 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
אדם כל ימיו געגועים
יהושע רוזנברג גיליון מס' 15 - ניסן תשס"ח * 4/08 אָדָם כָּל יָמָיו גַּעְגּוּעִים
אִם שָׁכַב וְאָמַר מָתַי אָקוּם, גַּם בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב לֹא שָׁכַב לִבּוֹ וְעֹרְקַיו לֹא יִשְׁכָּבוּן וְשָׂבַע נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף, בְּלֵילוֹת עָמָל יֹאמַר מִי יִתֵּן אוֹר בֹּקֶר - בֹּקֶר לֹא עָבוֹת יִזְרַח שָׁמֶשׁ - אֶל טַל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ נִכְסֶפֶת נַפְשׁוֹ. כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר, בִּהְיֹת הַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וְאוֹר לוֹ וְעַל דְּרָכַיו נָגַהּ אוֹר 'מִי יִתֵּן עֶרֶב' - הוֹמֶה לִבּוֹ - 'יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה'. בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ בֹּעֵר כְּאֵשׁ לֶהָבָה, בְּחֹם קָצִיר, אֶל יְמֵי חָרְפּוֹ יַעֲרֹג אֶל קוֹל הֲמוֹן גֶּשֶׁם נְדָבוֹת יִשְׁתּוֹקֵק אֶל שֶׁלֶג וּבָרָד וְרוּחַ סְעָרָה צָמְאָה נַפְשׁוֹ. בֵּעֵת הַחֹרֶף וְהָאָח לְפָנָיו מְבֹעָרֶת בְּיוֹם קָרָה, בְּיוֹם הַשָּׁלֶג לְחֹם קַיִץ בְּיוֹם קָצִיר יְיַחֵל לְלַהַט יְקוֹד הַחַמָּה יִתְאַוֶּה אֶל יוֹם בֹּעֵר כַּתַּנּוּר. בְּיוֹם מוֹעֵד וּבְיוֹם חָג אֶל יוֹם חֻלִּין יִכְמַהּ בִּיְמוֹת הַחֹל, יְמֵי עָמָל, לַשַּׁבָּתוֹת וּלֶחֳדָשִׁים כָּלְתָה נַפְשׁוֹ לְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ יִתְגַּעְגֵּעַ אָדָם כָּל יָמָיו כִּסּוּפִים.  |
|
