בין יללת התן לנגינת הכינור

ציון הלא תשאלי לרבי יהודה הלוי

עליזה משה

גיליון מס' 5 - תשס"ז * 2007

מבוא
ריה"ל
שירי ציון
טקסט הפיוט
ניתוח הפיוט
יחידה ראשונה - בית 1-4 האוהב מילל ומנגן במקהלה לציון אהובתו
יחידה שנייה בתים 23-5 הנדודים בזמן ובמקום לירושלים
יחידה שלישית בתים 24-30 הגעגועים של הפרט והכלל מהגלות
יחידה רביעית בתים 31-34 תפילה ל"חדש ימינו כקדם"
הפיוט כהשראה ליצירות נוספות
1. השיר "אל הציפור" מאת ביאליק
3. השיר "בשעריך ירושלים" מאת יוסי גמזו
4. כרזה מתוך הפגנה לאחר מלחמת יום הכיפורים
הצעות לדרכי הוראה
1- הכנה לפיוט "ציון הלא תשאלי" מאת ריה"ל
3- שיבוצים בעד ונגד הטקסט
4- פריט של כיסופים
5 - ניהול דיון בעזרת מומחים - מה סוד כוחה של היצירה ?
כרטיס מספר 1 – התשובה האסתטית
כרטיס מספר 2 – התשובה הרגשית
כרטיס מספר 3 - התשובה האינדווידואליסטית – אוטוביוגרפית
כרטיס מספר 4 - התשובה הלאומית
כרטיס מספר 5 - התשובה הפילוסופית
ביבליוגרפיה:

ההתקבלות של השיר "ציון הלא תשאלי" לפנתיאון יצירות המופת העבריות הנו אירוע חריג שמעט מאוד יצירות זכו לו. למרות שהשיר לא נכתב כשיר קודש, הוא הוכנס לסידור התפילה כפיוט קינה לתשעה באב. משוררים רבים נסו לחקותו, ולפי פרנץ רוזנצוויג הם הצליחו "רק עד למשקל, עד לחרוז, עד למילת הפתיחה". השיר תורגם ליותר מתשע שפות ביותר משישים נוסחאות, שמש כדגם, ובמתכונתו נוצרו שירים דומים. כיאה ליצירת מופת הוא נדון וצוטט באלפי מסות ומאמרים. הילת הקדושה והריגוש שאפפה את השיר במשך הדורות, כרוכה בהערכתו כיצירה ספרותית מעולה, והשבחים להם זכה הפיוט כוללים משפטים כמו: "במקום ששיר זה מסתיים ונפסק כאן מתחיל הנצח" (דוד קויפמן)," יהודה הלוי הוא הנושא העיקרי של שירה עילאית זו הממזגת את היסוד הדתי והלאומי ובא כוחה הנעלה ביותר" (מיכאל איש-שלום), "שיר מונומנטאלי" (רינה צדקה). כל אלה מעלים את השאלה על סוד כוחה של היצירה. נראה שהשיר ענה על מערכת ציפיות והגדרות מורכבת כפי שאנסה לתאר להלן.

התשובה האסתטית- ריה"ל שעפ"י ביאליק הוא "אבי המשוררים" הצליח ליצור עירוב יצירתי ומעניין של מיטב השירה שהייתה רווחת בזמנו. החומרים בשיר נבחרו ממקורות נושאיים וזאנריים שונים והורכבו באופן מקורי. הביטויים הקונבנציונליים הוצאו מהקשרם המקורי והם מעורבים, משולבים ומפעילים מערכת אסוציאציות שונות ואולי גם מנוגדות בו בזמן. כך לדוגמא, הבית השלישי מדבר על "אסיר תאווה" (חשק) "נותן דמעיו כטל" (קינה)"ונכסף לרדתם על הריך" (מעלות המקום).
המטאפורות הולכות ומתפתחות בשיר. כך לדוגמא המטאפורה "עדריך" המופיעה בבית 1 הולכת ומתפתחת בבית 22 ל"עדריך המונייך אשר גלו והתפזרו מהר לגבעה ולא שכחו את גדרייך". באופן דומה, המטאפורה "אסירייך" (בית 1) הולכת ומתפתחת ל"מבור שבי שואפים נגדך ומשתחווים" (בית 26).
רגשות היחיד משתלבים עם אזכורים של זיכרון הכלל ובכך מפקיעים אותם מהקשרם המופשט ומלבישים אותם ברוח של ממשות. כך לדוגמא בביטוי "לבי לבית אל ולפניאל מאוד יהמה", במילה "בית אל" בולט הזיכרון הקולקטיבי אולם המילה "ליבי" נותנת למשפט פן אישי.

התשובה הביוגרפית- אינדווידואליסטית- תעלומת הפרשה האחרונה בחיי המשורר גרמה לקוראים מסוימים למצוא בסיום השיר רמז להתרתה- שאכן, ריה"ל הגיע לארץ ישראל אולם מיד בהגעתו נדרס על-ידי פרש ערבי. השיר נתפש כביטוי להתרחשות פנימית אישית שהביאה את המשורר לזהותו העצמית "השינוי המכריע שהתחולל בנפשו של המשורר ובהחלטתו להפוך את הגעגוע לארץ ישראל למעשים" (קויפמן). המיוחד בעמדתו של ריה"ל הוא שציון החזונית ואפשרות החיים בה התקיימו בנפשו כמציאות בכל תקפה, למרות שבזמן חיבור השיר הארץ הייתה חרבה, נשלטת ע"י זרים, והקשר הפיזי אתה נותק כבר אלף שנה. ריה"ל שכל חייו הצטיין בשכלו הבהיר והאנליטי בהשתלבותו החברתית וב"מימוש עצמי" כאדם וכיוצר, בהליכתו לא"י "צעד" באופן רומנטי לגמרי. בניגוד למשוררים אחרים שחיו בעוני או תלות, בבדידות או בנדודים, ריה"ל היה בעל משפחה אהובה, מקצוע מכובד והוערך כיוצר חשוב. חורבנה של ציון בהווה לא מרתיע אותו אלא מגביר אהבתו. וכך, אדם בן 65 נהג כנער רומנטי אחר אהובתו, ללא רתיעה ממגבלות המציאות.

התשובה הלאומית- השיר הוא שיר ציון המבטא באופן אמוציונאלי עמוק געגועים לגאולה ולציון, דרך ההשקפה הלאומית-דתית. עיקרו של השיר הוא תאור העבר המפואר של העם הנבחר, תאור מעלותיה של הארץ הנבחרת, הבלטת קרבת השכינה לארץ ותפילת הגולים להיוושע ולשוב לעלות לציון האהובה. הקשר בין העם והארץ במשורי הזמן השונים מלמד שאין לעם אפשרות אחרת להתקיים באופן מלא אלא בארצו.

התשובה הרגשית – השיר עטוף ברגשות חמים ועזים הניכרים כבר בקריאה ראשונה ומרפרפת, ושהמנעד שלהם נע מאבל כבד ליד הקברים ועד לתשוקה עמוקה להתאחד עם "האהובה". הרגשות המובעים בשיר זוכים לחיות מפני שבעיקרם מובעים כרגשות היחיד. עם זאת, האני חבוק ומשולב בכלל, ומתגלה כיחיד שבכוחו לשמש פה לרבים ולהעצים את רגשותיהם "לבכות ענותך אני תנים ועת אחלום שיבת שבותך אני כינור לשירייך".

התשובה הפילוסופית- בשיר משוקעים רעיונותיו הפילוסופיים של ריה"ל כפי שהובעו בספרו הכוזרי, והוא משך אליו התעניינות מצד הוגי דעות. יש שמצאו בו מטען רעיוני ניכר ויש שמצאו בו גשר לעמדותיהם שלהם.

אולם נראה שמעצם היותו יצירה בולטת כל-כך, נוכל לגלות הוגים שנקודת המוצא שלהם הייתה אותה היצירה עצמה אולם הם הגיעו למסקנות הפוכות בתכלית. השנה במלאת 40 שנה לשחרור ירושלים יש מקום לשוב ולעיין בו, ולברר דרכו את עמדותינו בנושאים הנדונים.



ריה"ל נחשב לחשוב שבמשוררים העבריים בתקופת 'תור הזהב' בספרד, ולאחד מגדולי ישראל. הוא כתב כ-750 שירים ומהם כ-35 שירי ציון. הוא נולד בטודילה בשנת 1075 ובהיותו בן שש-עשרה הלך למרכז היהודי הגדול בגרנדה, שם השתלב בחוגי המלומדים ואנשי הרוח כמשורר צעיר ומחונן. ב-1108 בעקבות פרעות ביהודי טולידו בהן נרצח ידידו השר שלמה אבן פרוציאל, עזב ריה"ל את העיר והתגורר במקומות שונים בספרד המוסלמית. הוא למד רפואה ומצבו הכלכלי היה מבוסס, הוא הקים משפחה וזכה לבת ונכדים, וניתן לומר שהיה לאומן מוערך מאוד ורגיש על אף חייו ה"נעימים והרגילים".

נהוג לציין את ריה"ל כמי שחי בתקופת תור הזהב בספרד, הדבר נכון לגבי חייו האישיים של ריה"ל , אולם ההיסטוריה בה חי הייתה קצת יותר מטלטלת. ריה"ל חי בספרד הנתונה ברקונקוויסטה- הכיבוש מחדש שהביא להשתלטות הנוצרים עליה תוך מאבק דמים ממושך עם המוסלמים. בתקופה זו גם הנוצרים וגם המוסלמים ראו ביהודים גורם עוין ונצלו אותם לסחיטת כספים לצרכי המלחמה. למרות שבאופן חיצוני המלחמות לא היו מלחמות היהודים הם סבלו בהם יותר מכל. כתוצאה מהמשבר הקשה התעוררו רבים לחפש פתרון לאומי. היו שהתייאשו והמירו את דתם, אחרים קבלו את הסבל כאות לגאולה הקרובה, ריה"ל הגיב אחרת. הוא קלט את חוסר היציבות והסכנות ליהודים בגלות, ולאט לאט השלים את תורת ארץ ישראל שלו במסגרת ספרו "הכוזרי"- ספר ההוכחה והראייה להגנת הדת המושפלת. ביטוי מעשי לתפיסתו הייתה החלטתו ההרפתקנית לעלות לא"י באניית מפרשים רעועה והוא בן 65. הוא נטל את הסיכון מתוך חשש כבד וקושי עצום להתנתק ממשפחתו ועולמו , ויצא יחידי ונסער לדרכו. לאחר הפלגה ממושכת הגיע לאלכסנדריה שהייתה אמורה לשמש לו תחנת ביניים, אבל המוות השיגו ואל ארץ ישראל לא הגיע. האגדה מספרת שהוא הגיע אל לב כיסופיו הכותל המערבי ומיד בהגיעו נדרס על-ידי פרש ערבי.

האגדה בדבר מותו מצאה ביטוי גם באחד משיריו היפיפיים של יהודה עמיחי

יהודה הלוי - יהודה עמיחי

שערותיו הרכות בעורף
הן שורשי עיניו.

זקנו המסולסל-
המשך לחלומותיו.

מצחו מפרש, זרועותיו משוטים
להשיט נפשו בתוך גופו ירושלימה.

אבל באגרוף מוחו הלבן
הוא מחזיק גרעינים שחורים של נעוריו העליזים.

כשיגיע לארץ האהובה והצחיחה
יזרע.

שירי ציון של ריה"ל הם למעשה שירים אישיים שחלקם הפך בדיעבד לפיוטים. השירים מקיפים תהליך ארוך ומורכב המתחיל בהבעת הרגש המושך לציון (לבי במזרח) ומסתיים בתיאור המסע עצמו (הבא מבול). הם משקפים את הכיסופים לציון, את הוויכוחים עם שוללי תפיסתו, את המתח הפנימי לקראת הנסיעה, את הרגשות המורכבים עם הפרידה מבני המשפחה, ואת החרדה במסע עצמו שעליה תמיד מתגברת האמונה בצדקת הדרך.
בחיבורו "הכוזרי" נותן ריה"ל נימה שכלתנית לתפיסתו את ציון ואילו בשיריו נחשפים מניעים רגשיים יותר.
יש לציין שתפיסתו הלאומית של ריה"ל היא תפיסה דתית בעיקרה. ציון היא המפתח לגאולת העם לא מפני שהיא נתפסת כמתאימה ביותר לשמש מקלט מדיני נוסח הציונות המדינית של הרצל, אלא מפני שציון היא ארץ הקודש ורק בה יוכל העם היהודי להגיע לדרגת השלמות העליונה.

1) צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ
דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ
2) מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם
רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ
3) וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל
חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ
4) לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים וְעֵת אֶחֱלֹם
שִׁיבַת שְׁבוּתֵך אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ
5) לִבִּי לְבֵית אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה
וּלְמַחֲנַיִם וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ
6) שָׁם הַשְּׁכִינָה שְׁכֵנָה לָךְ וְהַיּוֹצְרֵךְ
פָּתַח לְמוּל שַׁעֲרֵי שַׁחַק שְׁעָרָיִךְ
7)וּכְבוֹד אֲדֹנָי לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ וְאֵין
שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים מְאִירָיִךְ
8) אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּמָקוֹם אֲשֶר
רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה עַל בְּחִירָיִךְ
9) אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא אֲדֹנָי וְאֵיךְ
יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ
10) מִי יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר
נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחוֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ
11) מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדוֹד
אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ
12) אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָ-
נַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת עֲפָרָיִךְ
13) אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבֹתַי
וְאֶשְׁ-תּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ
14) אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ וְאֶעְמֹד בְּגִלְ-
עָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ
15) הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר אֲשֶׁר שָׁם שְׁנֵי
אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרָיִךְ
16) חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵךְ וּמִמָּר דְרוֹר
אַבְקַת עֲפָרֵךְ וְנֹפֶת צוּף נְהָרָיִךְ
17) יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם וְיָחֵף עֲלֵי
חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ
18) בִּמְקוֹם אֲרוֹנֵךְ אֲשֶׁר נִגְנַז וּבִמְקוֹם כְּרוּ-
בַיִךְ אֲשֶׁר שָׁכְנוּ חַדְרֵי חֲדָרָיִךְ
19) אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי וְאֶקֹּב זְמָן
חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת נְזִירָיִךְ
20) אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה
כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת כְּפִירָיִךְ
21) אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי
בְּעוֹד אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ
22) כּוֹס הַיְגוֹנִים לְאַט הַרְפִּי מְעַט כִּי כְבָר
מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי מַמְּרוֹרָיִךְ
23) עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ וְאֶזְ-
כֹּר אָהֳלִיבָה וְאֶמְצֶה אֶת שְׁמָרָיִךְ
24) צִיּוֹן כְּלִילַת יֳפִי אַהְבָה וְחֵן תִּקְשְׁרִי
מֵאָז וּבָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת חֲבֵרָיִךְ
25) הֵם הַשְּׂמֵחִים לְשַׁלְוָתֵךְ וְהַכּוֹאֲבִים
עַל שׁוֹמֲמוּתֵךְ וּבוֹכִים עַל שְׁבָרָיִךְ
26) מִבּוֹר שְׁבִי שׁוֹאֲפִים נֶגְדֵּךְ וּמִשְׁתַּחֲוִים
אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֱלֵי נֹכַח שְׁעָרָיִךְ
27) עֶדְרֵי הֲמוֹנֵךְ אֲשֶׁר גָּלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ
מֵהַר לְגִבְעָה וְלֹא שָׁכְחוּ גְדֵרָיִךְ
28) הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ וּמִתְאַמְּצִים
לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְּמָרָיִךְ
29) שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם וְאִם
הֶבְלָם יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ
30) אֶל מִי יְדַמּוּ מְשִׁיחַיִךְ וְאֶל מִי נְבִי-
אַיִךְ וְאֶל מִי לְוִיַּיִךְ וְשָׁרָיִךְ
31) יִשְׁנֶה וְיַחְלֹף כְּלִיל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל
חָסְנֵךְ לְעוֹלָם לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִך
32) אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ
ִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרָיִךְ
33) אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת
אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ
34) לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְ-
חָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ

הביאור לבתי השיר לקוח מתוך:
א. בר יוסף אברהם, משירת ימי הביניים
ב. צדקה רינה, ראה שמש,רכס,1985
ג. רצהבי יהודה-עורך, לקט שירים מתקופת הזוהר הספרדית,תשנ"ה, עם עובד 1994
ד. שירמן חיים,השירה העברית בספרד ובפרובנס, הוצאת ביאליק,ירושלים,1954
ה. האתר פיוט-www.piyut.org.il

השיר מחולק באופן הבא:
יחידה ראשונה - בית 4-1 האוהב מילל ומנגן במקהלה לציון אהובתו.
יחידה שנייה - בתים 23-5 הנדודים בזמן ובמקום לציון.
יחידה שלישית - בתים 24- 30 הגעגועים של הפרט והכלל לא"י.
יחידה רביעית - בתים34-31 תפילה ל"חדש ימינו כקדם".



יחידה ראשונה - בית 1-4 האוהב מילל ומנגן במקהלה לציון אהובתו

1) צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ
דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ

בתפארת הפתיחה מנסח המשורר את אחד הרעיונות העיקריים ממשנתו הציונית והוא: הגלות לעם ישראל היא בית כלא גדול,ורק היציאה ממנו משחררת אותו משעבוד ומקנה ליהודי חירות. שאיפותיו ומחשבותיו של ריה"ל לארץ ישראל לוו תמיד בביטוי רגשי כפי שנראה להלן, אעפ"י שהוא הכיר היטב את הפן הרציונאלי בהיותו פילוסוף ורופא.
היחסים הרומנטיים בין הדובר לציון באים לידי ביטוי בבית הראשון ממספר כיוונים: בפניה הישירה לציון, בדמוי שלה לאישה כפי שמתגלה בחרוז המבריח - כינוי קניין נוכחת "xיך"(והחרוז יוצר רושם מצטבר) בשימוש במוטיב הלקוח משירת החשק - הדובר כאסיר, בדרישת השלום של האסור לאהובתו-ציון ובדימויו של הדובר לאחד מיני רבים בעדרה של ציון. אסיריך- א. גולי ישראל האסורים בגלות (ראה בית 26). ב. בנייך הקשורים אלייך בעבותות אהבה (ראה בית 3). דורשי שלומך- עם ישראל מבקש אותך ומתגעגע אלייך מגלותו. יתר עדרייך- עם ישראל מדומה במקרא ובמדרשים לצאן.

2) מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם
רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ

ים- מערב. תימן- דרום. שלום רחוק וקרוב- דרשי בשלום בנייך הקרובים והרחוקים עפ"י ישעיהו נז יט "בורא ניב שפתיים שלום שלום לקרוב ולרחוק".

3) וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל
חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ

אסיר תאווה – הדובר המתאווה לעלות לציון, חש כאסיר לתאוותו. נותן דמעיו כטל חרמון- הצער באי מימוש התאווה גורם לדובר לדמעות שמדומים ל"טל חרמון"- ביטוי הלקוח מתהילים קלג ג "כטל חרמון שיורד על הררי ציון". יש לציין שהשיבוץ הוא בניגוד למקור המקראי, במקרא הטל מבטא דבר חיובי ופה דמעות הטל הן מכאב. ונכסף- משתוקק שדמעותיו ירדו על הרייך.

4) לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים וְעֵת אֶחֱלֹם
שִׁיבַת שְׁבוּתֵך אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ

הדובר לוקח על עצמו את התפקיד הכפול של משורר הגלות(תנים) והגאולה(כינור). לבכות ענותך אני תנים- אינני מפסיק לקונן כמו תן על סבלך. התן ביללתו החזקה משמש במקרא כסמל לקינה וכך לדוגמא במיכה א,ח "אעשה מספד כתנים". ועת אחלום- וכאשר אחלום על גאולתך לפי תהילים קכו א "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". אני כינור לשירייך- אהפוך לכלי המלווה בנגינה את שירי השמחה שבגאולה. הכינור נזכר במקרא ככלי המביע שמחה כך לדוגמא בבראשית לא,כז "ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכינור".


יחידה שנייה בתים 23-5 הנדודים בזמן ובמקום לירושלים

5) לִבִּי לְבֵית אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה
וּלְמַחֲנַיִם וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ

הסיור הווירטואלי שעורך הדובר בארץ איננו למקומות אקראיים, אלא למקומות שידגישו את עוצמתה וקדושתה של הארץ. בית אל פניאל מחניים- מקומות בהם נתגלה האל ליעקב, בבית אל בנה יעקב מזבח בציווי האל (בראשית לה,א) בפניאל בירך אותו המלאך ( שם לב,לא) ובמחניים פגשוהו מלאכי אלוקים (שם לב, ג). וכך כותב ריה"ל בכוזרי " הלא תראה כי יעקב לא יחס את המראות אשר ראה, לא לזוך נפשו ולא לאמונתו החזקה וליראת אלוקים אשר בליבו, כי אם למקום בו נראו, כמו שאמר הכתוב "וירא ויאמר מה נורא המקום הזה" (הכוזרי ב,יד). פגעי טהורייך – מקומות שגדולי האומה פגשו בהם מלאכי אלוהים.

6) שָׁם הַשְּׁכִינָה שְׁכֵנָה לָךְ וְהַיּוֹצְרֵךְ
פָּתַח לְמוּל שַׁעֲרֵי שַׁחַק שְׁעָרָיִךְ

שם השכינה שכנה לך- צמוד: שכינה-שכנה. השכינה דרה בארץ המובטחת, הרעיון מובע גם בכוזרי "ולולא היה לארץ הזאת בלתי אם יתרון זה, שהתמידה בה השכינה במשך תת"ק שנה, מן הראוי היה כי תכסופנה הנפשות לעלות אליה למען תזדככנה בה.. על אחת כמה וכמה בהיותה שער השמים" ( הכוזרי ב' כ"ג). פתח למול שערי שחק- ה' כיוון את שערייך כנגד שערי השמים, רעיון זה מובע גם בכוזרי (הכוזרי ד,י) מבוסס על דברי המקרא "אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים" (בראשית כח,יז), ומושתת על המדרש "ירושלים מכוונת למעלה כמו ירושלים של מטה. מרוב אהבתה של מטה עשה אחרת למעלה" (תנחומא, פרשת פקודי) .

7) וּכְבוֹד אֲדֹנָי לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ וְאֵין
שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים מְאִירָיִךְ

בזמן הגאולה אורו של ה' יאיר "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח" (ישעיהו ס,א) ואין צורך במאורות הטבעיים "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלוהיך לתפארתך" (ישעיה ס,יט).

8) אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּמָקוֹם אֲשֶר
רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה עַל בְּחִירָיִךְ

להשתפך- לשאת תפילה. רוח אלוהים שפוכה על בחיריך- האפשרות להיות נביא קיימת רק בארץ ישראל או בעבורה (שתוכן הנבואה יהיה קשור לארץ) רעיון החוזר גם בכוזרי(ב,יד).

9) אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא אֲדֹנָי וְאֵיךְ
יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ

בירושלים חברו מוסדות המלכות והשכינה כאחת, מושבם של מלכי בית דוד, ומשכן האלוהים, ואיך בזמן המשורר נוצרים שלטו בירושלים. הכאב מוביל את המשורר לשאלה הרטורית "ואיך ישבו עבדים" שמזכירה את הפתיח למגילת איכה. עבדים - עפ"י "הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים" (בראשית כז,לז).

10) מִי יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר
נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחוֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ

הלוואי שהייתי משוטט במקומות בהם התגלה ה' לנביאים.

11) מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדוֹד
אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ

אניד- המשמעות המקורית של הביטוי "לנוד ל" היא להביע אבל והשתתפות בצער ע"י מנוד ראש. אניד לבתרי לבבי- אפרוק את הצער והכאב שבליבי הקרוע לגזרים. הלב המבותר מזכיר כמובן את שירו המפורסם האחר "ליבי במזרח". במילים "בתרי" "בתרייך" אנו עדים שוב לזהות בין השבר האישי של המשורר לשבר הכללי של העם. בין בתרייך- א. בין הריסותייך. ב. בין הרריך עפ"י "על הרי בתר" (שיה"ש ב, יז) ג. במקום שבו נכרתה ברית בין הבתרים.

12) אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָ-
נַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת עֲפָרָיִךְ

הצמוד ארצך וארצה ממחיש את הקרבה בין האהוב-המשורר לאהובה-הארץ. אשתטח ואחבק את עפרך ואבנייך בחיבה ובחמלה לפי תהילים קב, טו "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (וגם עפ"י התשתית התלמודית של ר' חייא בר גמדא שהיה מתגלגל בעפר ארץ ישראל בכתובות קיב, ב) ארצה –אוהב. אחונן-ארחם אטה חן וחסד.

13) אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶשְׁ-
תּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ

אף כי- לא כל שכן , על אחת כמה וכמה. אשתומם - אתרגש מאוד, אהיה אחוז פליאה ותהיה.
מבחר קברייך- מערת המכפלה .

14) אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ וְאֶעְמֹד בְּגִלְ-
עָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ

כרמלך וגלעדך- מקומות הקשורים באליהו הנביא. הר עברייך- אתבונן אל הר העברים ממנו התבונן משה אל הארץ שאליה לא בא (עפ"י במדבר כז,יב).

15) הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר אֲשֶׁר שָׁם שְׁנֵי
אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרָיִךְ

הר העברים – מקום קבורתו של משה. הר ההר- מקום קבורתו של אהרון. שני אורים – כינויים למשה ואהרון.

16) חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵךְ וּמִמָּר דְרוֹר
אַבְקַת עֲפָרֵךְ וְנֹפֶת צוּף נְהָרָיִךְ

חיי נשמות אויר ארצך- אויר ארץ ישראל מחיה את הנשמות "מפני שיש לה כח מיוחד מאווירה וארצה.."(כוזרי ד, יז) ובמאמר חז"ל - אויר ארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנח,ב).וממר דרור אבקת עפרך- מר דרור הוא בושם " ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור" (שמות ל, כג), ואבק עפרך טוב מבשמים. ונפת צוף נהרייך- נהרותייך הם כדבש.

17) יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם וְיָחֵף עֲלֵי
חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ

יהיה לי נעים ללכת אפילו ערום ויחף (וויתור על סממנים חיצוניים)- חסר כל, ללא השפע והעושר שהיה לי בספרד, משום שאני יודע שלפנים שכן בחורבות הללו המקדש, וכל רצוני הוא להיות בארץ.

18) בִּמְקוֹם אֲרוֹנֵךְ אֲשֶׁר נִגְנַז וּבִמְקוֹם כְּרוּ-
בַיִךְ אֲשֶׁר שָׁכְנוּ חַדְרֵי חֲדָרָיִךְ

הארון הוא גורם מכריע בגורל האומה. כתוצאה מהסתלקות הנבואה נגנז הארון ועקב גניזת הארון הצליח נבוכדנצאר להתגבר על ישראל (עפ"י הכוזרי א, פז). הארון עתיד לחזור לישראל כשיגאלו עפ"י המדרש (במדבר רבה, טו). מי גנז את הארון ? עפ"י התלמוד הבבלי יאשיהו המלך גנזו (יומא נב,עב) ולפי ספר חשמונאים הסתירו הנביא ירמיהו בעצמו.

19) אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי וְאֶקֹּב זְמָן
חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת נְזִירָיִךְ

אגוז פאר נזרי- אגזוז שערי המפואר לאות אבל. אקוב-אקלל. זמן- מונח מקובל בשירת ספרד לציון הגורל האכזר. נזירייך- בנייך הטהורים.

20) אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה
כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת כְּפִירָיִךְ

כיצד אוכל ליהנות ממנעמי החיים בראותי את תפארת בנייך מופקרת להתעללות ולמוות בידי אויביהם הבזויים?! כי יסחבו הכלבים את כפירייך- הכלבים סוחבים את האריות שלך, כלומר שאומות העולם משפילים אותך ואת גדולייך ( עפ"י ירמיהו טו,ג "ופקדתי עליהם.. את החרב להרוג ואת הכלבים לסחוב...לאכול ולהשחית").

21) אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד
אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ

איך איהנה ממתיקות אור היום בזמן שאני רואה את העורבים הנחותים, כלומר האויב, נושאים בפיהם את פגרי הנשרים – גדולייך ?! בתים 21-20 יוצרים ביניהם תקבולת.

22) כּוֹס הַיְגוֹנִים לְאַט הַרְפִּי מְעַט כִּי כְבָר
מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי מַמְּרוֹרָיִךְ

כוס היגונים - הפניה לכוס ניגונים היא האנשה וכינוי פיוטי למנת סבל וצער רב. מלאו כסלי ממרורייך - מלאו קרבי במרירותך.

23) עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ וְאֶזְ-
כֹּר אָהֳלִיבָה וְאֶמְצֶה אֶת שְׁמָרָיִךְ

אהלה – בפי יחזקאל הנביא אהלה היא כינוי לשומרון. אשתה חמתך – ששתה את מרירותך.
אהליבה- כינוי פיוטי לירושלים שאוהל ה' בה. ואמצה את שמרייך- אמצוץ משקע היין שבתחתית הכוס. עניינו: אתייסר בייסורים קשים. בתים 22-23 משלבים את הכאב האישי עם הכאב על חורבן הארץ והמלכות.


יחידה שלישית בתים 24-30 הגעגועים של הפרט והכלל מהגלות

24) צִיּוֹן כְּלִילַת יֳפִי אַהְבָה וְחֵן תִּקְשְׁרִי
מֵאָז וּבָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת חֲבֵרָיִךְ

כלילת יופי- שהיא כתר היופי או שהיא מושלמת ביופייה. תקשרי- תענדי כתכשיט.

25) הֵם הַשְּׂמֵחִים לְשַׁלְוָתֵךְ וְהַכּוֹאֲבִים
עַל שׁוֹמֲמוּתֵךְ וּבוֹכִים עַל שְׁבָרָיִךְ

לשלוותך-על שלוותך.

26) מִבּוֹר שְׁבִי שׁוֹאֲפִים נֶגְדֵּךְ וּמִשְׁתַּחֲוִים
אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֱלֵי נֹכַח שְׁעָרָיִךְ

בשביים בגלות כל תפילותיהם מכוונות אלייך. מבור שבי- בית כלא מטאפורה לגלות. נגדך- לעברך.

27) עֶדְרֵי הֲמוֹנֵךְ אֲשֶׁר גָּלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ
מֵהַר לְגִבְעָה וְלֹא שָׁכְחוּ גְדֵרָיִךְ

תיאור מטאפורי של בני ישראל בגלות שבה נפוצו לכל עבר ועם זאת התמידו בנאמנותם לציון.
גדרייך-כתלי חורבותייך.

28) הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ וּמִתְאַמְּצִים
לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְּמָרָיִךְ

המחזיקים בשולייך- בני ישראל מחזיקים "בציפורניים" בשולי בגדייך. לאחוז בסנסיני תמרייך- מתאמצים להיאחז בך לעלות אלייך עפ"י " אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסיניו" (שיר השירים ז,ט).

29) שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם וְאִם
הֶבְלָם יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ

שנער ופתרוס - בבל ומצרים. היערכוך בגדלם - האם יהיו שוות ערך אלייך בגדלן? ואם הבלם ידמו לתומיך ואוריך- האם ניתן להשוות בין הבלי אמונותיהם לאורים ותומים המונחים על החושן ?!

30) אֶל מִי יְדַמּוּ מְשִׁיחַיִךְ וְאֶל מִי נְבִי-
אַיִךְ וְאֶל מִי לְוִיַּיִךְ וְשָׁרָיִךְ

יחידה רביעית בתים 31-34 תפילה ל"חדש ימינו כקדם"

31) יִשְׁנֶה וְיַחְלֹף כְּלִיל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל
חָסְנֵךְ לְעוֹלָם לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִך

ישנה- ישתנה ויחלוף מן העולם.תפארת ממלכות הגויים תעלם, ואלו מלכות ציון תתקיים לעד.

32) אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ
יִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרָיִךְ

אוך- אלהיך חשק בך למקום מושבו, עפ"י "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו" (תהילים קלב,יג). ואשרי אדם שהאל יבחר בו ויקרב אותו לשכון בחצרות בית המקדש, עפ"י "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך" (תהילים סה,ה).

33) אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת
אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ

אשרי מי שמחכה לגאולה וזוכה לראותה מתממשת כמו האור בשחר שהולך ובוקע. הבית מושתת על הפסוק "אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח" (ישעיהו נח,ח), ועל המדרש בשוחר טוב (יח,לו) בו מתוארת גאולתן של ישראל שהיא באה קמעא קמעא כאור השחר.

34) לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְ-
חָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ

אשרי האדם והדור שיזכו לשמוח בזמן הישועה, זמן בו תחזור ציון לתפארתה בבחינת "חדש ימינו כקדם".





כפי שציינו ההתקבלות המרשימה של הפיוט נתנה אותותיה גם בארבעת היצירות להלן המזמנות דיון נוסף בנושא. היצירות מופיעות פה בחלקן.

1. השיר "אל הציפור" מאת ביאליק
ביאליק כינה את ריה"ל גאון השירה העברית ושמשה" והעיד בפיו כי היה מושפע בראשית דרכו משירתו של הלוי. הלוי מתחיל את פיוטו בדרישה לשלום אנשי הגולה ועובר לדרוש בשלומה של ארץ ישראל, וביאליק מתחיל את השיר בדרישה לשלומה של ארץ ישראל ומסיים במצב ישראל בגלות. לא רק בתוכן אלא גם באופן ההבעה יש דמיון רב, והרי לדוגמא


הלוי ביאליק

שלום רחוק וקרוב שאי מכל עברייך
התשאי לי שלום מאחי בציון

ושלום אסיר תאווה נותן דמעיו כטל חרמון, ונכסף לרדתם על הרריך
הירד כפנינים הטל על הר חרמון אם ירד ויפל כדמעות?

מי יעשה לי כנפיים וארחיק נדוד
מי ייתן לי אבר ועפתי אל ארץ

כוס היגונים לאט! הרפי מעט! כי כבר מלאו כסלי ונפשי ממרורייך
כבר כלו הדמעות, כבר כלו הקצים ולא הקיץ הקץ על יגוני.

2. השיר "ירושלים של זהב" מאת נעמי שמר (בית ראשון ופזמון)

אוויר הרים צלול כיין וריח אורנים
נשא ברוח הערביים עם קול פעמונים
ובתרדמת אילן ואבן שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה
ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך אני כינור.

3. השיר "בשעריך ירושלים" מאת יוסי גמזו

עומדות רגלינו בשעריך, ירושלים
ותותחינו מרעימים לך שיר מזמור
ורק דמעות הגאווה שבעיניים
נוטפות דומם על המדים והחגור

ציון הלא תשאלי לשלום בחורייך
ציון זה האושר שואג בחזנו פראי,
למנצח מזמור, למנצח על מקלע,
על מקלע ורימון בשערייך
בדמנו חיי! בדמנו חיי!

משיח –גראח עד נבי סמואל, ליל ליל
היו רוחות תש"ח שרות לך בדרכן,
אם אשכחך אם אשכחך ירושלים
אך אנו לא שכחנו והרי אנחנו כאן.

ציון הלא תשאלי...

איכה ישבת בדד שסועה בין גדרות התיל
ואיך נשבענו לך עיר מלך ונביא,
כי לא נישק נערותינו על שפתיים
עד אם נישק לכותל המערבי.

ציון הלא תשאלי...

הר הזיתים יוריק, נכון יהיה הר הבית
ופטישים יהדהדו בו, חי נפשי,
ציון- בניך כוהניך נביאיך
בדם בונים בך את הבית השלישי.
ציון הלא תשאלי..

4. כרזה מתוך הפגנה לאחר מלחמת יום הכיפורים
הסיסמאות שבהן יעשה שימוש בהפגנה, הן קליטות,ידועות, שגורות וזמינות. התיכוניסטים בתמונה ידועה לאחר מלחמת יום הכיפורים "הפכו" את שירו של ריה"ל לאקטואלי, בדרישתם לדאוג לשחרור השבויים-האסירים.



1. הכנה לפיוט "ציון הלא תשאלי"
2. שיבוצים בעד ונגד הטקסט.
3. פריט של כיסופים
4. ניהול דיון בעזרת מומחים "מה סוד כוחה של היצירה?"


1- הכנה לפיוט "ציון הלא תשאלי" מאת ריה"ל
לשיר ארבעה חלקים עיקריים, תני כותרת לכל אחד מהחלקים:
א. בתים 1-4, ב. בתים 5-23 , ג. בתים 30-24 , ד. בתים34-31
כתבי את הבתים הבאים בלשונך: 1, 4, 11, 20-22, 34
מהן תכונותיה של הארץ לפי בתים 5-9 ?
מדוע השתמש המשורר בדימויים "אסירייך" ו"עדרייך" ליהודי הגולה ?
לו היית צריכה לצייר את אחד מבתי השיר באיזה מהם היית בוחרת ?

סמני בפיוט: חרוז מבריח בסגול, תפארת הפתיחה בירוק, צמודים בצהוב, כינויים בכתום, מטאפורות ודימויים בכחול, האנשות בחום, אנאפורות בירוק בהיר, שאלה רטורית באפור ושיבוצים באדום (היעזרי בפסוקים הבאים : תהילים קלג 3, תהילים קכא 1 ,תהילים עה 9, ירמיהו נ6, משלי כז 24 , שיר השירים ז 8-9)

1) צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ
דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ
2) מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם
רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ
3) וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל
חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ
4) לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים וְעֵת אֶחֱלֹם
שִׁיבַת שְׁבוּתֵך אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ
5) לִבִּי לְבֵית אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה
וּלְמַחֲנַיִם וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ
6) שָׁם הַשְּׁכִינָה שְׁכֵנָה לָךְ וְהַיּוֹצְרֵךְ
פָּתַח לְמוּל שַׁעֲרֵי שַׁחַק שְׁעָרָיִךְ
7)וּכְבוֹד אֲדֹנָי לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ וְאֵין
שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים מְאִירָיִךְ
8) אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּמָקוֹם אֲשֶר
רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה עַל בְּחִירָיִךְ
9) אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא אֲדֹנָי וְאֵיךְ
יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ
10) מִי יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר
נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחוֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ
11) מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדוֹד
אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ
12) אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָ-
נַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת עֲפָרָיִךְ
13) אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבֹתַי
וְאֶשְׁ-תּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ
14) אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ וְאֶעְמֹד בְּגִלְ-
עָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ
15) הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר אֲשֶׁר שָׁם שְׁנֵי
אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרָיִךְ
16) חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵךְ וּמִמָּר דְרוֹר
אַבְקַת עֲפָרֵךְ וְנֹפֶת צוּף נְהָרָיִךְ
17) יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם וְיָחֵף עֲלֵי
חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ
18) בִּמְקוֹם אֲרוֹנֵךְ אֲשֶׁר נִגְנַז וּבִמְקוֹם כְּרוּ-
בַיִךְ אֲשֶׁר שָׁכְנוּ חַדְרֵי חֲדָרָיִךְ
19) אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי וְאֶקֹּב זְמָן
חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת נְזִירָיִךְ
20) אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה
כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת כְּפִירָיִךְ
21) אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי
בְּעוֹד אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ
22) כּוֹס הַיְגוֹנִים לְאַט הַרְפִּי מְעַט כִּי כְבָר
מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי מַמְּרוֹרָיִךְ
23) עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ וְאֶזְ-
כֹּר אָהֳלִיבָה וְאֶמְצֶה אֶת שְׁמָרָיִךְ
24) צִיּוֹן כְּלִילַת יֳפִי אַהְבָה וְחֵן תִּקְשְׁרִי
מֵאָז וּבָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת חֲבֵרָיִךְ
25) הֵם הַשְּׂמֵחִים לְשַׁלְוָתֵךְ וְהַכּוֹאֲבִים
עַל שׁוֹמֲמוּתֵךְ וּבוֹכִים עַל שְׁבָרָיִךְ
26) מִבּוֹר שְׁבִי שׁוֹאֲפִים נֶגְדֵּךְ וּמִשְׁתַּחֲוִים
אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֱלֵי נֹכַח שְׁעָרָיִךְ
27) עֶדְרֵי הֲמוֹנֵךְ אֲשֶׁר גָּלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ
מֵהַר לְגִבְעָה וְלֹא שָׁכְחוּ גְדֵרָיִךְ
28) הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ וּמִתְאַמְּצִים
לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְּמָרָיִךְ
29) שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם וְאִם
הֶבְלָם יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ
30) אֶל מִי יְדַמּוּ מְשִׁיחַיִךְ וְאֶל מִי נְבִי-
אַיִךְ וְאֶל מִי לְוִיַּיִךְ וְשָׁרָיִךְ
31) יִשְׁנֶה וְיַחְלֹף כְּלִיל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל
חָסְנֵךְ לְעוֹלָם לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִך
32) אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ
ִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרָיִךְ
33) אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת
אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ
34) לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְ-
חָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ

3- שיבוצים בעד ונגד הטקסט
לפניך מספר שיבוצים מתוך הפיוט. כתבי האם האסוציאציות שהפסוקים הבאים מעלים, תומכות או מערערות על הקריאה הפשוטה בשיר? במילים אחרות, האם כוונת הדימויים והמילים בפסוקים דומה או מנוגדת לאותם מילים ודימויים בפיוט ? נמקי דברייך
תהילים קלג 1-3 , משלי כז כד , תהילים כג ב , ישעיה נז,יט , שיה"ש ז,ט , ישעיה נח,ח

כוונת המילים והדימויים בשיר שונה מהמקרא בשלשת הפסוקים הראשונים.
1. כאשר הדובר בשיר מתאר את רצונו לבטא את עצבותו וקינתו הוא כותב "נותן דמעיו כטל חרמון ונכסף לרדתם על הרייך". אך תיאור עצוב זה, שמטרים את תיאורי החוסר כל ואין האונים של העם, לקוח דווקא מתיאור מקראי של אושר ושגשוג " הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.. כטל חרמון שיורד על הררי ציון.
2. כאשר אומר המשורר בשבח הארץ "חסנך לעולם לדור ודור נזרייך" השבוץ המקראי מהפך את הקריאה " כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור" (משלי כז,כד).
3. עדרים במקרא מבטאים השגחה מיוחדת של האל, הבאה עם ביטחה ומנוחה "בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני"(תהילים כג, ב) ואלו בשיר "יתר העדרים" מבטא פיזור של העם בתפוצה ופירוד.

כוונת המילים והדימויים בשיר דומה למקרא בשלשת הפסוקים האחרונים
4. בנבואת הנחמה אומר ישעיה "בורא ניב שפתיים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" ישעיה נז,יט, ובשירנו "רחוק וקרוב שאי מכל עברייך.
5. בשיה"ש מתאר האוהב את געגועיו לאישה ובדמיונו "אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדייך כאשכולות הגפן וריח אפך כתפוחים", הביטוי "אעלה בתמר" שמש באופן טבעי כשם לעליית התימנים ובשירנו קיבל צורה דומה "המחזיקים בשולייך ומתאמצים לעלות ולאחוז בסנסני תמרייך".
6. בנבואת הגאולה אומר ישעיה "אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך" ובשירנו "אשרי מחכה ויגיע ויראה עלות אורך ויבקעו עליו שחריך


4- פריט של כיסופים
לבקש מכל תלמיד להביא פריט שמסמל עבורו כיסופים לציון. הפריט יכול להיות: שיר או פיזמון, מכתב או פסוק, ספר או כתבה, פספורט או תצלום משפחתי, תמונה או סרט וכן הלאה. התלמיד יספר בכיתה מדוע הביא את הפריט המסוים ויהיה מעניין, מאתגר ומשמעותי מאוד לנהל דיון בעקבות הממצאים בכיתה. (שאלות שניתן להעלות : האם הפריטים מורים על כיסופים עזים ? ואיך זה בהשוואה לשירנו ? האם הרקע לכיסופים הוא דתי/ לאומי או אחר ? מה היה הרקע לאותם כיסופים ? האם הכיסופים "שייכים" רק לגולים או שגם יושבי הארץ מתגעגעים למשהו......)


5 - ניהול דיון בעזרת מומחים - מה סוד כוחה של היצירה ?
המורה יתאר את תהליך ההתקבלות יוצא הדופן והמרשים של השיר (ניתן להיעזר בפרק המבוא ובפרק "הפיוט כהשראה ליצירות נוספות"). לאחר קריאת השיר ישאל המורה את תלמידיו "מה סוד כוחה של היצירה?", ויבקש תשובה במילה אחת. התלמידים יתחלקו לחמש קבוצות, וכל קבוצה תקבל כרטיס עם אחת התשובות. המורה יבקש נציג מכל קבוצה שיתאר בגוף ראשון את תשובת קבוצתו, התלמיד ינסה לשכנע את חברי הקבוצות האחרות שהוא אכן "מחזיק" בסוד כוחה של היצירה. לאחר הסבב הראשון יוכלו התלמידים להחליף קבוצה אם שוכנעו בתשובה אחרת. מעניין יהיה לבדוק את ההתפלגות לקבוצות לאחר הלמידה האינטנסיבית של השיר.לכל כרטיס דמות מסוימת ותשובה מפורטת כדלהלן:

כרטיס מספר 1 – התשובה האסתטית
שמי חיים נחמן ביאליק והוכתרתי כמשורר הלאומי ממשיך דרכו של ריה"ל.
הייתי מאוד גאה בתואר הזה משום שחקרתי מקרוב את שירתו המדהימה של "גאון השירה העברית ושמשה"- ריה"ל, והייתי מושפע ממנו בתוכן ובצורה.
סוד כוחה של היצירה טמון כמובן בצד האסתטי שלה- היצירה היא פשוט יפה ויצירתית. יש שילוב של ז'אנרים שונים, יש מטאפורות מתפתחות, יש שימוש בלשון התנ"ך באופן מעמיק ויש פה עברית עשירה וייחודית וזה סוד כוחה של היצירה.

נסו לחשוב מה עוד יאמר ביאליק בעניין, ואיזה מבתי השיר יביא כהוכחה. היעזרו בקטע הבא:

התשובה האסתטית- ריה"ל שעפ"י ביאליק הוא "אבי המשוררים" הצליח ליצור ערוב יצירתי ומעניין של מיטב השירה שהייתה רווחת בזמנו. החומרים בשיר נבחרו ממקורות נושאיים וזאנריים שונים והורכבו באופן מקורי. ישנם מוטיבים הלקוחים מהקינה החילונית כמו: עמידה על הקבר (בית 13), מנהגי אבלות (בית 17, 19), ביטוי פיזי לסבל נפשי (בית 20), שפע דמעות (בית 3), תלונה נגד הזמן (בית 19). מוטיבים אחרים לקוחים משירת החשק: האני כאסיר ושבוי המרבה לבכות, לאוצר המילים של שירת החשק קשורים הביטויים כמו : "נופת צוף" ו"מר דרור" (בית 16) או "מי יתנני משוטט" (בית 10). ציורים מסוימים מהשירה האנדלוסית : אסיר (בית 3), "בור שבי" (בית 26), "איך יערב לי אכל ושתה" (בית 20), "בתרי לבבי" (בית 11). וניתן להבחין גם בחומרים משירי "מעלות המקום" המעלים את שבחי אנדלוסיה: שבחי האוויר והאדמה (בית 6), קדושת המקום (בית 8-9). הביטויים הקונבנציונאליים הוצאו מהקשרם המקורי והם מעורבים ומשולבים ומפעילים מערכת אסוציאציות שונות ואולי גם מנוגדות בו בזמן. כך לדוגמא, הבית השלישי מדבר על "אסיר תאווה" (חשק) "נותן דמעיו כטל" (קינה) "ונכסף לרדתם על הרייך" (מעלות המקום).
בנוסף, המטאפורות הולכות ומתפתחות בשיר. כך לדוגמא המטאפורה "עדרייך" (בית 1) הולכת ומתפתחת ל"עדריך המונייך אשר גלו והתפזרו מהר לגבעה ולא שכחו את גדרייך" (בית 22). או המטאפורה "אסירייך" (בית 1) הולכת ומתפתחת ל"מבור שבי שואפים נגדך ומשתחווים" (בית 26).
בנוסף, רגשות היחיד משתלבים עם אזכורים של זיכרון הכלל, ובכך מפקיעים אותם מהקשרם המופשט, ומלבישים אותם ברוח של ממשות. כך לדוגמא, בביטוי "לבי לבית אל ולפניאל מאוד יהמה", במילה "בית אל" בולט הזיכרון הקולקטיבי אולם המילה "ליבי" נותנת למשפט פן אישי.


כרטיס מספר 2 – התשובה הרגשית
שמי נעמי שמר. אני בקיאה בעברית לעומקה, חברת האקדמיה ללשון העברית ומשוררת מוערכת שנושאי שירתה רבים ומגוונים. אני כמובן בטוחה שסוד כוחה של היצירה הוא ברגש שהיא יוצרת ומפיקה. מהו שיר אם לא הרגש העמוק שבנפש?! יסלח לי קודמי, אבל לתלות בצורה ובז'אנרים ספרותיים את סוד כוחה של היצירה הזו – לי זה נראה מגוחך. השיר שכתבתי "ירושלים של זהב" מבוסס על יצירתו המופלאה של ריה"ל, לו הייתם שומעים את גרונותיהם הניחרים של הצנחנים משחררי הכותל, הייתם מבינים רגש מהו, ומדוע כוחו של שיר הוא ברגש בלבד.

נסו לחשוב מה עוד תאמר נעמי שמר בעניין ואיזה מבתי השיר תביא כהוכחה. היעזרו בקטע הבא:

התשובה הרגשית – השיר עטוף ברגשות חמים ועזים הנכרים כבר בקריאה ראשונה ומרפרפת, ושהמנעד שלהם נע מאבל כבד ליד הקברים ועד לתשוקה עמוקה להתאחד עם "האהובה". הרגשות המובעים בשיר זוכים לחיות מפני שבעיקרם מובעים כרגשות היחיד. עם זאת, האני חבוק ומשולב בכלל, ומתגלה כיחיד שבכוחו לשמש פה לרבים ולהעצים את רגשותיהם "לבכות ענותך אני תנים ועת אחלום שיבת שבותך אני כינור לשירייך".

כרטיס מספר 3 - התשובה האינדווידואליסטית – אוטוביוגרפית
שמי שי ואני תלמיד תיכון. אני חושב שיופיו של השיר הוא במימוש הדבר שכולם אומרים שאי אפשר, כי אי אפשר. ריה"ל כנגד כל הנורמות, הסיכויים וההיגיון קם ועשה מעשה. זה לא רק שהוא השתוקק לעלות לציון וזאת הייתה משאת נפשו, העניין הוא שהוא חי בחוץ את מה שהרגיש בפנים. זה דבר אמיתי, וזה מאוד מיוחד שאדם מרגיש צורך לממש את עצמו למרות שחייו היו נוחים וטובים. הרבה פעמים נתקלתי בנאה דורש ולא נאה מקיים, ופה אני מוצא הרבה יופי באדם ש"מכופף" את המציאות לדברים שהוא מאמין בהם.

נסו לחשוב מה עוד יאמר שי בעניין ואיזה מבתי השיר יביא כהוכחה. היעזרו בקטע הבא:

התשובה הביוגרפית- אינדווידואליסטית- תעלומת הפרשה האחרונה בחיי המשורר גרמה לקוראים מסוימים למצוא בסיום השיר רמז להתרתה- שאכן, ריה"ל הגיע לארץ ישראל אולם מיד בהגעתו נדרס על-ידי פרש ערבי. השיר נתפש כביטוי להתרחשות פנימית אישית שהביאה את המשורר לזהותו העצמית "השינוי המכריע שהתחולל בנפשו של המשורר ובהחלטתו להפוך את הגעגוע לארץ ישראל למעשים" (קויפמן). המיוחד בעמדתו של ריה"ל הוא שציון שבחזון ואפשרות החיים בה התקיימו בנפשו כמציאות בכל תקפה, וזאת למרות שבעת חיבור השיר הארץ הייתה חרבה, נשלטת ע"י זרים והקשר הפיזי אתה נותק כבר כאלף שנה. ריה"ל שכל חייו הצטיין בשכלו הבהיר והאנליטי בהשתלבותו החברתית וב"מימוש עצמי" כאדם וכיוצר, "צעד" באופן רומנטי לגמרי בהליכתו לא"י. בניגוד למשוררים שחיו בעוני או תלות בבדידות או בנדודים, ריה"ל היה בעל משפחה אהובה, בעל מקצוע מכובד וזכה להערכה כיוצר. חורבנה של ציון בהווה לא מרתיע אותו אלא מגביר אהבתו. וכך אדם בן 65 נהג כנער רומנטי בלי "מודעות" למגבלות המציאות.

כרטיס מספר 4 - התשובה הלאומית
שמי שמואל דוד לוצאטו – שד"ל בקצרה ואני מצפון איטליה, את המהדורה המדעית הראשונה לשיריו של ריה"ל אני עשיתי ב 1840 משום שהערצתי והזדהיתי אתו. אני נלחמתי בפילוסופים של גרמניה בדיוק כמו שנלחם ריה"ל בפילוסופיה של תקופתו. זה נכון שריה"ל הוא משורר הרגש שדבריו נכתבו מתוך התלהבות ותשוקה שאין דומה להם, אבל העיקר הוא היהדות האמיתית. כל חיי פיתחתי את הקיום הלאומי-דתי וכך עשה גם רה"ל בשיריו. סוד כוחה של היצירה הוא בתוכנה ועיקר הפיוט הוא כמובן העניין הלאומי- והדברים ברורים כשמש.

נסו לחשוב מה עוד יאמר שד"ל בעניין ואיזה מבתי השיר יביא כהוכחה. היעזרו בקטע הבא:

התשובה הלאומית- (שד"ל, גרץ, איש שלום) השיר הוא שיר ציון המבטא באופן אמוציונאלי עמוק געגועים לגאולה ולציון, דרך ההשקפה הלאומית-דתית. עיקרו של השיר הוא תאור העבר המפואר של העם הנבחר, תאור מעלותיה של הארץ הנבחרת, הבלטת קרבת השכינה לארץ ותפילת הגולים להיוושע ולשוב לעלות לציון האהובה. הקשר בין העם והארץ במשורי הזמן השונים מלמד שאין לעם אפשרות אחרת להתקיים באופן מלא אלא בארצו.

כרטיס מספר 5 - התשובה הפילוסופית
שמי יום טוב ליפמן צונץ ואני ייסדתי את ארגון "חכמת ישראל" בגרמניה. נעים היה לי לשמוע את דעות קודמי, אבל אני אנסה לכוון אתכם למשהו שהוא הרבה יותר אוניברסלי מהדברים המצומצמים ששמעתם. ריה"ל היה משורר שכלתני ושירתו הודרכה על ידי תבונה שאינה תועה לעולם. העיון בשיריו מביא אותנו להבנת אופייה של האנושות כולה וזה מה שיפה בשיר המדובר. כתבתי רבות על ההישגים האומנותיים של השיר, היופי והרעיונות, זאת אומרת הפילוסופיה- זה מה שחשוב וזה כוחו של השיר.

נסו לחשוב מה עוד יאמר צונץ בעניין ואיזה מבתי השיר יביא כהוכחה. היעזרו בקטע הבא:

התשובה הפילוסופית- בשיר משוקעים רעיונותיו הפילוסופיים של ריה"ל כפי שהובעו בספרו הכוזרי, והוא משך אליו התעניינות מיוחדת מצד הוגי דעות שונים שמצאו בכתביו מטען רעיוני ניכר או גשר לעמדותיהם שלהם.


ביבליוגרפיה:

1. דורון אביבה, "ציון הלא תשאלי- ההתקבלות וסגולת השיר", בתוך: יהודה הלוי- מבחר מאמרי ביקורת ע ל יצירתו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1988.

2. בר יוסף אברהם, משירת ימי הביניים

3. צדקה רינה, ראה שמש,רכס,1985

4. רצהבי יהודה-עורך, לקט שירים מתקופת הזוהר הספרדית,תשנ"ה, עם עובד 1994

5. שירמן חיים,השירה העברית בספרד ובפרובנס, הוצאת ביאליק,ירושלים,1954

6. האתר פיוט-www.piyut.org.il