 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
להזדקן יחד
צבי אלפר גיליון מס' 7 - תשס"ז * 2007 לְהִזְדַּקֵּן יַחְדָּיו הֵיטַבְתָּ עִמָּנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים חָלַף לוֹ כִּמְעַט יוֹבֵל, וּכְמוֹ בִּימֵי הַנְּעוּרִים עֲדִָין נֹאהַב, יַחְדָּיו נְטַיֵּל. כָּתֵף אֶל כָּתֵף אֶת עֶגְלַת חַיֵּינוּ נִשָּׂא בְּשִׂמְחָה וּבְאוֹן. נוֹדֶה לְאֱלוֹקֵי מָרוֹם. הֵיטַבְתָּ עִמָּנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים פַּת שַׁחֲרִית, כּוֹס שֶׁל קָפֶה, לִמּוּד תּוֹרָה מְשֻׁתָּף בְּיוֹם הַשַּׁבָּת זֶה כֹּה פָּשׁוּט וּמוּבָן מֵאֵלָיו, אַךְ לֹא כָּל אֶחָד זוֹכֶה לִחְיוֹת וּלְהִזְדַּקֵּן יַחְדָּיו. הֵיטַבְתָּ עִמָּנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים נְכָדִים שֶׁנּוֹלְדוּ עַל בִּרְכֵּינוּ מְקִימִים אֶת בֵּיתָם אוֹתָם נְלַוֶּה בְּאַהֲבָה וּבְחֹם נִינִים נְחַבֵּק אֶת כֻּלָּם נְאַרֵחַ, אוֹתָם נְשַׂמֵּחַ. מַדְוֵי הַגּוּף, סוּרוּ הַלְאָה לֹא נָשִׂיחַ בָּכֶם, נָסִיר דְּאָגָה חַיִּים שֶׁל עָמָל וְשִׂמְחָה לְפָנֵינוּ יַחְדָּיו נֵצֵא לַשָּׂדוֹת יָד בְּיָד מַרְאוֹת אֱלוֹקִים לַחֲזוֹת, לְהַקְשִׁיב לְרַחַשׁ הַיָּם, לְמַשַּׁק כַּנְפֵי צִפֳּרִים בַּשָּׁמַיִם. הֵיטַבְתָּ עִמָּנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים אַשְׁרֵי הַשְּׁתִיקוֹת הַיָּפוֹת בְּעַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם. לְעֵת עֶרֶב נֵשֵׁב עַל כֻּרְסָה נִצְפֶּה בְּחַדְשׁוֹת הַמִּרְקַע, גַּם סִפֹּרֶת יָפָה נִקְרָא. הַאִם זֶה פָּשׁוּט וּמוּבָן מֵאֵלָיו לִחְיוֹת וּלְהִזְדַּקֵּן יַחְדָּיו? |
 |
