שנה וברכותיה – סקירת היומן השנתי של הרבנית ימימה מזרחי

ד"ר יעל לוין

גיליון מס' 13 - תשע"ז - 2016/17

היומן "שנה וברכותיה", המביא דברי תורה משל הרבנית ימימה מזרחי, ראה אור לקראת ראש השנה תשע"ז בשיתוף ארגון הידברות. התכנים מיוסדים על דפי "פרשה ואישה" המופצים מטעמה. היומן כולל דברי תורה קצרים, וכן ישנו מאמר הפותח את כל אחד מחמשת חומשי התורה. היומן איננו כה עמוס, ויש ימים לא מעטים שלגביהם אין תוכן.

במאמר הנוכחי אבקש לסקור את התכנים הבאים ביומן, בין היתר לאור סקירה שכתבתי בעקבות פרסום ספרה של ימימה מזרחי "כַמַּיִם, לִבֵּךְ: מסע בֵּין הַמְּצָרִים" בקיץ תשע"ו, ובה הצבעתי על טעויות המצויות בספר.
והנה, גם ב"שנה וברכותיה" מצויות טעויות, ובהקשר זה ראוי לציין שבשער הפנימי מובאת הערה מסייגת האומרת: "השקענו בהכנת היומן מאמצים רבים. אם בכל זאת נפלה בו טעות כלשהי, עמך הסליחה". אולם הערה כזו אינה יכולה להצדיק טעויות, וסייג כזה מיותר במקום שכל החומר נבדק ונמצא אמין וראוי. מכיוון שתוכני היומן מיוסדים על חומרים שהופצו מטעם ימימה מזרחי, מתברר שהטעויות הללו הן שיקוף של התופעה הרחבה יותר שהצבעתי עליה בזמנו של הימצאות שגיאות מסוימות בהם. לפיכך, חיוני שהחומר המופץ יעבור תחילה בדיקה על מקורותיו.

חובה לציין כי חלק בלתי מבוטל מהחומר ביומן ובמשנתה של ימימה מזרחי, מביא רעיונות חדשים שאין להם בסיס במקורות והם לאו דווקא מחויבי המציאות, ויש במפורש מקורות המורים אחרת. "שנה וברכותיה" כולל ציון ימי זיכרון אחדים של רבנים, ולצד זאת של נשים בודדות בלבד. וכך לדוגמה בעוד שיום הזיכרון של הרב אריה לוין מוזכר, לא מובא יום פטירת אשתו ציפורה חנה, כפי שראוי היה לעשות.
נעבור מעתה לעיין בחומרים שיש להעיר על תוכניהם, כי אם לא נוכל להידרש במסגרת זו למכלולם. בדברי תורה קצרים לפרשת חוקת (עמ' 105) מתייחסת ימימה מזרחי למרים ולפעילותה להצלת משה, על רקע חטא מי מריבה. לדידה, המילים "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" (במדבר כ, ח) מלמדות "שבכדי להוציא מים מסלע, יש לדבר. מים יוצאים על ידי קולות". לדבריה "הראשונה שידעה זאת היתה מרים, שהיתה פועה לתינוקות ובכך מחייה אותם. מרים, גם בתנאי העבדות במצרים, ידעה לומר: 'אמא, תתחתני שוב עם אבא. יהיה לכם ילד, שיושיע את ישראל'... מנין היא ידעה? היא לא, אבל היא ידעה לייפות מציאות חרבה על ידי דיבורים וכשמייפים בדיבור, צודקים. מקולות, מרים בראה עולמות...".

דבריה של מרים לאמהּ מתייחסים למקורות המופיעים בווריאציות שונות בספרות חז"ל החל מספרות התנאים, ולפיהם התנבאה שעתידים הוריה להעמיד בן שיושיע את ישראל. במכילתא דרבי ישמעאל (מהדורת הורוביץ, בשלח, מסכתא דשירה, פרשה י, עמ' 151) לדוגמה אנו שומעים שמרים התנבאה ואמרה לאביה: "סופך אתה מוליד בן שמושיע את ישראל מיד מצרים". כשהושלך משה ליאור פקפק אביה באמיתות דבריה, נזף בה ואמר לה: "בתי היכן נבואותיך", ומרים עודה "מחזקת בנבואתה שנ' 'ותתצב אחותו מרחוק'" (שמות ב, ד).
והנה, ימימה מזרחי התעלמה מדבריהם המפורשים של חז"ל בעניין הנבואה ששרתה על מרים ומשתמע ברורות מדבריה שאמרה אותם על דעת עצמה. ההתכחשות לדברי חז"ל מעוררת השתאות, ועולה במלוא עוצמתה השאלה כיצד נכתבו דברים הניצבים בסתירה גלויה לחז"ל. קיימת בעיה אמונית עקרונית בניסוח של מזרחי, ותמהתני כיצד הוגשו הדברים לקוראים וכיצד נדפסו.

בחומר הנוגע לט"ו באב כותבת ימימה מזרחי בין היתר: "על רחל אימנו, הרועה את העדרים, כתוב: 'וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ' [בראשית ל"ה, טז]. חז"ל אומרים: אל תקרי 'וַתְּקַשׁ' (לשון קושי) אלא 'וַתַּשְׁקְ' (כצ"ל - י"ל), לשון השקה והשקייה" (עמ' 120). אולם מדרש כזה איננו בנמצא כלל בספרות חז"ל, ולא מצאתיו במקורות מאוחרים יותר.

במסגרת דברי תורה לתשעה באב (עמ' 118) מובא באותיות מודגשות ציטוט לכאורה מרבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק: "וידע אדם, שבכל תשעה באב נולד לכל אחד משיח קטן". לקטע זה אין נלווה מראה מקום. גם כאן מתברר שהדברים אינם כהווייתם. אין בנמצא ציטוט כזה בכתבי רבי צדוק. יתרה מכך, ההיגד "משיח קטן" הוא צירוף בן זמננו שלא היה קיים בשפה העברית קודם לכן. בהמשך לתפיסה שלפיה המשיח נולד בתשעה באב, ב"פרי צדיק" לר"ח מנחם אב (אות א) מוזכר כי "וכן בכל דור נולד בט' באב בחי' משיח", ובפרשת דברים (אות יג) נאמר "וכן בכל שנה בת"ב נולד משיח שבכל דור יש נפש אחד שראוי להיות משיח אם יהי' הדור זכאי". תפיסות אלה מופיעות בווריאציות במקומות נוספים בחיבור הנזכר. אולם הרעיון המובא ביומנה של ימימה מזרחי לפיו בכל תשעה באב נולד לכל אחד משיח קטן, איננו בחיבורו של רבי צדוק.

סגולות שונות מובאות לחג הסוכות (עמ' 10–11), שתיים מהן בשם "פלא יועץ" לרבי אליעזר פאפו בערך "סוכה". אולם אפשר להראות כיצד בפועל הרעיונות הללו אינם קיימים כלל. בראש הסגולה ליום השלישי של החג מובא כפתיח מאמר חז"ל "כל העוסק בבנין מִתמסכֶּן". מראה המקום שנזכר הוא יבמות סג ע"א, למרות שמיקומו הראשי של המאמר הוא בסוטה יא ע"א. לאחר מכן מוזכרת הסגולה עצמה: "בנייה או שיפוץ של בית הם פתח להוצאות בלתי נגמרות, אך ישיבה ממושכת בשמחה בסוכה היא סגולה להצלחה בשיפוצים, קניה ו/או בניה של בית חדש. (עפ"י ר' אליעזר פאפו, 'פלא יועץ', ערך סוכה)".

והנה, חובה לומר שאין זכר לתפיסה זו ב"פלא יועץ". בחיבור זה מובא בשם האר"י "שמי שנזהר לקבוע דירתו וישיבתו בה כל שבעת הימים בקדושה ובטהרה באימה ויראה ושמחה רבה כדת... קונה קדושה ותוספת הארה בנר"ן [=בנפשו, רוחו ונשמתו] ומצא כדי גאולתו לכל השנה לעבוד את בוראו עבודה תמה". עוד מוזכר בשם גורי האר"י כי מי ש"שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח". אם כן, מוצגת ביומן סגולה הנטולה כל בסיס.
הסגולה השנייה המאוזכרת בשם "פלא יועץ" הינה: "הישיבה בסוכה מכפרת על כל שמחות ההוללות שלא-בקדושה שהשתתפת בהן". אולם אין בסיס לומר שהרעיון הזה מצוי ב"פלא יועץ". בערך "סוכה" מוזכרת התפיסה לפיה הקב"ה שמח בשעה שישראל שמחים בשמחה של מצווה בבתי כנסיות, אולם אינו שמח כשהם שמחים בשמחה של הוללות "כמנהג הכסילים שמרבים לשתות יין מגיתם ונותנים בקולם קול עז בשירי נכרים אין זה שמחה אלא הוללות ואין זה מצוה אלא עבירה". זו ההתייחסות היחידה לשמחות של מצווה ושל התהוללות, ואין לשייך את הרעיון שמזרחי מציינת ל"פלא יועץ", ולא מצאתיו במקור אחר. התפיסה לפיה בכוחה של ישיבה בסוכה לכפר, כשם שגלות מכפרת, מצויה במקורות אחדים, אולם לצד זאת לא ניתן לומר שמקורות אלה, שהם בעלי אופי רעיוני ולא הלכתי, יכולים לבטל את הצורך של האדם לעבור את תהליך התשובה הנורמטיבי של עזיבת החטא, קבלה לעתיד, חרטה ווידוי (הלכות תשובה לרמב"ם ב, ב).

אחת הסגולות לחנוכה מובאת משמו של החיד"א: "והסגולה לבנים צדיקים, דווקא כשמהדר בשמן זית ולכן, צריך להיזהר בזה!" (עמ' 34). לקטע זה לא מובא מראה מקום, אולם בחומר לחנוכה שהופץ מטעם מזרחי מוזכר מקורו של הקטע כספר מחזיק ברכה, רסב, ב. מראה מקום זה שגוי והיה אמור להיות רסד, ב. אולם הדיון שם נוגע לנרות שבת, ובכל מקרה אין מובאים שם הדברים כצורתם זו, אלא נאמר שאם מצוי שמן זית צריך ליזהר להדליק בו כדי לזכות לבנים המאירים בתורה שנמשלה לשמן זית, ובהמשך נזכר: "ומטעם זה צריך להזהר בשמן זית לזכות לבנים מאירים בתורה שנוחים בהלכה כשמן זית" (מחזיק ברכה, ליוורנו תקמ"ה, נה ע"א). הדגש בדברי החיד"א הוא על העמדת תלמידי חכמים.

בחומר המוסב על שמחת תורה (עמ' 12) מוזכר כי "הימים של סוף תשרי, הם ימי שורש לכל השנה לעומת חודשי השנה (שתבוא) והם סגולה נפלאה לעזר מה' יתברך כל ימי השנה". עפ"י ר' חיים פלאג'י, "מועד לכל חי", סימן ר"ה, אות מח". תחילה יש לציין כי מצויה טעות במראה המקום, שאמור להיות סימן כ"ה. לגופו של עניין יש לומר שדברי ימימה מזרחי אינם מופיעים כהווייתם בחיבור הנזכר. אלא רבי חיים פלאג'י מביא קטע, שמקורו בספר חמדת ימים, המזכיר מנהג ולפיו נהגו חסידים ראשונים לקבוע את שנים עשר הימים ממחרת שמחת תורה ואילך, כנגד כל אחד מחודשי השנה, ובפרק זמן זה הם היו מתכנסים בבתיהם וחוזרים על לימודם "והיא סגולה נפלאה להיות לעושה אלה עזר מש-די תמיד כל הימים מראשית השנה ועד אחרי' השנה" (מועד לכל חי, אזמיר תרכ"ב, ריט ע"ב). והנה, מהנזכר ב"מועד לכל חי" מתברר שסגולה זו אינה מתייחסת לסוף תשרי בלבד, אלא היא נוגעת גם לתחילת חודש מרחשוון.