 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
מכתבים לבת השיר
הרצל חקק גיליון מס' 12 - כסליו תשס"ח * 11/07 מִכְתָּב לְבַת הַשִּׁיר
שִׁמְעִי נָא, בַּת הַשִּׁיר, שִׁמְעִי דְּבָרִי, נִצְרֶבֶת לְשׁוֹנִי, עִצּוּרַי כָּלִים. אֵיךְ אוּכַל דַּבֵּר, הוֹלֵךְ עַל הֲגָאִים שְׁבוּרִים. עַל חוֹלוֹת נוֹדְדִים, נִצְרַב עַל גֶּחָלִים. שִׁמְעִי נָא, נֵפֶץ הֲבָרוֹת, רַחַשׁ קוֹלוֹת, חוֹרֵט שׁוּרוֹת עַל נְיַר, צוֹרֵב אוֹתִיּוֹת וְאוֹתוֹת, נְשָׁמָה מִתּוֹךְ נוֹשֶׁרֶת פְּתִיתִים, אֵיךְ אוּכַל דַּבֵּר, הַפֵּשֶׁר חוֹמֵר מִמֶּנִּי, נַפְשׁוֹ חוֹמֶקֶת, הַמֻּפְלָא מְבַקֵּשׁ מִסְתּוֹר בֵּין הַשִּׁטִין. קִרְבִי אֵלַי בַּת הַשִּׁיר, כְּבָר בֹּקֶר, וְאֶת נִשְׁמָתֵךְ אֲנִי מַכִּיר. מַעְיָן חַיִּים בָּךְ, מְבַקֶּשֶׁת חִזָּיוֹן, לְשׁוֹנֵךְ נִצְרֶפֶת, מַתִּיכָה לַהַב מַיִם שֶׁיְּפַכֶּה וְיִשְׁאַג חֵץ וּבְרָקִים, מְפַלַּחַת חֲשֵׁכָה, מְבַקֶּשֶׁת מָזוֹר נוֹשֶׁמֶת פְּעִימָה מָאוֹר בֵּין הַנְּקִיקִים. בַּת הַשִּׁיר חַשְׁתִּי פְּעִימָתֵּךְ, רְאִיתִיךְ רוֹאָה וּנְמַסָּה, רְאִי גּוּפָהּ רוֹעֵד, עֵינֶיהָ בְּרָקִים, הִיא דּוֹרֶשֶׁת סוֹד, הִיא פּוֹשֶׁטֶת רְמָזִים, הִיא עֵרָה וִישֵׁנָה, וְכָל הַשּׁוּרוֹת כּוֹבְשׁוֹת אוֹתָהּ כְּמַנְגִּינָה, זֶה גָּוֶן וְרַעַד וְדִמְעָה שֶׁל צֶבַע, וּמְלוּחָה, אַתְּ קָמָה לְחַיִּים כִּנְסִיכָה, בַּת מְלוּכָה, נוֹשֵׂאת תְּמוּנָה. וַאֲנִי קָם אֵלַיִךְ וְשׁוּלֵי בְּגָדַי נוֹשְׂאִים מִלָּה. מִכְתָּב שֵׁנִי לְבַת הַשִּׁיר אַתְּ יְכוֹלָה לִרְאוֹת, בַּת הַשִּׁיר: זֶה הַשֶּׁבִי, הַמִּלִּים חַיּוֹת וּמִתְנוֹעֲעוֹת, נוֹגְעוֹת בִּתְמוּנָתֵךְ מַה כְּאֵבַי, אֱלֹהִים עֵדִי, יָם שָׁר, לַחַן קוֹרֵא עוֹלָם כִּי אַתְּ, רַחַשׁ בְּכִי הַיָּם, אֵשׁ נִשְׁזֶרֶת, צְבָעִים, לַהַב וְצֵל הוֹפְכִים נַפְשֵׁךְ בְּכָל מִלָּה לְאוֹתוֹת, לַהֲבָרוֹת, נְשָׁמוֹת מֻתָּכוֹת בְּכָל מְאֹדִי, בְּכָל מְאֹדֵּךְ, יַחְדָּו, צֹפֶן לָךְ מְפַכֶּה וּמֵאִיר, וְלַמִּלִּים שֶׁבִּי פֵּשֶׁר, מַפְתֵּחַ סוֹדִי. נֶפֶשׁ. תְּמוּנָה: אֲנִי קָרֵב אֶל חֶזְיוֹן לִבֵּךְ, רוֹאֶה דְּמוּתֵךְ, נְמַסָּה בֵּין הַתְּמוּנוֹת, דּוֹבֶבֶת, דּוֹמֶמֶת, כִּי אַתְּ בַּת הַשִּׁיר הוֹלֶכֶת וְשָׁטָה יְחֵפָה וְרוֹחֲפָה עַל בְּהוֹנוֹת רוֹחֶשֶׁת מְבַקֶּשֶׁת לְצַלֵּם בְּאִבְחַת עַיִן רֶגַע בֶּן חֲלוֹף בְּטֶרֶם יִהְיֶה לְאַיִן וְעֵינַיִךְ הַנּוֹצְצוֹת מְנַצְּחוֹת אֶת הַשֶּׁקֶט, כּוֹתְבוֹת וְכוֹתְבוֹת, גַּלְגַּל עוֹלָם חָדָשׁ, תְּנוּעָה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת. בַּת הַשִּׁיר הַיְּקָרָה, מַשֶּׁהוּ נִרְקַם מִמִּלָּה, מַשֶּׁהוּ נוֹצַר מִתְּמוּנָה, יֵשׁ צֵרוּף חָדָשׁ, יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁמְּצַלֵּם וְשָׁר כָּל רֶגַע בִּפְלֶשׁ נָדִיר, מֵאִיר, שְׁנֵי קוֹלוֹת שֶׁל מַקְהֵלַת הֵדִים שָׁמַיִם וְאֶרֶץ בּוֹדְדִים עֵדִים זֶה נֶגָטִיב נוֹרָא הוֹד, שֶׁהוֹפֵךְ לְשִׁיר זֶה מַרְאֶה בּוֹכֶה שֶׁלָנֶצַח נִקְרַע, נִפְרַם, נִשְׁאַר נָלוֹשׁ, וְחַי, וְלֹא עָשׂוּי, כִּיבָבָה, כְּנַהֲמָה - זוֹ דַּרְכֵּנוּ, בַּת הַשִּׁיר הַקְּסוּמָה לָגַעַת בָּאֱמֶת שֶׁבֵּינֵינוּ לִלְכֹּד אֶת הַפֵּשֶׁר שֶׁבֵּין כִּסּוּי לְכִסּוּי |
|
