על חודה של נקודה

אסתר קאפח

גיליון מס' 18 - תשפ"ב - 2021/22

על חודה של נקודה
התנ"ך בְּחֵיקוֹ יוֹם יוֹם
שָׁעָה שָׁעָה מְשַׁנֵּן פְּסוּקִים,
אֵירוּעֵי פְּרָקִים וְחוּקֵי חַיִּים.
מְלַכֵּד פִּסּוֹת מִקְרָא וְנָבִיא
מַשְׁלִים מִדִּבְרֵי הַיָּמִים.
בְּמִשְׁנֵהוּ מְפַזֵּר וּמְפָרֵק
לָרֶדֶת לְעֻמְקוֹ שֶׁל פַּרְדֵּס.
הָפַךְ התנ"ך לֶחֶם חֻקּוֹ.
אִישׁ מִדּוֹת אוֹגֵר כִּסְפוֹג.
מוּכָן לַתַּחֲרוּת עַל בּוּרְיוֹ.
צָלַח מֻקְדָמוֹת אַף תִּקֵּן טָעוּיוֹת
שֶׁל מְחַבְּרֵי הַחִידוֹת וְהַשְּׁאֵלוֹת,
אַךְ הַגְּמָר הָיָה בְּעוֹכְרוֹ
עַל חֻדָּה שֶׁל נְקוּדָה.
וְאַף עַל פִּי כֵן בּוֹר סוּד הוּא,
רָבַץ כַּאֲרִי, כְּלָבִיא יָקוּם.