לימודים - למידע

סיפורים בתחנות שונות ברצף ההיסטורי של היצירה היהודית לדורותיה, שבהם מעוצב המפגש בין בעלי הידע וההשכלה לבין אוכלוסייה חסרת ידע, ובכלל זאת בעלי כשלים לימודיים.

מתוך ההקדמה לספר:
האדם באשר הוא מגלה סקרנות לכל הסובב אותו ושואף לרכוש ידע והשכלה. בעם ישראל הידע והלימוד הם חלק בלתי נפרד מהמסורת הדתית, כמוזכר בתפילת שחרית: "אבינו אב הרחמן המרחם עלינו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה". לימוד התורה נטוע בהוויית החיים של עם ישראל, וקשור לחובתו של האב ללמד את בנו תורה. פסוקי תורה רבים מעידים על כך, למשל: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח… וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ (דברים ד, ט).

לימוד הקריאה החל בגיל צעיר, והשאיפה למצוינות הייתה משאת נפשם של ההורים בכל הדורות. אולם לא תמיד פשט הלימוד ברובדי העם השונים. לצד הלמדנות התקיימה גם בערות, שבאה לידי ביטוי ביהודים שלא הכירו את התורה והמצוות, וחז"ל כינום עמי ארצות.

ננסה להתחקות בעמודים הבאים אחר סיפורים בתחנות שונות ברצף ההיסטורי של היצירה היהודית לדורותיה, שבהם מעוצב המפגש בין בעלי הידע וההשכלה לבין אוכלוסייה חסרת ידע, ובכלל זאת בעלי כשלים לימודיים. במפגשים אלו נוצרו מערכות יחסים מיוחדות בעלות משמעויות מוסריות, ערכיות וחברתיות, שהעיסוק בהן רלוונטי גם בימינו. נבדוק באיזו מידה היחס החברתי תרבותי כלפי בורים שלא למדו, ובפרט כלפי המתקשים בלימוד, היה יחס של סובלנות חברתית, הבנה ותמיכה. נבחן כיצד מעצבים הסיפורים את הקונפליקטים של בעלי כשלים לימודיים במפגשם עם מציאות המקדשת את הידע, וכיצד התמודדו הללו עם תגובות החברה וציפיותיה מהם.

המחקר נשען על המתודה התמטולוגית, הבוחנת תֵמה מסוימת בתחנות שונות ביצירה היהודית לדורותיה. על פי מתודה זו, שפותחה במחלקה לספרות באוניברסיטת בר-אילן, נבחנות תמות סיפוריות דומות במרחבים הגאוגרפיים השונים של תפוצת עם ישראל בגלותו. הבחינה נעשית על פי מספר קריטריונים, המסייעים לחוקר לבדוק מה המשותף לכל הגרסאות ומהו ההבדל ביניהן. במחקר זה נתבסס בעיקר על מושגי המוטיף והטלוס. המוטיף הוא יחידת החומר בטקסט הסיפורי, וכאן נעסוק במוטיף של המפגש בין מי שאמון על העברת הידע ובין בעלי קשיים לימודיים. הטלוס הוא האידאה המונחת בבסיס התמה, המלכדת את כל הרכיבים הספרותיים שבטקסט. כל גרסה עשויה להיות בעלת טלוס נפרד. במחקר זה נבדוק את הטלוס של הסיפורים הנדונים, היינו, מהי האידאה העומדת בבסיס התמה של ידיעה ולמידה שרצה המספר להעביר לקוראיו, וכך יואר ביתר שאת המפגש עם הבערות ועם בעלי הקשיים הלימודיים בכל תחנה ספרותית. מאחר שמחקר זה לא דן ביתר המרכיבים של המתודה התמטולוגית, ביכרנו להשתמש כאן במונח "החוט הרעיוני" כמונח המקביל למושג הטלוס.

התחנה הראשונה שבה ייבחנו זיקות אלו היא יצירתם של חז"ל בתלמוד ובמדרש האגדה. בתקופת חז"ל, כשהעם עדיין היה בארצו, היה חשש שהתורה שנמסרה בעל פה מדור לדור תישכח. על כן ראו חז"ל צורך דחוף לעסוק בהוראת התורה ולהילחם בחריפות כנגד הבורות. הם ראו בכך משימה לאומית, בהבינם שידיעת קרוא וכתוב היא הערובה להמשך קיומו הלאומי והתרבותי של עם ישראל בתקופותיו הקשות. אלא שבמציאות לא כל התלמידים עמדו ברף הציפיות של המורים וההורים, ולא כולם הצליחו בלימודיהם. בתקופתנו אנו מתבססים על המונחים המקצועיים הנוגעים לקשיים לימודיים, ואילו בתקופת חז"ל היכולת והאינטואיציה הפדגוגית של חכמים עמדו להם על מנת שיוכלו לסייע לבעלי קשיי למידה. זאת כחלק ממאמציהם לבער את הבערות, ועל מנת להתוות דרכי חינוך והוראה למלמדים של אותם הימים.

התחנה השנייה שבה נבדוק את התמה של למידה וידיעה היא הקבלה. ככלל, ספרות הקבלה אינה עוסקת ברובדי החברה בעלת קשיים לימודיים, ועיקר עיסוקה בחוויה המיסטית של חבורה סגורה ואליטיסטית. ואולם, ספר הזוהר מעלה מפגשים עם אנשים פשוטים, ומתאר כיצד הזלזול בהם משים בסופו של דבר את התלמידים דווקא ללעג ולקלס. שכן, גם אם הינוקא והסבא נראים חסרי ידע, פשוטים וגסים, מתברר בסופו של דבר שהם בעלי ידע כביר.

התחנה השלישית לבדיקת התמה היא שירת ימי הביניים בספרד, שבה פיתח העם תרבות ענפה וחשובה בהשפעת התרבות המוסלמית. העצמת הידע בכל תחומי הדעת היוותה המשך טבעי לפיתוח דעת התורה. בשירה זו המפגש עם אוכלוסייה בורה מבחינת ידע התורה ולשונה מביא ללעג ולבוז כלפיה. הנושא ייבדק במקאמה של אלחריזי, בשירת ר' שמואל הנגיד ובספר החסידים.

התחנה הרביעית היא החסידות במזרח אירופה, שהתפתחה לאחר אירועים היסטוריים טראומטיים שקרו לעם ישראל: פרעות ת"ח-ת"ט והשבתאות. ההתפוררות החברתית בפזורה היהודית בעקבות אירועים אלו העצימה את מספרם של יהודים שלא למדו, והיו עסוקים בהישרדות קיומית בחברת שכניהם הגויים. נבחן את המפגש בין גדולי החסידות לאנשים הפשוטים, הבורים שלא ידעו קרוא וכתוב, בדרשות העיוניות של גדולי הצדיקים בחסידות וכן בסיפורים החסידיים. נעקוב אחר חידושה של החסידות בהתייחסותה הערכית והמוסרית לאוכלוסייה זו, ונבחן אם הדרשות העיוניות תואמות למימושן במציאות.

התחנה החמישית היא הספרות העברית החדשה בפרוזה ובשירה. כיוון שקצר המצע מהשתרע, התייחסתי למספר יצירות קאנוניות הן בפרוזה והן בשירה העשויות להדגים את התופעה. המפגש בין המורים, ההורים והחברה בכללותה עם בעלי קשיי למידה ייבדק בספרות העברית בסוף המאה ה-19 על רקע חייהם של היהודים במזרח אירופה ומפגשם היום-יומי עם שכניהם הגויים. כן ייבדקו יצירות ספרותיות במאה ה-20 לפני קום המדינה ולאחר שקמה. נעקוב אחר עיצובן הספרותי של הדמויות, רגשותיהן ועולמן הפנימי על רקע כשליהן הלימודיים. כן נברר את עמדתו ואת ביקורתו של המספר, כפי שהן משתקפות בסיפורים, נוכח עוולות חברתיות, מוסריות ולימודיות בחברה היהודית כלפי בעלי הכשל הלימודי. בהמשך נעסוק בשאלה, האם הספרות העברית מעצבת ומתווה דרכי התמודדות עם כשלי הלימוד.

בתחנה השישית והאחרונה נעקוב אחר סוגה חדשה בספרות ילדים, הקשורה לפסיכולוגיה דידקטית המכונה "ספרות בעיה", שהחלה לראות אור בארץ במחצית שנות השבעים. ספרות זו התפתחה גם בעקבות עלייתו של השיח הביבליותרפי. ספרים אלו עוסקים בבעיות חברתיות של ילדים, בקשייהם הלימודיים, בחרדותיהם ובהתמודדותם עם אלימות, עם אובדן, עם אבל ועם מצבים בלתי צפויים. הסוגה הזאת משמשת "מעבדה מוסרית ורגשית" דרך האופן שבו התמודדה הדמות הספרותית עם המשבר. לאחר הקריאה יכול הקורא לגבש לעצמו עמדה לגבי שיטת ההתמודדות של הדמות – להזדהות עמה או לבקר אותה – תוך חשיבה על דרכי פעולה והתמודדות חלופיות. "ספרות הבעיה" עוסקת בבעיות רגישות שמערכת החינוך וההורים מתקשים לשוחח עליהן, ומכאן חשיבותה. עיקר כוחה טמון בעידודם של הקוראים, המבינים שגם אחרים התמודדו עם הבעיות שמטרידות אותם. אם כן, נבחן כאן יצירות שכותביהן חשו על בשרם כשלים לימודיים, וביטאו את תסכולם מזיקתם השלילית של המורים ושל חבריהם לכיתה כלפיהם. יצירות ספרותיות אלו הן עדות אותנטית לפגיעות הנפשית, לרגשי הנחיתות ולתחושת חוסר האונים, מנת חלקם של בעלי כשלי הלימוד. הכותבים מתארים את דרכי התמודדותם בניסיון להיחלץ מהסטיגמות החברתיות שהיו נחלתם במשך שנים רבות.

עבודת מחקר זו היא פרי של ניסיון רב-שנים בהוראת הספרות בבתי ספר תיכוניים, ובכלל זאת לימודם של בעלי ליקויי למידה. כמו כן, הוראת הספרות במכללות והכשרת הסטודנטים להוראה הרחיבו וחידדו את תפישותי החינוכיות. אף המחקר הספרותי שלי בתואר השני והשלישי העמיק את מסקנותי המעשיות בתחום ההוראה והחינוך, והדבר מתבטא בספר זה בשילוב הדיסציפלינה החינוכית עם הדיסציפלינה הספרותית. שילוב זה הוליד את ההשתקפות של מבע חינוכי ביצירות ספרותיות על פני רצף כרונולוגי של היצירה היהודית לדורותיה.

אני מאמינה בכוחם של ההורים, המורים והמחנכים לחולל פלאים בהישגי הלימוד של תלמידיהם מכוח אהבתם אותם ומכוח אמונתם ביכולתם להצליח.