מעמקים - יום שבתון - לרבי יהודה הלוי

"יום שבתון" הוא זמר לשבת המופיע בסידורים ובזמירונים ומושר ליד שולחן השבת. קיימת גרסה נוספת לשיר שהיא כנראה הנוסח המקורי ובה המחרוזות השלישית והרביעית שונות לגמרי.

מעמד הר סיני ב"יום שבתון"
במרכז השיר המופיע בסידורים מקבל מעמד הר סיני מקום מרכזי. מעמד הר סיני מופיע בשיר משלוש נקודות ראות:
א. מעמד הר סיני ועשרת הדברות, ברית ואמונה באל אחד (מחרוזת שלישית)
ב. מעמד הר סיני והשבת – "יום השביעי זכור ושמור" (מחרוזת רביעית)
ג. מעמד הר סיני והשבת בדורות הבאים – "זהירים לשמרו אבות ובנים" (מחרוזת שנייה).
בשלוש נקודות הראות הנ"ל מופיעים מספר גורמים משותפים:
א. אחדות
בזמן קבלת עשרת הדברות מופיעה אחדות מושלמת בין כל חלקי העם:
"וּבָאוּ כֻלָּם בִּבְרִית יַחַד

נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע אָמְרוּ כְּאֶחָד
וּפָתְחוּ וְעָנוּ יְיָ אֶחָד"

האחדות בולטת גם בזמן שאלוקים מצווה על השבת במעמד הר סיני:

"דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֵל בְּהַר הַמֹּר
יוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר
וְכָל פִּקּוּדָיו יַחַד לִגְמֹר"

האחדות ממשיכה להתקיים גם בדורות הבאים כאשר אבות ובנים יחד זהירים בשמירת השבת החקוקה בלוחות הברית.
ב. אמונה
אמונה מוחלטת באל מופיעה בזמן קבלת עשרת הדברות במעמד הר סיני: "נעשה ונשמע"...... ואמרו ה' אחד". במעמד הר סיני והשבת, העם לומד את מצוות השבת, ובדורות הבאים ישראל מקבל את הכינוי "בני אמונים" - בני מאמינים בזמן ההקפדה על שמירת השבת.

ג. קבלת כוח
האמונה באל ובשבת נותנות כוח נפשי רוחני לאדם. במעמד הר סיני ועשרת הדברות נאמר: "ברוך הנותן ליעף כוח"(ישעיה מ כט), במעמד הר סיני והשבת: "יום שביעי זכור ושמור, חזק מתנים אמץ כוח" במעמד הר סיני והשבת בדורות הבאים האל מופיע בכינויים הקשורים לנתינת כוח : " מרוב אונים ואמיץ כוח". (ישעיה מ כו)

משמעות הכינוי: "הר המור"
הר סיני מופיע בכינוי " הר המור". לכינוי זה ישנן מספר משמעויות.
1. הר המור, הר שכולו בשמים, "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא העולם בשמים".(שבת פח ע"ב). תיאור מיוחד זה מתאים למעמד המיוחד בהר סיני.
2. הר המור על פי המדרש הוא כינוי למקדש ש"היו מקטרין בו את המור" (ילקוט שמעוני שירה"ש רמז). קיים קשר בין הר סיני בו נתנו עשרת הדברות לבין המקדש שם ממשיכים את קיום האמונה באל.
3. הר המור הוא קיצור של הר המוריה: "בשעת קבלת התורה נעקר הר המוריה ובא למדבר, כדי שתינתן התורה על מקום המעולה הזה" (ילקוט ראובני פרשת יתרו אות נ). על פי המדרש, בזמן מעמד הר סיני, הר המוריה עבר להר סיני כדי לחזקו בתכונות שונות כמו קדושה, מסירות נפש וגאווה בעבודת האל.

מעמד הר סיני בכוזרי
גם ב"ספר הכוזרי" ריה"ל מתייחס לנושא השבת במעמד הר סיני. "לשמוע בדבר האלוה אל כולם פנים אל פנים...והנה שמע העם דיבור אלוקי מפורש בעשרת הדברות בין אלה גם אזהרה על שמירת שבת....את עשרת הדברות האלה קבלו המוני העם לא מיחידים ולא מנביא יחיד כי אם מפי אלוה.."(הכוזרי א פז). יש כאן שילוב של אמונה באל אחד תוך חוויה של שמיעת קול האלוקים המדבר עם אומה שלמה פנים אל פנים. אמת שחוותה אומה שלמה איננה ניתנת לערעור.
כמו כן, מדגיש ריה"ל את עניין המסורת. אנשי דור המדבר מסרו לדורות הבאים את נושא השבת וכך נעשתה השבת נחלת האומה לדורותיה. לפי ריה"ל המסורת היא קנה מידה לאמת והיא נאמנה יותר מאשר כל הוכחה הגיונית אחרת. (הכוזרי א סז)

משמעות המנוחה ב"יום שבתון"
ריה"ל מתייחס בשיר ליסוד המנוחה בשבת. יסוד זה משמש אחד המאפיינים החשובים של השבת וגם מופיע בהרחבה ביצירותיו השונות. יסוד המנוחה מופיע ברפרין של השיר:

"יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ"

היונה היא כינוי לכנסת ישראל (על פי שיה"ש יב יד "יונתי בחגוי הסלע" התרגום אומר במקום: "הייתה משולה כנסת ישראל ליונה). היונה מוצאת מנוחה בשבת. ריה"ל משתמש בשיבוץ שונה הוראה. היונה הממשית בספר בראשית ח, ט אשר לא מצאה מנוח לכף רגלה הופכת בשיר ליונה מטפורית, לכנסת ישראל המוצאת בטחון, יציבות ושקט ביום השבת.
נוסף להתייחסות לכלל בנושא המנוחה קיימת גם התייחסות לפרט: "ושם ינוחו יגיעי כוח (איוב ג יז)." על פי ההקשר בשיר, החלשים והעייפים מוצאים מנוחה בשבת. על פי ההקשר המקראי, האנשים העייפים והיגעים ינוחו בעולם הבא. על פי המדרשים, יגיעי כוח הם הצדיקים שכל זמן שהם חיים הם יגעים מאותם מלחמות ביצר הרע, בעולם הבא הם ינוחו ממלחמות אלו. (בראשית רבה ט)
לסיכום יש לאמר, שנושא המנוחה מופיע בשיר מנקודת ראות של כלל ופרט. מנקודת ראות לאומית המנוחה בשבת מהווה ביטחון ויציבות. מנקודת ראות של הפרט, המנוחה בשבת היא השבתה פיזית מעמל קשה בעולם הזה או מנוחה בעולם הבא, עולם שכולו שבת. נושא המנוחה מודגש ע"י כינוי, שיבוצים וחזרות באמצעות הרפרין.

נושא המנוחה ביצירות נוספות של ריה"ל
ריה"ל כותב על נושא המנוחה גם ב"ספר הכוזרי". לדעתו, המנוחה מהווה בסיס לאיכות גבוהה ביותר של חיי האומה המקיימת אותו. ביום זה מוצאת נפש האדם מנוחה שלמה שאפילו מלכים אינם נהנים ממנה בהיותם עסוקים תמיד בענייני מדינותיהם. למנוחה ישנה השפעה על קיומו הגופני והרוחני של כל יחיד באומה ועל קיום האומה כאומה. (הכוזרי ג,י).
ריה"ל מתייחס לנושא המנוחה גם בזמירות שבת נוספים. מנקודת ראות לאומית המנוחה בשבת מצילה את ישראל ומהווה עבורו "עץ חיים":
"מנוחת אלוקים ואנשים ושם צווה הברכה
פרי מצוותו עץ חיים בצלו נחיה בגויים" (מתוך "יקר יום השבת)
בשיר "על אהבתך אשתה גביעי" ריה"ל מתייחס גם לנושא המנוחה מנקודת ראות של הפרט. הוא מדגיש את המנוחה הנפשית ואת השינוי הנפשי לטובה שגורמת לו המנוחה בשבת:

"אשמע מבשר טוב מיום חמישי
כי מחרת יהיה נופש לנפשי
אמצא ביום ששי נפשי שמחה
כי קרבה אלי עת מנוחה"

השתקפות נושא השבת ב"יום שבתון"
השבת משתקפת בשיר בצורות שונות:
א. יום השבת במעמד הר סיני הקשור לאחדות לאמונה ולקבלת כוח. (ראה בסעיף על מעמד הר סיני בשיר)
ב. הרחבת יסוד המנוחה בשבת (ראה בסעיף על המנוחה בשיר)
ג. "זכור ושמור" - קיום מצוות עשה ולא תעשה בשבת. זכור – מצוות עשה (זכירת יום השבת לקדשו – שמות כ, ח) שמור קשור למצוות לא תעשה. על פי חז"ל, זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. הזכירה כוללת את השמירה. כאשר שמעו ישראל זכור הבינו כל השומעים גם את השמור כאילו בבת אחת נאמרו.
ד. לשבת יש ריח מיוחד "ריחו כריח הניחוח." ריח השבת הוא כמו הריח שעלה מקורבנות בית המקדש, ריח של קדושה. ריחות אילו משתלבים עם הריחות הקדושים שעל הר המור המשמש כינוי להר סיני.
ה. כבוד השבת – "היום נכבד לבני אמונים" –כבוד השבת כולל לבוש מיוחד לשבת, רחצה והכנת השולחן. הגאון מוילנא מבחין בין כבוד השבת ועונג שבת. כבוד השבת כולל את כל הפעולות המיוחדות לשבת עד ערב שבת ועונג שבת קשור אך ורק לשבת.

משמעות סיום השיר
פייטנים רבים נהגו לסיים פיוטים בנושאים שונים בבקשת גאולה. על פי חז"ל גורל ישראל נקבע על פי שמירת השבת. שמירת שבת מביאה את הגאולה חילול שבת גורם לחורבן.
1. "אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין" (שבת קיח ע"א)
2."שלא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת"(שבת קיט ע"ב).
3."אין ישראל נגאלין אלא בזכות השבת" (שבת קיח ע"א).
גם בשיר שלפנינו ישראל שומרים את השבת "זהירים לשומרו אבות ובנים" ולכן הם ראויים לגאולה. יחד עם זאת בסיום השיר העם זכאי לגאולה בזכות הברית והשבועה לנוח לא להביא יותר פורענות לעולם:

"הָעָם אֲשֶׁר נָע וְכַצֹּאן תָּעָה
יִזְכֹּר לְפָקְדוֹ בְּרִית וּשְׁבוּעָה
לְבַל יַעֲבָר בּוֹ מִקְרֶה רָעָה
כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע עַל מֵי נֹחַ".

לאחר שריה"ל מתאר את מצב העם בגולה, כצאן מפוזר ההולך לאיבוד ללא רועה הוא פונה בבקשה לאל לזכור לטובה את העם בזכות הברית והשבועה שניתנו לנוח. רעיון זה מתבסס על שיבוץ מקראי מישעיה נד ט-י: "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך"
סיום השיר יוצר מעגליות ביצירה. קיימים קשרים בין המחרוזת הראשונה לבין המחרוזת האחרונה בשיר. בשתי המחרוזות זוכרים ולא שוכחים. בפתיחת השיר: יום שבתון אין לשכוח ובסיום, אלוקים לא שוכח את ישראל ויביא לו את הגאולה. בפתיחה, הזיכרון של השבת הוא כריח הניחוח, ובסיום, האל יזכור לטובה את הברית והשבועה בזכותם יגאל את העם. בשתי המחרוזות מופיע הנושא של נח. בפתיחה, היונה קשורה לנח, כמו כן ריח הניחוח מזכיר את הקורבן שהקריב נח בסיום המבול "וירח אלוקים את ריח הניחוח" (בראשית ח כא). ובסיום הברית והשבועה לנח.

גלות וגאולה בשיר המקורי
במהלך השנים הוחלפו המחרוזות שלישית ורביעית בשיר "יום שבתון". במחרוזות אלו ריה"ל מתאר את מצבם הקשה של העם בגולה ומבקש להביא את הגאולה ע"י הפלת אויבי ישראל וזכירת הברית והשבועה לנח.
העם בגולה נמצא בחשכה מוחלטת "באופל", ב"שפל" והוא מפוזר כצאן ללא רועה". הגאולה מתחילה לפי גרסה זאת ברמיסת אויבי ישראל בצורה הקיצונית ביותר

"דרוך בנעל אויבים וצרים
וגם המעד קרסולי זרים"

הדובר מקווה לראות את נפילת האויב באמצעות נפילת מגדל שנתן לאויב כוח גדולה ובטחון. התיאורים הקיצוניים של השמדת אויבי ישראל במחרוזות שלישית ורביעית כנראה גרמו להחלפתן במהלך השנים בשל החשש מהשלטונות. במקומן נכתבו שתי מחרוזות חדשות המרחיבות את מעמד הר סיני ומתאימות להשקפת עולמו של ריה"ל.
בנוסח המקורי, קיימים קשרים חיוביים בין האל לעמו. בזמן הגאולה יהיה אור לעם הנמצא בחשיכה, האל ירים על עב את עמו מהשפל והעם יהלל את האל על גאולה זאת: "ואז יענו לך עמי בשירים, אל המהלך על כנפי רוח". תמונה לשונית זאת, בה האל מופיע רכוב על עב ועל כנפי רוח לקוחה מתהילים: "השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח".

אמצעים ספרותיים בשיר:
הרפרין בשיר
הרפרין הוא נוסח אחיד או נוסח משתנה מעט החוזר אחרי כל מחרוזת (סטרופה). הוא מעין מוטו לשיר כולו ובסיס לרעיונות המשתקפים בו. בד"כ בוחר המשורר ברפרין בפסוק מן המקרא הקשור לנושא המרכזי שבפיוט. הרפרין תורם למצלול ולריתמוס בד"כ קהל המתפללים היה מצטרף לחזן ברפרין.
הרפרין ב"יום שבתון" חוזר בנוסח אחיד לאחר כל מחרוזת:

"יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ"

ברפרין של "יום שבתון" מופע יסוד מרכזי חשוב בשבת הקשור למנוחה. המנוחה משפיעה השפעה חיובית על הכלל ועל הפרט. המנוחה היא פיזית ורוחנית וקשורה לאמונה באל אחד (הסבר מפורט על נושא המנוחה בשיר ראה לעיל עמ' 5).
ברפרין של "יום שבתון" מופיעים מספר שיבוצים: "יגיעי כח – איוב ג יז, יונה מצאה בו מנוח – בראשית ח, ט.(שיבוץ שונה הוראה). הכינוי יונה לישראל אף הוא שיבוץ משיר"ש יב יד. השיבוצים מתאימים לנושא המרכזי ומדגישים את המנוחה מנקודת ראות של הפרט והכלל.

מוטיבים:
מוטיב המנוחה - (ראה בניתוח השיר - נושא המנוחה.)
מוטיב הכוח – מוטיב זה מופיע בשתי צורות : כח וחוסר כח. האמונה והשבת נותנות כוח לחסרי כוח העם מתחזק ע"י אמונה באל אחד " ברוך הנותן ליעף כוח", השבת נותנת כוח לאדם: חזק מותנים ואמץ כוח", יגיעי כוח – החלשים והעייפים מתחזקים מהמנוחה בשבת.
מוטיב האחדות - (ראה בניתוח השיר בעמ' 2)
מוטיב הזיכרון – זיכרון השבת כריח הניחוח, "יזכור לפוקדו."
מוטיב הברית והשבועה – הברית בהר סיני,האל זוכר את הברית והשבועה שנתנו
לנח.
מוטיב הריח - ריחו (זכרו) כריח הניחוח., הר המור (הר מלא בבשמים).
רמיזות וארמזים – מעמד הר סיני, סיום המבול, שבועה לנח.
שיבוצים – יגיעי כוח (איוב ג יז), נותן ליעף כוח – ישעיה מ כט, כאשר נשבע על מי נח – ישעיה נד ט, רוב אונים ואמץ כח – ישעיה מ כו. נעשה ונשמע – שמות כד ז, זכור ושמור – מסכת ראש השנה כז א.
כינויים – אלוקים –
1. "רוב אונים ואמץ כוח" ישעיה מ כו
2. ברוך
ישראל –
1.יונה, בני אמונים על פי "אמונים נוצר ה" תהילים לא כד.
2. פיקודיו, על פי "מעשה ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פיקודיו" ( תהילים קיא ז)
הר סיני – הר המור.
דימוי – כ"ריח הניחוח", (בראשית ח כא), כצאן תעה –כולנו כצאן תעינו" (ישעיה ס, ז).
צימודים – צימוד שונה אות: תעה- ראה, נח- כח.
ניגודים - אמיץ כוח - יגיעי כוח.

מבנה השיר
מבנה השיר "יום שבתון" הוא מעין איזור. שיר מעין איזור מורכב ממספר מחרוזות. בטור האחרון של כל מחרוזת מופיע חרוז קבוע לאורך כל השיר, בשאר הטורים של המחרוזות ישנו חרוז משתנה ממחרוזת למחרוזת. בין מחרוזת למחרוזת מופיע רפרין לאורך כל השיר. ברפרין מופיע החרוז הקבוע הנמצא לאורך כל השיר בטור האחרון של המחרוזת.

בשיר "יום שבתון" המחרוזת הראשונה משמשת מדריך בה מופיעים הרעיונות המרכזיים וגם החרוז הקבוע שמופיע ברפרין ובסיום כל מחרוזת: בשאר המחרוזות מופיע חרוז קבוע בטור האחרון של המחרוזת.
מחרוזת א' (מדריך) .....כוח .....חוח.....נוח.....כוח.
רפרין: .....נוח.....כוח (חרוז קבוע)
מחרוזת ב' .....נים........נים.........נים.......כוח
רפרין : ....נוח ....כוח
מחרוזת ג' ......חד.......חד.....חד.......כוח

סוג השיר
יום שבתון הוא זמר(יחיד של זמירות). הזמר נועד ללוות טקסים דתיים לא ליטורגיים בחיי הקהילה כגון סעודות מצווה, טקסי נישואין וברית מילה. הזמר הוא סוג טיפוסי לשירת הקודש העברית בתקופה המזרחית המאוחרת אשר מקומו מחוץ לזרם של שירת בית בכנסת. במקביל מופיע גם הזמר אצל משוררי אשכנז ואיטליה. המסגרות החברתיות החדשות בו נכתב הזמר השפיעו על דרך הכתיבה של סוג זה. הלשון ברורה ומובנת והתבנית הצורנית לא ארוכה ומורכבת והיא בנויה ממחרוזות קצרות בנות ארבעה טורים או יותר.

השימוש בסוג זמר לנושא השבת מהווה חלק מהשינויים הנועזים אשר נכנסו לשירה העברית בספרד ע"י דונש. חלה כאן תנודה משמעותית כאשר הפיוט עובר מבין כתלי בית הכנסת לשולחן השבת בחיק המשפחה. תנודה זאת מקבלת דחיפה ספרותית משמעותית ע"י דונש בכתיבת זמירות שבת. יצירות אלה שהתפתחו בשירת ספרד וקיימות עד ימינו, הן שירי קודש בתוכנן אך אינן מיועדות להשתלב בתפילה לכן הן מסווגות בתוך קבוצת שירי קודש ללא ייעוד ליטורגי.

השיר "יום שבתון" הוא זמר, שנמצא בתוך קבוצת זמירות שבת. לפנינו שיר בעל מסר דתי: אמונה בשבת, מעמד הר סיני ועוד. "יום שבתון" לא מיועד לתפילה מסוימת, אלא מיועד להיאמר ליד שולחן השבת בחיק המשפחה. "יום שבתון" הוא שיר קודש ללא ייעוד ליטורגי.

ביבליוגרפיה:
בן מנחם נ' – זמירות של שבת, ירושלים תש"ט.
הזמנה לפיוט – (אתר באינטרנט) "על יום שבתון".
חובב מ' - זה השולחן, סדר זמירות של שבת וביאוריהן,ירושלים תשל"ד עמ' 87-86.
חזן א' - תורת השיר בפיוט הספרדי לאור שירת ריה"ל, ירושלים תשמ"ו.
ירדן ד' – שירי הקודש לר' יהודה הלוי ח"ב, ירושלים תשל"ח עמ' 647-646.
מראות – מדריך למורה, ירושלים (תשנ"ו) עמ' 30-27.
פליישר ע' – שירת הקודש העברית בימי הביניים, ירושלים 1975.
רצהבי י' – "שירי שבת בפיוט הא"י והספרדי", מחניים פה-פו חשוון תשכ"ד.
שנאן א' – סידור אבי חי ליום השבת, ירושלים תש"ס.