 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
ילד חרד - שכול
רון גרא גיליון מס' 54 - תמוז תשע"ד * 7/14 יֶלֶד חָרֵד אִמִּי ז"ל בִּצְעִירוּתָהּ עָבְרָה נִתּוּחַ מֵאָז צָלְעָה. תָּדִיר הָיִיתִי בְּהִתְבּוֹנְנוּת פְּזוּרָה מַה תַּעֲשֶׂה כְּשֶׁהִיא בִּנְסִיעָה, בְּתוֹךְ הָמוֹן רַב אֵיךְ תְּפַלֵּס דַּרְכָּהּ? וְלֹא נִמְצָא בְּיָדִי כְּלִי שִׁכְנוּעַ לֹא לִהְיוֹת חָרֵד. מֵאָז כְּפַחַז עָלָה בִּי הַפַּחַד. כָּךְ לְגַבֵּי אָבִי ז"ל שֶׁהָיָה שַׂחְיָן מְצֻיָּן וְלֹא אַחַת כְּשֶׁהָלַכְנוּ לַיָּם הוּא הִרְחִיק לִשְׂחוֹת, אֲנִי מִן הַחוֹף הִתְבּוֹנַנְתִּי לֹא רָאִיתִי זְרוֹעוֹתָיו הַחֲזָקוֹת שֶׁלָּפְתוּ וְהֶחְזִיקוּ בִּי כְּיֶלֶד עַל כְּתֵפָיו. רְגָעִים אֲפֵלִים בִּימֵי הַשַּׁבָּת. צְפִיָּה נוֹקֶבֶת מַמְתִּינָה לְיָד, לְנִפְנוּף הִנֵּה הוּא שָׁב. מֵאָז לָמַדְתִּי לִמְדֹּד אֶת עֹמֶק הַזְּמַן שֶׁחָלַף. לָשֶׁבֶת בְּאִי נַחַת. לִמְנוֹת אֶת הַשָּׁעוֹת וּלְהָבִין שֶׁהַחַיִּים הֵם כְּלוּב. שְׁכוֹל אִמִּי ז"ל נֶחְפְּזָה לַעֲלוֹת הַשָּׁמַיְמָה ב ד' אִיָּר תשמ"ד דּוֹדָתִי ז"ל נֶהֶרְגָה בַּקְּרָב עַל רַמְלֶה ב ז' אִיָּר תש"ח. וְכָךְ כָּל שָׁנָה אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לְאָן לָלֶכֶת כְּשֶׁבְּכִיסַי אֲבָנִים כְּבֵדוֹת שֶׁנִּבְנוּ בְּתוֹכִי וְנוֹסְפוּ לַאֲבָרַי אֲנִי מְנַסֶּה לִשְׁלֹף אֶת בַּקָּשׁוֹתַי מִמַּחְבּוֹאַי, מַכִּיר בְּמִגְבְּלוֹת יְלָדַי שֶׁאֵינָם שׁוֹהִים לְמִלּוֹתַי, מַמְתִּין וְלֹא מְצַפֶּה, הַהִרְהוּרִים רוֹשְׁמִים אֵין שִׁנּוּי. אֵין מַעֲשֶׂה. |
|
