כחול ולבן, אליהו הנביא

שושנה אדל

גיליון מס' 14 - תשע"ח - 2017/18

שושנה אדל

שירת העברית, כחול ולבן, אליהו הנביא


שִׁירַת הַעִבְרִית

הַשָּׂפָה הַעִבְרִית הִיא שִׁירָה
תָּרָה דִּמּוּי מֶרְכָּזִי בְּתוֹךְ מַעְגְּלוֹתֶיהָ,
טְעוּנַת מִלִּים עַתִּיקוֹת תִּפְרוֹשׂ כְּנָפַיִם
אֶל שַׁחַר גָּנֶיהָ,
חִנָּהּ יְהֵא גָּלוּי כִּנְבוּאָה שֶׁל תֹּם,
אִמְרָה קָשָׁה כַּשׁוֹפָר תַּבִּיעַ שֶׁפַע גְּאוּלָה,
הִתְגַּשְׁמוּת הַחֲלוֹם,
תִּקְוָה נוֹשָׁנָה תְּחַדֵּשׁ מִלָּה חֲדָשָׁה,
נִיב, צְלִיל, בִּטּוּי רָצוּף שִׁיר שֶׁל שָׁלוֹם.


כָּחֹל וְלָבָן


אֶל נְבִיעַת שֵׁמוֹת אוֹחֲזִים בְּשִׁין וְשָׁלוֹם
רָץ נָהָר לָבָן בְּכָחֹל,
דּוֹלֶה אֶת יַם הַחֲסָדִים,

מִשְׁכַּן נְהָרָה מַרְעִיף
חֶסֶד רַחֲמִים אֶל חֶסֶד שֶׁבִּפְנִים,
בִּשְׁעַת עַרְבַּיִם נֶעֱטֶרֶת שָׁמַיִם,

נֵר הַמַּעֲרָבִי מִקְּצֵה מַעֲרָב וְעַד קְצוֹתָם
כְּמוֹ דֶּגֶל הוּנַף, וְעַל נִסּוֹ חָרוּת –
זִקְנָה בְּלֹא דִּין, וּבַחֲרוּת בְּלֹא קְרָב,

אָז דִּגְלֵנוּ יֻשְׁלַם.


אֵלִיָּהוּ הַגִּלְעָדִי

שׁוֹמֵר כְּחוֹל כְּבַחֲלוֹם
בְּגַלְגַּל חַמָּה מֵעֵבֶר לַזְּמַן,
מְסַגֵּל תְּפִלּוֹת וּזְכֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל בְּצֵל אִילָן,
נֶצַח נוֹדֵד בַּסֻּלָּם בְּאֵין רוֹאֶה, בְּאֵין חִזָּיוֹן,

וְהָאָרֶץ מִתְעַטֶּפֶת בְּחֹם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל,
נִטְמֶרֶת בְּיֹפִי עַד תֹּם גְּבוּלוֹת,
נִמְזֶגֶת בִּגְלִימָתָהּ
שֶׁל נֶפֶשׁ הַחַיִּים אֲשֶׁר לַגּוֹאֵל,

וְסוֹדוֹ נִרְקָם בַּכְּרָמִים
מוֹצְאִים זִוּוּג לְשִׁפְעָם,
וּשְׂפָתָם מְשִׁיבָה אֶל פֹּארוֹת,
סְמָדַר, עוֹלֵלוֹת גְּפָנִים,
אֲשֶׁר נִשְׁלַב שְׁמוֹ בָּם,

וְהַגֶּפֶן מַשְׁקָה אֶת יֵינוֹ
כָּל הָעֵת
עַד בּוֹא
הַגְּאֻלָּה,

וְצָהֹב מֵאִיר הַשֶּׁלֶף
לְיַד כֶּתֶף הַגְּבָעוֹת,
וְשָׂדוֹת בָּעֵמֶק
לְרַגְלֵי הַתִּקְווֹת.