 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
מה שאמר הנחש לחוה
רינה לי גיליון מס' 12 - כסליו תשס"ח * 11/07 מה שאמר הנחש לחוה
... וְהַנָּּחָשׁ נִצֵּל אֶת הַשָּׁעָה בָּהּ אָדָם בֵּין הַשִּׂיחִים נִרְדַּם וּבִלְשׁוֹנוֹ הַשְּׁסוּעָה, בֵּין דִּבּוּר לִלְחִישָׁה, הִמְתִּיק דְּבָרָיו אֶל הָאִשָּה: "הוֹ חַוָּה, הוֹ נָאוָה, אַתְּ מַמָּשׁ מְשַׁגַּעַת, לָךְ יָאָה נְגִיסָה מִפְּרִי-עֵץ-הַדַּעַת. נַסִּי נִגְסִִי, רַק פַּעַם לְפָחוֹת מַה יָּכֹל כְּבָר לִקְרוֹת מִטְּעִימֹנֶת שֶׁכָּזֹאת?" (הַמָּכוּר לְסָם יִזְכֹּר בְּחִיל שֶׁכָּכָה זֶה תָּמִיד מַתְחִיל.) כָּךְ הִמְשִׁיךְ מִתְאַמֵּץ לְהַקְסִים: "הוֹ חַוָּה, הוֹ נָאוָה, הֲרֵי אַתְּ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים..." (כְּמוֹ לֹא יָדַע שֶׁנָּשִׁים בִּלְתָּהּ טֶרֶם בָּאוּ לָעוֹלָם - ) נִכְחָהּ עָמַד גָּבוֹהַּ כְּסֻלָּם - הֵן זֶה אֵרַע בַּזְּמַן שֶׁהַנָּחָשׁ הָלַךְ זָקוּף כְּמִין דֻגְמָן, לִפְנֵי שֶׁקֻּלַּל וְאָרְצָה הֻפַּל עַל גָּחוֹן לִזְחֹל וְעָפָר לֶאֱכֹל - כָּזֶה יָפֶה וְרָזֶה מוּל חַוָּה נִצַּב הָדוּר בְּקַשְׂקַשָּׂיו כְּמִין מְעִיל שֶׁבִּרְצוֹנוֹ יַשִּׁיל, כֻּלּוֹ מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהַכְשִׁיל. אֶת חַוָּה וְאֶת הַפְּרִי הִנּוֹצֵץ עַל הָעֵץ - זֶה עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע - בְּמַבָּטוֹ יַחְדָּיו הִשְׁחִיל. "רְאִי, אַל תִּרְאִי אִשָּׁה, פַּעַם אַחַת זֶה לֹא נוֹרָא..." גַּם הַפְּרִי הַטָּרִי מַמָּשׁ קָרָא לִנְעֹץ בּוֹ שִׁנַּּיִם - "הוֹ חַוָּה, הוֹ נָאוָה, כְּמוֹ הַפְּרִי אַף אַתְּ תַּאֲוָה לָעֵינַיִם..." כָּךְ פִּתָּה וְהוֹסִיף עוֹד וָעוֹד לְהַחֲנִיף - אֶת נִצְחוֹן הַנָּּחָשׁ נָקֵל לְנַחֵשׁ כָּזֹאת הָיְתָה מֵאָז, כָּזֹאת תִּהְיֶה לָעַד, מוּסַר-הַשְׂכֵּל יֵשׁ וְהוּא אֶחָד: עַל חֶמְאַת מַחֲמָאוֹת הֲיֵשׁ אִשָּׁה שֶׁלֹּא תִּמְעַד?! |
|
