לדף ראשי
לתוכן הגיליון
לזכרה של מלכה נתנזון
אסתר ויתקון גיליון מס' 56 - ניסן תשע"ה * 3/15 בצער עמוק מספרת לכם על פטירתה בטרם עת, של חברתי בנפש, מלכה נתנזון, משוררת בחסד עליון, ציירת, אינטלקטואלית, אשת משפחה מסורה בכל נימי נפשה, בת להורים ניצולי שואה, שזכר ילדיהם שנרצחו לנגד עיניהם, הטיל צל כבד על חייה. הייתה (קשה לי לדבר עליה בלשון עבר) אישה עדינת נפש שמעולם לא אמרה מילה רעה או ביקורת על אף אדם, צנועה וענוה.
זכתה השנה להוציא לאור שני ספרים - פרוזה פיוטית - "ללב יש הגיון משלו" ואסופת שירים נפלאים - "ציפור מכונסת כנף". ספריה זכו לביקורות אוהדות מאד. בקרוב יצא לאור ספרה השלישי המתאר קורות משפחתה בשואה. על ערש דווי אמרתי לה, שמידי חודש אעלה שיר שלה לקיר שלי. יהיו זכרה ויצירתה עמנו תמיד. נפטרה בערב כ"א באדר תשע"ה מעלה שיר ארס פואטי של מלכה שמשקף את חייה כאישה וכמשוררת - היא תבוא אל המילים כָּל עֶרֶב הִיא מְגִיפָה עַצְמָהּ מִפְּנֵי הַמַּרְאוֹת וּמִפְּנֵי הַקּוֹלוֹת וְשׁוֹתֶלֶת אִילָנוֹת בָּכוּת וּמַצְמִיחָה יִחוּרִים וּמַזְרִיעָה עַצְמָהּ מֵחָדָשׁ לְהוֹצִיא מָתוֹק מֵעַז וְגַם הַלַּיְלָה תֹּאפֶה לֶחֶם יִסּוּרֶיהָ טָהוֹר מִכָּל טָהוֹר וְתָבוֹא אֶל עַצְמָהּ כְּכַלָּה בְּחֻפָּתָה. הִיא תָּבוֹא אֶל הַמִּלִּים |
|