כְּנָפַיִם

רחמים מלמד-כהן

גיליון מס' 1 - תשס"ו * 2006

הָאָדָם דּוֹמֶה לְצִפּוֹר.
בְּכוחָהּ שֶׁל צִפּוֹר
לִדְאוֹת מַעְלָה מַעֲלָה,
אֲבָל בַּתְּנַאי שֶׁתָּנִיעַ אֶת כְּנָפֶיהָ
לְלא הֶרֶף.
אִם תַּפְסִיק מְעוֹפָהּ
לְרֶגַע,
הֲרֵי הִיא צוֹנַחַת וְנוֹפֶלֶת.
(ר' יִשְׂרָאֵל מסלנט)

אֵין לִי כְּנָפַיִּם
מַמְרִיא אֲנִי עֲלֵי עַפְעַפַּיִם
מִסַּף אַפָּיִם אֶל רוּם שָׁמַיִם
יוֹנְקוֹת, גּוֹמְעוֹת, דּוֹלוֹת עֵינַיִם
יָפְיָהּ שֶׁל בְּרִיאָה, מְלֹא חָפְנַיִם
אִישׁוֹנַי שְׁקוּפִים שְׁטוּפִים אֶגְלֵי מַיִם
דְּמָעוֹת שֶׁל גִּיל-עֶצֶב – שקו שְׂפָתַיִם
וַאֲנִי כְּתִינוֹק גָּמוּל בֵּין שָׁדַיִם
רָעֵב, תָּאֵב, אָהַב
קוֹוֶה, אווֶה, אוֹבֶה
לְחַיִים