 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
אנא בכח גדולת ימינך
שושנה שי גיליון מס' 17 - תמוז תשס"ח * 7/08 אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ
הַתֵּר צְרוּרָה 1. עוֹמֶדֶת מוּל מָסָךְ לָבָן רֵיק וְאָטוּם כְּלִבִּי לוּ רַק נִפְתַח וּלְהֶרֶף עַיִן נִגְלָה כֹּל אֲשֶׁר נִבְלַע וְלֹא נוֹדַע כִּי בָּא אֶל קִרְבִּי. 2. הִנֵּה אֲנִי וּבְעֵינַי נַרְקִיסִים. לֹא עוֹד אֶרְמֹס כֹּל צִיץ רַעֲנָן הַפּוֹרֵחַ בְּלִבִּי פְּנִימָה. כִּי הִנֵּה שְלֵמָה אֲנִי עִם עַצְמִי בְּהוֹקָרָה וּבְתוֹדָה, כִּי אָכֵן בְּצֶלֶם נִבְרֵאתִי, וְאַשְׁרַי כִּי אֲנִי אֲנִי. 3. אֶת אוֹר הַנַּרְקִיס אֲשֶׁר צָמַח אַט אַט בְּתוֹכִי וּפִלֵּס שֹׁרָשָׁיו בְּסֶלַע נַפְשִׁי, וְחָדַר בְּסַבְלָנוּת אֵין קֵץ מֵעֵבֶר לַקְּרוּמִים הַנֻּקְשִׁים, עַד הָרְסוֹ אֶת כָּל הַמְּחִצּוֹת וְחָשְׂפוֹ אֶת גַּרְעִין הָרֹךְ וְהָעֶדְנָה שֶׁבִּפְנִים – אַקְרִין סָבִיב סָבִיב. בְּאֹשֶׁר וּבְחֶדְוָה אֲשַׁתֵּף כֹּל אָדָם קָרֵב. וְאֶת כֶּתֶר הַזָּהָב שֶׁבְּרֹאשׁ נַרְקִיסִי אֶשְׁמֹר לַאֲהוּבִי. 4. נָפַל הַמָּסָךְ מְעַל פָּנַי אֵינִי עִוֶּרֶת עוֹד. לֹא נְקֻדּוֹת וְקַוִּים מְרַצְּדִים מוּל עֵינַי. רוֹאָה אֲנִי עַצְמִי בַּמָּבוֹךְ הַפְּתַלְתֹּל בּוֹ סָבָבְתִי בָּאֲפֵלָה, וְהַפֶּתַח הַמּוּאָר קוֹרֵץ מֵרָחוֹק בִּלְתִּי מֻשָּׂג. עַתָּה אֲנִי בַּשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל אֶל הָאוֹר עוֹד רֶגַע וְאוּצַף כֻּלִּי בְּזִיו, אֶשָּל נַעֲלַי מֵעַל רַגְלַי כִּי הַמָּקוֹם בּוֹ עוֹמֶדֶת אֲנִי קָדוֹשׁ אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הַשֶּׁמֶשׁ וְלֹא תְּסַנְוֵרֵנִי. קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה וְלִבִּי מְרַנֵּן תּוֹדָה, תּוֹדָה. 5. נַצֵּל אֶת הָרֶגַע לִנְשֹׁם אֶת הָאוֹר לְהִתְעַטֵּף בִּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם וּלְבָרֵךְ לִבְלוּב יָרֹק שֶׁל עֵץ – שֶׁל אָדָם. כִּי כֻּלָּם אִתְּךָ שׂוֹחִים עִם וּכְנֶגֶד הַזֶּרֶם. וְאִם תַּעֲצֹר לִשְׁקֹל הַחִיּוּב וְהַשְּׁלִילָה מִסָּבִיב וּבְתוֹכְךָ יִסְתַבֵּר לְךָ כִּי הֵם בְּמִדָּה הַקְּרוֹבָה לִשְׁמִירַת הָאִזּוּן – אָמְנָם עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נֹהֵג אַך תְּחִיָה בָּאָה קִמְעָא קִמְעָא וְעַל סַף הַדִּמְעָה צָפוּי שָׁלוֹם. 6. הַבֹּקֶר כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת שֶׁפֶךְ נְגוֹהוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בֵּינוֹת לַעֲנָנִים יָדַעְתִּי שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹנֶה. וּמֵעֵבֶר לִשְׂדוֹת הַקּוֹצִים הָאֲפֹרִים הָעֲשֵׁנִים – כְּשֶׁרָאִיתִי יָרֹק וּפְרָחִים כְּתֻמִים וְאַף סְגֻלִים שׁוּב יָדַעְתִּי כִּי אָכֵן. תּוֹדָה לְךָ אֱלֹהִים עַל הַסִּימָנִים שֶׁתָּמִיד קַיָּמִים רַק צָרִיךְ לִפְקֹחַ עֵינַיִם וּמִבְּשָׂרֵנוּ לְהִתְבַשֵּׂר: כִּי יוֹסִיפוּ לָרֶדֶת גִּשְמֵי בְּרָכָה וְהָאֲדָמָה רְווּיַת הַדָּם הַזֹּאת תַּצְמִיחַ פִּרְחֵי שָׁלוֹם וּפֵרוֹת אַהֲבָה. |
|
