 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
ילדי
מוקי אלדד גיליון מס' 53 - ניסן תשע"ד * 4/14 נִשְׁמָתִי לֹא נוֹגַעַת
בִּנְשִׁימָתָם , גַּם אִם חָלְפוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה, ,הֵם עוֹד מְדַבְּרִים עַל פְּצָעִים, הַזְּמַן מְזֻעְזָע מֵהִתְיַחֲסוּתָם, בְּהִתְבַּטְּאֻיּוֹת שֶׁלִּי אֲנִי מְגַלֶּה מֹרֶךְ לֵב, מִלּוֹתַי הֶחְלִידוּ. הַדְּבָרִים כָּל כָּךְ עַתִּיקִים, הֵם מִתְחַמְּקִים, מְדַקְלְמִים אֶת הַמַּנְטְרָה שֶׁל אִמָּם הַשַּׂחְקָנִית בָּאוֹפֶּרָה הָרָאשִׁית. שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רַק מוֹרֶשֶׁת דָּם. הַבֵּן חַי עַל חֶשְׁבּוֹנִי לוֹעֵג עַד לִנְקֻדַּת-סֵבֶל, אֲנִי נִבְעָת, מִן הַדְּחִיָּה, מִן הַפֶּצַע שֶׁלֹּא נִגְלַד. מִתְּבוּנָתָם הַדְּלוּחָה. בְּאָבְדָנִי לֹא יִרְעַד מֵיתָר , מְנַסֶּה לִבְלֹם פִּיּוֹת מְבַקְּרַי וּבוֹרֵחַ לְעִיר מְרֻחֶקֶת, ת"ק פָּרְסָה מִן הַדְּוַי . הֵם בְּלַהַט נוֹשְׂאִים אֵיבָתָם.. אֲנִי כִּבְקוֹצִים מְנַסֶּה לְהֵאָחֵז בְּלִבָּם. הַבְטָחָה / מוּקֵי אֶלְדָּד הַסְּתָו מַבְטִיחַ הַבְטָחוֹת, פָּחוֹת הֲזָעוֹת, הַלֶּהָבָה שֶׁבַּגּוּף תִּדְעַךְ אַט אַט, לֹא אָזִין אוֹתָהּ יוֹתֵר. הַזַּעַם יִצְלֹל וְיֵעָלֵם , גַּם אֶת הֶעָבָר בּוֹ אֲנִי חַי אוּלַי אַצְלִיחַ לְמַגֵּר. מְעַט עִקְּשׁוּת לֹא תַּזִּיק וְאֶת הַגּוּף אָצִיף בְּאֵיזֶה חֵשֶׁק רֵיחָנִי אַשְׁקִיעַ אֶת עַצְמִי בְּאֵיזֶה קֶשֶׁב בְּמִפְנֵה הַדֶּרֶךְ. עַל הָעֵץ מִבַּעַד לַחַלּוֹן שׁוֹמֵעַ קוֹל צִפּוֹר וּבְקוֹלָהּ קָרְטוֹב שֶׁל עֶצֶב. |
|
