 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
שלושה שירים מאת יאן טברדובסקי
מתוך "עיין ערך שירה" 9 - אוגוסט 2007 תרגמה ברכה רוזנפלד גיליון מס' 13 - שבט תשס"ח * 1/08
יאן טברדובסקי Jan Twardowski - 2006-1915 כומר קתולי ואחד המשוררים הנערצים ביותר בפולין. המשורר יאן טברדובסקי Jan Twardowski 2006-1915 היה כומר קתולי ואחד המשוררים הפופולאריים והנערצים ביותר בפולין. רק ב-1970 יצאה לאור אסופה גדולה של שיריו וזכתה מיד לתהודה עצומה. שירתו היא תופעה ייחודית, ליריקה דתית, שאין דומה לה בספרות העכשווית. שירה של אמונה, תקווה ואהבה. שירה - תפילה, אך מפורקת מכל פאתוס. השאול לדידו ריקה, כי השטן מתהלך בין בני האדם, והמלאכים נמצאים רק בשמיים, לא על פני האדמה. על כן הוא מתייחס בהבנה ובסלחנות לחולשות האנושיות תוך נקיטת עמדה מלגלגת לעתים, אירונית, אך לעולם לא עוקצנית. לשונו שואפת לפשטות מירבית, לעממיות, מבלי לוותר על עושרה.
הסביבה הכפרית בה נולד, מוצאת בה ביטוי ער. שירתו מצטיינת בחושניות רבה, בעושר של צבעים, קולות, ניחוחות ומרקמים. הוא מפגין בקיאות מופלאה בשמות הצמחים ובעלי החיים, כולל הקטנים והנדירים ביותר. שירתו ספוגה חכמת-לב עמוקה, כזו הנובעת מניסיון חיים עשיר ולא רק משל עצמו ומודעות עמוקה לפרדוקסים של הקיום האנושי. האלהים שלו מחייך אל כל צומח וחי, והמשורר-הכומר מדבר בו במלים פשוטות, חפות מרצינות, בהומור, בענווה, מבלי לדרוש לעצמו דבר. שירתו מתייחסת באותה מידה של כבוד ואהבה לכל חיית השדה, עוף השמיים ודגת הים תוך סירוב לאשר את עליונותו של האדם, ממנו נדרשת מידה של ענווה, כי הכל ברואי אלהים. על רקע האהבה הגדולה לכל ה"יש" בולטת בדידותו של המשורר- הכומר. בדידות שהיא מוטיב חוזר ונשנה ברבים משיריו, גם אם הוא מובע כמו בדרך אגב ובביטול מה. מדוע התחלתי לתרגם את יאן טברדובסקי? מה לי ולכומר הקתולי? חשבתי שבתקופתנו, שלהי המאה העשרים וראשית המאה ה-21, הרבה יותר קל להיות ספקן מאשר מאמין. גם ליאן טברדובסקי שהיה איש אינטליגנטי ומשכיל ביותר וקרוב לוודאי שרעיונות התקופה לא היו זרים לו. אולם הייתה בו תובנה עמוקה שללא אמונה אין תקווה וללא תקווה אין טעם לחיים, רק תהומות היאוש נפערים. זוהי אמונה שהיא הרבה מעבר לאמונה הדתית, אך האמונה הדתית היא חלק ממנה. לפי מיטב הבנתי, הכומר יאן טברדובסקי ילד את שיריו על מנת לחזק את עצמו באמונתו, להעניק משמעות לחייו. שירתו נולדה מתוך המקום שהתפילה המקובלת, השגורה, אין בה די. כך אני מבינה את היצירה השופעת והעשירה וחדת-המבט הזאת ובנקודה הזאת בדיוק התחברתי אליו. אינני אישה דתית. אולם יש בי, כמו בכולנו, צורך אדיר להמשיך ולקוות. לקוות לטוב. כי ללא תקווה אין טעם לחיים, שממילא קצרים הם ומלאי סבל. בשירתו החכמה, היודעת להשלים עם מה שיש ואינה מתקוממת כנגד מה שאין, מלאת ההומור וטובת הלב, אני מוצאת נחמה. יאן טברדובסקי שלושה שירים מלאך ערירישֶׁהַתֻּכִּים חַיִּים יוֹתֵר וְאַתָּה נוֹרָא קָטָן כְּמוֹ קָמִין מְדֻמֶּה בַּחֲדַר הָאֹכֶל כְּמוֹ מַלְאָךְ שֶׁאֵין לוֹ יְלָדִים קַל כְּמוֹ עֹדֶף שֶׁל 20 אֲגוֹרוֹת גָּאוֹן מִדַּרְגָּה שְׁנִיָּה לַמְרוֹת שֶׁעָטַפְתָּ אֶת עַצְמְךָ בִּסְפָרִים שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין כִּי מֵחֹסֶר אֱמוּנָה קָמָה אֱמוּנָה חֲדָשָׁה שֶׁאֵלֶּה שֶׁעָזְבוּ יִנְטְשׁוּ אוֹתְךָ בַּשֵּׁנִית קָדוֹשׁ וּמְלֵא טָעֻיּוֹת בְּדִיּוּק אָז בָּחַר בְּךָ מִי שֶׁגָּדוֹל מִמְּךָ שֶׁבָּרָא עוֹלָם כָּל כָּךְ טוֹב עַד שֶׁאֵינוֹ מֻשְׁלָם וְאוֹתְךָ כֹּה לֹא מֻשְׁלָם עַד שֶׁטּוֹב אמרי לי לְהַפְרִיד גַּרְגְּרֵי פֶּרֶג מִן הָאֵפֶר בְּמֶשֶׁךְ לַיְלָה אֶחָד אִמְרִי לִי כֵּיצַד לְהַפְרִיד חָתוּל מֵחֲתוּלָה כְּאֵב מֵאַהֲבָה דִּמְעָה מֵהִתְנַסֻּיּוֹת עֶצֶב מִזְּמַן חָכְמָה מִזְּקֵנָה מִבְּלִי לְהַגִּיעַ לִשְׁנוֹת פִּיל תצלומים ישנים מַרְאִים אֶת הַסַּבְתָא כְּיַלְדָּה צְנוּמָה עִם אָבִיב עַל עַנְפֵי עֲרָבָה אֲדֻמִּים אֶת הַכַּדּוּר שֶׁלָּהּ מִלִּפְנֵי חֲצִי מַאָה וְאַנְקוֹרִים כֶּעָלִים צַמָּתָהּ הַנֶּאֱמָנָה כְּמַלְאָךְ אִישִׁי הַדִּלְגִּית שֶׁלָּהּ בְּתוֹר אֱמֶת בְּלִי דְּמָעוֹת וְּבְלִי פְּרֵדוֹת אֶת הַבִּישׁוֹף בְּתַחְתּוֹנִים קְצָרִים עַל גָּדֵר גְּבוֹהָה הַתַּצְלוּמִים בְּרָצוֹן יֶתֶר מַצִּילִים אֶת הַיֶּלֶד מַעֲדִיפִים חִיּוּךְ עַל פְּנֵי שָׁמַיִם דּוֹגְמָטִיִּים מַחְמִירִים גַּם אֶת הַלֵּב שֶׁאֵחֵר בַּסֵּתֶר מַרְאִים חוּפְשָׁה, קַיִץ חֲסַר חֶמְלָה מִפְגָּשׁ עִם כֶּלֶב בֵּין הַחִיטָה וְהַשְּׂעוֹרָה בִּמְיוּחָד כְּשֶׁהַחַיִּים נִמְלָטִים כְּמוֹ בָּלוֹן וְחִלָּזוֹן חֲסַר בַּיִת מִתְהַלֵּךְ עִם בֵּיתוֹ אֶבֶן בַּעֲלַת פְּנֵי מֶלֶךְ שֶׁלֹּא הִתְאַבְּנָה לִפְנֵי חֲצַר הַמַּלְכוּת הַשְּׂרוּפָה, אֲחָיוֹת דַּקּוֹת מָתְנַיִם מְשַׁעְשְׁעוֹת, לַמְרוֹת הַשָּׁעוֹן שֶׁעַל יְדֵיהֶן בָּכָה זִכְרוֹן כִּתָּה ו' מִתְגַּבֵּשׁ כְּמוֹ פְּנִינָה עִם הַמְּנַהֵל כְּיוֹנֵק תָּמִים בָּאֶמְצַע נִפְטָר לֹא קָם לִתְחִיָּה לִפְרוֹשׁ כְּבֵן אֱנוֹשׁ אֲגַם שֶׁהִצְהִיב כְּמוֹ טוֹפָּז וּצְפַרְדֵּעַ בַּעַל כִּשָּׁרוֹן כְּשֶׁהַחוֹחִית מִן הַגִּנָּה אֶל הַשָּׂדֶה עוֹבֶרֶת דִּירָה אֲפִילוּ עֵשֶׂב שֶׁמִּתְחַמֵּק תָּמִיד בְּתוֹר קַשׁ נוֹף שֶׁמִּזְּמַן עָבַר לְגֵיאוֹגְרָפְיָה וְעֵינַייִם כְּבָר גְּדוֹלוֹת מִדַּי לְיֵאוּשׁ |
|
