 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
אור החיים
בלפור חקק גיליון מס' 10 - תשרי תשס"ח * 9/07 הרב חיים בן עטר ("אור החיים הקדוש" בפי החסידים, על שם ספרו הידוע). הרב נולד במרוקו, עלה עם שלושים מתלמידיו לטבריה והקים ישיבות בטבריה ובירושלים. ספרו המפורסם "אור החיים" שבו פרוש את התורה מודפס בחלק מהמקראות הגדולות לצד פירוש רש"י.
רבי חיים בן עטר הלך לעולמו בחודש תמוז ה' תק"ג (1743) ונקבר בהר הזיתים. בְּפֶתַח סִמְטָה בָּרֹבַע הַיְּהוּדִי שׁוֹמְעִים אֶת נְקִישׁוֹת מַקְלוֹ עַל הַמִּרְצָפוֹת לוֹחֵשׁ בַּחֲלוֹמוֹ בָּאתִי אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ עָרִים זָרוֹת, מַרְכֹּלֶת הָעַמִּים. רַבִּי חַיִּים בֶּן עָטַר בָּא מֵרֶכֶב אֵשׁ וַעֲפִיפוֹת לוֹחֵשׁ אֵלַי כֻּלּוֹ רוּחַ, בָּשָׂר אֵין עָלָיו בָּאתִי לִכְתֹּב לָכֶם אֶת סֵפֶר הַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם. קָרָאתִי תְּלָאוֹת חַיֶּיךָ, אֲנִי אוֹמֵר לוֹ בְּתוֹךְ הַשְּׁבִיל הָאַלְמוֹנִי, הַשְּׁבִיל הַצָּחוֹר וְהוּא מַבִּיט בִּי נוֹשֵׁף אוֹר הַחַיִּים בְּגָדָיו רְקוּמִים מָגֵן דָּוִד: זָהָב שָׁחוּט, כֶּסֶף וְשָׁחֹר "שֶאֵין לִשְׂמחַ אֶלָּא בְּאַהֲבַת הָאָרֶץ" כָּךְ כָּתַבְתָּ לָנוּ וּכְשֶׁבָּאתָ אֵלֵינוּ אֶל הָרֹבַע קִדַּשְׁתָּ אֶת הַמָּקוֹם, הָיִיתָ לָנוּ לְרֹאשׁ וְהָיָה מַחֲנֵנוּ קָדוֹשׁ. בְּחוֹבַת הַגָּלוּת יָרַדְתִּי מִנְּכָסַי נָדַדְתִּי יַבָּשׁוֹת, יַמִּים גָּלֻיּוֹת כָּתַבְתִּי מִתּוֹךְ שְׁתִיקוֹתַי הוּא נֶאֱנַח, וְהוֹרַשְׁתִּי לָכֶם אֶת קִנְיָנִי הָאֲמִתִּי אוֹר הַחַיִּים, אוֹר מִתּוֹךְ הָאוֹתִיּוֹת. אוֹר הַחַיִּים הוּא גְּלִימַת הַמַּלְכוּת שֶׁהוֹרַשְׁתָּ לִי, סֵפֶר הַחַיִּים אָמַרְתִּי לוֹ בְּשׁוּלֵי הַחֲצֵרוֹת בְּשׁוּלֵי גְּלִימָתוֹ וְהָאוֹרוֹת הַבָּאִים מִן הַגְּוִילִים, מִן הַמִּלִּים. לְיַד חֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלּוֹ הוּא לוֹבֵשׁ אֶת טַלִּיתוֹ, שׁוֹכֵן מְעוֹנִים לוֹחֵשׁ תְּפִלָּה, לוֹחֵשׁ תַּחֲנוּנִים. מִיָּד נִתְקַבְּצוּ סְבִיבוֹ תַּלְמִידָיו וְנָתַן בָּהֶם סִימָנִים: דִּי אַבִּילָה, אַמְּזַלֵג, חָסַאן, מַעֲרָבִי, פְּרִיֶנְטִי וּבָאוּ מִכָּל הַקְּצָווֹת עוֹד תַּלְמִידִים אֲהוּבִים לְהַחְזִיק בִּכְנַף גְּלִימָתוֹ, בַּחוּטִים הַזְּהֻבִּים. פָּמַלְיָה גְּדוֹלָה הָיִינוּ שָׁם וְכָל הָעֵת רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ פַּרְגּוֹד בֵּינִי לְבֵינָם. וּבְעָמְדוֹ לְיַד הַתֵּבָה הִגִּיעַ רַבִּי חַיִּים אַבּוּלְעַפְיָה שָׂרָף מִצְּבָא מָרוֹם וְהֵאִירָה אָז הָאָרֶץ מִכְּבוֹדָם וְקָרְאוּ אֵלֵינוּ לְהִתְפַּלֵּל הַלַּיְלָה אַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת וּפָתְחוּ הַהֵיכָל לְהוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה וַאֲנִי עַיִן בְּעַיִן רָאִיתִי כָּל זֹאת. נְשִׁימָתִי נֶעֶצְרָה וְלֹא הָיְתָה בִּי רוּחַ לַחֲזוֹת וּכְשֶׁהוֹשַׁטְתִּי יָדַי אֶל צַפַּחַת הַמַּיִם לִשְׁתּוֹת וְלִשְׁתּוֹת שֶׁאוּכַל לַעֲמֹד בַּהֶאָרָה נָמוֹגוּ כָּל הַמַּרְאוֹת מֵעֵינַי נָמוֹגוּ הַשְּׂרָפִים וְנִלְקְחוּ כָּל הַצְּבָאוֹת בִּסְעָרָה.  |
|
