 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
ארבעה שירים
שולי ביטון גיליון מס' 54 - תמוז תשע"ד * 7/14 עָשָׁן גַּם בִּרְחוֹב בְּלִי אֵימָה אֲנִי חֲדוּרַת אֵימָה לֹא חָסֵר עַל מַה אֲפִלּוּ סְתָם חֲרֵדָה מִלַּחֲרֹד וּבִרְחוֹב בְּלִי חֶמְלָה אֲנִי מְשַׁוַּעַת לְחֶמְלָה לֹא חָסֵר עַל מַה אֲפִלּוּ סְתָם לַחְמֹל לְחֶמְלָה וּבִרְחוֹב בְּלִי אַהֲבָה אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אַהֲבָה לֹא חָסֵר עַל מַה אֲפִלּוּ סְתָם רַק סְתָם לֹא לִשְׂנֹא. אֲנָשִׁים שְׁבוּרִים כַּמָּה מוּזָר לְזַהוֹת שְׁבָרִים עַל פְּנֵי אֵלֶּה הַחוֹלְפִים עַל פָּנֵינוּ וּמִבְּלִי שֶׁהִתְכַּוְּנוּ לְכָךְ נִרְאִים בָּהֵם סְדָקִים לֹא צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בְּמַבָּט כְּדֵי שֶׁנִּרְאֶה בָּם צַעֲרָם אֲנָשִׁים בּוֹכִים גַּם כְּשֶׁאֵינָם בּוֹכִים עִם חֶלְקָם דָּמַעְתִּי גַּם אֲנָשִׁים שְׁבוּרִים חוֹלְפִים עַל פָּנֵינוּ וְאִישׁ לֹא מַאֲרִיךְ בָּם מַבָּט לְכָל אֶחָד מֵהֵם שָׂפָה מִשֶּׁלּוֹ וְאִם שְׂפָתוֹ אֵינָה נִכְתֶּבֶת אַחֲרוֹן דּוֹבְרָה יָמִיתוֹ וְעוֹלָמוֹ יִדּוֹם עִמּוֹ וְהָעוֹלָם? הָעוֹלָם רָווּי בְּאֲנָשִׁים שֶׁהַשִּׁבָּרוֹן הוּא אֵם שְׂפָתָם. עֵינֵי הַבָּתִים עֵינֵי הַבָּתִים בָּהוּ בַּשָּׁמַיִם מְחֻסָּרוֹת בָּרָק הָיוּ הָעֵינַיִם הֲגַם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה אֶצְלָן מֵאֲנוּ הֵן לַחֲסוֹת בְּצִלָּהּ וְרַק קֶרֶן אַחַת נִתְלַחְלְחָה עֵינָהּ וּבְעֵינֵי הַבָּתִים נִקְוְתָה פְּלִיאָה אֵיךְ מִתּוֹךְ כָּל הַמַּחְשַׁכִּים שֶׁנּוֹדְעוּ בַּשָּׁמַיִם רַק קֶרֶן אַחַת נָפְלָה אַפַּיִם וּבִקְּשָׁה לֶאֱסֹף אֵלֵיהָ אֶת עֲלִיבוּתָם. חֲרִיקוֹת אַחֲרוֹנוֹת סְפִינוֹת חֲבוּלוֹת נִכְבָּלוֹת אֶל מַעֲגָנִים מֻתָּשִׁים מֵעֹל מַשָׂאָן הֵן שָׁם נִשְׁבָּרוֹת בֵּין הַגַּלִּים וּבִכְיָן נִתָּץ אֶל הַמֵּזַח וְנֶעֱלָם בַּיַּמִּים הֵן שָׁם מַשְׁמִיעוֹת חֲרִיקוֹת אַחֲרוֹנוֹת טֶרֶם תִּשָּׁכַחְנָה עֲגוּנוֹת. |
|
