לימודים - קין (פואמה)

שְׁעַת חֹם-הַיּוֹם, שָׁרָב מֵמִית בַּשָּׂדֶה,
מָסַךְ אָבָק הֶאֱפִיר פְּנֵי הַשָּׁמַיִם.
רוּחַ עֲכוּרָה יִלְּלָה, נוֹשֵׂאת עַנְנֵי חוֹל,
כַּנְפֵי סַעַר טָפְחוּ בְּעֹז, מִשְׁבְּרֵי סוּפָה סוֹעָה.
בְּזַעַף רוּחַ הֻפְּלָה מִנְחַת קַיִן אֶל הָאֲדָמָה,
וּבְמִנְחַת הֶבֶל לְשׁוֹן אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם רִפְרְפָה.

וְקַיִן וְהֶבֶל מִשְׁתַּחֲוִים לֵאלֹהִים, עֵינֵיהֶם בָּאֲדָמָה,
הַסַּעַר מַרְעִיד גֵּוֵיהֶם וְהַסּוּפָה מְטַלְטֶלֶת שְׂעַר רָאשֵׁיהֶם.

וּבִרְאוֹתָם הַחֲשֵׁכָה נוֹטָה עַל הַשָּׂדֶה הֵעֵזּוּ לְהָרִים רָאשֵׁיהֶם
וְרָאוּ קְוֻצּוֹת עָשָׁן נִרְעָדוֹת אַחֲרוֹנוֹת עוֹד עוֹלוֹת מִמִּנְחַת הֶבֶל
וּמִנְחַת קַיִן מֻשְׁלֶכֶת פְּזוּרָה עַל הָאֲדָמָה.
הָפְכוּ פְּנֵי קַיִן אֲפֹרוֹת כִּפְנֵי הַחַמָּה בְּלִקּוּיָהּ
עָמַד שָׁעָה אֲרֻכָּה וְזַעַם הָעֶלְבּוֹן וְהַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה חוֹמֵר בְּלִבּוֹ

"וַיָּקָם אֶל־הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ..."

וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָפַל קַיִן עַל פָּנָיו
מֵטִיחַ רֹאשׁוֹ בָּאֲדָמָה וְלִבּוֹ נִשְׁבָּר וְאוֹמֵר:
אָרוּר הַזַּעַם הֶעֱבִירַנִי עַל דַּעְתִּי
מֶה עָשִׂיתִי, דַּם אָחִי בְּיָדִי

מַדּוּעַ נִבְרֵאתִי בַּעַל קִנְאָה וּבַעַל יֵצֶר מַשְׁחִית –
הִשְׁבִּיעַנִי אָחִי, הִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ, דִּבֵּר עַל לִבִּי, תִּמָּהוֹן וְאֵימָה פָּנָיו.
וּבְלִבִּי חָתְרָה תַּרְעֵלַת שִׂנְאָה וְאֶרֶס, רָתְחָה מְרוֹרַת פְּתָנִים:
מִי לְךָ עוֹד וֵאלֹהִים סָר מִמְּךָ,
וְעֶלְבּוֹנְךָ אֵיךְ תִּשָּׂא

מֶה עָווֹן בְּיָדִי, מוּסָת בְּיַד לִבִּי,
אֱלֹהִים הִנְחָה לִבִּי וּמַדּוּעַ אֶתְיַסֵּר

בְּכוֹר אֲנִי לְאָבִי וְאִמִּי,
וְהֶבֶל אָחִי אֶת כָּל אַהֲבָתָם חָמַד לוֹ לְבַדּוֹ
וְלִבָּם הִטָּה אֵלָיו בְּנֹפֶת חֲנֻפָּה וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם
וַאֲנִי רוּחִי מָרָה וּמִמֶּנִּי רָחֲקוּ,
דַּעְתָּם לֹא נָתְנוּ עָלַי, מֻשְׁלָךְ הָיִיתִי לִפְנֵיהֶם כְּפַרְוַת כְּבָשִׂים קְרוּעָה,
אַהֲבָתָם לֹא יָדַעְתִּי, חֹם לִבָּם בִּי לֹא נָגַע,
עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה נָתְנוּ בְּיָדִי
וְאֶת עֶדְרֵי הַצֹּאן הוֹעִידוּ לְאָחִי – וַאֲנִי הַבְּכוֹר.
וְהַיּוֹם הַזֶּה אֶת אַהֲבַת אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם חָמַס מִמֶּנִּי אָחִי

וַאֲנִי חֶסֶד מְבַקֵּשׁ הָיִיתִי מִלִּפְנֵי אֱלֹהַי,
מִלִּים מִלֵּב נָקִי שָׁטַחְתִּי לְפָנָיו כִּי יָסֵב לֵב אִמִּי וְאָבִי אֵלַי.
וֵאלֹהִים לֹא שָׁעָה לִתְחִנָּתִי

וְהִנֵּה דַּם אָחִי בְּיָדִי

רִבּוֹן הָעוֹלָם, אֲנִי קַיִן מַכֶּה עַל חֶטְאִי,
בֶּן חַוָּה וְאָדָם הָרִאשׁוֹן שׁוֹטֵחַ תַּחֲנוּנֵי מְחִילָה לְפָנֶיךָ
גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂא וּבִגְבוּרָה אָמַרְתִּי לְשֵׂאתוֹ
אַךְ לְפָנֶיךָ אַב הָרַחֲמִים אֶתְחַנֵּן

וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׁקַט קַיִן וְדוֹבֵב עִם לִבּוֹ:
אֲנִי שֶׁשָּׁפַכְתִּי דַּם אָחִי שְׂפָתַי אֵינָן בְּנוֹת תְּפִלַּת אֱמֶת,
כַּפּוֹת יָדַי לֹא תִּנָּשֶׂאנָה עוֹד לְבַקָּשַׁת רַחֲמִים.
עֲרִירִי וְנִדָּח וּמְגֹרָשׁ אֶשָּׂא גּוֹרָלִי.
בְּשִׁפְלוּתִי נִקְלֵיתִי וּבְיִסּוּרַי יְמֹרַק חֶטְאִי.
חַיַּי הָיוּ לִי לְזָרָא,
הַתִּמָּהוֹן וְהַצַּעַר וְהַהַתְרָסָה מַפְקִיעִים דַּעְתִּי מִמְּסִלָּתָהּ:
מַדּוּעַ אֵין בְּלֵב אֱלֹהִים צַעַר עַל הָאָדָם.
אֶתְהַלֵּךְ מִתְעַנֶּה בָּאָרֶץ, בְּמוּסַר הַכְּלָיוֹת תִּתְיַסֵּר נַפְשִׁי כָּל הַיָּמִים
עַד תִּמָּלֵא סְאַת עָנְשִׁי,
כִּי בְּחֶבְלֵי רוּחִי יְכֻפַּר עַל חֶטְאִי בְּתָמִים.
אַךְ מַדּוּעַ לֹא יַנְחֵנִי אֱלֹהִים לְהָבִין דְּרָכָיו בָּעוֹלָם,
מַדּוּעַ אֶתְיַסֵּר וְאֵין בִּי דַּעַת עַל שׁוּם מָה נִגְזַר עָלַי גּוֹרָלִי.