 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
עורבים
רינה לי גיליון מס' 12 - כסליו תשס"ח * 11/07 עוֹרְבִים
בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה אֲנִי עוֹלָה אַט-אַט. עִם כָּל שָׁנָה הַחוֹלֶפֶת, נוֹחֵת עָלַי מַשָּׂא שָׁנָה נוֹסֶפֶת. שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל מַשְׂאַת הַנֶּּפֶשׁ שֶׁכְּכֹל שֶׁאֵינָה מִתְמַלְּאָה הִיא נַעֲשֵׂית יוֹתֵר וְיוֹתֵר כְּבֵדָה הֵן אֵין לְךָ בָּעוֹלָם דָּבָר רַב מִשְׁקָל מִן הַחֶסֶר - בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה אֲנִי מְטַפֶּסֶת לְאַט. הוֹלֶכֶת לִי בֵּינוֹת עֵצִים בְּתוֹך מַאְפֵּלְיַת יְרַק-עַד. מַחֶשְׁכַּת עֲנָפִים אוֹרְבִים עוֹרְבִים, זֶה לָזֶה בְּקוֹלֵי-קוֹלוֹת קוֹרְאִים בִּלִשֹׁונָם הָעוֹרְבִית. לָשׁוֹן שֶׁאֵין לָהּ סֵפֶר אוֹ מוֹרִים בְּבֵית-הַסֵּפֶר וּצְלִילֶיהָ לְאֹזֶן אָדָם נִשְׁמָעִים כִּצְרִיחוֹת מִגְרוֹנוֹת נִחָרִים. מַה הֵם מְדַבְּרִים אֵלֶּה הַשְּׁחוֹרִים? רַבּוֹת שָׁמַעְתִּי סִפּוּרִים עַל פִּקְחוּתָם. לוּ בַּנְתִּי לִשְׂפָתָם כִּי אָז אוּלַי יָכֹלְתִּי אַף אֲנִי לְהִתְעוֹפֵף כְּמוֹתָם, וְלֹא הָיָה עָלַי לְהִשְׂתָּרֵךְ כָּךְ עַל רַגְלַי בְּיוֹם כֹּה חָם. בֵּין קִרְעֵי הַדּוּמִיָּה שֶׁבֵּין קְרִיאָה לִקְרִיאָה אֲנִי פוֹסְעָה כְּבֵין טִפּוֹת מָטָר, צְחִיחָה וּצְמֵאָה. לֵב הַקַּיִץ עַתָּה. אֲבָל מֵרַחַף רוּחַ כְּבָר תַּחוּשׁ אֶת קִצּוֹ. זֶה הַקֵּץ הַמְצַפֶּה בָּעֲלָטָה לְעֵת מְצוֹא. מִסְתַּתֵּר בְּחֶבְיוֹן כָּל הַדְּבָרִים כֻּלָּם בְּעוֹדָם בְּעִצּוּמָם, זֶה הַקֵּץ הַיּוֹשֵׁב לוֹ שָׁם בַּלָּאט, אֶת לְשָׁדָם מוֹצֵץ - לְעֵת עַתָּה מְטַיֶּלֶת אֲנִי, לָאו דַּוְקָא לְתֻמִּי. מִשְׂחֲקֵי מַזָּל מְשַׂחֶקֶת לִי עִם עַצְמִי, כְּגוֹן: מַזָּלוֹ שֶׁל מִי שַׁפִּיר יוֹתֵר שֶׁל הָעוֹרֵב אוֹ שֶׁלִּי? וּכְלוּם בִּכְלָל לְהַשְׁווֹת נִתָּן בֵּין הָרְחוֹקִים זֶה מִזֶּה כִּרְחֹק מַעֲרָב מִמִּזְרָח? מֵאִידָךְ, אוּלַי בְּעֶצֶם אֵין הַשֹּׁנִי בֵּין הָעוֹרֵב לְבֵין אָדָם כָּמֹנִי, רַב כָּל-כָּךְ,ְ כִּי מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ, נֶשֶׁב קַל - וְאֵינֶנּוּ, כְּעוֹרְבָא פָּרַח -  |
|
