לדף ראשי
לתוכן הגיליון
קונכיות ופנינים בלב האדם
על ספרה של אסתר מונוביץ "את שאהבה נפשי"
ד"ר דינה לוין
גיליון מס' 51 - אדר תשע"ג * 2/13 זה עתה יצא לאור ספר שיריה של אסתר מונוביץ "את שאהבה נפשי".
הספר המהודר מושך את העין בעטיפתו המרשימה. צבע הכריכה הוא תכלת כמי הים ובתחתיתו נמצאת קרקעית הים כשעליה מונח צדף פתוח ובו פנינה לבנה וזוהרת. בגב הכריכה ישנן תשע פנינים הצפות בקרקעית הים ולידן השיר "פנינים": מהן אותן פנינים שנמצאות בנפשה? את התשובה לכך נמצא בשירים הליריים מלאי אמונה תמימה הזוהרת בכנותה. אותן פנינים קיימות בנפשו של כל אדם וראוי לכל אחד לענוד אותן כדבריה: כָּל הַקֻּנְכִיּוֹת הַיָּפוֹתהפנינים הללו הן מטונימיה לאמונה הפנימית, הטהורה והבראשיתית שקיימת בעמקי נשמתו של כל אדם. זהו האור האמוני המחבר בין האדם לבוראו ואשר מעניק לדוברת את משמעות חייה. מוטיב האור מצוי במרבית השירים והוא מעניק להם רוגע ועוגן אמוני. מטפורת הים היא הסמל למשברי החיים, לסערות שקיימות בחייו של האדם ורק אורו המנצנץ של הקב"ה הוא כמגדלור מאיר, מכוון ומציל את האדם מנפילה אין סופית למצולות הים. אלא שעל האדם לחוש בהכוונה זו, ולראות אותה בכל רגע בחייו: עָמַדְתִּי לִטְבֹּעַובשיר אחר: בִּסְפִינָתִי הַקְּטַנָּה התחושה שבורא עולם עמה בכל צעדיה מעניקה לה את היכולת להפוך את שברון הלב ללב שלו, את החיסרון ליתרון ואת המשבר למשהו שמבשר דבר טוב (עמ' 27). אין במילות השיר רק משחק מילים בעלי אותו שורש או צליל דומה אלא נחשפת כאן תפיסה אמונית המצויה בשורשי המילים העבריות שהן יצירה אלוקית הבאה להאיר לאדם את כיוון הראייה הנכון כדי שימצא את הטוב ואת האור בטלטלת חייו. סגנון הכתיבה של אסתר מונוביץ הוא ברור ללא הצטעצעות מיותרת שכן הדרך האמונית ברורה וסלולה בפניה כדרך ישרה ללא פלפולים ובלבולי מוח: סִלְסוּלִים בַּדְּרָכִיםהשירים לאורכו של הספר מלאי תקווה ואופטימיות. הקורא נשאב לעולמה הפנימי של הדוברת המקרין תחושה הרמונית של שמחה ואהבה לעולמו של הבורא. אורו של הקב"ה מתפשט בכל הווייתה ומעניק לכל הסובב אותה שמחת חיים, חירות ופדות. (עמ' 51) שׂוֹחָה עִם גַּלֵּי הַיָּמִיםגם הריקוד הוא דוגמא לתקווה ולאופטימיות שמשדרים שירי הספר. לדבריה, על ידי הריקוד נוכל לצמוח ולראות את הטוב בעולמו של הבורא. הריקוד והשמחה הם מדרכי עבודת ה' כפי שהדגישה החסידות, ואכן השירים חושפים השפעה חסידית וידע בתורת החסידות שנטמעו בעולמה הרוחני של הדוברת. (עמ' 88) בפרק התפילה מופיעים שירים רבים החושפים את הקשר הפנימי ואת היכולת של הדוברת לעמוד בשיח אמיתי מול בוראה. קרבה בלתי אמצעית המתבטאת בכמיהת נפש ובאוצר מילים ברור היא השלטת בשיח מתמיד של בקשה והודיה כאחת: מַמְתָּקִים פִּזַרְתָּאת מילות התפילה "אודך כי עניתני ותהי לי לישועה" היא משנה ומעניקה להם משמעות אישית: אוֹדְךָהספר מסתיים בשיר תפילה, אמונה וביטחון לגאולת העולם. כולנו ממתינים לך בורא עולם עם תוף ביד וריקוד בלב. צעדיך כבר נשמעים והשמחה דבקה בכל העולם.(עמ' 182) עם סיום קריאת שיריה של אסתר מונוביץ הקורא חש שותפות למסע בים יחד עם ספינתה של הדוברת. יחד עימה הוא עבר את טלטלות החיים אך יצא מהם מחוזק באמונתו, מחוזק ביכולת הצלילה לעומקי הנפש ובחיפוש הפנינה הטמונה בו. אנו נטענים בכוחות נפש עם המשוררת כאחד, בשמחה ובתום ליצור קשר בלתי אמצעי עם מי שהטמין בתוכנו את הפנינים הזוהרות שאותן עלינו לדלות ביד זהירה ובאמונה גדולה. |
|