 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
בדרכי האמונה ושירים נוספים
טלי וייס גיליון מס' 51 - אדר תשע"ג * 2/13 בדרכי האמונה
לִמְצֹא אֶת הָאֱמוּנָה בְּעֵינֵיךָ מַכְאִיב לַסְּפֵקוֹת שֶׁלִּי. אֲנִי נוֹטֶלֶת מִמְּךָ אֶת הָעֶצֶב כְּדֵי לְעַצֵּב אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁלִּי וּלְאַט לְאַט מְגַלָּה שֶׁהִיא טִבְעִית לִי, כָּמוֹךָ. אֲנִי אוֹסֶפֶת אֶת הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁלָּנוּ לְתוֹךְ שִׁבְרֵי נַפְשִׁי אוּלַי יִתְאָחוּ הֵם בִּזְכוּתְךָ. רוֹצָה לְקַלֵּף מֵעָלַי אֶת רְצוּעוֹת הָאוֹר הַזָּר הַמּוֹנְעוֹת מִמֶּנִּי לִהְיוֹת מַאֲמִינָה גְּמוּרָה בְּעַצְמִי, וּבַכֹּחַ הֶעָצוּם וְהַטּוֹב שֶׁחִבֵּר בֵּינֵינוּ. רוֹצָה לְהַרְגִּישׁ אֶת הָאֱמוּנָה בְּתוֹךְ בְּשָׂרִי, בָּרְקָמוֹת הָעֲדִינוֹת בְּיוֹתֵר. לְבַסּוֹף, אֶמְצָא דֶּרֶךְ לְהַבִּיט לְךָ בָּעֵינַיִם בְּלִי לְפַחֵד. וְאַתָּה פָּשׁוּט תְּחַבֵּק. מעוף המחשבות חָשַׁבְתִּי עָלָיו מַחְשָׁבוֹת אֲסוּרוֹת, קוֹרֶה לִפְעָמִים שֶׁאָדָם נֶאֶסָר עַל יְדֵי מַחְשְׁבוֹתָיו. וְהִנֵּה, בְּאֹרַח פֶּלֶא, מַחְשָׁבָה אַחַת מָרְדַנִית הֵחֵלָּה לָעוּף וְלַחֲדֹר אֵלָיו, לְיֶתֶר דִּיּוּק לְלִבּוֹ, הָאָסוּר עַל יְדֵי אִשָּׁה לֹא אֲנִי, בַּמִּקְרֶה הַזֶּה. הַמַּחְשָׁבָה עוֹרֲרָה בּוֹ תְּחוּשׁוֹת חֲדָשׁוֹת כְּלַפַּיי הוּא הִרְהֵר בָּהֶן בְּחִיּוּךְ מִשְּׁתָּטֶּה, כְּמוֹ הוֹרֶה הַסּוֹלֵחַ לִבְנוֹ עַל מַעֲשֶׂה קֻנְדַּס. וּבְכָל פַּעַם שֶׁחָשַׁבְתִּי עָלָיו מַחְשָׁבָה אֲסוּרָה מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּחְרֵר בִּי, בְּאֹפֶן נִפְלָא מִמֶּנִּי. וְיוֹם אֶחָד, פִּתְאֹם, מַחְשָׁבָה מָרְדַנִית מִשֶׁלוֹ פָּגְשָׁה אוֹתִי בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אָסוּר וּכְמוֹ לָהַטוּטָנִית מְנוּסָה חָצִיתִי אֶת הַקַּוִּים אֵלָיו. מַחְשְׁבוֹתֵינוּ הִצְטַלְּבוּ בְּאִי חֻקִּיוּת מְעַנֶּגֶת. כָּל כָּךְ מְתוּקָה הָיְתָה פְּגִישָׁתָן וְהֶדָּן הָיָה צָלוּל וְנָעִים עַד מְאֹד. וְלָכֵן, בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, הִתַּרְנוּ אֶת אִסוּרֵינוּ וּבָאנוּ זֶה אֶל זוֹ בְּחָפְשִׁיּוּת מְלֵאָה, וּמִתַּחַת לִבְגָדֵינוּ כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת נֶעֶלְמוּ וְנִשְׁאֲרָה אַהֲבָה טְהוֹרָה. רצון חופשי כְּשֶׁהִתְפַּשַּׁטְתִּי לְתוֹךְ גּוּפְךָ בֵּרַרְתִּי אֶת רְצוֹנוֹ קֹדֶם לָכֶן, בְּשִׂיחָה שֶׁלֹּא שָׁמַעְתָּ כִּי שְׁעוֹנְךָ תִּקְתֵּק בְּאָזְנֶיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ הִפְלִיגוּ לְאָן שֶׁהִיא, בַּעֲלַת הַלֵּב שֶׁלְּךָ, שְׁחֵרֶף מְחָאוֹתֶיךָ וּתְּחִינוֹתֶיךָ עָזְבָה לִבְלִי שׁוּב, וּבְּבַת אַחַת. בַּהִתְפַּשְּׁטוּת לְתוֹךְ גּוּפְךָ תָּפַסְתִּי מֶרְחָב דֵּי גָּדוֹל בְּתוֹכוֹ, עַד שֶׁהוּא בִּטֵּא גַּעְגּוּעַ עָמֹק לְאַהֲבָה לְלֹא תְּנַאי, לְהִתְמַסְּרוּת לְלֹא גְּבוּלוֹת, לְהִתְקַדְּשׁוּת, וְהָיִיתִי חַיֶּבֶת לוֹמַר לְךָ זֹאת הַיְשֵׁר בַּפָּנִים כְּדֵי שֶׁתָּשִׂים לֵב גַּם לְזֶה וְגַם אֵלֵינוּ, וְהִגַּעְתִּי אֶל מָסָךְ הָעֶצֶב וְגֵרַדְתִּי בַּדְּפָנוֹת לִמְצֹא תִּקְוָה וְלֹא מָצָאתִי. לָכֶן, הִצְטַמְצַמְתִּי לִמֵמַדָי הָאַרְצִיִים, סָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת וְהִנַּחְתִּי לְךָ לִרְצוֹת אֶת מָה שֶׁכְּבָר רָצִיתִי מִמִזְּמַן. בלב המדבר בְּלֵב הַמִּדְבָּר יוֹשֶׁבֶת וּמְצַיֶּרֶת קַוִּים לִדְמוּת הָאִשָּׁה שֶׁבִּי הָאַמִּיצָה, הַשְּׁלֵמָה עִם עָצְמָה. מַשָּׂב רוּחַ מִדְבָּרִי לוֹחֵשׁ בְּאָזְנַי מִלּוֹת עִידוּד לְהַגְשָׁמַת חֲלוֹם. מְגַלֶּה לִי שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי וְגַם בִּי, וְשֶׁהָרוּחַ הַגְּדוֹלָה מְכַוֶּנֶת כָּל דָּבָר לְיַעַדוֹ. בְּלֵב הַמִּדְבָּר הַכֹּל פּוֹעֵם בִּתְנוּעָה אַחַת אֵין שְׁבָרִים, אֵין מַחְלוֹקוֹת יֵשׁ הֲבָנָה שְׁקֵטָה וַחֲזָקָה. אֲנִי מְלַטֶּפֶת אֶת הַמִּלִּים וּמַסְפִּיגָה אוֹתָן בְּגוּפִי, וּכְמוֹ אַבְנֵי הַמִּדְבָּר עַתִּיקוֹת הָיוֹמִין אֲנִי זוֹכֶרֶת וְנִזְכֶּרֶת בִּנְקוּדַת הַהַתְחָלָה. |
|
