תגובה למאמרה של המשוררת והמספרת רחל מיפו

על "כתונת הפסים של יוסף"

חווה צוטרין-נתן

גיליון מס' 54 - תמוז תשע"ד * 7/14

תגובה למאמרה של המשוררת והמספרת רחל מיפו על "כתונת הפסים של יוסף"

דבריה המרתקים של רחל מיפו בסיפורה על יוסף וקנאת האחים והצגת הבובות המופלאות התואמות את הסיפור, הם פרי יכולת העברה ויצירה רב תחומיים,מעוררי השתאות.

תחילה לעניין הסיפור.
המספרת מעבירה בהזדהות רבה את מורכבות מצבי האחים, בחומר מחשבה ורוח דרך כותונת הפסים של יוסף.
לפי מקום הבן המועדף על האב, בן רחל האישה האהובה, ניתוח צִבְעֵי לבוש וְדִגְמֵים מן התקופה במזרח הקדום, כשכתונת הפסים למעשה היא הלבוש המחולל את המהומה ומעורר את פְּנִים היצרים.
בנוסף לתיאורי תגובות נפשיות הבאות לביטוי דרך הקנאה והפעולות, רחל מיפו מחפשת גם את הצדק, בנוסף לכל הַפָּנִים, הצדק האישי והחברתי נר הם לרגליה ובנפשה, כשם שהדבר מופיע ובא לביטוי באופן עקבי גם בשירתה.
הסיפור רב רבדים, מחקר חווי החיים המעמדות ולבושי התקופה, עד הקישורים האסוציאטיביים נביעתם מקריאה מעשירה של תרבות המזרח העתיק, ותקופתנו עד הרומן "יוסף ואחיו" של תומס מאן, כשמתוך כולם הכותבת דלתה את עושר הדעת.
התבוננותה בציורי קיר של קברות מצריים שם היא מדמה את בני ישראל יורדים מצרימה לשבור שבר ולבושם כתונות פסים, ומציורים ופסיפסים קדומים במסופוטמיה משם היא מאבחנת את היררכיית המעמד והלבוש, היא מקישה לגבי לבושו של יוסף בזמן התנכי, מעמדו המתנשא והנישא ולעומת אלה, ההתייחסות אליו בהדרת האחים.
אבחנות וידע זה עוברים לכישרונה הרב תחומי ביצירת הבובות המיוחדות המייצגות נפלא את החקר, הסקר והדמיון.
רחל מיפו, המשוררת, המספרת והבובאית מאחדת כאן בקריאתה יצירתה וכתיבתה, את הדעת הרגש והדמיון במופע חזותי יפהפה של הבובות והשתלבותן בסיפור, יש כאן הבעה, דמיון וחכמת לב.