מוטיב השולחן ביצירה היהודית לדורותיה

ד"ר דינה לוין

גיליון מס' 7 - תמוז תשע"ג - 6/13

המקור הראשון בתורה הקשור לשולחן הוא הציווי האלוקי למשה רבנו:

וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב.וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב.וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו.לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן. וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְנִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן. וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם.וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד.¹

הקב"ה נותן למשה רבינו תכנית מפורטת לבניית השולחן: מידותיו הקבועות, החומרים ממנו יש לעשותו ובדי הציפוי שלו ובסיכום ציון מטרתו: להניח עליו את לחם הפנים "לפני תמיד".

בספר ויקרא נאמר:

וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת. וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי יְהוָה. וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַיהוָה. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי יְהוָה חָק עוֹלָם.²

גם כאן התורה נותנת את המתכון המדויק לאפיית לחם הפנים שהצריך מומחיות מיוחדת ומשפחות מיוחדות היו ממונות על אפייתו כפי שמתארת המשנה.³
לחם הפנים כלל שתים עשרה חלות עשויות סולת והן נאכלו בשבת ע"י משמרות הכוהנים שהתחלפה באותה שבת. במשכן ובעת המקדש הלחם היה תמיד על השולחן ללא הפסק. אכלו אותו לאחר קורבן מוסף. חז"ל מונים שלושה ניסים שנעשו בלחם הפנים.
הם נשמרו טריים במשך כל השבוע⁴. חתיכה קטנה מהלחם השביעה,⁵ וכן לא קרה שלחם הפנים נפסל מסיבה כל שהיא.⁶ לחם הפנים נשאר על השולחן גם כשפרקו את המשכן ונדדו במדבר.⁷
בתהילים מתאר דוד המלך את המשפחה היהודית האידיאלית היושבת באחווה וברעות סביב השולחן. כך מקבל השולחן משמעות סמלית לאחדות המשפחתית. כדבריו:

אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ⁸

במקום אחר מתפלל דוד המלך:

תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה ⁹

דוד המלך בוטח בקב"ה ששולחנו יהיה ערוך במעדנים.(מצודת דוד) פרשנות אחרת
דוד המלך מבקש מהקב"ה שיתן לו כוח להתמודד מול צוררו שהוא היצר הרע ראשו הכוונה לשכלו שיתגבר על יצריו. אז כוסו תהיה מלאה, והשפע האלוקי יהיה על כל גדותיו.¹⁰

ר' שלום מבעלז הסביר שיש בפסוק זה ראשי תיבות תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן תל"ש הן כנגד ראשי התיבות של תיקון ליל שבועות. כלומר, אנו יכולים לתקן באהבה ובתענוגים בשעת הסעודה כמו בלימוד בליל שבועות.¹¹

גם בחז"ל ישנה התייחסות לנושא השולחן.
חז"ל אומרים בפרקי אבות :

ר' שמעון (בר- יוחאי) אומר שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר: "כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום" (ישעיהו כח, ח), אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משולחנו של מקום שנאמר: " וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' " ( יחזקאל מא, כב) ¹²

על פי המהר"ל המספר שלוש מורה על דעה וחיבור ערכי בין אנשים, ולכן כשיושבים ליד שולחן שלושה אנשים הצטרפותם לשבח את ה' על ידי דברי תורה היא מרשימה יותר.¹³
והוא ממשיך להסביר שאם לא אמרו דברי תורה הרי כאילו אכלו עבודה זרה. כשם שהקיא והצואה זרים לגופו של האדם ולכן נפלטים כך אי אמירת דברי תורה ליד שולחן מורה על שהאדם אינו מתחבר לתורה והיא זרה לו כמו זבחי מתים.

וכן אמרו חז"ל:

כל זמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר על ישראל. עכשיו, שולחנו של אדם מכפר עליו.¹⁴

על פי חז"ל ברגע שהמזבח בטל עם החורבן שולחנו של האדם משמש כמזבח. לדברים אלו ישנן השלכות מעשיות לחיינו. לא להתייחס אל השולחן רק כאל חפץ ורהיט שימושי לצרכי הבית אלא לחוש את ערכו הרוחני כמי שעשוי לכפר על מעשינו. מכאן החובה להוכיח זאת בפועל. נראה בהמשך את חידושם של חז"ל בנושא זה. בגלל חשיבותו של השולחן יש לערוך אותו כבר ביום שישי כדי שכל הבית יקבל את אווירת הקדושה של השבת. כדבריהם:

אמר ר' אליעזר לעולם יסדר האדם שולחנו בערב שבת.¹⁵

בגמרא מסופר על האשה השונמית שהתאמצה לארח את הנביא אלישע אף שלא ידעה שהוא נביא. נאמר על השתדלותה להציע לו עלית קיר:

נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה.(מלכים ב, ד, י)
ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש קדוש הוא מנא ידעה? רב ושמואל חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו וחד אמר סדין של פשתן הציעה על מיטתו ולא ראתה קרי עליו קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש¹⁶

על פי הזוהר היא היתה אשה גדולה ובאינטואיציה נשית היא הכירה בגדולתו של אלישע, ועל כן התאמצה לארחו בכל פעם שהגיע לשונים.

העובדה שלא ראתה זבוב על שולחנו הזכירה לה את הנס שנעשה בבית המקדש. אי הימצאותו של הזבוב בבית המקדש העידה על היות המקום קדוש לה'. בדרך אנלוגית זו היא הסיקה שאף איש זה הוא קדוש. הזבוב מצוי במקומות גשמיים, בזבל וברימה ואם הוא לא היה על שולחנו של אלישע יש להניח ששולחנו טהור וקדוש.¹⁷ פרשנות נוספת קשורה במהותו של הזבוב. הוא טורדני, מציק לאדם ומלווהו תמיד כשהוא מעביר חיידקים ממקומות לכלוך למאכלו של האדם. על כן הוא מסמל את היצר הרע שאינו נותן לאדם מנוחה ותמיד ינסה להסיטו מהדרך הישרה.

פרשנות חסידית מעניינת מסבירה את נושא הזבוב בדרך נוטריקון:

בספר שארית יהודה כתב בשם הרב הקדוש מורנו אברהם זכר צדיק וקדוש לברכה מסטרעטין וזה לשונו:
איש קדוש עובר עלינו תמיד (מלכים ד, ב) ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות י ע"ב) מנא ידעה שהוא קדוש? ואמרינן: שלא ראתה זבוב על שולחנו. ולכאורה קשה וכי מזה ראיה שהוא איש קדוש? ואמר כי זבוב נוטריקון זה בכה וזה בכה. מזה ידעה דקדוש הוא. אשר העלה כל אוכלי שולחנו לשורשו. עד כאן לשונו.¹⁸

הביטוי "זה בכה וזה בכה" קשור לאחאב מלך ישראל שנודע ברשעותו, באכזריותו ובעבודת האלילים שהפיץ בימי מלכותו. הנביא מיכיהו בן ימלה שנוא נפשו של אחאב הובא בפניו והוא מספר לו שהקב"ה שאל את פמליתו מי ילך לפתות את אחאב לצאת למלחמה נגד ארם. רובם ענו "זה בכה וזה בכה" היינו, התחמקו ממתן תשובה לקב"ה.

רק הרוח אמר שהוא יעשה זאת. באותה מלחמה נורה אחאב ודמו נשפך על המרכבה. הכלבים לקקו את דמו ונבואת אליהו הנביא התגשמה. ¹⁹

הזבוב מתקשר לעבודת האלילים."בעל זבוב" היה אחד השמות של אלילי כנען. בעל זבוב נזכר אצל המלך אחזיה בן אחאב שנפל בעד השבכה בעלית ביתו שבשומרון ושלח שליחים לעקרון כדי לשאול את "בעל זבוב אלהי עקרון אם יחיה מחולי זה.²⁰

לדעת המלבי"ם, הזבוב סימל את המוות, ופולחן בעל זבוב היה קשור בכך, ולכן כהני בעל זבוב נבאו מי יחיה ומי ימות‏‏^.21
בחז"ל מוסברת עבודה זרה זו שהייתה נהוגה בימי המשבר שלאחר מות גדעון:

"דתניא 'וישימו להם בעל ברית לאלהים' - זה זבוב בעל עקרון, מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בתוך כיסו, כיוון שזוכרה מוציאה מתוך כיסו ומחבקה ומנשקה".²²

מכל האמור לעיל האשה השונמית החשובה הבינה שלפניה אדם גדול ושולחנו מבטא את משמעות השורש הדקדוקי שבו כלומר, שולחן מלשון "שלח". השולחן הוא שליחו של האדם לקב"ה ודרכו האדם מתחבר אל בוראו. על כן רצתה להתקשר אליו ובכל פעם שהגיע לשונים בקשה לארחו כדברי הפסוק: "ותחזק בו לאכול לחם".²³

היא דאגה להכין לו עליית קיר ובה ריהוט מינמלי של מיטה, שולחן, כסא ומנורה.

על פי הקבלה עלית הקיר היא השכינה וארבעת הרהיטים הם ארבע הדרכים לעבודת ה' ולתיקון השכינה. המיטה מיוחסת ליעקב אבינו שתיקן תפילת ערבית. השולחן קשור לדוד המלך ששיריו ותשבחותיו היו חלק משולחנו. הכסא מיוחס לאברהם אבינו שהתקין את כיסאו של הבורא בהפצת האמונה בה'. והמנורה היא כנגד יצחק אבינו שהאיר את העולם כולו ע"י שהסכים להיעקד. בדרך זו התקדש שמו של הקב"ה בעולם.

הקבלה העמיקה בנושא השולחן והעניקה לו משמעויות סמליות לא רק יהודיות אלא גם אוניברסליות.

ועשית שולחן. שולחן עומד בפנים במשכן, וברכה עליונה שורה עליו, וממנו יוצא המזון לכל העולם. ושולחן זה אינו צריך שיהיה ריק אפילו רגע אחד, אלא שיהיה עליו מזון, כי הברכה אינה נמצאת על מקום ריק. ומשום זה צריך להיות עליו תמיד לחם, כדי שתהיה נמצאת בו תמיד הברכה העליונה. ומשולחן ההוא יוצאים ברכה ומזון לכל שאר השולחנות שבעולם, שהם מתברכים בזכותו. ²⁴

חז"ל העמיקו בפנימיות התורה וייחסו לשולחן חשיבות נעלה. לחם הפנים צריך להיות תמיד על השולחן, כיון שברכת ה' שורה עליו תמיד. מהשולחן שהיה במשכן ובמקדש יצאה הברכה לכל השולחנות בעולם. תפיסה זו התממשה בעבודת ה' במשכן ובבית המקדש שם תמיד היה לחם הפנים על השולחן כפי שנצטווינו בתורה.
מכאן שאם האדם אומר דברי תורה ליד שולחנו הם עולים לשולחנו של הקב"ה והוא מתעטר בהם. בכוחו של שולחן האדם לכפר לו על עוונותיו. כדברי חז"ל:

שולחן שנאמרו עליו דברי תורה, הקב"ה לוקח אותו לחלקו. ולא עוד, אלא סורי"א, שר הממונה, לוקח כל אלו הדברים, ושם צורתו של שולחן ההוא לפני הקב"ה. וכל אלו דברי תורה שנאמרו עליו, עולים על שולחן ההוא, ומתעטר לפני המלך הקדוש. זה משמע מהכתוב, זה השולחן אשר לפני ה', שהתעטר לפני ה'. שולחנו של אדם עומד לטהר את האדם מכל חטאיו.²⁵

בתקופת חז"ל אכלו על שולחנות קטנים שהיו מפנים אותם לפני ברכת המזון. משום כך אומרים חז"ל שיש לכסותם כדי לא לבזותם על שמסלקים אותם. לדבריהם השולחן הראוי בו נאמרים דברי תורה מזכה את האדם בכוח ובגדלות בעולם הזה ובעולם הבא. כפי שנאמר:

כשהיו מסלקים לפניו השולחן, היה מכסה אותו, והיה אומר, סלקו את השולחן בצניעות, שלא יהיה בבושה לפני שלוחי המלך. שולחנו של אדם מזכה אותו לעוה"ב, ומזכהו במזון לעוה"ז, ומזכהו להיות נודע לטוב לפני עתיק יומין, ומזכהו להוסיף כוח וגדלות במקום שצריך. אשרי חלקו של אדם ההוא בעוה"ז ובעוה"ב.²⁶

על הפסוק בספר שמות בו נצטווה משה רבנו להכין את השולחן נשאלת השאלה מי חשוב יותר השולחן או לחם הפנים? אם נאמר ששניהם שווים בחשיבותם הרי נאמר שמטרת השולחן להניח עליו את הלחם. כיון שהשולחן הוא תחתון ועליו הלחם לכן נראה שהלחם חשוב יותר. אלא שלא כך הדבר. לפי חז"ל השולחן חשוב יותר כי באמצעותו הברכה יורדת לעולם. כדבריהם:

פתח ואמר, ועשית שולחן וגו' שולחן זה הוא למטה לשים עליו לחם האפייה. שואל מי חשוב יותר מזה: לחם או שולחן? אם תאמר שהכל אחד, אינו כן שהרי השולחן מסודר אל הלחם. ועוד הרי השולחן למטה והלחם עליו, ומשיב: אינו כן, אלא השולחן הוא עיקר בעריכתו לקבל ברכות מלמעלה ומזון לעולם, ומסוד שולחן הזה, שהספירת המלכות יוצא מזון לעולם כמו שניתן בו מלמעלה.²⁷

חז"ל מוסיפים שאחריותו של האדם לשמירת השולחן הטהור מחייבת אותו לשמור גם על נקיות גופו. משום כך יש להתפנות לפני האכילה ליד השולחן.

שולחנו של אדם צריך להימצא בנקיות שלא יקרב הגוף לאכול מזונו אלא בנקיות עצמו ועל כן צריך האדם לפנות עצמו תחילה מטרם יאכל המזון של השולחן הטהור.²⁸

בברכת המזון אנו ממתפללים לברכת ה' שיברך את השולחן עליו אכלנו בכל הטוב שבעולם :

הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה בבית זה ועל שולחן זה שאכלנו עליו---

התחנה הבאה ביצירה היהודית לדורותיה היא החסידות.

אף שחכמי המשנה נהגו לומר דברי תורה על שולחנם לא זכה השולחן וסעודתו להיות מוסד דתי -ציבורי עד שבאה החסידות והעניקה לשולחן בו הצדיק מיסב מדרגה חדשה ונעלה. הצדיק נחשב למלאך ה' וכל תנועותיו ומעשיו ליד השולחן היינו, ליד "הטיש", קבלו משמעויות רוחניות עמוקות. שולחנו של הרבי נקרא בסיפורים החסידיים "שולחנו הטהור של הרבי" כאנלוגיה לשולחן הטהור במשכן כפי שראינו לעיל. על כן עשו החסידים הנאמנים מאמצים גדולים לנסוע אל הרבי בשבתות ובחגים ואף שהנסיעה היתה כרוכה בהוצאות רבות הם לא ויתרו. הרבה מגדולי החסידות לא נהגו לומר דברי תורה ליד שולחנם ויצאו ידי חובה בזמירות ששרו שאף הם בכלל דברי תורה. אחרים אמרו דברי תורה שהיו בבחינת לימוד מוסר ויראה בעבודת ה'. דרשותיהם עסקו בתיקון המידות, בהכנעת הגאווה ובחמדת הממון. זו היתה ההזדמנות להדגיש את מעלת האחדות ואת אהבת ישראל. בסעודה השלישית נוצרה אווירה מיוחדת. החשיכה המלווה בתורת הרבי ובאנחותיו השרו על החסידים קדושה מיוחדת.

על כך אמר ר' חנוך מאלכסנדר "כאשר יבוא משיח צדקנו יהא נראה לעין כל מה שפעלו הצדיקים בהנהגת שולחנם: "וואס די טישען האבן אויפגעטאן" ²⁹
ליד השולחן סופרו סיפורי צדיקים שכוח קדושתם היה גדול והשפעתם על החסידים המקשיבים היה מכונן.

ומכאן נבין את מושג ה"שיריים של הרבי". אכילת השיריים מעוגנת במנהג הקדום של השארת הפיאה בשדה כפי שציוותה התורה:

לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט - לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. ³⁰ .

חז"ל הוסיפו:

מי שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם³¹

הם לומדים זאת מהפסוק ביואל המדבר על הארבה שישאיר ברכה ולא ישחית הכול ויהיה ממה להביא מנחה ונסכים לה':

מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה מִנְחָה וָנֶסֶךְ לַה' אֱלֹהֵיכֶם. ³²

וכן הם מסתמכים על הפסוק בדברים:

בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.³³

ומסבירים את המילה "משארתך" מלשון שארית.³⁴
הפירוש המקורי של הפסוק מתקשר לברכות המפורטות בפרשת כי תבוא אם משמע בקול ה'. ברכת ה' תתממש בפרי אדמתו וביבולו של האדם בין אם הוא לח או יבש.(רש"י) אך בחסידות הסבירו את המילה "משארתך" כשארית. כל מה שהרבי
משאיר יש בו ברכה. כמו כן נמצא בגמרא סימוכין לנושא השיריים שיש בהם ברכה. על ר' יוחנן מסופר שהיה יורד לבית הכנסת בבוקר לאחר הסעודה שערכו לכבוד סעודת ראש חודש וליקט את הפירורים מן הסעודה. הוא אכלם ואמר: יהא חלקי בעולם הבא עם אלה שאכלו פה אמש. ³⁵

גם הרעיון של "כוס של ברכה" מקורו בגמרא. נאמר שם:

משגר לאנשי ביתו במתנה כי היכי דתתבריך דביתהו.³⁶

כלומר, נותנים את הכוס שאמרו עליו ברכת לאשתו שתתברך ממנו כשתטעם אותו. וכן מסופר על ילתא אשתו של ר' נחמן ששברה ארבע מאות חביות יין, כיון שבעלה לא שלח לה כוס של ברכה לטעום ממנו. היא הצטערה על ההפסד הרוחני.³⁷
אלה המקורות הקדומים המשוקעים בתפיסה החסידית, אולם יש לראות גם את חשיבותה של הקבלה ואת השפעתה על התפיסות הרעיוניות של החסידות. נושא העלאת ניצוצות הקודש שהתפזרו בעולם אומץ על ידי החסידות, ולכן בשעת האוכל כשמברכים על המזון, כשאומרים דברי תורה ליד השולחן מקדשים את החומר, ולכן השיריים של הרבי שקבלו את קדושת הברכות יש בהם ברכה ויש לאוכלם בשמחה. ³⁸

פרשנות חסידית מעניינת נותן ר' משה ליב מסאסוב לפסוק בבראשית
"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" :

ופירוש המדרש ויהי ערב וגו' ויהי בקר וגו' ע"פ מאמר חז"ל בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר ועכשיו שלחנו של אדם מכפר וזה המאריך בשלחנו שאדם מאריך ומקשר אותו עד עולמות העליונים ומקדש אותו ואוכל שיהא לו כוח לעבודת השי"ת ואם יזכה לכוונת אכילה מה טוב מאוד וזה כוונת המדרש ויהי ערב זה האכיל ההלעיטני נא כמאמר חז"ל ממותר אכילה האדם בא לכל עבירות ויהי בקר זה כשאדם מאריך בשלחנו כנ"ל ומקדש אותו אזי בקר, זה יעקב איש תם הולך בתמימות אף בשעת אכילה וזה יום אחד, זה יוה"כ שלחנו של אדם מכפר כשאדם אוכל בקדושה שלחנו מכפר ויש בכל יום כפור.³⁹

על פי תפיסת החסידות האוכל מקבל את חשיבותו מפני שנותן כוח לאדם לעבוד את בוראו. בניגוד לעשו הרשע שהיה שטוף בתאוות האוכל בלבד. ר' משה ליב מסאסוב לומד זאת מהמילים "ויהי ערב". ואילו יעקב אבינו האיש התם שקידש את שולחנו בדברי תורה הוא קשור לבוקר, לאור של קדושה. אדם שנוהג בדרכו של יעקב אבינו שולחנו מכפר עליו בכל יום כפי שנאמר "יום אחד". יום הכיפורים הוא היום האחד והמיוחד ועל פי פרשנות זו יום הכיפורים נמצא בכל רגע מחייו של האדם היודע לקדש את שולחנו.

עשרות סיפורים חסידיים מתארים את שולחנו הקדוש של הרבי. נבחן שלושה סיפורים שמעניקים לשולחן מימד עומק נוסף.


ר' אלימלך וקערת המרק
בהיותו מסתופף בצל כ"ק (כבוד קודשו) רבו הקדוש הרבי ר' אלימלך זצ"ל (זכר צדיק לברכה), וטרם נודע לאיש מופת ובעל רוח הקודש והיה כאחד מן החסידים היושבים לפני רבם, קרה הדבר: ביום השבת בסעודה השנייה בשבתו יחד עם כל המסובין לפני רבם, כאשר העמיד המשמש את קערת מרק לפני רבם,לקח הרה"ק (הרב הקדוש) הרבי ר' אלימלך את הקערה והפכה על פיה, ונשפכה המרק. ויצעק רבינו מוה"ר (מורנו הרב) רבי מנחם מענדל מתוך בהלה ופחד:" אהה, אדוני מורי ורבי, הלוא יקחו אותנו כולנו למאסר, ועתה הניחה מזה." המסובין כשומעם את הדברים, כמעט שהתפרצה שחוק מתוך פיהם, אפס מיראת רבם עצרו כוח מלמלאות פיהם שחוק. מורו ורבו הקדוש השיב לו על זה הרגע: "בני, שלום לנו אל תירא, הלוא אנחנו פה היום כולנו." אחר כך סיפר רבם בעצמו מה שעבר ביניהם: אחד משרי הממשלה, מזימות יעץ להרע לכל היהודים שבמדינה, וכבר ניסה פעמים רבות לכתוב שטנה בספר, ולהביאו לפני המלך כי יתן עליו טבעת המלך. ולא עלתה בידו, כי בכל עת קרה איזה מקרה, שבסיבתה לא היה ראוי הספר להעלותו על שולחן המלך. והיום גמר כתיבתו, וכל עוולה והשחתה לא נמצא בו למונעו מלהביא אל המלך. ובחפצו לקחת חבית החול לפזר עליו לייבש את הדיו, הפכתי הקערה עם המרק לפועל דמיון, שיעשה גם הוא כן על הכתב, ואז טעה ותחת חבית החול לקח את חבית הדיו, והפכה על הכתב. האברך הזה (הרה"ק הרב הקדוש מרימינוב) ראה את כל הנעשה, והוא היה כל כך מופשט מגשמיות עד שלא ידע שהנני פה, וקא סבר כי בידי ממש הפכתי חבית הדיו על הספר, וצעק מרוב פחד ומורא כי יקחו אותנו למאסר. אז ראו כולם, כי זה האברך צופה ברוח הקודש, במקומות אשר עין לא ראתה. ⁴⁰

שני צדיקים ידועים הם גיבורי הסיפור שלפנינו. ר' אלימלך מליזענסק⁴¹ ור' מנחם מנדל מרימינוב.⁴² בסעודה השנייה בשבת החסידים ישבו ליד שולחנו של ר' אלימלך והמשמש הביא את קערת המרק. ר' אלימלך הפך את הקערה והמרק נשפך על השולחן. ר' מנחם מנדל צעק בבהלה שהנה יבואו לאסור אותם. צעקתו המשונה לא הובנה על ידי החסידים שרצו לפרוץ בצחוק ולא עשו זאת מפאת כבודו של ר' אלימלך. פנייתו החמה של ר' אלימלך לתלמידו ר' מנחם מנדל הבהירה שר' אלימלך הבין היטב את סיבת הצעקה והבהלה. ואז הסביר ר' אלימלך מה שקרה עם שפיכת המרק.
זו היתה הדרך לבלבל את השר שניסה מספר פעמים לכתוב כתב שטנה על היהודים. ברגע שנשפך המרק טעה השר ושפך על כתב השטנה את הדיו במקום לשפוך את החול שמטרתו לייבש את הדיו הכתוב. מכל החסידים שישבו סביב השולחן רק ר' מנחם מנדל ראה זאת בכוח ראייתו המטאפיזית. הוא חש שהם נמצאים ממש ליד המקום, ולכן חשש שיאסרו אותם. השולחן אם כן הפך למקום שבו הצדיק פועל לטובת עמו. יש להניח מתוך דברי ר' אלימלך שזו לא היתה הפעם הראשונה שר' אלימלך נחלץ לטובת עמו וניסה להפר את מזימת הרשעים.

הילד המנגן ואיוון

מעשה בעשיר אחד שהיה נוסע בכל פעם להבעש"ט ז"ל והיה לו בן יחיד עלם טוב, וביקש העשיר מהבעש"ט ז"ל אשר הילד בן יחידו יהא אצלו שלוש שנים ללמוד ממידותיו. ונתן עבור זה הרבה מעות להבעש"ט ז"ל והתנה עמו אם בעת שיסע הבעש"ט לאיזה מקום יקח עמו גם את הילד שלו. אמנם הבעש"ט ז"ל לא נסע לשום מקום בתוך אותו הזמן, אולם מקודם כלות המשך שלוש שנים הנ"ל ציווה הבעש"ט לאסור את המרכבה ונסע הבעש"ט ז"ל ואמר להעלם הנ"ל שישב את עצמו גם כן על העגלה, ונסעו במוצאי שבת קודש, וכמו קודם חצי הלילה באו לאיזה קרעטשמי ושאלו להרינדאר אם יש לו חדר מיוחד עבור הבעש"ט ז"ל והיה מרחק רב עד אשר הרינדאר לא שמע מהבעש"ט ז"ל ונתן להם חדר מיוחד והילד הנ"ל הלך לקרעטשמי ועמד את עצמו תחת השולחן והתחיל לנגן ניגון נאה בחשאי. וראה אותו ערל אחד והוטב הילד בעיניו.
אמר הערל להרינדאר:
"אבקש ממך אשר הילד הלז ינגן ואני רוצה לרקוד, ואקנה יי"ש בעד כל הערלים".
אמר הרינדאר להעלם:
"אבקש אותך שתנגן ומה תפסיד מזה, וגם תעשה לי טובה שהערל יקנה יי"ש הרבה וארוויח על ידך".
אמר הילד:
"אם יסכים הזקן שלי אזי אנגן".
הרינדאר הלך להבעש"ט ז"ל וביקש ממנו שינגן הילד, והסכים הבעש"ט ז"ל ולקח אותו הרינדאר והעמיד את הילד על השולחן, והערל שאל את הילד:
"מה שמך"?
אמר לו:"מאשקע".
העלם התחיל לנגן ניגון נאה והערל רקד וצעק:
"טע מאשקע א יא איוואן", וקנה יי"ש הרבה ,ונתן לכל הערלים שהיו שם. הערל רקד כמו שעה ויותר. אחר כך ציווה הבעש"ט ז"ל להמשמש שלו לאסור את המרכבה שיחזרו לביתם, ובאו לביתם.
והעלם הנ"ל נסע לאביו ואחר שעברו איזה שנים נתגדל העלם הנ"ל ונשא אשה, ונעשה סוחר גדול.
ופעם אחת נסע להדרך ופגעו בו גזלנים ולקחו את כל אשר לו ורצו להרוג אותו, והתחיל להתחנן לפניהם, והשיבו לו:
"אנחנו ניקח אותך להראש שלנו והוא יעשה עמך מה שיחפוץ".
ולקחו אותו לשם ובבואו הכיר אותו הראש מהגזלנים ואמר לו:
"האתה שמך מאשקע?"
השיב לו: "הן".
אמר לו הראש: "האתה מכיר אותי?"
אמר לו:"לא".
אמר לו הראש:"האם שכחת שאתה היית מנגן ואני רקדתי?"
השיב לו: "אמת שאתה רקדת וצעקת טע מאשקע א יא איוואן ועתה הזכרתי".
אמר לו הגזלן: "אם אתה מוצלח שלא הרגו אותך האנשים שלי ובאת לידי הנה מה טוב".
ותיכף החזיר לו המעות שלו ועוד נתן לו מעות הרבה ומתנה טובה ואמר להגזלנים:
"הנני מצווה אתכם שהוליכו את האיש הלז להדרך שלו ואל יתעקם לו שער אחת ולא תוכלו להונות אותי". ולקחו הגזלנים אותו והוליכו אותו על הדרך שלו ובא לשלום לביתו. והבעש"ט ראה את הכל עוד מקודם כמה שנים". עד כאן שמעתי.⁴³

הילד מאשקה הובא אל הבעש"ט על ידי אביו כדי שילמד ממעשיו. כמו כן התחייב הבעש"ט לקחתו עימו במסעותיו. אלא שהבעש"ט לא יצא למסעות ובמשך שלוש שנים הילד חי בביתו ונחשף לאישיותו הנעלה של הבעש"ט. מה למד הילד מהבעש"ט? הסיפור אינו מפרט בדרך ישירה אולם בעקיפין הקורא חושף תכונה חשובה שנלמדה מהבעש"ט. עם סיום שולש השנים יצא הבעש"ט למסע וצרף את הילד אליו. בהגיעם לבית מרזח הילד מתיישב מתחת לשולחן והחל לזמר ניגון בחשאי. הוא עשה זאת מתחת לשולחן להנאתו ובענווה כדי לא לעורר תשומת לב מיותרת. אלא שגוי אחד אוזנו הכרויה קלטה את הזימרה והוא פנה אל בעל בית המרזח שהילד ינגן והוא ירקוד. וכדי לשכנעו בכדאיות העסקה הבטיח שיקנה יי"ש עבור כל הנוכחים. בעל הבית פנה אל הנער ושאלו אם מסכים לשיר. תשובת הילד היתה "אם יסכים הזקן שלי אזי אנגן". הילד כפי שראינו בהתנהגותו הראשונה הפנים את מידת הענווה וכעת הוא נהג על פיה. הוא לא פעל ללא רשותו של הזקן. מילת השייכות "שלי" מורה על יחס החיבה שחש לבעש"ט. בעל בית המרזח העמיד את הילד על השולחן בגלוי, בפרהסיה והוא התחיל לשיר. הגוי רקד ושר וכל הנוכחים נהנו מהיי"ש שקנה עבורם. מעשה מכונן זה שהבעש"ט ראה מראש את תוצאותיו השפיע על גורלו של מאשקה שנים רבות לאחר מכן.

מעשה בבן-מלך שנפל לשגעון

פעם אחת בן-מלך נפל לשגעון שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול-הודו, וצריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה, והמלך היה בצער גדול, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו. והפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן-המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן-המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב לו: ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: אני גם כן הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה. אז רמז החכם והשליכו להם כתונת, ואמר החכם-ההינדיק לבן-המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף-על-פי-כן להיות הינדיק. ולבשו שניהם הכתונת. ואחר זמן-מה רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק? ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים. ואחרי-כן רמז והשליכו להם מאכלי-אדם מהשולחן, ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק? אפשר לאכול וגם להיות הינדיק. ואכלו. ואחרי-כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן. וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי. והנמשל מובן למבינים. ⁴⁴(ר' נחמן).

על סיפור אליגורי זה נכתבו פרשנויות רבות.⁴⁵ בסיפורו של ר' נחמן ההימצאות מתחת לשולחן היא במשמעות אחרת ממה שראינו לעיל.
ניתן לומר שהשולחן בסיפורו של ר' נחמן מקביל לכל המוסכמות החברתיות שקיימות בחייו של האדם המודרני ואשר עליו להתמודד עימן אף שבנפשו הוא אינו מסכים להן.
על כן כשהוא נדחק לפינה פעמים רבות הוא חש רצון עז להימלט מכל המחויבויות החברתיות ולההיפך להנידיק. לחיות על פי רגשותיו לנסוע להודו לחוש חופשי, לממש את כמיהותיו ללא מגבלות ואיסורים. רק החכם שהוא מחנך נבון שאוהב את זולתו ומסוגל לרדת אל תלמידו ולחוש את סבלו עשוי להשפיע עליו ולשכנעו שניתן לחיות על פי הנורמות החברתיות בלי לאבד את הזהות האישית.

תחנה נוספת בחיי עם ישראל היא השואה הנוראה. הגרמנים ניסו להכחיד את עם ישראל. הם הצליחו להשמיד ששה מיליונים מבני עמנו והשרפה הגדולה כילתה בתים יהודיים טהורים וצדיקים שבמשך אלפיים שנים שמרו על ייחודו של עם ישראל בקנאות גדולה. שולחנם היה טהור והוא הכיל את כל המשמעויות הרוחניות שהזכרנו לעיל. כשבאו המראיינים של הבמאי הידוע של הוליווד סטיבן שפילברג אל ניצולי השואה כדי לתעד את סיפורם האישי על הזוועות ועל דרך הישרדותם הם פתחו בשאלה: כיצד היה נראה שולחן השבת שלכם? כיצד חגגתם את חגי ישראל. ורק לאחר שהתברר איזה שולחן יהודי היה להם הם המשיכו לראיינם על אירועי השואה.⁴⁶ מתוך העדות של הורי וניצולים רבים אחרים עולה תמונה של בית חם ויקר שהעניק אהבה, חום ושמירת מצוות שהתגבשו סביב שולחן המשפחה. זה היה מקום המפגש לחינוך יהודי שורשי.

אנו דור ההמשך לשרידי השואה ראינו את המאמצים הכבירים שהשקיעו ההורים להמשיך ולבנות בארץ את שולחן בית הוריהם המושתת על ייחודו של השולחן היהודי.
עם השיבה של עם ישראל לארצו משתתפת גם היצירה הספרותית ותורמת את חלקה בהבנת חשיבותו של השולחן. נתבונן במספר יצירות ספרותיות שפיתחו נושא זה.
השיר הראשון הוא של עוזי חיטמן "כאן".⁴⁷

חמישה בתים בשיר כשבכל בית ארבעה טורים. הפזמון מופיע בבית השלישי והוא מעצים את המילה המנחה "כאן" שהופכת למוטיב מנחה. היא חוזרת שתים עשרה פעמים והיא חושפת את האהבה הגדולה לכאן היינו, לארץ ישראל אליה חזרו שנים עשר שבטי עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות. כאן בארץ הוא נולד, כאן גידל את ילדיו, כאן בנה את ביתו וכאן הוא יצר את יצירותיו הרוחניות. זוהי המולדת שנתנה את המשמעות לצמיחתו ולהתפתחותו האישית. כאן הוא ערך את שולחנו והזמין את השכנים לביתו.
הכנסת אורחים היא תוצאה של פתיחת הלב והקריאה הישראלית הסלנגית "אהלן" מבטאת את הקשר הבלתי אמצעי עם הזולת. האהבה והנתינה לחבר בלב פתוח ובשמחה גלויה היא הערובה להשתרשות ולהיאחזות עם ישראל במולדתו לאחר הפירוד ממנה במשך אלפיים שנה. כאן בארץ ישראל על פי השיר לשולחן יש מקום של כבוד בהגשמת רעיון האחדות בעם ישראל.

השיר הבא הוא שולחן של שבת של א. מרגלית.⁴⁸
השיר כולל שלושה בתים כשבכל בית שמונה טורים קצרים.
השיר נכתב מזווית הראייה של השולחן שתכונות אנוש מיוחסות לו. עם כניסת השבת השולחן מתנהג כאדם. הוא משיל ממנו את המפה היום יומית וכן את כל האפר שהצטבר עליו בימי החול. הוא עומד מהורהר כמי שעומד לפני אירוע גדול. רגליו עשויות העץ חורקות כאילו הוא עומד לקפוץ לגבהים. עד כדי כך מתרגש שליבו עשוי מעץ פועם והולם לקראת הרגע הגדול.

בבית השני מופיעים פעלים אקטיביים רבים המציינים את הכנותיו של השולחן לרגע הגדול, לכניסת השבת, והם מזכירים את פעולותיו של הכהן הגדול בעבודת הקורבנות
ביום הכיפורים. בדרך אנלוגית זו מועצם השולחן וקדושת בית המקדש מוענקת לו.

קדושתו מתעצמת גם על ידי כל הדברים שמניחים עליו כמו: החלות, מפית הרקמה המכסה אותן והיין. הבית השלישי מתאר את עיני העץ של שולחנות אחרים המביטים בקנאה בשולחן קדוש זה. לא כל שולחן זוכה למעמד של קודש.

השולחן בשירה של א. מרגלית תואם את המשמעויות הרוחניות המיוחסות לשולחן כפי שהזכרנו לעיל.

השיר האחרון הוא "שלום לך אורחת" של רבקה אליצור.⁴⁹ שיר ילדים קצר זה אהוב על הילדים והוא זכה להלחנה בקלטת השבת של דודו פישר. השיר מלווה בתמונות מצולמות של משפחה דתית המתכוננת לשבת וכל הפעולות המצויות בשיר מקבלות חיות ויזואלית.

השיר מצה את כל ההתרגשות המשפחתית לקראת הכנת הבית, כשהשולחן במרכזו כמקום של קדושה שכולם מצפים לה בכיליון עיניים.

השיר מבטא את התפיסה החינוכית המעצימה את הקניית ערכים יהודיים לילדים בילדותם המוקדמת.

הרב סבתו בספרו "כעפעפי שחר" מתאר את שולחנם של עזרא סימן טוב. מדאם שרה אפתה שתים עשרה פיתות לכבוד שבת כמספר כיכרות לחים הפנים. המפית שכיסתה אותם היתה רקומה במעשי ידיה, וכששר עזרא את "אשת חיל" הוא התכוון לאשתו שעמלה בעשר אצבעותיה. קדושת השבת ליוותה את פועלה, ואפילו בשעת קליית גרעיני החמניות מלמלה תחינה שיצליחו לכבוד שבת קודש ולכבוד אישה עזרא שישמח בה ובהם. עזרא סימן טוב החל לשיר את פיוטיו של ר' ישראל נגארה. הרב סבתו משלב בתיאור זה את דברי התוספות על המלאכים שהם בעלי שש כנפיים ובכל יום הם אומרים שירה בכנף אחת. אולם בשבת אין להם כנף נוספת, ולכן אומר להם הקב"ה בשבת כשישראל יושבים ליד שולחנם ומזמרים לכבוד השבת, שירתם דומה לשירת המלאכים שרפי הקודש.⁵⁰

השולחן ביצירתו של הרב סבתו מקבל העצמות רוחניות והתעלות רוחנית גם מהשירה ומפיוטי הקודש.

השולחן מופיע גם באומנות בתערוכתו של מיכה אולמן מגדולי האומנים בישראל. הוא הכין תערוכת חול ובה שולחן, כוסות, מזלגות סכינים וכפות. השולחן ביצירתו מסמל מקום של קבלה ונתינה רוחנית ורגשית של המשפחה. הוא מצטט את דברי חז"ל על מקום השולחן בימינו כמכפר על האדם. יצירותיו האומנותיות מבטאות אמונתו ביכולתו של האדם להיות גשמי ורוחני כאחד.

יש לציין שהמילה "שולחן" העתיקה מכילה שורשים רבים בשפה העברית כמו: שלח, לחן, חשל, חלון, של, חוש, לש, לח, נחל.

השפה העברית ייחדה מקום של כבוד למילה שולחן וצירופי לשון רבים קשורים במילה זו. נדגים מספר ביטויים: "זכה משולחן גבוה",⁵¹ במשמעות נהנה מחסדי אלוקים.
"ציפה לשולחן אחרים"⁵² הכוונה שנזקק לעזרת הבריות.
"ליקט תחת שולחן פלוני"⁵³, במשמעות לקח משהו משל אחרים.
"זכה לשני שולחנות"⁵⁴, הכוונה זכה לתורה ולגדולה באחד.

סיכום
השולחן ביצירה היהודית לדורותיה מקבל את כוחו מהציווי האלוקי לבנותו. הדבר הופך את השולחן לכלי קודש בעבודת ה' כשהביטוי "טהור לפני ה' " מלווהו. השולחן ושאר הרהיטים מיטה כסא ומנורה הם הריהוט המינימלי של נביאי ה' שיחד מסמלים ארבע דרכים לעבודת ה'.

חז"ל אבחנו את שולחנו של הנביא כשולחן נטול זבוב היינו ללא יצר הרע, ללא מחשבות זרות, כולו מיועד לעבודת ה'.

הקבלה שמאירה את פנימיות התורה מעניקה לנו מימד נוסף בתפיסת השולחן. השולחן במשכן ובמקדש אסור שיהיה ריק אפילו לא רגע, כי ממנו יוצאת הברכה לכל שאר השולחנות בעולם. קדושתו של השולחן כמקום עבודת ה' מחייבת אותנו לנקיות גופנית. החסידות העמיקה את תפיסת הקבלה והפכה את ה"טיש" היינו, את השולחן למקום של עבודת ה' בגשמיות, העלאת ניצוצות הקודש שהתפזרו באוכל הגשמי והפיכתם למדרגה חדשה. שולחנו הטהור של הר' הוא מקום של תורה, מקום לדרשות, ולימוד דרכי מוסר, שבירת המידות הקשות של גאווה, תאוות הממון, והכבוד ולימוד אחדות ואהבת ישראל. השולחן הוא גם סמל לאחריות לעם ישראל ולדאגה לשלומו.

גם הספרות העברית הן בשירה והן בפרוזה רואה בשולחן לא רק רהיט שימושי וחשוב אלא מקום העמקת האחדות בין הבריות ולמקום שהוא תחליף למזבח ולעבודת הכוהנים.

אף הגימטריה הקטנה של המילה "שלחן" (ללא וו' כפי שכתוב בתורה) מרמזת למשמעותו הרוחנית. סכום האותיות בגימטריה קטנה הוא 10 ואם נוריד את ה-0 כפי שעושים בגימטריה קטנה, בה סופרים רק את היחידות, נקבל מספר אחד, היינו הקב"הנ שהוא האחד והיחיד.⁵⁵

השולחן הוא אלוקי והאחריות שלנו היא לשמור על ייחודו האלוקי, עלינו להפוך, כדרך שהנחתה אותנו החסידות, את החומר, את כל הגשמיות שעליו ללחם הפנים ולעבודת ה'. זוהי אחריות שלנו לעם ישראל אך גם לעולם כולו, כי שולחן ה' מזין את כל העולם.

נתפלל לה' ששולחננו, יהיה תמיד דומה לברכת תלמידי ר' שמעון בר יוחאי את אליעזר בנו "שיתבלבל שולחנך"⁵⁶ היינו, שהשולחן יהיה מלא בילדים, שיהיה מבולגן ורועש. שלא יחסר עליו דבר כפי שביקש דוד המלך, שנולד בשבועות ונפטר בשבועות:

תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה.

¹ שמות, תרומה, כה, כג- ל.
² ויקרא, אמור, כד, ה- ט.
³ שקלים, ה, א.
⁴ יומא, כא, ע"א.
⁵ יומא, לט, ע"א.
⁶ אבות, ה, ח.
⁷ במדבר, ד, ז.
⁸ תהילים, קכח, ג.
⁹ תהלים, כג, ה.
¹⁰ ילקוט מעם לועז, תהילים, כג.
¹¹ ר' שלום מבעלז נולד ב-1779 ונפטר בכ"ז באלול, תרט"ו, 1855. דבריו נתפרסמו בספר "דובר שלום".
¹² פרקי אבות, ג, ג.
¹³ המהר"ל מפראג, פירוש על מסכת אבות דרך חיים, מכון ירושלים, תשס"ז, פרקי אבות, ג, ג. מהדורת ויקיטקסט, http://www.hebrewbooks.org/42838
¹⁴ ברכות, נה ע"א.
¹⁵ שבת, קיט ע"ב.
¹⁶ ברכות, י ע"ב
אבות, ה,ח: "עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש:.. ולא נראה זבוב בבית המטבחיים".
¹⁷ תודתי לחתני ולבני על הערותיהם בנושא.
¹⁸ משה חיים קליינמאן, זכרון לראשונים, פיעטרקוב תרע"ב, עמ' 62.

¹⁹ ראו: מלכים א, כב, כ.
²⁰ מלכים ב, פרק א'.
²¹ מלכים ב, מלבי"ם, א' ב'‏.
²² שבת, פג, ע"ב.
²³ מלכים ב, ד, ח.
²⁴ זוהר, פרשת תרומה, חלק ב, תקג.
²⁵ זוהר, תרומה, חלק ב, תקז.
²⁶ זוהר, תרומה, חלק ב, תקט. תודה לחתני על הסבר היסטורי זה.
²⁷ זוהר, תרומה, חלק ב, תקטו.
²⁸ זוהר, תרומה חלק ב, תקכב.

²⁹ משה יהודה ליב בן יעקב מסאסוב, אביר הרועים, פיעטרקוב, תרצ"ה, קכג.
30 ויקרא, יט, ט-י.
31 סנהדרין, צב, ע"א.
32 יואל, ב, יד.
33 דברים, כח, ה.
34 דברים, כח, ה.
35 ירושלמי, מועד קטן, פרק ב, הלכה ג.
36 ברכות, נא, ע"ב.
37 " " ".
38 ראו בהרחבה: אהרון וורטהיים, הלכות והליכות בחסידות, מוסד הרב קוק ירושלים, תשס"ג, עמ' 165- 168.
39 ר' משה ליב מסאסוב, ליקוטי רמ"ל, פרשת בראשית עמ' ז, אתר דעת.
ר' משה ליב מסאסוב נולד ב1746 ונפטר בד' בשבט בתקס"ז 1807. תלמידו המובהק של ר' שמעלקא מניקלשבורג במשך שלוש עשרה שנים. היה גדול בנסתר ובגלוי וכונה בשם: "אבי היתומים והאלמנות". מסר נפשו על פדיון שבויים. נמנה על יוצרי הניגון והריקוד החסידי. ראו: אנציקלופדיה יהודית, אתר דעת.




40 אברהם חיים שמחה בונם מיכלזאהן, אוהל אלימלך, סימן קפה. ניתוח ספרותי מפורט ראו: דינה לוין, הסיפור החסידי התשתית המוסרית כבסיס להשגה מטאפיזית,
אתר דעת - אייר תשס"ד * 2004 . http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/maamarim/hasipur-2.htm
41 ר' אלימלך מליזענסק נולד בתע"ז ונפטר בכ"א באדר תקמ"ז .( 1717- 1787). ר' אלימלך הוא הדור השלישי לצדיקי החסידות. ספרו הנודע "נועם אלימלך" הוא ספר יסוד בהבנת החסידות ובעיצוב דמותו של הצדיק. על ר' אלימלך, על תורת העיונית ועל סיפורים חסידיים עליו ראו: דינה לוין , סיפורי ר' אלימלך מליז'נסק, הבחינה המטאפיזית והבחינה המוסרית, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, רמת- גן, התשס"א, אתר דעת.
42 ר' מנחם מנדל נפטר בי"ט באייר תקע"ה, 1815. היה תלמידו החשוב של ר' אלימלך. ר' מנחם מנדל עבר לרימינוב ונודע כקדוש ובעל מופת. ר' אלימלך העריצו על שהצטיין בהתלהבות עד כי ניצוצות של אש פרחו ממצחו. ר' אלימלך הוריש לו לפני מותו את כוח הנשמה. ראו: אברהם חיים שמחה בונים, אוהל אלימלך, (פרעמישלא , תר"ע), ברוקלין, תשס"ב קפו.
43 אברהם ניסן הלוי, מעשיות ושיחות צדיקים, תרפ"ד, עמ' 52 - 53, הסיפור עובד על ידי מרטין בובר, אור הגנוז, עמ' 68. ניתוח ספרותי מפורט ראו: דינה לוין, ניגון הנשמה בסיפור החסידי,
אתר דעת, תשס"ז • 2006 . http://www.daat.ac.il/daat/history/hasidut/nigun-2.htm

44 ר' נחמן מברסלב, סיפורי מעשיות, אתר ויקיטקסט.
45 האליגוריה היא צורת הבעה אומנותית שלה שני רובדי משמעות. זהו משל מפותח בו אנשים, בעלי חיים, צמחים וכו' מסמלים ומייצגים תכונות, התנהגויות או ערכים אנושיים. ראו: אשר א רבלין, ערך אליגוריה, מונחון לספרות, ספרית פועלים תל-אביב, תשמ"ד.
על פרשנות הסיפור ראו: אביאל רוזנברג, ברקלי, רבי נחמן ופוקו יוצאים לטייל, ישיבת פתח תקוה המתחדשת,
http://www.ypt.co.il/fruit_show.asp?id=50536
פרטים על ר' נחמן ועל תורתו ראו: יהודה ליבס, ר' נחמן מברסלב, http://pluto.huji.ac.il/~liebes/zohar/nahman.doc
מחקרים על השיגעון ביצירות ר' נחמן ראו: צבי מרק, מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב, מכון שלום הרטמן- עם עובד פתח-תקוה, תשס"ד; הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן - חלק א', (עורך: נתנאל לדרברג ), מכון כתבי הרב שג"ר וספריית בית אל, תשע"ב; מאמרים נוספים על ר' נחמן ועל סיפוריו ראו: באתר דעת.
46 השולחן השבור כביטוי לשנאת היהודים ולרציחתם של יהודי בבל בשנת 1941 מופיע בשירו של הרצל חקק :סבתא עולה להר ציון מתוך קובץ השירים "תעודה נשכחת", 1987.
ראו: http://www.e-mago.co.il/article-689.htm
47 www.youtube.com/watch?v=xwZU88XClJM
48 א. מרגלית, מעיל קטון, תגים, ירושלים, עמ' 113. (אין ציון לשנת הדפסה)
49 רבקה אליצור, שלום לך אורחת, מורשת תל-אביב, 1966, עמ' 13.
50 סנהדרין, לז, ע"ב, בתוספות. חיים סבתו, כעפעפי שחר, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ספרי עליית הגג,
תל-אביב, 2005, עמ' 26-27.
51 בבא קמא, יב, ע"ב.
52 ביצה, לב, ע"א.
53 שופטים, א, ז.
54 ברכות, ה, ע"ב. על צרופי לשון נוספים עם המילה שולחן ראו: מילון אבן שושן, ערך "שולחן".
55 תודה לר' יחיאל בן משה על רעיון זה.
56 מועד קטן, ט, ע"א. : תזרע ולא תקצור, תוציא ולא תכניס, תכניס ולא תוציא, שיתבלבל שולחנך, ולא תראה שנה חדשה. כוונתם של תלמידי ר' שמעון בר יוחאי היתה הפוכה מהמשמעות הנראית לעין של הדברים. שתוליד בנים ולא ימותו, שהבנים לא יחזרו לביתך לאחר נישואיהם, שלא ימותו חתניך ואז תחזורנה בנותיך לביתך, ששולחנך יהיה מבולבל מרוב ילדים ונכדים, שלא תיפטר אשתך ולא תצטרך לקחת אישה חדשה.