 2009.
קהלני אביגדור קהלני, דרך לוחם, 1989.
אריאל מאיר אריאל, מאיר אריאל – שירים, 1987.
אריאל מאיר אריאל, נשל הנחש, 1991.
http://www. daat. ac. il/encyclopedia/value. asp?id1=3525
www. bmj. org. il/files/141319016279. doc
he. wikipedia. org