על "אחדים אוהבים שירה" מאת ווויסלבה שימברובסקה

רחל וירצבורג

גיליון מס' 1 - תשס"ו * 2006

על המשוררת
על יצירתה
השיר "אחדים אוהבים שירה"
נושא השיר
הקשר בין כותרת השיר לשיר
מבנה השיר
תוכן השיר
האמצעים הספרותיים
ביבליוגראפיה

על המשוררת
ווויסלבה שימברובסקה - משוררת פולניה - נולדה ב- 2/07/1923. למדה באוניברסיטת קראקוב לשון וספרות פולנית וסוציולוגיה. ב- 1949 נפסל לפרסום קובץ שיריה הראשון בגלל אי התאמה לדרישות הסוציאליות של המשטר. יחד עם זאת, בראשית הקריירה הספרותית שלה היא נשארה נאמנה לקו המפלגתי הן ביצירתה והן בפעילותה הציבורית.

שימברובקה זכתה בכמה פרסים ספרותיים יוקרתיים, כגון: פרס גתה לשנת 1991, פרס הרדר לשנת 1994' פרס נובל לספרות לשנת 1996. אפשר לקרוא את נאומה (באנגלית) של המשוררת בטקס באתר של פרס נובל.
בשנת 2004 ביקרה שימברובסקה בירושלים לרגל כנס בינלאומי לציון 1000 שנות יהדות פולין ו- 700 שנות יהדות קרקוב. אפשר לקרוא את הראיון (בעברית) עם המשוררת לרגל ביקורה זה באתר
http: //www.ynet.co.il/articles

בעברית ראו אור ספריה הבאים (כולם בתרגומו של רפי וויכרט):
אטלנאיס: מבחר שירים / וויסלבה שימברובסקה, תל אביב, עכשיו, 1993
סוף והתחלה: מבחר שירים / וויסלבה שימברובסקה, תל אביב, גוונים,תשנ"ו, 1996)
שלהי המאה: מבחר שירים / וויסלבה שימברובסקה, תל אביב, קשב לשירה, תשנ"ח, 1998)
בשבח החלומות / וויסלבה שימברובסקה, תל אביב, קשב לשירה, תשס"ה 2004)
קריאת רשות/ קובץ מסות / וויסלבה שימברובסקה, תל אביב, קשב לשירה וחרגול תשס"ו, 2005)


על יצירתה
קשה לשייך את שירתה של שימברוסקה לזרם מסוים. ניתן להגדירו כאינטלקטואלי, כי שירתה שואפת לבדוק את המציאות. בדיקת המציאות נעשית בכמה דרכים.
יש שירים, שבהם מאמצת המשוררת זווית ראיה חדשה ומפתיעה וכך מעצימה חוויה ששימשה נושא ליצירות רבות. למשל, בשיר "חתול בדירה ריקה" שנכתב בעקבות מות בעלה השני, מתוארים האבדן והחסר שבמוות מנקודת מבטו של חתול, שאמנם חש שמשהו השתנה, אך אינו מבין את פשר השינוי וההיעלמות של בעליו:

שומעים צעדים במדרגות,
אך לא הצעדים הללו.
היד המניחה דג בצלוחית,
אינה היד ההיא.

השימוש בזווית ראיה החדשה המפתיעה היא האמצעי העיקרי בעיצוב הזוועה שהקורא מכיר את סופה. כך, למשל, בשיר משנת 1986, "תצלומו הראשון של היטלר" מתואר תצלומו של היטלר בהיותו תינוק. ההתבוננות בתצלום זה נעשית באמצעות שתי נקודות מבט- זו של הדובר, המסתכל בתצלום וכביכול אינו מכיר את האירועים ההיסטוריים, הקשורים בתינוק המצולם וזו של המשוררת ושל הקורא היודעים היטב, מהי התשובה על השאלות המועלות בבית הראשון:

לאן יגיעו הרגלים הקטנטנות, המצחיקות הללו, לאן?
לגנון, לבית הספר, למשרד, לחתונה
אולי עם בתו של ראש העיר?

הפער בין הרגשות החיוביים, שמעורר תצלום זה שאינו שונה מכל תצלום אחר של תינוק באלבום משפחתי לבין הידע של הקורא מה עולל התינוק המתואר כ"עולל, מלאכון, פתיתון, קרן אור"., יוצר את הזוועה ומעצים אותה.

דוגמה נוספת לכך היא השיר "הטרוריסט, הוא צופה", המתאר את התבוננות של טרוריסט אירי ביוצאים ונכנסים לפאב, שבו הוא אמור להתפוצץ, באותן ארבע דקות שנותרו לו עד הכניסה.


אפיון נוסף של שירתה הוא שימוש במעין רשימות קטלוגיות, ללא צירוף של מילות הערכה או יחס רגשי לרשימות מצאי אלו. יש במסירת רשימות אלו לידי הקורא מעין דו שיח עימו: המשוררת סומכת על הקורא שיוסיף לרשימות אלו את המטען הרגשי שהיא החסירה מתוך הידע האישי שלו.

למשל, בשיר "כל מקרה" יש רשימה של אפשרויות, שבזכותן יכול היה להינצל אדם בזמן המלחמה. זו רק רשימה, מעין קטלוג "איך ניצלו אנשים" והקורא מוזמן לצרף לכל פריט סיפור שהוא מכיר מתוך קריאה או מתוך היכרות עם ניצול. על מנת להדגיש עד כמה ההצלה הייתה עניין מקרי, חסר כל היגיון של סיבתיות, המשוררת מזווגת יחדיו סיבות מנוגדות: הבית השני פותח בשורה: ניצלת כי היית ראשון ומיד בשורה השנייה: ניצלת, כי היית אחרון.

למעשה, בוחרת המשוררת במושג, עניין, תמונה ומתבוננת בהם (כמו שצוין, מזווית ראייה מפתיעה) על ידי הוספת פרט חדש כל פעם, עד למעין פואנטה שבסיום השיר. הרשימה קטלוגית של "כל מקרה" מסתיימת בהזדהות רגשית :"הקשב / כמה מהר פועם בי לבך". סיומו של השיר "תצלומו הראשון של היטלר" מסתיים בהעצמת הפער שבין הידע של הדובר לבין הידע של הקורא באמצעות תיאור אירוני של המורה להיסטוריה המשועמם. "המורה להיסטוריה מרופף את צווארונו / ומפהק מעל למחברות". המורה מפהק מעל המחברות, כי ההיסטוריה היא די משעממת ואינו יודע מה שיודע הקורא: עד כמה תשתנה היסטוריה בעקבות הולדתו של "אדולפיק הקטן, בנה של משפחת היטלר".

השיר "חתול בדירה ריקה" מסתיים בנקמה שמתכנן החתול לבעליו לכשיחזור: "ובתור התחלה שום קפיצות ויללות". הפער בין חוסר המודעות של החתול שאין כבר במי לנקום לבין הידע של הקורא מעצים את חווית המוות והופך אותה לסופית.

סגנון שירה חף כמעט מעיצוב אמנותי כגון מטאפורות, חריזה.

השיר "אחדים אוהבים שירה"

אחדים אוהבים שירה
אחדים –
זאת אומרת שלא כולם.
אפילו לא הרוב אלא המיעוט.
בלי להביא בחשבון את בתי הספר, ששם מוכרחים,
ואת המשוררים עצמם,
אנשים אלה הם שנים לאלף.

אוהבים –
אך אפשר לאהוב גם מרק עוף עם אטריות,
אוהבים גם מחמאות וצבע תכלת,
אוהבים צעיף ישן,
אוהבים לעמוד על שלהם,
אוהבים ללטף כלב.

שירה –
אבל מה זאת בעצם שירה.
לא אחת ניתנה לכך
תשובה רעועה.
ואני אינני יודעת ואינני יודעת ונאחזת בזה
כבמעקה גואל.

נושא השיר
השיר אחדים אוהבים שירה הוא שיר ארספואטי, הבודק את יחסם של אנשים לשירה כתוצר סופי. אין כאן תיאור של תהליך היצירה (כמו בשיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" של ביאליק או "בגוש השיש" של פגיס) או של מערכת יחסים מורכבת בין היוצר לקהלו ("ספר שירי" של רחל). בשיר הזה יש מצד אחד בדיקה של המצב שרק אחדים אוהבים שירה, ומצד שני ניתן למצוא בו מעין תשובה מדוע קיים המצב הזה.

הקשר בין כותרת השיר לשיר
כותרת השיר כוללת בתוכה הצהרה "אחדים אוהבים שירה". ניתן להבין אותה בכמה הקשרים. ההקשר הראשון הקשר של ניגוד: אחדים אוהבים שירה לעומת רבים, האוהבים סיפורים או רומאנים או טלנובלות.
אפשר להבין את הכותרת גם בהקשר של נחמה פורתא: יכול להיות, שהמשפט הזה הושמע באוזני המשוררת, (או המורים לספרות, הנרמזים בבית הראשון) שהתלוננה, שאין קוראים רבים לשירה. האמירה "אחדים אוהבים שירה" נועדה לנחם- מה איתך, יש בכל זאת אחדים שאוהבים שירה.
כך או כך, באה המשוררת לבדוק בשלושת בתי השיר את המשמעות של כל אחד מן המרכיבים של המשפט הזה.
כפי שנראה, סיום השיר גם מסביר את המצב: מדוע רק אחדים אוהבים שירה.

מבנה השיר
כאמור, מורכב השיר משלושה בתים. ניתן להתבונן במבנה של השיר בשני מהלכים: המהלך הטכני, הקטלוגי, האופייני לשירתה של שימברובסקה, ומהלך המשמעי, המקנה משמעות לרשימה הקטלוגית.
המהלך הטכני: כל בית מוקדש למילה אחרת מן הכותרת על פי סדר הופעתן במשפט: בית ראשון בודק את משמעות המילה אחדים, בית שני בודק את משמעות המילה אוהבים בית שלישי בודק את משמעות המילה שירה. כל אחד מן הבתים מורכב משש שורות, כאשר השורה הראשונה היא הקצרה, כוללת רק מילה אחת ומשמשת מעין כותרת לבית.

תוכן השיר
המהלך המשמעי - מן הקונקרטי למופשט וצירוף של שניהם - מעצב את תוכן השיר.
הבית הראשון עוסק בבירורו של מושג קונקרטי ומוחשי: כמה זה "אחדים". שורות 2 ו- 3 מכמתות את המושג הזה על דרך השלילה "זאת אומרת שלא כולם/ אפילו לא הרוב..." שורות 4 ו-5 מציינות רשימה קטלוגית של מי שנכלל במספר הזה א-פריאורי- בתי הספר והמשוררים:

"בלי להביא בחשבון את בתי הספר, ששם מוכרחים / ואת המשוררים עצמם".

הכללת בתי הספר בכמות זו של אוהבי שירה היא מסויגת –"ששם מוכרחים"- ואין היא מפרטת, מי מוכרח המורים או התלמידים. כך או כך, "המוכרחים" הזה הופך את הכמות המועטה של אוהבי שירה למעוררת רחמים. וכך, בשורה השישית, מגיעה הדוברת לתוצאה:

"אנשים אלה [אחדים שאוהבים שירה] הם שנים לאלף".

הבית השני עוסק בבירורו של מושג מופשט: מהי אהבה. השימוש באנאנפורה "אוהבים" בשורות 3-4-5-6 הופכת את האהבה להמונית ומפחיתה מחד- הפעמיות שלה.
אוהבים גם מחמאות וצבע תכלת,
אוהבים צעיף ישן,
אוהבים לעמוד על שלהם,
אוהבים ללטף כלב.

גם הרשימה של הפריטים, שאנשים אוהבים, הופכת את המושג אהבה כמבטא רגשות שונים: העדפות חושיות: מרק עוף וצבע תכלת; העדפות רגשיות: מחמאות, צעיף ישן, ליטוף כלב; והעדפות התנהגותיות: לעמוד על שלהם. אם המילה אהבה היא כל כך כוללנית, וכל כך משומשת בדיבור היום יומי, קשה להגדיר באמצעותה את היחס לשירה.
הבית השלישי בודק את המושג שירה, שהוא גם קונקרטי, מוחשי וגם מופשט. שירה היא גם כלל יצירה המודפסת הנקראת בתוך ספרים וכתבי עת. היצירות שהן שירה ניתנות לקריאה-חוש הראיה, לשמיעה ואף למישוש - הדפדוף בספר שירה. השורות של רחל- "וְאֶת תּוּגָתוֹ שֶׁל הַלֵּב הַכּוֹרֵעַ יַד כֹּל בִּמְנוּחָה תְּמַשֵּׁשׁ" - מזדעקות כאן.

אך שירה היא גם דבר מה מופשט ובלתי ניתן להגדרה, כפי שמתאר נתן זך בשירו "הצייר מצייר":

הצייר מצייר, הסופר מספר, הפסל מפסל,
אך המשורר אינו שר,
[....]משהו שמשאיר משהו".

המשוררת עצמה מודה, שקשה לה להגדיר מהי שירה: "אבל מה זאת בעצם שירה" (שורה 2). וחוזרת פעמיים על הצירוף "אינני יודעת" בשורה 5 על מנת להדגיש כמה קשה המונח הזה להגדרה: "ואני אינני יודעת ואינני יודעת..."

הבית הזה - וכל השיר- מסתיים בהפתעה- חוסר הידיעה הוא מעקה גואל: "ואני אינני יודעת ואינני יודעת ונאחזת בזה / כבמעקה גואל". הדימוי של חוסר ידיעה למעקה גואל הוא מפתיע: תפקידו של מעקה (על אחד כמה וכמה מעקה גואל) הוא לספק אחיזה ויציבות, ולמנוע נפילה, למנוע מצב של חוסר וודאות. דווקא חוסר ידיעה שהיא מצב של חוסר וודאות והעדר יציבות מספקת יציבות וגאולה. הדימוי המוזר והמפתיע הזה יכול לשמש כהגדרה של שירה: שירה זה משהו שקטגוריות רגילות אינן חלות עליה. צורת החשיבה של שירה שונה מצורת החשיבה המציאותיות. ואולי לכן רק "אחדים אוהבים שירה".

האמצעים הספרותיים
כאמור, שיריה של שימברובסקה כמעט וחפים מאמצעי עיצוב ספרותיים.
*פירוק וקטלוג - האמצעי הבולט בשיר הזה הוא המאפיין את כתיבתה. בשיר הזה מפורקת ומקוטלגת האמירה "אחדים אוהבים שירה"
* אנאפורה – בבית השני יש אנאפורה "אוהבים" בשורות 3-4-5-6
* חזרה - בבית השלישי חזרה על הביטוי "אינני יודעת" " ואני אינני יודעת ואינני יודעת" (שורה 5)
* דימוי - בבית השלישי "ונאחזת בזה [בחוסר הידיעה] כבמעקה גואל".(שורות 5-6)

ריבוי יחסי של אמצעי עיצוב בבית השלישי הופך אותו לשונה משאר הבתים, כי הוא זה שמספק לא רק את תיאור המצב אלא גם ניסיון להסבירו- מדוע רק אחדים אוהבים שירה.

ביבליוגראפיה
1. אנציקלופדיה ווירטואלית YNET
2. הרצאתו של רפי וויכרט ביום עיון לרכזי ספרות ברשת אורט, מרץ 2005