 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
סתו הנה זה בא - צרור שירים
שושנה שי גיליון מס' 57 - מרחשוון תשע"ו * 10/15 סתו הנה זה בא
סְתָו - עָלִים נוֹשְׁרִים מְרַשְׁרְשִׁים תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵינוּ. שַׁלֶּכֶת מִתְעוֹפֶפֶת וְנִשֵּׂאת עַל גַּבֵּי מַשָּׁבֵי רוּחַ קְלִילָה, הַמְּסָרֶקֶת וּמְשַׂחֶקֶת בִּזְקָנָם הַמַּאֲפִיר שֶׁל הָעֲנָנִים. וְאָז מִדַּפְדֶּפֶת בַּעֲדִינוּת, מַסְמִיקָה וּמַשְׁחִימָה וּמַזְהִיבָה אֶת הֶעָלִים הַמִּצְטַבְּרִים כְּסֵפֶר. מִלִּים קְטַנּוֹת וּגְדוֹלוֹת נִשְׁזָרוֹת בְּשׁוּרוֹת, כְּטִפּוֹת גֶּשֶׁם הַתָּלוּי וְעוֹמֵד לָרֶדֶת. הָעֶרֶב מַקְדִּים לִפְרוֹשׂ אַפְלוּלִיּוּתוֹ הַמְּתוּקָה. שְׁלֹשָׁה חֲצָבִים מְאִירִים נִגְלִים לְעֵינֵינוּ הַנִּפְעָמוֹת כְּנֵרוֹת רָמִי קוֹמָה. קוֹל דּוּמִיָּה דַּקָּה וּבַלֵּב הוֹמָה שִׁירָה. הִנְנִי וְאֵינֶנִּי אֲנִי מִצְבּוֹר שֶׁל רְסִיסֵי טַל שֶׁרָאשִׁי נִמְלָא בָּהֶם. כֻּלִּי נְקֻדּוֹת נְקֻדּוֹת מַזְכֶּרֶת פָּז מִנְּשִׁיקוֹת שֶׁמֶשׁ. אֲנִי מוּגֶנֶת עַל יְדֵי זְכוּכִית מְשֻׁרְיֶנֶת אַךְ לִפְעָמִים אֲנִי נִשְׁבֶּרֶת. אֲנִי עֲשׂוּיָה מִנַּקְבּוּבִיּוּת וְעֵינִיוֹת שֶׁהֵן לִי כְּחַיְשָנִים לִקְלֹט מָה שֶׁמֵּעֵבֶר. לִפְעָמִים אֲנִי שַׁיִשׁ חָלָק מִתְלַהֵט מֵרֹב לִטּוּפִים. אֲנִי עֲטוּפָה בְּשִׁבְרֵי מַרְאוֹת הַמְּשַׁקְּפִים פְּנִימִיּוּתִי בְּעִרְבּוּב עִם פְּנֵי הַקְּרוֹבִים אֵלַי. רְשׁוּמוֹת בִּי מִלִּים קְרִיסְטָלִיּוֹת מְשֻׁדָּרוֹת מִלֵּב וַמֹחַ הַמְּנַסִּים לִטֹּל פִּקּוּד מְשֻׁתָּף. אֲנִי מְכֻסָּה גְּבִישִׁי מֶלַח כִּי זֶה מָה שֶׁהוֹתִירוּ דִּמְעוֹתַי שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ עַל סִפּוּנֵי אֳנִיּוֹת טְרוּפוֹת. אֲנִי חָיָה מִגַּעְגּוּעַ שֶׁאֵין לוֹ מַעֲנֶה וְהוּא בִּלְתִּי נִלְאֶה - נוֹשֵׂא רֹאשׁ לִזְמַן מִתְעַתֵּד. חֶרֶשׁ בַּמַּחְתֶּרֶת שׁוֹלַחַת אַדְווֹת חֶדְוָה. תַּחֲנַת מִמְסַר שֶׁל עִגּוּלִים וְסִימָנֵי שְׁאֵלָה. שָׁלוֹם לָךְ בְּדִידוּת שָׁלוֹם לָךְ בְּדִידוּת נִפְרֶדֶת מִמֵּךְ הַיּוֹם. הִצְמַדְתִּי אֵלַיִךְ כְּעָסִים, עָטַפְתִּי אוֹתָךְ בַּחֲשָׁשׁוֹת וְנָעַלְתִּי אוֹתָךְ מֵאֲחוֹרֵי מָסָךְ בַּרְזֶל, לְעוֹלָמִים. לוֹמֶדֶת לִחְיוֹת בִּלְעָדַיִךְ. לְהַפְשִׁיר פְּתִיתֵי אֲדִישׁוּת מְדֻמָּה. לְהַשִּׁיר עָלִים שֶׁל הֲגָנוֹת שֶׁיָּבְשׁוּ. לְהַשִּׁיל עוֹר שֶׁנִּכְוָה בְּרוֹתְחִין, לְהַשְׁקוֹת אוֹתוֹ בְּסַבְלָנוּת שֶׁיַּצְמִיחַ יְשׁוּעָה. לְהַפְשִׁיל שַׁרְווּלִים לִפְרֹס יָדַיִם נְכוֹנוֹת לְקַבֵּל בְּחִבּוּק אֶת הַמְּיֻחָל הַקָּרֵב. צוֹפֶנֶת בְּאַמְתַּחְתִּי נְשִׁיקוֹת מְתוּקוֹת. רַעֲנַנּוֹת כְּרִאשׁוֹנוֹת. הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם כְּשֶׁהָיִיתִי יָם הָיוּ מֵימַי רְווּיֵי מֶלַח אֲבָל נְשִׁימָתִי הָיְתָה מְתוּקָה. וְהָיוּ אֵדִים עוֹלִים מִתּוֹכִי מִכֹּחַ כִּסּוּפָם לַמְּרוֹמִים. וּכְשֶׁגֶּשֶׁם נִיתַּךְ הָיוּ דְּגֵי מְצוּלוּתַי מְזַנְּקִים וּמְצִיצִים לִרְאוֹת וְלִגְמוֹעַ אֶת הַטִּפּוֹת. כְּשֶׁהָיִיתִי חוֹף הִסְתַּחְרֵר הַחוֹל וְצָרַב בְּעֵינַי וַאֲנִי הִשְׁתּוֹקַקְתִּי רַק לַחוּשׁ אַדְוַת הַגַּלִּים וְחֶדְוָתָם, כְּשֶׁצִּיְּרוּ בִּי סִלְסוּלִים עֲטוּרִים קֶצֶף לָבָן. כְּשֶׁהָיִיתִי הַר נָפַל עָלַי פַּחַד גְּבָהִים. אֲבָל לִבִּי רַק בַּזֹּאת חָפַץ - לְהָכִיל שָׁמַיִם וְיָם וְחוֹף. לִרְאוֹתָם וְלַחְווֹתָם מִקָּצֶה לְקָצֶה. כְּשֶׁהָפַכְתִּי מִדְבָּר לֹא יָדַעְתִּי עוֹד דָּבָר. לֹא הָיָה מִי שֶׁיְּדַבֵּר אוֹתִי. יַדְבִּיר אֶת פְּחָדַי וְיִסְעַד אוֹתִי בִּצְעַדִים קְטַנִּים חֲרִישִׁיִים בְּכִוּוּן אֶל הַנָּוֶה שֶׁבְּמַפְתִּיעַ הִתְעוֹרֵר לְחַיִּים בְּמֶרְכָּז הֲוָיָתִי. בַּעֲרוֹב יָמַי בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם אֲנִי מְעֻרְסֶלֶת בֵּין עַנְפֵי הָעֵצִים. וּמֵרֹב עֵצִים - כֻּלִּי יַעַר הוֹמֶה וּמְרַשְׁרֵשׁ מוּצָף צִיּוּצֵי צִפֳּרִים, מְקַפְּלוֹת כָּנָף לִשְׁנַת לַיְלָה אָרֹךְ. לַחֲלוֹם עַל שֶׁמֶשׁ שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח לַחֲזֹר לְהָאִיר וּלְהָעִיר. "מָחָר אֶהְיֶה מָחָר". |
|
