 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
ששה פרקים לבן דורנו
פורסם לראשונה בשנת תשל"ד, בעיתון 'מעריב'. אליהו כי טוב גיליון מס' 9 - תמוז תשע"ד - 7/14 התוכן
על ששה נושאים פרק ראשון: אשליות שנתנפצו פרק שני: שאלות למנהיגים נבוכים ומביכים פרק שלישי: אמיתו ונצחו של ישראל פרק רביעי: בטחון האמונה פרק חמישי: הוידוי פרק שישי: התשובה של אחרית הימים על ששה נושאים הרי לפניכם ששה נושאים שממלאים מחשבתו ומבהילים רעיונו של איש דורנו, איש ה-74. ויש ביניהם גם נושאים שעשויים ליישב את הדעת ולהרגיע את המחשבה. נושאים אלה כתובים טיוטה בארבעה פרקים המובאים בזה. ברם, שני הפרקים האחרונים שצריכים להיות עיקר הכל – המסקנות שלמעשה המתבקשות מכל הכתוב, פרקים אלה אינם כתובים עדיין במלואם אלא ראשי דברים בלבד. קצרה יד הכותב טיוטה זו, להעלותם על הכתב משום היקפם החובק זרועות עולם ואינו בהישג דעתו, וגם משום עוד טעמים. אשר על כן מזמין הכותב את הקוראים לתרום את חלקם במילוי החסר. לחשוב יפה-יפה ולהעלות על הכתב הצעות ורעיונות, איש איש כפי הישג ידו, ומנן ומנייכו תסתייעא מילתא להוציא דבר מתוקן. וכשם שהקוראים מוזמנים להשתתף עם הכותב במילוי החסר – שני הפרקים המוזמנים כנ"ל, כך הם מתבקשים להעיר הערות מחכימות גם על הכתוב המוגש לפניהם שאינו אלא טיוטה בלבד. להשלים את החסר בו ולנפותו מן היתר. לשקוד על תיקון הדברים על עריכתם וסידורם הנאותים; - או אז אולי יוכשרו הדברים לפרסמם ברבים, פרסום רחב יותר, ולצפות לתועלת של רבים אשר אולי תצמח מן העיון בדברים האלה. ואלה הם ששת הנושאים: א. אשליות שנתנפצו ב. שאלות למנהיגים הנבוכים והמביכים ג. אמתו ונצחו של עם ישראל ד. בטחון האמונה. עד כאן כתובים הדברים קולמוס ראשון. ואולם המסקנות היוצאות מכל הנאמר, הן המהפכה הרוחנית המיוחלת מן העם כולו, והשינוי הגדול לאורך כל המעשים – דברים אלה עדיין לא נכתבו אלא רמזים בלבד והם מחכים לכינוס לבבות ואסיפת מוחות שמשם יצאו הדברים ויחזרו וייכנסו לתוך כל מוח חושב ולב מבין. ואעפ"י שלא נכתבו הדברים עדיין כל צורך כתיבה, נושאיהם מוגדרים כבר מעתה ואלה הם: ה. הוידוי על כל מה שקלקלנו ו. התשובה אל מקום תיקוננו. פרק ראשון: אשליות שנתנפצו לא מאמינים בסוציאליזם ובקומוניזם כתיקון החברה האנושית. לא מאמינים עוד בדמוקרטיה כמגן על זכויות העם מפני נוגשיו. כלום יש קיפוח עיוות וניצול שלא למדו לעשותם במשטר דמוקרטי כבכל משטר רקוב אחר? לא מאמינים עוד במדינה יהודית כזו שראינוה עד עתה כמגן מפני האנטישמיות. כלום הייתה מעולם שנאת ישראל טוטאלית ומאיימת, כזו שאנו רואים עתה כשהיא מרוכזת דווקא אל המדינה היהודית? לא מאמינים ברעיון הלאומיות היהודית והפיכתנו לעם בתוך "משפחת העמים". כלום הייתה מאז ומעולם סלידה כזו שכל "בני המשפחה", כל עמי תבל, סולדים מישראל המבקשת קרבתם להיות כאחד מהם? וזאת דווקא בעידן שרעיון "הלאומיות היהודית ככל הגויים" לבש עור ועצמות יותר מבכל ימי הגלות! לא מאמינים בצבא יהודי כמגן מפני ההשמדה הפיזית. אפילו יטוהר הצבא ויחזור לאיתנו ויגביר כוחו יותר, אין עוד אמונה בכוחו ועוצם ידו שיוכל הוא בלבד לעמוד כנגד כוח ועוצם-יד שגדול ממנו עשרות מונים. כלום היה עמנו חסר כוח צבאי אדיר בכל ימי החורבן השואה והאסון שעברו עליו בהיסטוריה הקדומה שלו? לא מאמינים עוד במלחמות כפתרון לבעיות ביטחוניות וטריטוריאליות. אף לא מאמינים בשום הסכמי שלום, כשהאמת נעדרת מכל העולם. שוב לא מאמינים בתועלתן של המפלגות כולן למיניהן ולא בשאר המוסדות והמסגרות הציבוריות האחרות, אזרחיות וקיבוציות, דתיות וחילוניות, הומניות וריאליות, אידיאולוגיות רעיוניות וחינוכיות. אין בכולן תועלת לא ליחיד ולא לרבים. תועלת הנראית בהן מצד אחד, הפסדה גדול יותר מצד אחר. *** לאחר דורות של חינוך מחודש וגיבוש רעיונות מחודשים, הרינו עומדים היום לפני שוקת שבורה. לא יודעים מי אנחנו, מי יהודי ומה "ישראל". פרק שני: שאלות למנהיגים נבוכים ומביכים כיצד ובמה אתם אומרים לרפאות את השחיתות אשר דבקה בעם ובכם, את הרפיון ואבדן הדרך שהיו לנחלת הכל? מה תשובות יש בפיכם לשאלות בני הנוער השואלים: למה אנו מנשלים את הערבים, למה מדינה, למה יהודים, למה מלחמות תמיד? כיצד ובמה אתם אומרים להשיב לעם את תרבותו וצביונו לאחר שרוקנתם אותו מכל תרבות? לאחר שהסרתם את המחיצות הרוחניות המבדילות בין ישראל לעמים – מה תעשו מעתה כדי לעצור בעד השטפונות של זרים המתפרצים אלינו מן החוץ, ומן סכנת הבריחה ההמונית של בני הנוער שלנו אל החוץ? איזו תשובת אמת יש בפיכם לטיעונו של דן בן אמוץ המדבר מתוך גרונם של רבים, רבים מאד, המטיף לבריחה טוטלית מן הארץ ולעזיבת רעיון הציונות כליל, לטמיעה גמורה בין הגויים עד אשר לא ייזכר שם ישראל עוד. וזאת כפתרון יחיד לבעיה היהודית, לבעית היהדות והיהודים, אתם שעל ברכיכם חונכו גידולים אלה – מה תשובת אמת בפיכם לטענותיהם של הללו, לאחר שרעיון הציונות הנבובה פשט את הרגל? האם אתם מודעים לסכנה הנשקפת מן הערבים המלוכדים כשכל שאר עמי תבל נכנעים להם? האם יש לכם ספק ברצינות שבהצהרות הגלויות מכל עמי ערב, שלא ינוחו עד אשר יכחידו את ישראל כולו ח"ו – מה תכנית הצלה יש לכם מן הסכנה הזו?! וביותר כשאיבת הערבים נתמכת בשנאת הרוסים ללא מעצור! עד מתי תוכלו להשען על משענת ארה"ב? ומה אם ישתנו האינטרסים הלאומיים של ארה"ב ויהיו נוגדים את האינטרסים שלנו? האינכם יודעים שלב כל העולם מלא גם הוא רעדה ליום אשר יתחלפו משמרות ההנהגה ברוסיה ובסין והבאים אחריהם "יסדרו" את המריבות הטריטוריאליות שביניהן על חשבון הטריטוריות של שאר הארצות שתפולנה לפניהם כפרי בשל? ואם גם תהיה "ממשלת חרום" – כיצד תהא זו מענה לשאלות איומות הנוקבות ויורדות עד התהום? ואם יהיה השלום – כלום יש שלום אמת עם הערבים הזוממים להכחידנו ח"ו במלחמה וגם בשלום? הלא כה דברי בורגיבה: "תנו להם שלום עשרים שנה, ולא תהיה עוד מדינה של יהודים"... בליל של אומות, תערובת של "דתות" באין אחדות של לאומיות יהודית – כזאת תהיה המדינה לאחר עשרים שנות שלום... לאן אתן חותרים בספינה זו, ספינת ישראל, שעשיתם עצמכם קברניטיה? מהיכן נמלא שוב את אוצר האמונה והביטחון שנתרוקן בידיכם? פרק שלישי: אמיתו ונצחו של ישראל אכן, יש מוצא של אמת ונצח, אבל לא בידיהם של אלה המוצא הזה. המוצא היחיד הוא באמתו ונצחו של ישראל. רק במקום מוצאנו הראשון, שם מוצא לבעיות הדור האחרון. באמת ובנצח של ישראל, בתורה שקבלנו מן השמים – רק שם מצוי הפתרון. בתורת ישראל אנו מוצאים תשובות ברורות לכל השאלות המכרסמות בכל לב לדעת: מי אנחנו מי אנחנו? – אנחנו לא משפחה ב"משפחת העמים", אנחנו בניו של אברהם "העברי" – כל העולם בעבר אחד, ואנחנו בעבר אחד. עם לבדד ישכון. טבע שאי אפשר לשנותו: "חזקה ובידוע שעשָׂו שונא ליעקב", וזאת כששניהם פרודים זה מזה, ממעיהם יפרדו; ואולם שנאת עשָׂו ליעקב גוברת שבעתיים כשישראל פושט צורתו מבקש להידמות לעשָׂו ומבקש קרבתו. מאומה אין לנו מה ללמוד ממשפחת העמים, לכן מה נועיל לעצמנו או לאחרים אם נידחק להיכנס בתוך מסגרת ננסית שתותיר לנו המשפחה הענקית הזו; אבל הרבה יש לנו ללמד לכל אותה המשפחה הזו, לכך מוטב ישיבת כבוד לעצמנו והגויים ינהרו אלינו להורותם מדרכנו. *** מה אנחנו? – אנחנו, מהותנו ביעודנו: לתקן עולם במלכות ש-די, עד – "והיה ה' למלך על כל הארץ"! יעוד זה קבלנו עלינו בברית ובשבועה בינינו לבין ה' אלקינו אשר נגלה עלינו בהר סיני.הברית הזו לא תופר לעד ואין אנו יכולים לפרוק מעלינו עול יעודנו לעולם. כך הבטיחנו אלקינו ע"י יחזקאל נביאו: "אם לא – ביד חזקה אמלוך עליכם"! *** מה אנו עושים כאן? – למען היותנו מסוגלים למלא כל יעודנו, היינו לעם והקב"ה נתן לנו תורה ונתן לנו ארץ ישראל.היינו לעם "ממלכת כהנים" – כדי שיהא גוי אחד בארץ ממליך את אלקי השמים בכל עמו והוא יוצא וממליכו על כל העמים. הוא משרת את אלקיו ככהנים, וכל משפחות האדמה משרתים בשרותיו כלויים; - נתן לנו תורה מן השמים – להדריכנו במעשה הנכון והטוב לקראת יעודנו; - ונתן לנו את ארץ ישראל – שאין כמוה ארץ אחרת בעולם שהיא מסוגלת לכונן בה מלכות שמים על הארץ ומשם לפרוס שלטונה על פני כל העולם כולו, אלא אדמת ארץ ישראל בלבד. בורא כל העולם הנחיל ארצות לכל משפחות האדמה. ובהנחל עליון גויים את ארצותיהם, הועיד ארץ זו לזרעו של שם בן נח; ולאברהם העברי שהוא מזרעו של שם, הוא נשבע: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת"; ומתולדותיו של אברהם בחר ביצחק לבדו – "כי ביצחק יקרא לך זרע"; ומבניו של יצחק בחר ביעקב וברכו: "הוֵּה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך". מאז ימי האבות, הארץ הזאת יעודה ושמורה רק לנו. כארבע מאות שנים אחרי כן, היינו לעם וירשנו את הארץ המובטחת, ירושת עולם. גם כי גלינו ממנה פעם ופעמיים, לא נתערערה ירושתנו. מיועדים היינו תמיד לשוב לנחלתנו. בנו בלבד היה הדבר תלוי בכל עת. גם כי גורשנו ממנה בעוונותינו ע"י אויבינו – כך הבטיחנו מלכנו בתוכחתו: "ושממו עליה אויביכם" – כדי שלא תהא להם נחת רוח עליה בכל עת שבתם בה. גזילה היא בידם. זאת הארץ שכבר ירשנוה בתחילה, מורשתנו בלבד היא עד עולם. היא וכל גבולותיה היעודים לנו. אפילו עדיין לא ירשנו מעולם את כולה – ירוש נירש אותה! אנו עושים כאן, כי לנחלתנו חזרנו. לא ניתן עוד לאדמתנו שתשם ביד אויבינו. אנו עושים כאן, כי כל העולם מחכה לנו שנבוא לכאן ונמלא יעודנו לטוב לנו ולטוב לכל העולם כולו. *** למה רבתה עלינו התלאה? – כבר נאמר כי שלום כל העולם וטובו תלוי אך ורק בתיקונו ובטיהורו מן הרשע והשקר. ותיקונו של העולם תלוי אך ביעוד שקבלנו עלינו אנחנו בברית, באלה ובשבועה; - אשר על כן, כל מאורעות עולם מאז ומתמיד, כל שכן גלגוליו ומאורעותיו של ישראל כל הימים, קשורים תמיד באותו יעוד שלנו. לא היה ולא יהיה טוב לעולם ולא לנו בלתי אם נעשה אנחנו את המוטל עלינו למען אותו היעוד הגדול. כיון שאין ישראל ממלא יעודו, אין הקב"ה מוותר לנו ולא נעשינו חפשיים ממנו, אלא הקב"ה נוהג בנו כהבטחתו ביד יחזקאל הנביא: "אם לא – כי ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה, אמלוך עליכם". זה בלבד הוא מקור כל התלאה אשר מצאתנו כל הימים ומוצאת אותנו גם עתה – להזכיר לנו ברית ושבועה ולהביא אותנו אל היעוד לטוב לנו ולעולם כולו. *** היכן נבקש בני ברית במצוקתנו? – עם ישראל חטיבה אחת בעולם. אין לו בן ברית זולת אלקיו שהוא לו בן ברית אחד ויחיד. אם שומר ישראל על בריתו עם אלקיו, אין לו צורך בברית עם עמים וארצות. חס ושלום הוא מפר בריתו עם אלקיו, לא יועילו לו כל בריתות אחרות, וסוף שהוא נידח מכולם. זה טבעו ואפיו של ישראל העם, להיות או בדד או מבודד. בדד – כשהוא שוכן בשלוותו והגויים מבקשים קרבתו ואינם מגיעים; מבודד – כשהוא בורח מעצמו וממהותו ומבקש מחסה ומבטח בקרבתם של הגויים. עם ישראל סגור ואינו קולט בקרבו זרים מרובים או מעטים ואפילו יחידים, אם מעשיהם ומחשבותיהם מנוכרים לרוחו; אבל עם ישראל פתוח לקלוט בתוכו יחידי סגולה ואפילו מרובים הם, מכל גזע ועם, אם נפשם חשקה באמת להשתלב באותו היעוד הגדול של ישראל, והם מקבלים עליהם כל המצוות של תורת ישראל, לשמור ולעשות. *** מתי קץ התלאה? – כבר מובטח לנו מפי הקב"ה בתורתו, וידענו מפי נביאי אמת שלסוף יבוא קץ לתלאה הגדולה של העם הזה. יירפא מכל מכאוביו וירפא כל העולם. הקץ יבוא מכל מקום, וע"י תשובה יבוא. או ישובו ישראל מאליהם, או הקב"ה יביאם לשוב. אותה שעה, גם כי יאספו הגויים מקצוי תבל להכחיד ח"ו ישראל מגוי, המה יכרעו ויפולו וישראל יוושע תשועת עולמים, יטוהר מעוונו ויעשה כיעודו והיה ה' למלך על כל הארץ. ביד כל דור ודור למהר ולהחיש את הקץ המיוחל, אם ימהר ויחיש את שובו הוא אל מהותו שלו ואל תפקידו. על כל פנים לא יאחר הקץ מלבוא יותר מן העת שגלויה לפניו ואשר גילה לנביאי האמת והם רמזו עליה בנבואותיהם, וקרובה היא מאד. ואם ראית שאויבי ישראל בארבע רוחות העולם חורקים שן וזוממים רעה על ישראל, אדום וישמעאל חברו יחד והם לוטשים חרבותיהם להשמיד ולכלות; ואם ראית כי כוחם גובר ועולה ואיומיהם ממש והישועה מכוסה – צפה לרגליו של משיח. דרוך אזניך והקשב לפעמיו שהם קרובים. הבט לתוך לבות ישראל וראית שקרובי תשובה הם. הכל מייחלים ומצפים לתשועה גדולה ולמפנה גדול ברוחו של העם הזה ובנפשו. כל זה מתורת משה למדנו ומדברי שאר הנביאים, ועינינו רואות והנפשות מצפות. פרק רביעי: בטחון האמונה לקחי המאורעות האחרונים, מעלות טובות מהם עלינו: אילו הוציאונו מן האשליות ולא הביאונו עדיין לאמונת אמת – דיינו; על אחת כמה וכמה אם גם נבוא על ידם אל האמונה התמה בנצח ישראל, אל זכרון היעוד ואל השינוי במעשים.אכן, אדם מישראל המשתחרר מאמונות תפלות, אין דבר מונעו עוד מלהגיע עד כדי האור הבהיר של אמונת אמת. אכן, אמונה זו שאנו מאמינים באלקי ישראל וביעוד הגדול אשר הועיד לעמו ואשר מתוך אספקלרייתה אנו משקיפים בפלאי ההשגחה האלקית עלינו למען הביא אותנו אל סוף היעוד, אמונה זו אינה מפוקפקת בידינו אלא ברורה ובטוחה כידיעת ודאי שאין לספק מקום לחול בו כלל ובהירה כאור השמש שאינו צריך ראיה. מי תינוק שאינו חש את אמו יולדתו, שאת חלב שדיה הוא יונק? מי ילד שאינו מכיר את אביו שעל כתפו הוא רכוב? – ומי האיש שאינו זוכר בית-חיותו היכן הוא, והוא אין לו חיים אלא ממנו? אף ישראל הגוי בכללותו – זהו יחודו, שאמונתו היא בית חייו, ממנה צמיחתו ויניקתו ועל זרועותיה הוא נישא כל ימיו, מן היום האחרון שהוא חי בו עתה, במהלך חזרה עד יומו הראשון – לפני יותר משלשת אלפים וחמש מאות שנה! מי מעיד בנו שכך היא אמונתנו של ודאי ובטחון גמור? – כנסת ישראל - רוח העם ונשמתו החבויה בנו, מעידה: כנסת ישראל שבמשך אלפי שנים היא נרדפת על צוארה על אשר היא דבקה באלקי אמת; ניתנת מצאן מאכל ובגויים היא זרויה בין מחרפים ומגדפים, בין אויבים ומתנקמים – אם שכחה שם אלקיה ותפרוש כפיה לאל זר? – אין דבר בעולם שיכול לכבות את האהבה שבינה לבין אביה שבשמים, אהבה שהיא עזה כמוות, ולמענה מאות אלפי בניה באו באש ובמים ועליה הורגו כל היום – שכן אלקי אמת אלקיהם, חי העולמים חי בתוכם, בחייהם וגם במותם אחוזים בו ודבוקים דבק אמת – יש לך עוד בטחון ואמונה כזה? הנפשות "האובדות והנדחות" שבתוכנו מעידו בנו: קורה, שמעטים או אפילו מרובים מבני העם, נראים עוזבים מקור מחצבתם וכאילו אבודים ונדחים לעולם – מחר, ויש "מחר" לאחר זמן, קרוב או רחוק – דמות דיוקן אבותיהם נראית להם לאמר להם: בנינו אתם ואנו מקור מחצבתכם, שובו אליו וחיו! והם חוזרים. היש עוד אמונה של חיים ושל נצח כזו? גם רשעי הגויים שבאומות העולם מעידים בנו: קורה גם, שחלקים מבני עמנו מתאבדים לדעת בין הגויים; ערבה להם שבתם בתוכם והם שופעים טובה מרובה למאכסניהם, ככל שבני עם חכם ונבון יוכלון תת, ולבסוף קמים עליהם מקבלי טובתם ופולטים את היהודים מתוכם בשצף קצף ובחימה שפוכה הם אומרים: לא לכם ולנו ישיבה אחת בעולם, או אנו או אתם! משנאתם של רשעי הגויים אתה מכיר את דבקותם של כל זרע ישראל בשרשם, שרש שאי אפשר להיעקר ממנו לעולם. שמים וארץ, דרכי הטבע וכל היקום מעידים בנו: כך הראו להם העתים לישראל שגם אורחות הטבע סדרי בראשית משתנים עבורם, עתים לטובה ועתים ח"ו להיפך. עונה ישראל לאלקיו, האקלים עונה לו והקללה הופכת לברכה; ואם להיפך – להיפך, והעצמה הופחת ח"ו למפולת. חוזר ושב – אף אלקיו שב אליו ומושעיו, וכל היקום עונה לו בשינוי סדרי בראשית. מסורת אמת, אין דומה לה, מעידה על עצמה: תורה זו שבידינו היום, היא וכל מצוותיה, היא וכל סיפוריה היא וכל יעודיה, אזהרותיה והבטחותיה, זו התורה שהעם שומר על כל אות ותג שבה שלא תחול בה יד אדם לשנות, לזייף או לטעות ועליה אנחנו מסורים נפשנו – האנחנו יצרנוה? – לא. בשלמותה קבלנוה מדור אבותינו. אף הם, כמונו ויותר מאתנו, מסרו נפשם על מסורתם שתהא כולה אמת בלבד; - מכאן ואחורה עד דור סיני, מי זה היה ואיזה היה הדור שכולו זייפנים היו ובודי שקר בלבד ולא היה נמצא בו אפילו איש אחד מתריע נגד הזיוף והשקר? – הידועה לנו התרעה אחת כזו בכל הדורות? – לא ידועה. כלום חסרו בעמנו בכל הדורת מחפשי מומים, ממרים וסוררים ונביאי שקר למיניהם? – לבושתנו וגם לכבודנו מרובים היו הללו בכל דור ודור. והרי כל מריים של הללו לא היה אלא על ההווה של שעתם ועל העתיד שחזו בו שוא ותפל, ואילו על האמת שבמסורת מן העבר, איש לא ערער; - כך אנחנו חוזרים רצופי דורות צמודי אמת עד שמגיעים אל הדור הראשון של מקבלי התורה ומנחילים אותה לבניהם אחריהם. אותו דור ראשון, אומרי "נעשה ונשמע" ומנחילי תורה לדורות הבאים, איזה היה? – והרי מספר פרטים חשובים מאותו הדור. ושוב, אותם הפרטים מודעים לנו בבהירות גמורה ובבטחון שלם ע"י אותה המסורת שעברה בכור האמת מרציפות הדורות ובלי מכחיש אחד. ואלה הפרטים: אותו הדור היה של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים גברים יוצאי צבא, מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה. הוסף עליהם נערים שלמטה מעשרים וזקנים שלמעלה מששים, ועליהם תוסיף כמספר כולם בנשים, הרי שתמצא אוכלוסייה בת יותר משלשה מליון נפש, כולם אמרו: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"; - וכל הללו מישראל בלבד. הוסף עליהם עוד קהל גדול מאד של רבבות הרבה של "ערב-רב", מצרים, צידונים, אשורים לטושים ולאומים אחרים, שישבו במצרים וראו שם את מעשי ה' אשר עשה לפרעה ולעם ישראל – עזבו את בתיהם והלכו אחרי אלקי ישראל למדבר אין בו מים ולא מזון – אף הם כולם אומרי "נעשה ונשמע" היו. לעיני מיליונים מישראל ולעיני עשרות מיליונים מצרים ובני לאומים שונים עשה ה' אותות ומופתים במצרים, לעיני כל ישראל והערב-רב וכל חיל פרעה עשה מופתים על הים, ומאותה שעה – "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", אף הם זכו כולם לגילוי שכינה בהר סיני ולשמוע קול ה' ולקולו ענו כולם "נעשה ונשמע" – ולא נמצא מבין כולם מפקפק אחד בשעת מעשה ולא מהרהר לאחר מעשה – אל מה תדמיון אמונה זו, בטחונה ואמתה?! ברם, הגדול שבמעשה ה' אשר עשה עם ישראל במדבר סיני לעיניהם ולעיני כל העולם – המן אשר האכילם עומר לגולגולת ארבעים שנה פחות שלושים יום, באותו המדבר הגדול והנורא שהנהיג שם עם גדול, אנשים נשים וטף וזקנים וסיפק להם שם כל צרכיהם, וביום השבת לא ירד המן וביום הששי נתן להם לחם יומיים. קבוצה קטנה של אנשים יוצאת לאותו מדבר סיני שאנו יודעים אותו היום יפה, ואומרים לשהות בו מספר ימים בלבד, הם צריכים לקחת אתם מים ומזון וצידה כמשקלם פי כמה וכמה, וכאן שוהים במדבר זה שלושה-ארבעה-חמשה מליונים נפש, לא יום ולא יומיים, לא שנה ולא שנתיים – עד ארבעים שנה פחות שלשים יום במכוון, וכולם קיימים וכל העולם רואה ואין אחד בכל הדור הארוך ההוא מכחיש, ואין זכר לשום ערעור או פקפוק בדורות רבים שאחריו. ובאותו הדור, אלפים ורבבות הרבה, שמהם אנשי בקורת, מהם מתלוננים, מהם מהרהרים אחרי משה רבם, מהם ממרים ומורדים וכולם ידועים עד עכשיו בשמותיהם, ומכולם לא נמצא אחד מכחיש באמת התורה ובנתינתה באותו מעמד נורא, ולא במה שקדם לו ולא במה שבא אחריו. עם שלם, עם גדול בתנאי פיזור בארבע קצוות תבל, בתנאי רדיפות והשמדות ובבידוד כל חלק משאר חלקיו, שומר על מסורתו במילואה, על אמונתו ועל תורתו לכל אותיותיה ותגיה במשך אלפים בשנים – אין ואי אפשר להיות עוד מסורת אמת ובטחון אמונה כזה שלהם! וזאת התורה שנשמרה בידי כל העם עד היום הזה, היא וכל נביאי האמת שבדורות, כצופים עומדים על העם הזה מראשית ימיו עד אחרית הימים. וחוזים ומנבאים לו מראש כל מאורעותיו ומודיעים לו אשר יקרה אותם, ולמה, ומה תהא אחריתם ומה המעשה אשר יעשו לתיקונם ולתיקון כל העולם – ולא נאמין?! ובתורתם כתוב לאמור: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים" – במה תהא הצלתך? – "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" – זאת בלבד הצלתך, אין הצלה אחרת! – הן נקרא היום ולא נאמין?! בשעה שחכמי האומות כל חוזי העולם וריקי אמונה שבישראל בכללם, חזו שוא ותפל לימים אחרונים, כבר מאז ומקדם היתה תורת ישראל מציירת תמונות ברורות מכל אותם מחזות אימים שלנגד עינינו עתה: כל תרבויות העמים מתעקרות, השלום מתמוטט, סכנת כליון העולם עולה להחריד, מלכויות ישמעאל עולות משפלותן ושולטות בכל העולם – כל המראות האלה בתורת ישראל ובדברי חכמים מדור דור; - והיא אף היא מעידה ומבשרת על קץ הימים לישראל ולעולם, על ימות המשיח וימות תיקון אמת שיבואו לאחר הימים הרעים – הן נראה ולא נשים אל לב? ושוב בידינו בלבד, ביד נצח ישראל, למהר ולהחיש את הקץ הנכסף הזה – עם המפנה שיבוא בלב העם, לתקן את המעשים ולשוב אל מהותנו ואל יעודנו, לתקן עצמנו ולתקן עמנו על העולם ויפה שעה אחת קודם – הן נדע ולא נקח לקח?! פרק חמישי: הוידוי הוידוי קודם לתשובהעבר אדם על אחת ממצוות התורה ובא לשוב בתשובה, אין התשובה מועילה לכפר עליו עד שיתודה תחילה על עוונו וידוי דברים, יפרט חטאו ויאמר לפני בוראו בלב שבור ובדמעות עינים: אנא השם, חטאתי עויתי פשעתי לפניך, וכזאת וכזאת עשיתי. והרי ניחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה! כל שכן למי שעבר על רוב גופי תורה בזדון, חטא והחטיא את אחרים! קל וחומר לדור כולו שהעווה לפני אלקיו, קלקל עצתו וגרם רעה גדולה, לו ולעולם כולו! קל וחומר בן בנו של קל וחומר לפשעים ועוונות חמורים שמתגלגלים ובאים מדור לדור, דורות רבים, וכבר נעשו כהיתר, שאין התשובה מכפרת בלי חרטה עם וידוי; - והרי אנחנו, כל עמנו, באותו עוון איום – כיצד נצא ממנו אם לא נתחרט חרטה גמורה ואם לא נפרט חטאינו, לידע במה פגמנו, נתוודה ונשוב? שכל זמן שאין עושים כן אלא מכסים פשעים, מדעת ושלא מדעת, אין החרטה אמת ולא החטא נעקר; שכן כל אחד תולה הקולר בחברו ואת נגעי לבבו שלו הוא אינו רואה. לפיכך חייבים אנו כולנו להתוודות ולומר בשיברון לבב? אבל, אנחנו ואבותינו חטאנו. אשמנו, בגדנו, גזלנו, דברנו דופי! אשמנו – כשהפכנו עם קדוש לרודפי חולי-חולין ומעשקות בצע. בגדנו – בבנינו כשהעלמנו מהם מקור חיותם ואינם יודעים מי הם מה הם ומה תפקידם בעולם. גזלנו – את החטאים בנפשותם מבני עמנו כשמנענו מהם תוכחה ולא העמדנום על גודל פשעם וקלקולם. דברנו דופי – בשעה שמחינו כנגדם ולא היתה המחאה כולה אמת, כי לא טהרנו עצמנו משיוכלו להשיב לנו: "טול קורה". אשמנו – אשמת הקהל ואשמת כל יחיד, בין אדם לחבירו ובין אדם למקום, וכיחשנו ביום אשמתנו לומר: מה עשינו?... בגדנו – בכל העולם כשלא הראינו לו דוגמא של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" שאינו נושא חנית וחרב אלא דבר ה' בלבד נישא בפיו, למען ינהרו אלינו כל הגויים ויאמרו: "לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"; ותחת זה הקימונו ממלכה שפלה וירדנו אל מדבר העמים שהם ילמדו אותנו קשת מלחמה ויורונו חוקים ומשפטים בל ידעום, והלכנו באורחותיהם. גזלנו – את הטובה מלבוא בעולם; וכל עצמנו לא באנו לעולם אלא בשביל שיתברכו בנו כל משפחות האדמה. דברנו דופי – כשהחנפנו למרשיעי ברית שבתוכנו ואמרו: שלום, שלום! ואין שלום. אשמנו בגדנו גזלנו דברנו דופי. העווינו, והרשענו, זדנו וכו' וכו' וכו' – כשהיה פינו מלא תמיד: אחדות העם, אהבת ישראל ואהבת רעים, והנה שקר ענה פינו! – הרי רובנו ככולנו, שינינו חנית וחצים ולשוננו חרב חדה איש ברעהו, מפלגה במפלגה, עדה בעדה וכל חבר אנשים בחבר אחר כמוהם וכן מנהיג בעמיתו ומוסד במתחרהו, במילי דעלמא וגם במילי דשמיא, וזו דרכם כסל למו להונות לחמוס להכעיס להרגיז ולקנטר, בכתב ובדבור ובעושק פה וידים, מעל כל במה קטנה וגדולה ואפילו ב... בית הכנסת. איכה הפכנו "ואהבת לרעך כמוך" לשנאת אחים, לשנאת חנם?! *** וכאן מקום לכותב השורות שיהא בין המתוודים, יודה ולא יבוש שמפני קוצר הדעת ומן המגור מפני איש, לא קרא הדברים בשמם וקיצר במקום שאמור להאריך. אין זה וידוי אמת שכן כיסוי פשעים יש כאן ומכסה פשעיו לא יצליח; על כן הוא מזמין לאחרים שיבואו וישלימו: כל איש החרד לשלום עמו, יבוא וישמיע אנחתו על מכאוביו, ויעלו ויבואו ויצטרפו אנחות היחידים לקול אנחה גדולה הקורעת לבבות וקורעת שחקים; - ובתנאי שיהו הדברים חסוכים מן הקנטור מנוקים מן השגרה ומדובקים רק בחרדה ובאהבה לעם ה' המצפה לישועה. נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה. - - - פרק שישי: התשובה של אחרית הימים פרק התשובה, וביותר זו התשובה, המיוחלת לאחרית הימים כאמור במשנה תורה: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה' אלקיך", תשובה שאין אחריה חטא ובה סוף תיקון העולם – פרק סתום הוא מכל וכל. לא שדבריו סתומים וקשים לאמרם – ברורים הדברים למדי; הכל יודעים במה המדובר ואין מקום לשתי דעות, ובכל זאת נראים הדברים כל כך רחוקים כאילו אי אפשר לתשובה שתיראה בימינו.שכן, אין תשובה אלא "עד ה' אלקיך"; והשבים – אין מכל העם אפילו נפש אחת שפטורה ממנה; יחיד כרבים, פשוטי עם כבעלי שררה לכל דרגותיהם, עניים כעשירים, מאמינים ככופרים, עשוקים כעושקים, מוכיחים בשער כשומעי לקחם, בנים, הורים, תלמידים, מורים, תועי דרך עם מורי דרך ואפילו מורי הוראה – הכל נתבעים לעזוב איש את דרכו ולשוב לדרך אמת – עד ה' אלקיו! – מתי תבוא התעוררות לתשובה כללית כזו? מאין יבוא הניצוץ הראשון שממנו תתלבה שלהבת-אש גדולה שתקיף את כל האומה ואת האדם כולו? – דבר זה סתום הוא ודאי ואינו נראה באופק לשום עין. חכמינו הקדמונים כינו את עמנו, את כל עמנו, ואמרו: "ישראל קרובי תשובה הם", ואילו עינינו רואות כאילו ח"ו להיפך – רחוקי תשובה מאד אנחנו כולנו – מי יסיר הלוט מעינינו ותחזינה עינינו לפחות בנצנוצי תשובה ראשונים שהם ממשמשים ובאים? התשובה לאן? אין תשובה "עד ה' אלקיך" אלא אם קודמת לה האמונה בה'. החוטא והפושע שיודע שהוא בורח מעם ה' אלקיו, אומרים לו: אל תברח מפניו עוד, כי אם שוב תשוב עד ה' אלקיך! ברם, כיצד אפשר לומר כך למי שאפילו ספק אמונה אין בו, ולא ירש אותה מאביו ולא מאבי אביו (שאפשר היה הוא מן הבורחים)? כיצד נאמר לבן השבוי בכפירתו: "שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוונך"? והמראה שעינינו רואות, כאילו ח"ו מלאה הארץ כפירה; שלא כבימי נביאי השקר ונביאי הבעל הקדמונים, או המתייונים והצדוקים ודומיהם בשעתם שהתעו והדיחו את העם, ואילו תשתיתו של רוב העם ככולו, באמונה היתה; אם רק יכלו לסלק את השכבה הדקה השלטת – וחזר כל העם למשתיתו וקראו בקול גדול: ה' הוא האלקים! – בימים של עתה אין הדבר כן, אלא אפילו אם הצלחת וסילקת את הכת הראשונה של מסיתים ומדיחים – הבאים במקומם, שונים הם מן הראשונים? אכן גברה ידם של דורות המחטיאים אשר לפנינו והם ערערו את אשיות האמונה ועקרו אותה מרובי חלקי העם – למי נאמר היום "שובה ישראל"? עד היכן הגיעו הדברים – צא ולמד מעובדא מזעזעת אחת שיצאה ללמד על הרבה כמותה: באסון המחריד שהיה במעלות, כשחרב חדה ממש היתה מונחת על צוארם של הרבה עשרות מילדי ישראל – כך סיפרו העתונים מפיו של מורה שהיה עמם שם וזכה להינצל: "אמרנו לשיר "התקוה" ולסיים בכבוד"... הגע בנפשך: ילדי ישראל האמונים עלי תורה ואמונה בבי"ס דתי, והמורה דתי, והם נתונים לטבח כל רגע – אוי רבש"ע, מי השכיח מילדי חמד אלה את ה"שמע ישראל" בשעת יציאת נשמה והחליפו ב"התקוה"?! אפילו לא היתה זו אלא בדותא של עתונאי – האין זה מחריד ומזעזע כשאפשר לבדות בדותות כאלה והבודה אינו מוצף אח"כ הכחשות וגערות? כי השתות יהרסון - - - - - אמנם כן, תשובה גואלת של אחרית הימים, לא תיתכן עד שיקומו כל רבי המדינה, שריה ושליטיה, ויכרתו ברית אמנה חדשה עם אלקי ישראל, עם אלקי ארץ ישראל ויתוודו ויאמרו: חטאנו כי עזבנו אלקים והפרנו ברית. ועתה אנו שבים בלב שלם לקדש את ישראל אשר חיללנוהו, לקדש את השבת כמצותה, לקדש את שבת הארץ מלעבדה בשנת השבע, להשיב לתינוקות של בית רבן כולם את אלקיהם אמונתם ותורתם אשר השכחנו מהם עד עתה, לעשות משפט אמת משפטי תורה עם כל העם, לעקור כל עבודה זרה מכל הארץ ובילדי נכרים לא נספיק עוד! האמנם האנשים והשעה כשרים לכך? - - - אין חזרה אל היעוד שאליו נועדנו מתחילה, להיות "ממלכת כהנים" בקרב כל עמי תבל ולמענם, אלא אם נקבל אותו עלינו כפשוטו וכמשמעו: ממלכה שלמה שכל בניה כהנים. כהנים המשרתים לאלקיהם לעשות רצונו המשרתים לכל עמי תבל להאיר להם מחשכתם ולעשות צרכיהם ולרומם גם אותם מן השפלות. כהנים שלא על חלק ונחלה הם ביאם כי אם לשרת בלבד. אך לזה בלבד נועד כל עמנו וכל איש יחיד אשר בנו. אם אמנם בוא נבוא היום לחזור אל היעוד הזה שלא עמדנו בו בדורות שקדמו לנו – כזו תהיה כראשית המעשה אשר נעשה עתה: פרק נפרק את המפלגות כולן ואת האיגודים המקצועיים ואת הקרטלים הכלכליים ואת כל חרצובות הרשע ואת כל אגודות המוטה שבכל מעטה ומסוה שעליהן, ואפילו המעטה הוא אידיאולוגי או רוחני טהור – הכל יפורק. זכר מכולם לא יישאר! – לפי שכולם כאחד אינם אלא קבוצות של לחץ וסחיטה לסחוט הנאה לאנשיהן מבלעדי אחרים. כל איש מהם לבצעו שלו, למען מפלגתו, למען עדתו, למען אגודתו ולמען... התלמידים שמבית רבו. טובת עצם בלבד הם דורשים – ההם יוצלחו להיות כהנים משרתים את עמם ואת כל העולם כיעודם? – לפיכך זה התנאי הראשון: תפורקנה מסגרות אלה, תיפסק האינטרסנטיות וישוב כל העם להיות אחד עם לב אחד ליעוד שהועיד להם אביהם שבשמים. אם אמנם כזו היא ראשית התשובה הנדרשת מן הדור כולו – ישער כל איש בנפשו: מי מאתנו מוכן לכך מי יחל בה ומי יעשנה? - - - - - - הבדלה בין ישראל לעמים יסוד ראשון ביהדות ועוד לפני קיום מצוות התורה – להבדיל בין ישראל לעמים. הבדלה זו של טבע ומציאות שאי אפשר לשנותם. כל נסיון לטשטש התחומים שביניהם, מרבה אסון וסוף שהוא עולה בתוהו. אינם מתמזגים לעולם וברוב ימים כל אחד חוזר לשרשו; שכך גזר בורא כל הטבעים: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". ישראל אע"פ שחוטא, לעולם אינו יוצא מכלל ישראל. כל שרשי נפשו נעוצים בעמו ולא ינתקו לעולם. התנכרותו אינה אלא אפיזודה עוברת. אפילו יאריך ימים בהתנכרותו, ואפילו יעברו דורות – סוף שיתעורר אצלו ה"לוז", השריד האחרון שבו הוא דבוק בשרש חייו, וממנו תחזור ותיבנה נפש יהודית שלמה; הגוי, אפילו יעשה חבילות חבילות של מצוות ויהיה מלא מעשים טובים כרמון, לעולם אינו נכנס לכלל ישראל, אלא אם הוא פוסק תחילה לחלוטין מהיות גוי. היינו, שהצטרפותו לישראל, כולה לשמים בלבד, ואם הוא מתגייר לא לשם שמים, הרי הוא לישראל כספחת ממארת, לסוף שיפלט מגוף ישראל ויחזור לסורו. כשם שההבדלה בין ישראל לעמים יסוד ראשון ביהדות, כך הרחקת גרים גרורים מישראל והרחקת נשם נכריות – תנאי ראשון בתשובת ישראל. תשובת אמת אשר תביא קץ לתלאה ולביא תיקון לעם ולעולם, תיקון אחרון. גוי קדוש יעוד זה שדובר עליו רבות עד הנה, בלשון הזו הוא נמסר לנו בסיני: "...והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" ; - כלומר, בכם הדבר תלוי אשר כל יושבי הארץ ידרשו לאלקי השמים – אם תהיו אתם סגולה, דוגמא ומופת – ממלכת כהנים וגוי קדוש. "ממלכת כהנים" – זה שאמרנו: חטיבה אחת בעולם שאינה נושאת עין לשום חלק ונחלה, בלתי לה' לבדו; תחת ההתגודדות לאגודות אגודות המחרות ביניהן על כל חלק שמן; - ברם, "גוי קדוש" מה הוא ומהי דרך התשובה עד לעטרת המעלה הזאת? – "גוי קדוש" היינו, גוי כשאר גויי הארץ גם מחסורי הגוף ועסקי הגוף (גוי = גוו = גוף), ובכל זאת קדוש הוא. קדושתו מרוממתו על גופו שאין נפשו משועבדת למחסורי גופו אלא קדושתו מעל להם ושולטת בהם. ביום בו נרצה להחזיר לראשנו עטרה זו: גוי קדוש! – לא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו. נבער כליל מקרבנו את הבולמוס של רדיפה אחר מותרות וכל מיני להיטים מחמדות עולם הזה. כל המדינה כך וכן גם כל איש פרטי בביתו ובכל חייו הפרטיים. מדינה של עם נושא יעוד עבור כל העולם, לא לה להיות אחוזת בולמוס אחרי הישגי מדעים ריאליים או הישגים בתעשיה ובכלכלה וכל הדומה. לא בהם תפארת ישראל ולא עליהם גאוותו ולא מה יקחו כל עמי תבל דוגמא ולקח. יש להניח כי בדברים אלה חכמי אומות העולם יקדמו אותנו ואנו נפגר אחריהם; ואילו אנו באנו לעולם להיות "עליון על כל הארצות". אכן, יש לנו צורך במעשים ובמפעלים גם באותם השטחים, אלא שכל צרכנו בהם – להראות קבל עולם כיצד התורה ומצוותיה נעשות בהם ואיך שכינת א-ל חופפת על פועל ידנו ברפואה בטכנולוגיה בחקלאות בתעשיה בתקשורת ובניהול מדינה ארץ ועם. בכל אלה יש לנו להראות את הסגנון הישראל שבהם, סגנון דרכי חייו של גוי קדוש. גם גויי הארצות אשר שמעו שמע אלקי ישראל וידעו סגולת תורתו ומצוותיו – אפילו אינם רוצים לקבל עליהם עול תורה, אבל רוצים הם שתהא בעולם אומה אחת של אנשים כמוהם אשר אלקים חיים חי בקרבם ודברו שולט בכל מעשיהם עלי אדמות. אילו ראו עמי הארץ כי שם ד' נקרא עלינו, היו יראים מפנינו והיו מבקשים קרבתנו. גוי קדוש הם רוצים לראות בנו, לא גוי אשר רוממות "אתה בחרתנו" בפיהם ובמעשיהם הם נגררים ונחשלים אחריהם. אין לך יפה ממדינה שהיא עליונה על מדינות אחרות בדברים שברוח ושבקדושת המעשים. כל המדינה כך, וכן כל איש פרטי בה. איש ישראל, זו אפיו וטבעו משורש הוויתו, שהוא משוחרר מן הבולמוס של ריצת קנאה ותחרות בדברים שאין העין שבעה מהם לעולם אבל מביאים לידי שנאת איש מרעהו, לידי עושק וגזל, לידי טירוף הדעת ובזיון צלם האלקים ע"י כניעה וביטול העני בפני העשיר ושלטון האדם באדם לרע לו. בתיקונו של עולם – כל איש מבקש לו שלוותו ומחייתו תחת גפנו ותאנתו ובחיק הטבע אשר ברא האלקים לטוב לו. שם יעבוד את אלקיו בלב פנוי ממחשבות אוון ואך קרבת אלקים לו טוב. אפילו אנשים שתורתם אומנותם, מוצאים כל סיפוקם במעט מלאכה שהם עושים ולחסדי נדיבים אינם נזקקים לעולם. ואם חפץ יחפוץ ה' בעמו, יצו אתנו את הברכה עד בלי די ועמדו זרים ורעו את צאננו וכל הארצות דובאות סגולותיהן ואוצרותיהן אל הארץ והעם שנתנו ה' בראש כל העמים ועשאו ממלכת כהנים וגוי קדוש. שיבה וחזרה אל היעוד הראשון, תשובה שלמה של אחרית הימים שאין אחריה קלקול עוד, אינה אלא זו – מי חפץ בה עתה היום, מי הכין לבבו אליה ומי יעשנה? - - - - - - ושבת עד ה' אלקיך אפילו יעזוב אדם איוולתו ויקדיש עצמו כהן משרת לאלקיו ולעמו ולעולמו; גם כי יטהר מעשיו מחלאת האדם להיות נמנה עם גוי קדוש שקדושתו מרוממתו על כל המעשים – עדיין אין זו התשובה השלמה שמביאה לקץ הטוב ולתיקון שלם – שמא יגבה לבו במעמדו הנעלה לומר: זכיתי, מי כמוני זוכה... ושמא יתן דעתו על טובת עצמו לומר: בדרכי אלך כי טוב לי עתה מאז... והכתוב אומר: "שונא ה' כל גבה לב"; גם אין נאה לאדם שישתעשע תמיד בטובת עצמו ואפילו אם הנאה ממנה גן לאחרים; - לפיכך נאמר בתורה ושנוי בנביאים: ושבת "עד ה' אלקיך" – כאילו התנשאת והגעת עדיו כביכול ולפני הדרת גאונו אתה עומד; אותה שעה בטלות כל מחשבות אנוש. "עד ה' אלקיך" – והדבק בדרכיו, מה הוא הכל צריכים אליו והוא אינו חסר כלום ולא צריך לבריותיו – אף אתה, עשה עצמך שהכל צריכים לך ואילו צרכיך אתה נשכחים מלפניך מכל וכל. כך אמר הנביא הושע: "שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוונך" וכך ביאר חכם אחד את דברי הנביא: קודם שחטא אדם, די לו במה שהוא מסגל מצוות ומעשים טובים ואינו חייב לילך בגדולות יותר; לאחר שחטא, הרי הוא דומה למי שעלה במלות הסולם והגיע למעלתו, והנה פשע ונשברה לו השליבה שעמד עליה ונפל משם. לחזור אליה שוב אינו יכול, מעתה אין לפניו אלא לקפוץ ולעלות שתי מעלות – עד ה' אלקיך! - - - - - - כל המעלות האלה במעלות התשובה, הרי אנו יודעים אותן היטב ומגדלים אותן בפינו תמיד; ואילו בלבבנו – כמה רחוקי תשובה אנחנו עדיין! לכך תמה הלב ושואל: מי, מתי, היכן וכיצד נבוא לידי תשובה של אמת? והאם יש אתנו לעשות שהתעוררות כזו תחל לפעם במחנה ישראל, או בקצה המחנה לפחות? הבו פתרונים. למי נאמרו הדברים? אם כאמור למעלה נראית התשובה ונראה התיקון כל כך רחוקים – למי ולמה נאמרו כל הדברים האלה? – בכל זאת דברים אלה שבכאן מיועדים לרחוק ולקרוב. לקרוב – להגדיר דברים ולברר דברים ידועים, לידע ולהודיע היכן אנחנו עומדים ומה המעשה שאנו מיחלים ומצפים אליו. וגם לתת לו פתחון פה בדברו עם זולתו מתוך שידע לקרוא שם לבעיות ולפתרונן המיוחלים. לרחוק – לפחות להטיל בו ספק להרהר: " שמא טועה הייתי כל הימים"; לרחוק – הכל בכלל, עד רבי המדינה הראשונים. הלא הם שהמרו על כל מיני בדותות ונשארו עומדים מרומים מעצמם מבלי לראות מוצא מתעיותיהם. הם שהמרו על ידידות עמי אפריקה והוזילו זהב ויגיעת בשר ונפש שנים רבות, כדי לקנותם בני ברית – וביום בהיר אחד כל יגיעם ירד לטמיון! הלא הם שהמרו ימים רבים על חולשתם של עמי ערב אשר לא ישבו לשלחן אחד לעולם ואשר יישארו לא יוצלחים בקרב לעד – וביום בהיר אחד כל הוודאיות שלהם – בדותא אחת גדולה! הלא הם שהמרו על הקידמה של עמי אירופה הנאורים. שהם יהיו סעד אמת לתמוך ב"דימוקרטיה היחידה שבמזרח התיכון" – ובשעה אחת הפכו עורם והנה כל הוודאות הזו – בדותא מבישה! להם יאמר עתה; הלא יתנו מבטם עתה העת באלקי ישראל, אלקי אמת צור ישראל וגואלו מאז ומתמיד – שמא יהא הוא לנו בן ברית בצר לנו היום. בכל הבדותות האמנתם, הלא תאמינו כעת בדבר שהיה לישראל, הווה ויהיה רק אמת ונצח. אפילו ספק באמת זו אין לכם?! – מאין איפוא תבוא עזרתכם, עזרת כל ישראל, בצר לכם ובצר לכולנו עתה היום? הלא תודו תתוודעו לחקרי לבכם ולא תבושו! - - - |
|
