לימודים - למידה בשבת לצורך מטלה צבאית לאחר השבת

הקדמה:
פעמים רבות נתקל המפקד והחייל הדתי במצב בו הוא נדרש, או נאלץ, להתכונן בשבת לקראת מטלה צבאית המתקיימת לאחר השבת. הדוגמאות הינן רבות, הידועות שבהן - למידה לקראת מבחן, לקראת תרגיל או הכנת ציר לתרגיל ניווט, אך לא פעם מדובר במשימה צבאית מבצעית כהכנה למבצע, הכרת גזרת הלחימה וכד'. במאמר זה נדון במצבים השונים בהם נדרש, נאלץ או רוצה המפקד והחייל הדתי ללמוד בשבת לקראת מטלה צבאית, המתוכננת לאחר השבת, ונביא את המקורות ואת הדין בכל אחד מהמקרים.

כאמור, מצאנו סוגים שונים של הכנה ע"י למידה בשבת לצורך מטלה צבאית לאחר השבת:
הכנה מבצעית - למידת חומר מודיעיני, למידת היסטוריה גזרתית, למידת הגזרה וכו'.
הכנה לתרגילים - כלימוד מתווה התרגיל, למידה מתרגילים קודמים וכו'.
למידת ציר ניווט תרגילי - למידה המאופיינת בכתיבה ומחיקה רגילה, וע"ג מפות.
למידה לצורך מקצועי ופיקודי - היכרות עם האמל"ח עליו מתאמנים, למידת חומר להעברת שיעור, למידת מור"קים, קריאה על מצב החיילים וכד'.
לימוד לקורסי העשרה - קורס גמו"ש, השלמת בגרות תוך כדי שירות וכד'.

הדילמה: מחד, יום השבת ניתן בצה"ל לשביתה ממלאכה, למנוחה מכל פעולה. הדבר גם מעוגן בפקודות.
הפ"ע 3.0903: "בימים אלה יופסקו כל העבודות בצה"ל, פרט לעבודות החיוניות לבטחון המדינה"
אופיו של יום השבת צריך להיות יום של מנוחה והתעלות. פגיעה באופיו ע"י עיסוק בדברי חול, תפגע בו לטווח הקצר והארוך. מאידך, ישנו ערך גדול ללמידה מקצועית עבור מפקדים וחיילים. בקורסים מסוימים, חייל שלא ילמד בשבת - יצור פער מהחיילים האחרים והדבר יפגע בו. בוודאי הדבר נכון במקומות עם נגיעה מבצעית. נוסף לכך - לעתים, התחליף ללימודי חול הוא קריאת עיתוני חול, שוודאי הינה גרועה יותר מלימודי חול.

במאמר זה נדון בסוגיות ההלכתיות הנוגעות להכנה למטלה צבאית, מהמקורות עד להלכה.

ראשית - נדון במעמד האימון הצבאי והכנתו ע"פ ההלכה, ובהמשך לכך - באיסורים הכרוכים בלמידה בשבת, וביישומם בהקשר הצבאי.

הגדרת האימון הצבאי ע"פ ההלכה

כתבו גדולי אחרוני זמננו, כי העוסק בהכנה לפעילות מבצעית, ואף העוסק בהכנה לאימונים ותרגילים, נחשב כעוסק בחפצי מצווה ובצרכי רבים. הדבר נלמד מדברי הרמב"ם במניין המצוות הקצר על מצוות "נקי יהיה לביתו":

מנין המצוות לרמב"ם לא תעשה שי"א:
שלא יתחייב חתן בדבר מצרכי רבים כל שנתו כגון צבא ושמירת החומה וכיוצא בהן שנ' לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר.

וכך כתב בשו"ת מלומדי מלחמה תשובה ט"ז ועוד, וכך נכתב בתורת המחנה א', הקדמה לנספח "העוסק במצווה פטור מן המצווה", ובספר "הצבא כהלכה" עמ' נ"ט, והדברים פשוטים.

ע"פ הגדרה זו - נדון בהגדרת האיסור על למידה למטלה צבאית הקשורה לאימון:

"ממצוא חפצך"

חז"ל למדו מדברי קבלה על איסורי שבת הנוגעים לצביון השבת:

נאמר בנביא: ישעיהו פרק נח פסוק יג
וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנ עמוד א
אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר, חפציך - אסורים, חפצי שמים - מותרין.

ונפסק בשו"ע:
חיים הלכות שבת סימן שו סעיף ו
חפצי שמים מותר לדבר בהם, כגון: חשבונות של מצוה, ולפסוק צדקה, ולפקח על עסקי רבים, ולשדך התינוק ליארס וללמדו ספר או אומנות .

וכתב במשנה ברורה סימן שו ס"ק כח
ולפקח על עסקי רבים - לעיין ולחקור דצרכי רבים הוי כצורך מצוה.

למדנו מכאן שהכנה עיונית לאימון, לתרגילים, ולמידת חומר מקצועי, אין בה דין של ממצוא חפצך, שהרי הם כחפצי שמיים, המותרים. וכך מובא בספר קשרי מלחמה עמ' 38, מלומדי מלחמה עמ' 158, תורת המחנה עמ' 184.
נראה שבכלל הדברים גם כל דבר הנצרך לאימון, כהכנה לתרגילים וקריאת חומר מקצועי. אלא שיש להבהיר - פשוט שאין הכוונה להתיר מלאכות, מדאורייתא ומדרבנן, אלא קריאה של חומר לימודי ומקצועי, הנצרך למטרות אלה. וכל זה נחשב כ"חפצי שמיים".

שטרי הדיוטות:

נאמר בתלמוד בבלי
מסכת שבת דף קמח עמוד ב
מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו, אבל לא מן הכתב.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמט עמוד א
גמרא. מאי טעמא? רב ביבי אמר: גזירה שמא ימחוק. אביי אמר: גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות.

מהם שטרי הדיוטות? נחלקו בראשונים:
לדעת רש"י, ר"י ורא"ש - 3 פירושים:
1. שטרי חובות ומשכונות
2. רש"י: שטרי מקח וממכר
3. תוס' שבת קמ"ט, א': פירש איגרות השלוחות למצוא חפץ.
הוסיפו חז"ל שלא יקרא בשטרות שאין בהן צורך כלל, כגון: כתב המהלך תחת הצורה, אגרת שלום וספרי חול.
וכך הם דברי הרא"ש מסכת שבת פרק כג סימן א
ושטרי הדיוטות דאסיר למיקרי בהו פר"י היינו שטרי מקח וממכר ושטרי חובות ומשכונות משום ממצוא חפצך ודבר דבר. וכיון דחיישינן שלא למנות אורחיו ופרפרותיו שמא יקרא בשטרי הדיוטות מסתברא ה"ה בכל אגרות רשות.

דעת הרמב"ם והמאירי:
כל הדברים הכתובים, ואפילו דברי חכמה ומדע, חוץ מספרי הנבואה ופרושיהן.
ונחלקו בראשונים מהו האיסור בקריאת שטרי הדיוטות:
רמב"ם הלכות שבת פרק כג הלכה יט
אסור לקרות בשטרי הדיוטות בשבת שלא יהא כדרך חול ויבא למחוק.
לדעת רא"ש ור"ן: משום ממצוא חפצך ודבר דבר.

נפסק בשו"ע: אורח חיים הלכות שבת סימן שז סעיף יב
זימן אורחים והכין להם מיני מגדים וכתב בכתב כמה זימן וכמה מגדים הכין להם, אסור לקרותו בשבת אפילו אם הוא כתוב ע"ג כותל גבוה הרבה, משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות, דהיינו שטרי חובות וחשבונות דאפילו לעיין בהם בלא קריאה אסור (הרא"ש ור"ן פ' השואל וטור), אבל אם חקק בכותל חקיקה שוקעת, מותר; אבל בטבלא ופנקס אפילו אם הוא חקוק, אסור לקרותו.

ובמשנה ברורה מעיר שלצורך מצווה הדין שונה:
משנה ברורה סימן שז ס"ק מז
אך כשהסעודה היא של מצוה יש להקל הקריאה להשמש דהוי בכלל חפצי שמים דשרי כמ"ש סימן ש"ו ס"ו וכ"ש דמותר לשמש להכריז כרוז בבהמ"ד מתוך הכתב.
הרי לנו שההיתר הנאמר בסעיף הקודם חל גם על שטרי הדיוטות.
נדון כעת ספציפית בדין ספרי חול, שע"פ חלק מהדעות הוא סניף של איסור שטרי הדיוטות:

קריאה ולימוד של דברי חולין בשבת:

נחלקו הראשונים האם קריאת דברי חולין מותרת בשבת. כאמור, לדעת הרמב"ם השבת אמורה להיות יום שכולו תורה:
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שבת פרק כג משנה ב
הטעם שאסרו למנותם מן הכתב שמא יקרא אגרות בשבת, וזה אסור, שכל זולת ספרי הנבואה ופירושיהם אסור לקרותו לא בשבת ולא ביום טוב, ואפילו היה בו דברי חכמה ומדע.

והביאו הרב המגיד בפירושו על הרמב"ם פרק כ"ג הלכה י"ט, וכן נראה מדברי הר"ן והרז"ה.
לעומתם, הרשב"א חולק:

שו"ת הרשב"א חלק א סימן תשעב
השיב עוד שמותר בשבת להביט באשטורל"ב דכלי הוא. וכל כלי מותר לצורך גופו ואפילו כלי שמלאכתו לאסור. וכל שכן שאין אלא כאחד מספרי החכמה. דמה הפרש יש בין כתוב רשום בלוחות נחשת בעט ברזל לכתוב בספר.

וכדעתו כתב ברמב"ן, ולפי מה שנכתב בסעיף הקודם - גם הרא"ש, רש"י ור"ן יסכימו לכך.

בשו"ע נפסק:
אורח חיים הלכות שבת סימן שז
אסור ללמוד בשבת ויו"ט, זולת בד"ת; ואפילו בספרי חכמות אסור; ויש מי שמתיר, וע"פ סברתו מותר להביט באצטרלו"ב בשבת, (ולהפכה ולטלטלה כדלקמן סי' ש"ח).

וכתב במשנה ברורה: סימן שז ס"ק סה
(סה) ויש מי שמתיר - וכן נוהגין להקל וכתב בא"ר דירא שמים ראוי להחמיר בזה כי הרמב"ם והר"ן אוסרים:

וגם בלבוש, שולחן עצי שטים, בשו"ע הרב נאמר שהמנהג הוא להקל:
שועה"ר ש"ז, ל"א:
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לִלְמוֹד בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם טוֹב רַק בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וַאֲפִלּוּ בְּסִפְרֵי חָכְמוֹת אָסוּר, שֶׁכָּל סֵפֶר שֶׁאֵין בּוֹ סְרַךְ קְדֻשֶּׁה – יֵשׁ לִגְזוֹר מִשּׁוּם שִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, וּלְפִי זֶה אֲפִלּוּ לְטַלְטְלָם אָסוּר.
וְיֵשׁ מַתִּירִים בְּכָל סִפְרֵי חָכְמוֹת וְסִפְרֵי רְפוּאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁדְּבַר חָכְמָה אֵינוֹ מִתְחַלֵּף בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, וְאֵין לִגְזוֹר עַל זֶה בִּשְׁבִיל זֶה. וְכֵן נוֹהֲגִין לְהָקֵל.

ובספרי האחרונים הספרדים מצינו מחלוקת: לדעת כף החיים קכ"ג, איש מצליח על השו"ע, ומנוחת אהבה פסקו להחמיר כדעה ראשונה בשו"ע.

אך יש מקלים בשעת הצורך:

שו"ת עשה לך רב חלק א סימן לו
כיון ששאלתך מתיחסת להכנה למבחן, ואין לי ספק שייגרם לך צער ועגמת נפש בהמנעות מלימוד זה, יש לנו לסמוך על דעת ה"יש מי שמתיר" שהביא מרן (שכן זו היא כונתו בציטוט הסברא השניה, ללמדנו שאפשר לסמוך עליה בשעת הדחק, שאם לא כן לשם מה הזכירה בכלל). ולפי זה מותר יהיה בתקופת המבחנים ללמוד לימודים כלליים, והעיקר שכל מעשיך יהיו לשם שמים.

למידה ע"י צפייה :

לעתים ישנו צורך בלימוד מעשי ע"י צפייה. בלימוד כזה יש מחלוקת נוספת. היעב"ץ נשאל האם ניתן להביט בניתוח בשבת, עבור לימוד חכמת הרפואה:

שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן מא
אחר שכוונתך ללמוד בזה ההסתכלות והעיון, ולהשיג ע"י כך ידיעת אותה אומנות דבר זה איסור מוחלט הוא בעיני מטעמים הנ"ל…. וזכור נא מ"ש הרמב"ם ז"ל שאסור ללמוד בשבת אפי' בספרי חכמ' כי אם בתורת ד' כל היום. קל וחומר להתלמד במלאכה האסורה בו בלי שום ספק בעולם.

אלא שזו דעה יחידאית. מדברי הגמרא נראה שאין איסור להתלמד בשבת ע"י צפייה:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קג עמוד א
רבן שמעון בן גמליאל אומר המכה בקורנס על הסדן כו'. מאי קעביד? - רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: מפני שמאמן את ידו. קשו בה בני רחבה: אלא מעתה, חזא אומנתא בשבתא וגמר, הכי נמי דמיחייב?

ומזה למד המגן אברהם שמותר לראות אומנות בשבת:
מגן אברהם סימן שמ ס"ק ח
... ה"ה דמותר לראות אומנות בשבת אף על גב שמלמדה (תרומת הדשן):
(והיעב"ץ סבר שמגמ' זו לומדים שאמנם לא חייב, אך אסור מדרבנן).
וכן בשו"ע הרב סימן ש"מ סוס"ק ו' .

ובמשנה ברורה סיכם שכן הדין דווקא באקראי: משנה ברורה סימן שמ ס"ק כא
וה"ה דמותר לראות אומנות בשבת אף על גב שמלמדה [אחרונים] ונראה דהיינו דוקא באקראי שנזדמן לו לראות .

וכך הביא הנשמת אברהם שז ו, בשם הגרש"ז אוירבך שהתיר זאת כהשתלמות לרופא אך לא לסטודנט.

לסיכום: שנה מח' ראשונים ואחרונים בעניין לימודי חול רגילים בשבת, נטיית פוסקי אשכנז להקל ונטיית פוסקי ספרד להחמיר. אלא שכשיש בכך צורך מצווה, ומדובר באקראי - ישנה סיבה נוספת להקל.

הכנה מקודש לחול:

השבת נועדה לקדושה ומנוחה, והטורח בשבת להכין דבר לימות החול – מזלזל בכבודה, לפיכך אסרו חכמים לטרוח בהכנת דברים משבת לחול.

נאמר במשנה: תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיג עמוד א
ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת.
הרי לנו שאסור מדרבנן להכין משבת לחול.

ובגמ' נאמר בהקשר אחר: תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח עמוד א
תנו רבנן: קערות שאכל בהן ערבית - מדיחן לאכול בהן שחרית, שחרית - מדיחן לאכול בהן בצהרים, בצהרים - מדיחן לאכול בהן במנחה. מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח…

אלא שרואים בדברי חז"ל והפוסקים, שאין איסור על הכנה בשבת כשלא ניכר שמכין לחול. ונביא כמה דוגמאות לדבר:

שינה בשבת עבור מוצ"ש

נאמר במשנה ברורה, סימן ר"צ סעיף ד':
לא יאמר נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתנו במוצאי שבת, שמראה בזה שנח וישן בשביל ימות החול.
ודייקו האחרונים, שכל זה כשאומר כך ומתוך אמירתו ניכרת ההכנה. אך אין איסור לנוח בשבת בשביל מוצ"ש, מבלי לומר זאת.

החשכה בתוך תחום שבת:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שז סעיף ט
מותר להחשיך לתלוש פירות ועשבים מגנתו וחורבתו שבתוך התחום, ולא אסרו להחשיך אלא בסוף התחום משום דמינכרא מלתא.

ובמשנה ברורה מסביר, שבמידה והדבר היה ניכר - היה אסור מצד הכנה מקודש לחול:
משנה ברורה סימן שז ס"ק מ
בעניננו לא מינכרא מילתא אלא כשמחשיך בסוף התחום שאז נראה שמחשיך כדי לעשות אח"כ במוצאי שבת דבר שהיה אסור לעשותו בשבת .

בהקשר הזה, פוסקי דורנו העירו שאין מניעה לבצע פעולות לצורך השבת, כשיש בהן תועלת גם למוצ"ש, כסידור הבית מבעוד יום.

מכאן נדון לגבי לימוד: כשאדם לומד מקצועות חול, ניתן לומר שמשני צדדים אין זה נחשב כהכנה: אין כאן הכנה ממשית, אלא בקריאה בלבד. ב. יש תועלת גם בשבת ללימוד - שמוסיף ידע נצרך.
אך אם אומר בפיו שהלימוד הוא לצורך מוצאי שבת - ודאי שיהיה אסור.

לסיכום: בלימוד עיוני בשבת אין משום הכנה מקודש לחול, אלא אם אומר בפיו שהוא לומד עבור הכנה למבחן אחרי השבת.

חשש שמא יכתוב

בחלק מהלימודים בצבא מקובל מאוד ללמוד ולשנן עם כתיבה - סיכומים, הדגשות וצביעות.
במיוחד בהקשר של תכנון צירים - ציר ניווט, ציר נסיעה וכד' - מקובל מאוד לרשום את הדברים. יש לשאול - עד כמה יש לחשוש ולגזור בנידון דידן?

בכמה מדיני שבת מצינו חשש שמא יכתוב: חז"ל אסרו לגזור דין בשבת, ולקיים קידושין וחליצה, שמא יכתוב - עיין שו"ע או"ח סימן של"ט סעיף ד'. כמו כן, כפי שראינו, הרמב"ם העקבות הגמ' אסר לקרוא בשטרי הדיוטות שמא ימחוק.

הרדב"ז דן בשאלה האם יש לחשוש לשמא יכתוב וימחוק גם בדברים בהם לא גזרו חז"ל:
שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרצ
שאלת הרוצה להגיה ספר אם מותר לקרות בו בשבת כדי שיכיר מקום הצריך הגהה לתקן אותו למחר.
תשובה דבר זה אסור ולאו משום דחיישינן דילמא אתי לכתוב בשבת דבשלמא להטות הנר דבר קל הוא לעשות ולפיכך גזרו אבל להביא הקולמוס והדיו לא חיישינן דאתי לאדכורי כשהוא מתכוין לקרות ומצא טעות בספר התירו הפוסקים לרשום הטעות בצפורן כדי לתקנו למחר אבל לקרות לכתחלה להגיה אסור ודמיא להא דאמרינן אסור לאדם לפקוד שדותיו כדי לראות מה הם צריכין וכן אסור לאדם להלך בשבת עד סוף התחום כדי שיהא קרוב לעשות חפציו [במוצאי שבת] ועל כיוצא בזה נאמר ממצוא חפצך וגו' הכא נמי כיון שהוא מכוין להגיה ודאי אסור אבל אם הוא מכוין לקרות ולהגיה מסתברא שהוא מותר כיון שאין כאן מלאכה גמורה

על בסיס דברי אלה, התיר הציץ אליעזר למגיה לקרוא את דפי ההגהה בשבת, בתנאי שכלי הכתיבה לא לפניו:

שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן כא
ולפענ"ד לאור הדברים שביררתי אין מקום לאסור לבעל המגיה ללמוד בהם כל שאין כלי הכתיבה לפניו, ואין לנו לגזור ולחוש לשמא ילך להביא כלי הכתיבה, וגם, כפי שמרגיש הבעל התעוררות תשובה בעצמו בדבריו אין לנו כבנדו"ד גזירת חכמים על כך, וא"כ אין לנו לגזור גזירות מעצמנו, אלא אמרינן אדהכי והכי מידכר שהוא שבת וכנ"ל.

מסתבר, שגם בנידון דידן ניתן לסמוך על דברי הציץ אליעזר לקולא.
אולם מספר שערי אפרים (שער י, בפתחי שערים לג) עולה שאסור לקרוא דבר שעלולים מתוך כך לכתוב.
גם בספר פניני הלכה (הרחבות שבת, ט"ו, י') אסר ללמוד למבחן שרגילים לכתוב לקראתו, כסברת השערי אפרים.

אחרוני זמננו דנו בהקשר זה בלימוד ציר ניווט בשבת. בספר המורים בקשת (לימוד ציר ניווט בשבת, עמ' 69-72) דן בשאלה זו, והתיר ללמוד את ציר הניווט, מכמה נימוקים:
לעניין הכנה מקודש לחול - אין איסור, כיוון שמדובר בדיבור בעלמא.
לעניין ממצוא חפצך - אין איסור, כיוון שמדובר בחפצי שמיים.
לעניין חשש כתיבה - אין איסור, כיוון שגזרת שמא ימחוק, לא חלה על עיון למעט שטרי עסק וחשבון.
וסמך דבריו על הרב נבנצאל והרב אליהו שהסכימו עמו.

אולם בספר קשרי מלחמה אסר ללמוד ציר ניווט בשבת, ומסתמך על גזרת שמא יכתוב ושמא ימחוק שצוינה לעיל, שהרי כך דרכו של לומד ציר. בדבריו הוא מסתמך על הרח"ד הלוי שכתב:
שו"ת עשה לך רב חלק ה סימן יא
שכן לא גזרו חכמים אלא בדבר שכהרגלו בחול בא לידי כתיבה ומחיקה .

פסיקה דומה נכתבה בשו"ת מלומדי מלחמה (עמ' 158), בספר "צבא כהלכה" (עמ' נ"ט) ובספר תורת המחנה (עמ' 280)

סיכום:
אחרוני זמננו נטו להחמיר בלימוד ציר ניווט בשבת, מטעם של שמא ימחוק ושמא יכתוב. והמקל יש לו על מי שיסמוך, במידה ומחביא את כלי הכתיבה לפני שבת.

סיכום המאמר:

במאמר זה דנתי בצדדי הסוגיה של למידה בשבת לצורך מטלה צבאית. ראינו סוגייה מורכבת, שבה ברוב הסוגיות נראה שיש מקום להקל, לכתחילה או בשעת הצורך. שונה הדבר בלמידה של ציר ניווט בשבת, שבו הנטייה היא להחמיר.
למרות האמור לעיל, ודאי שנכון לכתחילה להקדיש את השבת ללימוד תורה בלבד עד כמה שניתן. השרות הצבאי מאופיין בשחיקה בלימוד התורה, והשבת היא שמן המאפשר להתחזק בכך. מנסיוני, ברוב המקרים ובתכנון נכון ניתן לפנות את השבת מלימודי חול, ולהשקיע בלימוד תורה, בתפילות ובמנוחה.