נוף גלוי

אסתר ליקסנברג-בלוך

גיליון מס' 12 - כסליו תשס"ח * 11/07

והייתי מדברת אל האלוקים
בזמן טיולי עם הכלב,
בהגיעי אל סוף הרחוב
מרחק קט מבתים, מיישוב.

כאבני חן ללא ליטוש,
בהקו הסלעים בנוף הפתוח,
סובבו סיבובים, בפזיזות נסוגו,
את מילותיי הובילו
אל יעדם.

עוד לפני
שחסמו את הנוף,
שהאופק הוחרם
עם פסגות צוננות,
בא הכעס במקום התפילה.

ואני בחרתי בשתיקה

כמו אהרון הכהן, רק הוא
במדבר שהה
ואני בארץ לא זרועה.

כעת הורדו הפיגומים.
ובין החריצים
של מבנים חדשים
מוזרמות הברות אחדות בגמגום.

חייבת אני לסלוח,
למפות מחדש את המרחב;
אתבקש לגלות שוב
את פניו.