סיפור חוני המעגל - תענית ע"א

מרדכי כהן

גיליון מס' 3 - תשס"ז * 2006

הסיפור במשנה תענית
פשר השם "חוני המעגל"
"צאו והכניסו תנורי פסחים"
עג עוגה
יצאו ישראל מירושלים להר הבית
אבן הטועים
רחל על חוני
חוני בספרות העברית

הסיפור במשנה תענית
1. על כל צרה שלא תבוא על הצבור
2. מתריעין עליה
3. חוץ מרב גשמים
4. מעשה שאמרו לו לחוני המעגל:
5. התפלל שירדו גשמים.
6. אמר להם:
7. צאו והכניסו תנורי פסחים,
8. בשביל שלא ימוקו.
9. התפלל, ולא ירדו גשמים.
10. מה עשה?
11. עג עוגה, ועמד בתוכה,
12. ואמר לפניו: רבונו של עולם,
13. בניך שמו פניהם עלי,
14. שאני כבן בית לפניך,
15. נשבע אני בשמך הגדול,
16. שאיני זז מכאן
17. עד שתרחם על בניך.
18. התחילו גשמים מנטפין.
19. אמר: לא כך שאלתי,
20. אלא גשמי בורות, שיחין ומערות.
21. התחילו לירד בזעף.
22. אמר: לא כך שאלתי,
23. אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה.
24. ירדו כתיקנן.
25. עד שיצאו ישראל מירושלים להר-הבית מפני הגשמים.
26. באו ואמרו לו:
27. כשם שהתפללת עליהם שירדו,
28. כך התפלל שילכו להן.
29. אמר להן:
30. צאו וראו אם נמחית אבן הטועים.
31. שלח לו שמעון בן שטח!
32. אלמלא חוני אתה,
33. גוזרני עליך נידוי.
34. אבל מה אעשה לך,
35. שאתה מתחטא לפני המקום;
36. ועושה לך רצונך,
37. כבן שהוא מתחטא על אביו
38. ועושה לו רצונו,
39. ועליך הכתוב אומר:
40. ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך" (משלי כג).
(משנה, תענית ג, ח)

נראה שהסיפור קורה קודם פסח. בגמרא מוזכר התאריך סוף אדר, ובסיפור אומר חוני לעם – "הכניסו תנורי פסחים". בירושלמי מזהים את הסיפור עם התאריך של כ' באדר, שהיה מקובל כיום חג על גשמים שירדו אחרי בצורת קשה.

הסיפור מספר על שנת בצורת קשה במיוחד: ימי הפסח מתקרבים, סוף אדר, וגשם אין.
העם פונה לחוני בבקשה שיתפלל למענו על הגשם.

פשר השם "חוני המעגל"
השם "חוני המעגל" קשור כמובן לעוגה אותה חוני עג בסיפור, אבל יש למונח "מעגל" גם הסבר נוסף: מעגל מלשון "מעגילה". המעגילה היא מכשיר לטיוח הגג, וזה היה מקצועו של חוני - מטייח גגות.

להסבר זה של השם יש כמובן השלכות מאד חשובות. הראשונה היא ההכרה, שחוני היה אדם פשוט, לא רב או תלמיד חכם, שראשו ורובו בישיבה, אלא מטייח גגות, כזה שאנו יכולים לצייר אותו לעצמנו כאדם בעל בגדים פשוטים ביותר מלאי כתמי זפת וצבע, אדם המתפרנס מעבודה פשוטה ובזויה שאין בה חכמה מיוחדת.

אולם להסבר הזה יש גם השלכה נוספת. חוני מתפרנס מן הגשם. משיורד הגשם והבית דולף נקרא חוני לטייח את הגג. ייתכן ורק מי שממש זקוק לגשם ואינו יכול בלעדיו, הוא שיכול להתפלל תפילה אמיתית.

לגבי השם "חוני", ייתכן והוא קשור למידת הרחמים של הקב"ה - "ה' ה' אל רחום וחנון". על י"ג מידות כבר אמר הקב"ה למשה, שמי שישתמש בהן בתפילתו לעולם הוא נעתר לו. והנה הן נחבאות בשמו של חוני עצמו הוא חוני שאמר לקב"ה "נשבע אני ... שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך": על פי מידת הדין לא מגיע להם גשם, ואולם מבקש אני, חוני, כי תחוס עליהם, תיכנס עימהם לפנים משורת הדין, ותחון אותם.

ייתכן וחוני קיבל את השם בעקבות ירידת הגשמים, וייתכן שזה היה שמו מקודם. מכל מקום זו הייתה מהותו, לחון את הכל, לדון לזכות, לוותר.
ושוב ייתכן שהשם חוני בא לומר, שרק מי שזו היא באמת מהותו, יכול לבקש מה' שיהיה גם הוא כזה וייסלח לעמו.

"צאו והכניסו תנורי פסחים"
הסיפור פותח באמירה שלילית של חוני "צאו והכניסו תנורי פסחים" מוזר. מדוע לא יפנה אל העם באמירה חיובית - צאו והכינו את בורות המים.. וכדו'? ההסבר הפשוט הוא וחוני אומר זאת בעצמו שיש להכניס את התנורים "בשביל שלא ימוקו" שכן התנורים היו נמצאים בחצרות מוכנים לצלות בהם את קרבן הפסח והיו עשויים מחרס והגשם הרב שירד עלול להמיס או לקלקל אותם. אולם בעומק נראה שחוני מבקש לראות את העם עושה מעשה, מעשה המבטא אמונה, אמונה שבכוח התפילה לשנות סדרי בראשית ולהוריד גשם. העם כבר לא מאמין שירד הגשם, והוא משאיר את תנורי החרס בחוץ, מרוב יאוש. מעתה העם שותף בצורה מעשית לשליחות. בעומק נראה גם שיש פה ביקורת. ביקורת של חוני המופנית לעם העוסק בפסח ושוכח את ה'. משהו מעין "למה לי רוב זבחיכם" (ישעיה א, יא). תכניסו את הפסח הביתה. תפסיקו לקרצף את הבית. תחשבו יותר על מצוות שבין אדם לחבירו. תחזרו לשורש, מה בעצם הקב"ה רוצה מכם. מדוע לא ירד הגשם?

האמירה הזו של חוני "צאו והכניסו תנורי פסחים" מזכירה את דברי הכהן הגדול אל הנגוע בצרעת הבית - להוציא את כל הכלים מן הבית [ויקרא יד, לג : " וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת-הַבַּיִת, בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַנֶּגַע, וְלֹא יִטְמָא, כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת"]. שם מוציאים החוצה, וכאן מכניסים פנימה. גם שם נראה שמעבר לצד הפרקטי, למנוע מן הכלים טומאה, יש בדרישה הזו של הכהן גם צדדים עמוקים יותר.

חוני מתפלל, אך גשם לא יורד. "התפלל ולא ירדו גשמים". לכאורה היינו מצפים להרהורי חרטה כמו בסיפורים אחרים בתלמוד, בהם מוצאים ביטויים כמו "חלשה דעתו" או "פשפש במעשיו". פה קורה ההפך, משלא יורד גשם, מציב חוני אולטימטום להקב"ה. חוני בטוח בעצמו. האין זו גאווה?

עג עוגה
חוני עג עוגה. הוא עומד בתוכה ומתפלל.

העוגה, היא המעגל, מעגל החיים. בחיים הכל מעגלי, מעגל המזלות, מעגל השנה, מעגל של חטא ועונש. מה מבקש חוני לומר?

ייתכן וחוני מבקש לומר בפשטות – אתה הקב"ה בראת את העולם. אתה טבעת בעולם מעגליות קיץ וחורף סתיו ואביב. הנה עבר החורף וגשם אין. תעמוד במעגליות שאתה עצמך טבעת בעולם.

ייתכן שחוני מבקש לומר הרבה יותר מכך. חוני מבקש לומר, שעם כל הכבוד למעגל, לקביעות הזו של ניהול העולם, לעתים צריך לצאת מן המעגל. לעתים יש לראות מה קורה בתוך המעגל להיכנס למעגל פנימה. בתוך המעגל יש בני אדם, ישנם יהודים, עם ישראל, צמאים למים, מתפללים. הם העיקר, עליהם יש להסתכל ולא על המעגל עצמו. בלעדיהם אין טעם לכל המעגל הזה. הנה אני עומד במעגל ואיני זז מכאן עד שתרחם על בניך, עד שתסתכל עלי ולא על המעגל.

העולם נברא לפי חוקי טבע, חוקי זמן וחוקי שכר ועונש מעגליים. קבועים. חוני מבקש לשבור מעגליות זו. אתה הקב"ה עשית מעגלים ואינך זז מהם הנה גם אני עושה מעגל ואיני זז ממנו. אני מסמל בזה אותך, את דרכך, את המבנה עליו השתת את העולם.

המעגליות המקובעת, כללי המשחק של חטא – עונש – תשובה – שכר וכו', כללי משחק מקובעים ומנוכרים, אינם מתאימים ליחסי אב ובנו.

חוני מבקש קשר אחר, קשר שאין בו עוד מעגליות אלא אהבה, קשר של אב ובנו.

בתוך המעגל חוזר חוני שוב ושוב "בניך שמו פניהם עלי" ועל "איני זז מכאן עד שתרחם על בניך".

גשם יורד. הקב"ה מקבל את דברי חוני המתחטא לפניו כבן לפני אביו.

המעגליות הנוקשה נשברה. ואולם גם יחסי אב ובן לעתים סוערים הם. לעתים האב כועס על בנו ונותן לו מעט מאד לעתים מרוב כעסו מבקש להתרחק מבנו ונותן לו הכל, רק שיניח לו לנפשו. כך בתחילה אנו קוראים כי "התחילו גשמים מנטפים" אח"כ "התחילו לירד בזעף" ורק לבסוף ירדו כתיקנן.

יצאו ישראל מירושלים להר הבית
הגשמים גרמו לישראל שבירושלים לצאת מן הבית וללכת להר הבית.

להיות בבית במובן מסוים פירושו התנתקות מן הקב"ה. הבית הוא חם ובטוח אינך צריך בו לרחמי שמים, אתה מרגיש בו מוגן אינך חסר דבר. ממילא נוצר נתק מן הקב"ה.

העלייה להר הבית פירושה חיבור מחודש. הליכה למקום שהוא מקום השכינה. יציאה מהבית הפרטי והליכה לבית ה'. חיבור מחודש בין אב ובן.

לפי הגמרא, גם בבלי וגם בירושלמי, משרבו הגשמים והעם נאלץ לעזוב את ביתו ולברוח להר הבית והמים השוצפים בעקבותיו, התפלל חוני והגשמים נפסקו.

אבן הטועים
לפי המשנה אומר חוני לעם "צאו וראו אם נמחית אבן הטועים". היינו על פי המשנה חוני לא הסכים להתפלל שהגשם ייעצר וזו ההוכחה לכך שאין מתריעין על רוב טובה. וכפי שמסביר הירושלמי (תענית ג, ד)- "אמר להם כשם שאי אפשר לאבן הזאת להימחות מן העולם כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו להם".

אבן הטועים היא אבן גדולה שהיתה בהר הבית והיא המקום לאבדות ומציאות בירושלים, מי שאיבד משהו ומי שמצא משהו היה בא לאבן הטועים שבהר הבית ומכריז.

העם הבורח מן הגשם הרב המוסיף ועולה, מגיע להר הבית, לאבן הטועים.

לאבן הטועים יש משמעות סמלית של טעות. חוני מבקש שהעם יעלה להר הבית, שיגיע לאבן הטועים, שיכיר בטעותו. חוני יודע, שהעם צריך לשוב בתשובה, שנדרש שינוי, כל הויכוח בינו לבין הקב"ה הוא איך יבוא השינוי.

אבן הטועים היא אבן של אבדה ומציאה שמא מקווה חוני שמשיבואו לאבן הטועים יגלה העם את שאבד לו וימצא הקב"ה את שחיפש.

יש דעה שאבן הטועים היתה אבן עם ציור של עבודה זרה. משלא ירד גשם הלך העם ועבד את אותה האבן. חוני דרש שימחו אבן זו. הוא קורא לה אבן הטועים כי עובדיה טועים. הוא מבקש שיהיה ברור לעם למה יורדים גשמים ולמה לא.

עצם הפניה של העם לחוני - "התפלל וירדו גשמים" היא סוג של עבודה זרה, במקום להתפלל בעצמם, במקום לעשות שינוי בעצמם, הם מבקשים להם מישהו שיעשה זאת בעבורם.

אעפ"כ חוני מסכים. חוני מתפלל על העם. האם הוא משתף פעולה עם עבודה זרה? ייתכן שכך חשב שמעון בן שטח בסוף הסיפור שביקש לנדותו. מה שברור הוא שבסופו של דבר חוני בדרכו שלו מביא את העם לעשות תשובה לעלות להר הבית ולמחות את אבן הטוען.

במובן הזה מבקש חוני כמובן לא רק למחות את אותה האבן אלא את כל התפישה של עבודה – זרה. ופה עבודה זרה מקבלת את המובן הכי פשוט של מישהו זר או מהות זרה שתעשה את העבודה במקומי. אני מחפש לעצמי עבודה זרה במקום עבודה עצמית.

הגשם הרב שיורד הוא סוג של מבול. הבתים הוצפו. האנשים הנשים והטף ברגע האחרון יוצאים מהבתים בבהלה ונסים על נפשם. כולם עולים להר הבית מנסים להתרחק מן המים. והמים עולים ועולים. רכוש רב נהרס, תנורי הפסחים נימוקו. הפכו לבוץ.

העם מבין שחטא.

נראה שבסופו של סיפור הקב"ה מבקש ללמד את העם, להשיבו אליו, בדרך של בצורת קשה וממושכת, בדרך של מעגליות שטבע בעולם – חטא ועונש. אולם חוני מבקש להשיב את העם אל השם בדרך אחרת, דרך של רוב טובה, שהיא זו שתביא למחיית עבודה זרה.

האם ניתן לומר, שחוני, בבקשו למחות את אותה האבן, מבקש גם למחות ולבטל משהו יסודי בהנהגת העולם של הקב"ה?

חוני מבקש למחות את מבנה העולם. הוא לא מסתפק בגשם שיורד הפעם בצורה חד פעמית, מין טובה חד פעמית של הקב"ה כלפיו. לא. חוני מבקש למחות לגמרי מן העולם את כל תבניתו. את השימוש שעושה הקב"ה במעגליות קבועה של שכר ועונש. חוני מבקש ליצור תבנית חדשה, תבנית שהיא הרבה יותר קרובה מכל מעגליות קבועה, מכל כללים וחוקים קבועים, תבנית של אבא ובן.

הפעם, במבול הקטן שנוצר, לא יימחה האדם. הפעם תימחה העבודה הזרה. ותיווצר תבנית חדשה וקרובה לחיבור בין הקב"ה לעם ישראל.

רחל על חוני

עִצְּבוֹן גּוֹרָלוֹ שֶׁל חוֹנִי
הֵעִיב אֶת נַפְשִׁי הַיּוֹם:
"פָּגַשׁ בּוֹ אָדָם בַּדֶּרֶךְ
וְלֹא בֵּרְכוֹ לְשָׁלוֹם".

הֲלֹא הַדּוֹר לֹא דוֹרוֹ הוּא,
הֲלֹא מוּזָר הוּא לַכֹּל,
וְתַחַת כֹּבֶד הַנֵּטֶל
שֶׁל מְרִי בְּדִידוּתוֹ יִפֹּל.

הִנֵה גַם אֲנִי לָבֶטַח
יָשַׁנְתִי בְּסֵתֶר חוֹמָה;
אָכֵן בְּעָבְרִי בַּדֶּרֶךְ
בִּרְכַּת שָׁלוֹם לֹא אֶשְׁמַע.

הִנֵה בְּחָלְמִי וְזָרוּ
מַכָּר וְרֵעַ גַּם לִי.
צִלּוֹ הֶעָגוּם שֶׁל חוֹנִי
פָּרוּשׂ עַל פְּנֵי מִשְׁעוֹלִי.

רחל, תשרי, תרצ"א

חוני בספרות העברית
הדמות של חוני היא ככל הנראה הדמות המדרשית הפופולארית ביותר בשירה העברית המודרנית, כנראה בגלל הסיפורים הייחודיים עליו של ביצוע נסים של הורדת גשמים ושל שינה במשך שבעים שנה וגם התעמתותו עם שמעון בן שטח שממנה יצא בשלום הוסיפה נופך קסום לדמותו.

משוררים רבים עסקו בחוני ואלה כוללים את -
נתן זך, חוני
יצחק למדן ("חוני" נכתב ב-1937)
יעקב פיכמן ("יקיצת חוני ")
אברהם בנד (""חוני" בתוך "הראי בוער באש " 1963)
לוי בן אמיתי (" תפילת חוני המעגל")זרובבל גלעד ("ביום גשם "))
דן פגיס (" חוני" בתוך "שהות מאוחרת. תשכ"ד)
אברהם וילנסקי ("חוני " בתוך "ערבית תשכ"ד)
משה שפריר ("חוני" בתוך "משא" 2.9.1966)
הרצליה רז (" לחוני" בתוך "עיני מיתר". 1966)
דב חומסקי ("לעגל מעגל" בתוך "בעט ובעונה " 1969)
רינה רעים ("חוני " בתוך "הפוכים במוקד אהבתי". תשל"א)
צפרירה גר ("חוני" מאזניים כרך ל"ד חוב' 1-2. תשל"ב)
ש.שפרה ("חוני" בתוך "שירי מדבר". תשל"ב))
עוזי שביט " ("לישון. לישון באור היום " בתוך כבר בחצי ימיו תשל"ב)
דידי מנוסי ("חוני המעגל הולך לישון ב"ידיעות אחרונות 23.6.1980)")
יהודית כפרי ( ("חוני" בתוך "קורנית. 1982)
אבא קובנר ("קנטטה לחוני המעגל "בתוך עקד שנתון לשירה, 1982)
שלמה טנאי ("חוני המעגל" בתוך "משא" אוקטובר 1984)
אהרון אלמוג ("רחוב הרצל" 1987)
את חוני אפשר למצוא גם בפזמון של אהוד בנאי "זמנך עבר" (1987).

ראה גם את מאמרה של נילי בן ארי על חוני המעגל